25 שנה לאינטרנט? לא בדיוק ולא בערך

  1. בלבול. ביום שלישי, ה-23 באוגוסט, ציינו כלי תקשורת רבים בעולם חצי יובל להולדת ה-World Wide Web – מארג האתרים, הסרטונים, התמונות והמסמכים שבעבור אנשים רבים זהה לאינטרנט. מדובר, כמובן, בזיהוי שגוי. האינטרנט הוא רשת מחשבים גלובלית שה-WWW היא רק יישום אחד שרץ על גביה, אולי הפופולרי ביותר אבל בפירוש לא היחיד. מצד שני, כשמרבית הפעולות שלנו באינטרנט מבוצעות בגלישה לאתרי WWW, קשה להאשים אנשים בבלבול.
  2. תזמון. ב-25 השנים האחרונות הפכה הרשת למקור מידע מצוין. ולכן, זה קצת אירוני שדווקא בנוגע לשאלת יום היווסדה אין מידע החלטי. יש שמציינים את ה-23 באוגוסט כיום שבו יוצר ה-WWW, טים ברנרס-לי, פתח את ההמצאה שלו לראשונה לגישה ציבורית. אחרים דווקא מצביעים על ה-6 באוגוסט, היום שבו חשף ברנרס לי את הפרויקט שפיתח בקבוצות דיון ברשת. תאריכים אחרים מקדימים עד ל-1989, או מאחרים להשקת דפדפן מוסאיק ב-1993.

    טים ברנרס-לי. לא המציא את האינטרנט
    טים ברנרס-לי. לא המציא את האינטרנט
  3. מקור. דווקא המועד שצוין בכזו התהלבות בשנים האחרונות, ה-23 באוגוסט, הוא זה בעל התיעוד הלקוי ביותר. הוא לא מוזכר, למשל, בטיימליין לידת ה-WWW של CERN, גוף המחקר שבמסגרתו פיתח ברנרס-לי את הפרויקט. המקור לתאריך זה, לפי בדיקה של פורצ'ן, הוא כנראה ערך בוויקיפדיה שמכתיר את התאריך כיום שבו משתמשים חדשים יכלו לראשונה לגשת לרשת. אך מידע זה מיוחס לסופר אלמוני שמקורותיו ואמינותו לא ברורים.
  4. שגיאה. אז איך דווקא תאריך זה תפס? לולאת היזון חוזר, שתוארה באופן חד ומדויק לפני כמה שנים על ידי קומיקס הרשת XKCD: מידע שגוי או לא מאומת משורבב לערך בוויקיפדיה; כלי תקשורת שרואים את המידע באנציקלופדיה משתמשים בו בדיווחים כאילו היה אמת; דיווחים אלו, בתורם, מקנים אמינות למידע ואף יכולים לשמש כציון מקור לנכונותו; וחוזר חלילה.
    WWW
  5. ספקנות. אז מה עושים? זוכרים שבסופו של יום, אין מידע שהוא אמין ב-100%. גם במחקרים הרציניים ביותר נופלות טעויות, וגם בוויקיפדיה, למרות רצון טוב ומאמצים עילאיים מצד העורכים, יש לא מעט שגיאות. והדברים נכונים פי כמה וכמה כאשר מגיעים למידע שמופץ ברשתות חברתיות. אנשים טועים, בין אם במזיד ובין אם בשוגג, ואת מה שכתוב, ברשת או בכל מקום אחר, צריך לקרוא בספקנות בריאה. אמירה שחוקה טוענת שבעיתון אפשר להאמין רק למחיר ולתאריך. כמו שהמקרה הנוכחי מלמד, במקרה של התאריך אפילו זה לא בהכרח נכון.

(פורסם גם בכלכליסט)

בדרך למכונית אוטונומית, אובר תזרוק את הנהגים האנושיים

חייבים להוריד את הכובע בפני אובר ובפני המייסד והמנכ"ל, טרוויס קלניק. החברה, שידועה בעיקר בזכות שירות הזמנת הנסיעות שלה, הצליחה הפעם להפתיע את כולם. ספק אם הכתבים שמסקרים את החברה או מתחרותיה הגדולות ראו את זה מגיע; אף אחד לא חשב שמאמצי פיתוח המכונית ללא נהג של החברה כל כך מתקדמים.

ובכל זאת, כבר בחודש הנוכחי, אבור תהיה הראשונה להפעיל צי של מכוניות אוטונומיות בשימוש מסחרי. לא גוגל, כנראה החברה הוותיקה בתחום; לא אפל, שיושבת על קופת מזומנים של כמה עשרות מיליארדי דולרים; ולא טסלה או אחת מיצרניות הרכב הוותיקות ועתירות הניסיון שמפתחות מכוניות אוטונומיות. דווקא אובר, החברה שמבקריה החריפים (ובהם גם אני) אמרו עליה שיש לה בעיקר מודל עסקי טוב, ולא טכנולוגיה משובחת.

אובר
המכונית האוטונומית של אובר. מקדימה את המתחרים

המהלך מפתיע עוד יותר, שכן רק במרץ השנה נראה היה שפרויקט הרכב האוטונומי של אובר לא בדיוק מצליח להתניע. כתבה נרחבת ברויטרס חשפה אז שהיוזמה הבולטת ביותר בתחום של חברת התחבורה הגדולה בעולם – הקמת מרכז מחקר משותף עם אוניברסיטת קרנגי-מלון היוקרתית – קרסה לתוך עצמה מבלי שהולידה אפילו שיתוף פעולה מחקרי אחד.

לא עברו חודשיים, ואובר אותתה שמצבה לא כזה נורא, כשהודיעה שבתוך כמה שבועות תתחיל לבצע ניסויים במכוניות אוטונומיות ברחובות פיטסבורג, פנסילבניה. בכך יישרה החברה קו עם גוגל, טסלה, BMW, ניסאן ואחרות שעורכות ניסויים שכאלו בערים שונות בעולם מזה זמן מה. אבל בהודעה שפרסמה החברה לקראת סוף השבוע היא כבר עקפה אותן בסיבוב, ועתידה להיזכר בהיסטוריה כחברה הראשונה שפרסה מכוניות שכאלו לשימוש מסחרי באופן שכל אדם יכול, בעיקרון, ליהנות מהשימוש בהן.

הישג זה מרשים במיוחד בהתחשב בעובדה שבתחילת 2015 לא היתה לאובר שום פעילות משמעותית בתחום פיתוח הרכב האוטונומי. החברה עשתה עבודה מצוינת בהשתלטות על שוק הזמנת הנסיעות באפליקציה בכל העולם, בשבירת השוק ובהורדת מחירי הנסיעות בצורה קיצונית. אבל לקלניק, נדרש קצת זמן להבין שכניסת המכונית האוטונומית לשוק, שצפויה להתרחש בתוך פחות מעשור, עתידה לחתוך את המודל העסקי של אובר ברגליים.

מרגע שהבין זאת, הגיב קלניק כמו שרק הוא יודע – באגרסיביות ובלי מעצורים. בתחילת 2015, בתקופה של חודשיים בערך, הוא שכר 40 מהנדסים וחוקרים מובילים מקרנגי-מלון, ורוקן למעשה את מחלקות הרובוטיקