עין פקוחה: חוק המעקב החדש שאושר בבריטניה הוא תקדים מסוכן

מאז נכנס השימוש באינטרנט למיינסטרים, לקראת סוף המאה הקודמת, נמצאת הרשת במתח תמידי בין רשויות המדינה למשתמשים.

הרשויות רואות ברשת מאגר עצום של מידע מפולח ומפורט שיכול לשמש להן לשלל מטרות, חלקן לגיטימיות כמו מניעת פשעים או פיגועים, אחרות אופייניות בעיקר למדינות לא-דמוקרטיות כמו זיהוי ולכידת מתנגדי משטר. גולשים רבים, מנגד, רואים ברשת כמרחב שמערב בין הפרטי לציבורי, ואלו מבניהם שמבינים את הסכנות של כוח בלתי-מוגבל בידי הממשל לא ממש ששים לתת בידיו אמצעים רב יותר לנטר את פעילותם.

המתח הרעיוני הזה עיצב במידה רבה חלקים ניכרים מממערכת היחסים במשולש של ממשל-אזרח-רשת והביא למעין איזון שבו מדינות מרגלות אחרי גולשים, אך לרוב עושות זאת בחשאי ובצורה מוגבלת יחסית. האיזון הלא קדוש הזה הופר השבוע לאחר שהפרלמנט הבריטי אישר חוק שמחייב ספקיות אינטנרט לשמור למשך שנה רישום של אתרים אליהם גלשו משתמשיהן; מאפשר לרשויות חוק לפרוץ למכשירים, רשתות ושירותים, כולל כאלו שנצאים מחוץ לשטח הממלכה המאוחדת; ומקנה לממשלה את הסמכות לבקש מחברות להסיר הצפנה משירותיהן או להגביל את יכולות ההצפנה שהן מציעות.

1nl

מדובר בחוק מבעית בהיקף הסמכויות שהוא מקנה לממשל לרגל אחר הפעילות המקוונת של אזרחיו, באופן שמעולם לא הוסדר באופן חוקי במדינה דמוקרטית, ומהווה פגיעה משמעותית במאמצים לשמור על פרטיות המרחב המקוון. אבל הוא מפחיד במיוחד בהשלכות שיכולות להיות לו על הפרטיות של כולנו, בין אם אנחנו מתגוררים בבריטניה ובין אם לא.

מי שחושב שחוק מסוכן שכזה יישאר נחלתה של בריטניה, מדינה שרשויותיה ידועות במאמציהן לדחוף את אפן לפינות חדשות בפעילות תושביה, כנראה שכח מי הוא הנשיא הנבחר של ארה"ב. דונלד טראמפ כבר הציג לא פעם אמירות שמגלות שהוא לא חסיד גדול של פרטיות מקוונת (המקרה הבולט ביותר היה הקריאה שלו להחרים את אפל, לאור סירוב החברה לסייע ל-FBI לעקוף את ההצפנה ולפרוץ לאייפון של מחבל שביצע פיגוע ירי בסן ברנרדינו).

תוסיפו לכך את מינויים צפויים לנציבות התקשורת הפדרלית (FCC) של גורמים שידועים כמתנגדים לנייטרליות רשת ושליטה רפובליקנית מלאה בשני בתי הקונגרס – ומתקבל מתכון בטוח ליוזמות, הצעות חוק והחלטות שילכו ויכרסמו בפרטיות ברשת ויקנו לממשל סמכויות ריגול רחבות עוד יותר מאלו שהוא מחזיק בהן כיום, בכוח ובפועל.

טראמפ. אנשים כוחניים אוהבים כוח. צילום: iphonedigital / CC-by-sa
טראמפ. אנשים כוחניים אוהבים כוח. צילום: iphonedigital / CC-by-sa

אמרה שחוקה טוענת "כשהכלכלה האמריקאית מתעטשת, העולם מצטנן". היא באה לתאר את ההשפעה שיש לארה"ב על הכלכלה העולמית, ונכונה גם לתחומים אחרים. כמו הברקזיט, מגמות שהחלו בבריטניה והתפשטו לארה"ב לא צפויות להישאר נחלתן של שתי הדמוקרטיות הגדולות והוותיקות. הפגיעה בפרטיות המקוונת בבריטניה יכולה להיות הצעד הראשון במגמה עולמית שספק אם תפסח על ישראל, ועלולה להפוך את החייים המקוונים שלנו וגם אותנו להרבה יותר מנוטרים.

(פורסם גם בכלכליסט)

טביעת האצבע של דרעי: על הכאילו פשרה במאגר הביומטרי

דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa
דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa

במבט ראשון, החלטת שר הפנים, אריה דרעי, לגבי עתיד המאגר הביומטרי מסתמנת כפשרה שאפשר לחיות אתה. אולי לא מה שמתנגדי המאגר קיוו להשיג במאבקם, אבל הישג נאה שמאפשר להשאיר את המאבקים מאחורה ולהתקדם יחדיו לעתיד של תעודות זהות ודרכונים חכמים וקשים לזיוף.

לפי החלטת דרעי, המאגר הביומטרי אמנם יהפוך לקבוע וכל אזרח שיבקש להנפיק מסמך זיהוי יחויב למסור תמונת פנית ולהצטרף אליו, אבל סוגית טביעות האצבע תהיה נתונה לשיקול דעתו של האזרח ואם ירצה יוכל לבקש שלא להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר ולהסתפק בקידודן בשבב המאובטח בתעודת הזהות ובדרכון.

"הסוסים ברחו מהאורווה"

לכאורה, מדובר בפשרה שאפשר לחיות אתה. הכללת טביעות אצבע במאגר תמיד היתה סוגיה שנויה במחלוקת, גם בקרב תומכי המאגר בממשל (הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, והוועדה המייעצת שבראשה הוא עומד מתנגדים לכך נחרצות), ולפי החלטת דרעי מי שבאמת מוטרד מכך יוכל להימנע. ותמונות? לפי ולצר במקרה זה "הסוסים כבר ברחו מהאורווה". עם פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם יש כבר מאגרי תמונות מקיפים, מקוונים ולא סופר מאובטחים שמכילים את תמונות הפנים של כמעט כל אזרחי ישראל.

אז למה מתנגדי המאגר כבר הכריזו שילכו לבג"ץ? כי פשרת דרעי היא פשרה רק בכאילו, בקריצה ובחיוך. הנה התפשרנו, אבל לא באמת ויתרנו על כלום. בכל הנוגע לטביעות אצבע, האפשרות למנוע את הכללתן במאגר מלווה בחסמים משמעותיים שמבטיחים שמעט מאוד אזרחים יבחרו לוותר על הכללתן. ראשית, על מנת למנוע צירוף הטביעות למאגר יצטרך האזרח לבקש זו אקטיבית. כלומר, בתור ברירת מחדל יצורפו טביעות האצבע למאגר ורק אזרחים מודעים ומעודכנים שידעו לבקש זאת במעמד ההצטרפות יזכו לכך. וכל השאר, הרוב המכריע כנראה? טביעות האצבע שלהם ייכנסו למאגר מבלי שיישאלו לדעתם.

איור: ערן מנדל / כלכליסט
איור: ערן מנדל / כלכליסט

בנוסף, אזרח שלא יצרף טביעות אצבע למאגר ייענש בדמות תעודת זהות ודרכון בעלי תוקף לחמש שנים בלבד, במקום 10 שנים. מלבד הטרדה הרבה של הצורך לחדש את התעודות (ולהגיע לשם כך ללשכות רשות האוכלוסין) בתדירות גבוהה יותר, מדובר גם בעונש כספי של כמה עשרות שקלים – עלות חידוש תעודת זהות או דרכון. חסם זה מבטיח שרק אזרחים בעלי עקרונות מוצקים, שמוכנים לשלם מחיר כספי על עקרונות אלו, יסרבו לאורך זמן לצרף טביעות אצבע למאגר.

התוצאה בסופו של דבר תהיה מאגר שמכיל את טביעות האצבע של כל אזרחי ישראל, פרט לכמה מאות או אלפים בודדים שמסרבים לכך מסיבות אידיאולוגיות. כלומר, בפועל מאגר פשרת דרעי לא יהיה שונה בהרבה מהמאגר הביומטרי במתכונת המקורית.

ניפגש בבג"ץ

ומה אם יוחלט לבסוף להקים מאגר של תמונות בלבד? גם בהחלטה זו יש קשיים. אמנם יש אמת באמירת וולצר שבכל הנוגע לתמונת הסוסים כבר ברחו מהאורווה, אבל יש הבדל בין מאגר תמונות לא מאורגן שההצטרפות אליו היא וולנטרית (כל אחד יכול למחוק את חשבון הפייסבוק שלו או להסיר מהרשת החברתית תמונות שהעלה או תיוג שלו בתמונות של אחרים), לבין מאגר מאורגן, ממוין ומעודכן של כלל האזרחים שנמצא ברשות המדינה.

מאגר שכזה נותן למדינה יכולות שהיא תתקשה להשיג באמצעים אחרים (למשל, זיהוי מהיר של אזרחים בהפגנות נגד השלטון) ודליפה שלו לגורמים עוינים מסוכנת הרבה יותר מגישה של אותם גורמים לתמונות גולשים בפייסבוק. דליפה של מאגר שכזה יכולה להוביל לפגיעה מהותית בביטחון המדינה ובאמצעים חשאיים. למשל: סוכני מוסד שמגיעים למדינה עוינת כדי לחסל מנהיג טרור. כיום, אין למדינת היעד דרך ודאית לוודא שהם ישראלים. אבל אם המאגר ידלוף, מצלמת זולה שתותקן בעמדת בידוק גבולות תוכל בגלות לזהות האם המבקש להיכנס הוא אזרח ישראלי או לא רק על בסיס העובדה שתמונתו מצויה במאגר שדלף, וזאת גם מבלי להידרש לפרטים כמו שמו המלא.

20_l

סיבות אלו הן שעומדות בבסיס החלטת מתנגדי המאגר הביומטרי, בהובלת התנועה לזכויות דיגיטליות, לעתור נגד הפיכה המאגר לקבוע ומחייב, מרגע שתתקבל ההחלטה על כך. אליהן מצטרפות טענות כמו העובדה שלא הוצגה ראיות לכך שזיוף תעודות זהות וגניבת זהות, הבעיות שתומכי המאגר טוענים שרק הוא יכול לפתור, אכן מהוות מכת מדינה שמחייבת מאגר ביומטרי, וכן הטענה שלא נעשתה בדיקה אמיתית ומשמעותית לחלופות למאגר.

פשרת דרעי לא מסמלת את סוף המאבק סביב המאגר הביומטרי, אלא דווקא את כניסתו להילוך גבוה. עתה, משהתקבלה החלטה סופית, יודעים מתנגדי המאגר בדיוק נגד מה הם נלחמים ובכוונתם לגייס את כל הארסנל שברשותם – החל מחברי כנסת, עבור במדעני מחשב וחתני פרס ביטחון ישראל, וכלה באמנים בולטים ויזמים מוכרים – על מנת לסכל אותה. לאור הרכב הקואליציה ספק אם למאבק בכנסת תהיה הצלחה, ושני הצדדים עתידים להיפגש בעוד שבועות לא רבים באולם הדיונים של שופטי בג"ץ.

(פורסם גם בכלכליסט)

מחר בבוקר

ומחר בבוקר אתם תקומו, ותפתחו את החלון הגדול בחדר השינה. השמש תזרח, השמיים יהיו כחולים, והאוויר יהיה קריר אבל לא קר מדי.

ואתם תגשו למיטה של הבן שלכם להעיר אותו, והוא יחייך אליכם את החיוך הגדול גדול הזה שלו, ואתם תחייכו בחזרה כי באמת שאי-אפשר שלא, והוא יצחק, ואתם תצחקו ותקחו אותו בידיים לשחק על המיטה הגדולה. וכמו בכל יום הוא יטפס עליכם כדי להגיע למדף של המיטה בניסיון לקחת את האייפון שלכם או להגיע לשלט הרחוק שהשארתם שם. וכשהוא יהיה רעב תלכו ביחד למטבח, ותכינו לו ארוחת בוקר של פירות מרוסקים, כמו שהוא אוהב, ותשימו לו סינר ותאכילו אותו והוא ימרח הכול על הפנים שלו, יסתכל עליכם ויצחק.

ואז תגיע המטפלת ותיקח אותו לטיול, ואתם תלכו לעבוד ותעשו את כל הדברים שאתם עושים בדרך כלל, תדברו עם כל האנשים שאתם מדברים אתם בדרך כלל על אותם הדברים שאתם מדברים עליהם בדרך כלל, ותסיימו באותה שעה שבה אתם מסיימים בדרך כלל ותחזרו הביתה.

והוא גם בדיוק חזר הביתה עם המטפלת, ואתם תשחקו ביחד על הרצפה ותנסו לשכנע אותו שצריך כבר לזחול על שש, ותדגדגו אותו ותתחבאו מתחת לשמיכה כי הוא בטוח שזה הדבר הכי קורע שאי-פעם קרה. ולפני שתשימו לב צריך כבר להכין לו ארוחת ערב, לקלח אותו, להקריא סיפור, לתת נשיקה ולהשכיב לישון.

ואז אתם תשבו יחד על הספה בסלון, ותספרו אחד לשני מה עשיתם היום, או פשוט תראו את הפרק האחרון של ווסטוורלד כי באמת צריך לתת לה עוד צ'אנס אחד. ואז כבר מתחיל להיות מאוחר, ואתם תלכו למיטה לקרוא קצת, ותתנו אחד לשני נשיקת לילה טוב, תגידו אני אוהב אותך ותלכו לישון.

ולמחרת בבוקר תעשו את הכול שוב. כי מנהיגים מתחלפים ואסונות מתרחשים, אבל בסוף החיים ממשיכים פחות או יותר כמו שהם המשיכו לפני יום ולפני שבוע. ואנחנו ממשיכים אתם, כי בסוף כל מה שיש לנו זה אחד את השני, הרגעים הקטנים והאינטימיים שמרכיבים אותנו, ובעיקר את החיוך הגדול גדול הזה שבאמת שאי-אפשר שלא לעמוד בו.

לכודים: איך מפתה פייסבוק עיתונאים להיכנס לכלוב הזהב שלה

1. מלמדת. פייסבוק החלה השבוע להפעיל קורסים מקוונים חינמיים לעיתונאים שילמדו אותם איך לפעול ברשת החברתית ובאינסטגרם ולקדם את התוכן שלהם ושל כלי התקשורת שהם עובדים עבורו. מטרת הקורסים היא לחשוף את העיתונאים לכלים שיאפשרו להם "לספר סיפורים ברשת החברתית ולבנות קהל ייחודי".

צוקרברג. צילום: Alessio Jacona / CC-by-sa
צוקרברג. צילום: Alessio Jacona / CC-by-sa

2. מכוונת. פייסבוק כבר שינתה לחלוטין את כללי המשחק בעולם העיתונות המקוון. בעבר, תנועת הגולשים של כלי התקשורת השונים היו מגוונים והתבססו על מנועי חיפוש, אתרי אגריגציה כמו גוגל ניוז וקהל משתמשים קבוע. אך מאז שפייסבוק נכנסה לתמונה היא הפכה למקור התעבורה העיקרי של אתרים רבים, רבים מהם קטנים. אתר חדשות שלא פעיל ברשת החברתית יפסיד תעבורה לאתרים אחרים הפעילים בה.

3. מקדמת. עיתונאים רבים גילו שפייסבוק היא פלטפורמה נהדרת לקידום הסיפורים שלהם, לפיתוח קשר ושיחה ישירה עם קהל הקוראים או הצופים ולבניית מותג אישי. לא מעט עיתונאים, בישראל ובחו"ל, בנו את עצמם באמצעות פעילות חכמה ברשתות חברתיות והפכו לטאלנטים. חלקם אף מינפו את ההצלחה הזו לעבודה עצמאית מצליחה באמצעות הקמת והפעלת בלוגי חדשות אישיים.

4. מפתה. בפייסבוק מקווים שמערך ההדרכה החדש יאפשר לעיתונאים נוספים לבצע את המהלכים הללו. אבל החברה כמובן לא פועלת מטוב ליבה. פייסבוק רוצה להפוך לאתר תוכן שלא מייצר תוכן בעצמו. זה נחמד שאתרי חדשות משתפים בה קישורים לסיפורים שלהם, אבל היא מעדיפה שהם ישימו אצלה את הסיפורים עצמם. לאתרים אין אינטרס לעשות את זה? אין בעיה, נפנה ישירות ליצרני התוכן, העיתונאים.

5. לופתת. לכאורה, הרווח הוא כולו של העיתונאים, אבל רק לכאורה. למעשה פייסבוק מעודדות אותם להפוך אותה למקום המרכזי שבו הם מציגים ומקדמים את התוכן שלהם. זה אולי מביא לייקים וגם קוראים, אבל במחיר כבד של כניסה לכלוב זהב והשתעבדות לחברה שבלחיצת כפתור יכולה לחסום אותם ואת התוכן שלהם. ואפילו לא צריך לעשות טעות קיצונית כדי לספוג עונש זה — מספיק לפרסם תמונה שלא באה טוב לפייסבוק.

(פורסם גם בכלכליסט)

תפסיקו להפריע: הניסיון הצרפתי למסות את נטפליקס רע לכולם

אחד המוטיבים החוזרים בספרה הטרחני והמייגע של איין ראנד, "מרד הנפילים", הוא קריאתה של הדמות הראשית, ג'ון גאלט, לכל אותם אנשים שמחבלים בהתפתחות התעשייה והמסחר באמצעות רגולציה ותקנות מכבידות לזוז מהדרך ולהפסיק להפריע לקפיטליזם לעשות את עבודתו בקידום החברה האנושית.

הקריאה, והתפיסה שעליה היא מבוססת, נאיבית ולא מאוד מציאותית, אבל בכל זאת קשה שלא לחשוב עליה כאשר קוראים על הצעת החוק שאושרה לפני כמה ימים באסיפה הלאומית של צרפת. לפי הצעת החוק, שירותי סטרימיג דוגמת יוטיוב ונטפליקס יתבקשו לשלם מס של 2% על הכנסות מפרסומות או מנויים בתשלום שנובעות מתכני וידיאו שמוזרמים בשירות. במקרה של תכנים פורנוגרפיים או אלימים במיוחד יזנק המס ויעמוד על 10%.

netflix

בשלב זה אין ודאות שהצעת החוק תושלם והמס, שמכונה "מס יוטיוב" יישום (ניסיון דומה מ-2010 לא צלח), ואולם עצם המאמצים והאישור הראשוני שלה באסיפה הלאומית מעלה תהייה חשובה: האם המחוקקים בצרפת מעוניינים לסייע להמשך הפצתם של תכנים פיראטיים?

ניסיון בן יותר מעשור וחצי כבר הראה שאין דרך לצמצם את צריכת התכנים הפיראטיים אלא באמצעות שירותי סטרימינג חוקיים, עשירים בתכנים איכותיים ובעיקר לא יקרים. רק לכניסה רחבה של שירותים כאלו היה אימפקט כלשהו על היקף צריכת התכנים הפיראטיים.

המס הצרפתי, אם אכן ייושם, עתיד לפגוע בשירותים אלו בגזרת המחיר, שכן הוא יכביד את נטל המס שלהם ביחס לשירותים מסורתיים יותר כמו טלוויזיה בכבלים או בלוויין. אחת הטענות הרשמיות לקידום המס הוא שחברות כמו גוגל מבצעות תרגילים שונים על מנת להימנע מתשלום מסים במדינות שבהן היא פעילה. ואולם, הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה זו היא באמצעות תיקון פרצות בחוקי המיסוי שימנעו מהן לבצע תרגילים אלו, ולא ביצירת חוק מיוחד שיכול לפגוע גם בחברות שלא מבצעות תרגילים כאלו.

נטפליקס

וכמובן שאין שום קשר בין המס המדובר לבין מלחמה בנזקי התכנים הפיראטיים באמצעות שימוש במסים שייגבו על מנת לפצות יצרני תוכן על אבדן הכנסות שנגרם להן כתוצאה מפיראטיות. זאת, מכיוון שהמס חל בצורה אחידה על כל הגורמים בשוק, בין אם מדובר בתכנים פיראטיים או חוקיים ובין אם מדובר באתר שבו גולשים יכולים להעלות תכנים משלהם (כמו יוטיוב) או שירות שכל התכנים בו הם תכני פרימיום מקצועיים (כמו נטפליקס). מה גם שבעיית התכנים הפיראטיים בשירותים כמו יוטיוב זניחה וניתנת לטיפול באמצעים מתקדמים כמו זיהוי והורדה אוטומטיים של תכנים שמפרים זכויות יוצרים.

יהיו המטרות המוצהרות של החוק אשר יהיו, האפקט שלו הוא אחד: יצירת מחסום נוסף שמקשה ומסבך את פעילותם של שירותי סטרימינג, ומציב אותם בעמדת נחיתות לעומת שירותים אחרים. ולא מדובר בבעיה שייחודית לצרפת. גם כאן בישראל נאלצים שחקנים חדשים בשוק התוכן להתמודד עם כללי רגולציה מורכבים שמסבכים את פעילותם ומקשים על יכולת החדירה שלהם.

דווקא במקרים כאלו, רצוי שהמחוקקים, הרגולטורים ושאר הגורמים יפסיקו להפריע, ויתנו לשירותי הסטרימינג לעבוד בלי יותר מדי מעמסות מיותרות.

(התפרסם בגרסה נטולת ראנד בגם כלכליסט)

השקרים השיטתיים של טראמפ מקדמים את אימות המידע בזמן אמת

העימות הנשיאותי בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ השבוע היה אחד האירועים הנצפים בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקנית, ויכול להיזכר כרגע מכונן לא פחות מהעימות הטלוויזיוני הראשון בהיסטוריה של ארה"ב, בין ג'ון קנדי לריצ'ארד ניקסון ב-1960.

הסיבה לכך היא לא העובדה שלראשונה ניצבה מאחורי הפודיום מועמדת, או שמולה, גם לראשונה, ניצב ליצן כתום עור, אלא בגלל מה שהתחולל מחוץ לאולם העימות, בכלי התקשורת שדיווחו עליו שהפעילו מערכת אימות עובדות מסועפת שהגיבה למתרחש בזמן אמת.

לא מדובר בפעם הראשונה שבה מתבצע אימות עובדות לעימותים פוליטיים, וגם לא בפעם הראשונה שבה אימות שכזה מתבצע בזמן אמת. אבל הפעם מדובר היה בעליית מדרגה משמעותית לעומת העבר. מערכות מקוונות הפעילו צוותים גדולים של כתבים ומומחים בתחומים שונים, שסיפקו ניתוח עובדתי בזמן אמת לטענות המועמדים. כל אמירה נבחנה תחת מיקרוסקופ, והדיווח החדשותי בזמן אמת לא כלל רק את מה שנאמר בדיון אלא גם גם את ההקשר הראוי לדברים האלו. זאת, מתוך תפיסה שחדשות זה לא רק לדווח על מי אמר מה, אלא גם לספק את המידע שיאפשר לצרכן לדעת האם הדברים תואמים את המציאות.

שני גורמים הביאו לשינוי זה. הראשון, הזמינות והנגישות של כלים מקוונים שמאפשרים לברר עובדות בזמן מהיר מאוד. החל מוויקיפדיה ויוטיוב ועד מאגרי מידע ממשלתיים או מחקרים מדעיים – מידע שפעם היו נדרשים שעות רבות או אף ימים כדי לאמת ניתן לוודא כיום בתוך דקות מעטות. ואם יש מערכת תקשורת מקוונת שמספקת גישה מיידית למומחים בתחומם, הזמן מצטמצם לשניות ספורות.

אבל כל הכלים האלו אינם חדשים, הם קייימים ושמישים כבר כשני עשורים. אבל עד עתה לא נעשה בהם שימוש שכזה כי לא הורגש שיש צורך אמיתי בכך. מה קרה הפעם? דונאלד טראמפ קרה. המועמד הרפובליקני משקר בכזו בוטות ובכזו נחישות וקביעות, שכלי התקשורת שמסקרים את מועמדותו הבינו שהכלים הרגילים, של אימות עובדות לאחר מעשה, כבר לא מספקים, שצריך תגובה מידית הולמת. פוליטיקאים תמיד שיקרו או סילפו עובדות. אבל מעולם לא בצורה כל כך גסה והרסנית כמו טראמפ. ורק שינוי מהותי של כללי המשחק מאפשר להתמודד אתו.

factcheck

אפשר לקוות שהשינוי הזה יהפוך לקבוע, ויגיע למערכות תקשורת נוספות. פוליטקאים כבר יודעים שאם יגידו דבר שקר, אחרי יום או יומיים האמת תצוץ בתקשורת המיינסטרים. וגם הבינו שזה לא כל כך משנה, כי עד שזה יקרה השקר כבר תפס אחיזה בקרב חלק ניכר מהציבור. אימות עובדות בזמן אמת, על המסך שניות ספורות לאחר שחרור האמירה, יחתוך את הרגליים לשקרים של הפוליטיקאים המשופשפים ביותר וייאלץ אותם להתמודד עם המציאות כפי שהיא.

רק צריך לקוות שכלי התקשורת, בארה"ב ובשאר העולם, לא יניחו את הלפיד וימשיכו להפעיל ביתר עצמה את הכלים שהציגו בעימות הנשיאותי.

(פורסם גם בכלכליסט)

איזו מדינה תנצח במאבק על המאגר הביומטרי, המרחיבה או המצמצמת?

כששלחתי את מסמך המדיניות הלאומית ליישומים ביומטריים של מדינת ישראל, שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר השבוע, לכמה מכרים מתנגדי המאגר הביומטרי התגובה המידית שלהם היתה: זה מה שאנחנו אומרים כבר כמעט עשר שנים.

biometric

והם בכלל לא מגזימים. חלקים ניכרים ממסמך המדיניות נראים כלקוחים מהדו"חות השונים שהפיצו מתנגדי המאגר בשנים האחרונות. תרחישים שעליהם מתריע המסמך, כמו שימוש בטביעת אצבע שדלפה מהמאגר לצורך הטמנתה בזירת פשע והפללת אזרחים חפים מפשע; מקרים המוניים של לגניבת זהות או חשיפת פרטים רפואיים רגישים (תמונות פנים באיכות גבוהה יכולות לספק מידע על מצבים רפואיים מסוימים) בעקבות דליפת מידע רחבה; שימוש של רשויות אכיפת חוק למאגר במידע השמור במאגר לצורך עריכת מעקב נרחב אחרי אזרחים ללא הסכמתם או ידיעתם; דליפה של מאגר המידע למדינה עוינת שתביא לפגיעה חמורה בביטחון המדינה; ועוד אזהרות רבות אחרות – הכל נאמר על ידי מתנגדי המאגר מזה שנים.

אבל עכשיו מגיעות כל אותן אזהרות עם חותמת אישור רשמית של ממשלת ישראל, ובתוספת הוראות שלפיהן יש "לשאוף לצמצום המאגרים הביומטריים" וש"עקרון צמצום המאגרים הביומטריים יחול ביתר שאת במגזר הממשלתי". הפרדוקס הוא שמדובר בדיוק באותה ממשלה שבמקביל חותרת להפיכת המאגר הביומטרי למנדטורי עבור כל האזרחים.

המאגר הביומטרי

וכשבשבועות הקרובים עתיד שר הפנים, אריה דרעי, להכריע לגבי עתידו של המאגר הביומטרי, אי אפשר שלו לתהות איזו ממשלה תנצח במאבק: זו שרוצה לצמצם מאגרים ביומטריים, או זו שכבר שנים רבות פועלות ליצירת מאגר ביומטרי מנדטורי, שיכלול תמונת פנים ושתי טביעות אצבע של כל אזרח ואזרח.

המסמך הנוכחי אמנם מספק למתנגדי המאגר תחמושת משמעותית לקרבות העתידיים, שתהיה בעלת ערך רב בכניסה לישורת האחרונה לקראת אישור סופי של המאגר בסוף השנה. אבל החדשות הרעות הן שלמדיניות החדשה לא תהיה השפעה על מאמצי הממשלה לאישור המאגר הביומטרי. הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, שהוביל את גיבוש המדיניות החדשה, הוא תומך נלהב של המאגר. מה גם שבמסמך מצוין במפורש שאינו עוסק ישירות במאגר הביומטרי אלא רק במדיניות הממשלה לגבי מאגרים מסוגו באופן כללי, ולכן אין שום המלצות לגבי המשך פעילותו.

החדשות הטובות הן שאישור המדיניות מהווה ניצחון מובהק לוולצר בעימות שניהל בשנה האחרונה סביב ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי היוצא, גון קמני, סביב שאלת טיבו של המאגר. בשעה שקמני סבר שעל המאגר להכיל הן תמונות פנים והן טביעות שתי אצבעות, וולצר נקט בגישה מצמצמת יותר ופעל לקיומו של מאגר שמכיל תמונות פנים בלבד.

חלק ניכר ממסמך המדיניות עוסק בסיכונים שנובעים מהכללת טביעות אצבע במאגר, ובפרט טביעות אצבע מלאות, כפי שיש במאגר כיום, ולא רק תבניות מאפיינים כפי שהציעו מומחים שונים. אישור המדיניות מספק למעשה אסמכתא ממשלתית רשמית לעמדה זו והוא ניצחון משמעותי לקו שמוביל וולצר. לא מן הנמנע שניצחון זה הוא בין הגורמים שהובילו להחלטתו של קמני לפרוש במפתיע מהתפקיד, בדיוק במועד הקריטי שבו אמורה להתקבל ההחלטה הסופית לגבי עתיד המאגר.

אם אכן תתקבל לבסוף עמדתו של וולצר, ושר הפנים יכריע בעד מאגר עם תמונות פנים בלבד (דרעי כבר הצהיר בעבר שקיבל החלטה עקרונית להקים מאגר ביומטרי, ושהוא מתלבט כרגע רק לגבי טיבו), יהיה זה ניצחון משמעותי בעבור מתנגדי המאגר שפועלים במטרה לבטלו לחלוטין, או לפחות לצמצמו.

שר הפנים דרעי. באיזו מדינה יבחר?
שר הפנים דרעי. באיזו מדינה יבחר?

במובנים רבים, הסוס של תמונות הפנים כבר ברח מהאורווה. בגלל אתרי מדיה חברתית, תמונות פנים של רבים מאזרחי ישראל כבר זמינות ברשת ונגישות בחיפוש קל בפייסבוק או אפילו בגוגל. מסיבה זו, מאגר ביומטרי של תמונות פנים יהווה פגיעה משעותית הרבה פחות בפרטיות האזרחים, ולדליפתו יהיו השלכות קטנות הרבה יותר על ביטחונם האישי.

אין זה אומר שמתנגדי המאגר מתכוונים להפסיק את המאבק אם אכן תתקבל עמדתו של וולצר, שכן גם מאגר של פנים הוא עדיין בעייתי מאוד. אזרחים רבים לא נרשמו לפייסבוק ותמונותיהם לא זמינות ברשת, ומשתמש תמיד יכול להסיר תמונות שלו מהרשת החברתית ולסגור את חשבונו. בנוסף, מאגר ביומטרי מקיף ומעודכן תדיר עם תמונות באיכות גבוהה יכול לשמש אמצעי מעקב יעיל יותר מאשר מאגר התמונות הלא-אחיד של פייסבוק, ודליפתו יכולה להעמיד בסיכון אזרחים שמסיבות ביטחוניות לא פעילים ברשת החברתית (למשל, סוכני מוסד).

גם אחרי שתתקבל לבסוף החלטת שר הפנים, צפוי עדיין קרב חריף בוועדות ובמליאת הכנסת, וככל הנראה גם בבג"ץ במידה שיוחלט על הקמת המאגר. אבל גם אם בסוף יעבור מאגר תמונות הפנים את כל המשוכות ויקבל את אישור בג"ץ, עדיין יהיה זה ניצחון משמעותי למתנגדים. עכשיו, רק צריך לחכות להחלטה הרשמית של דרעי.

(התפרסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)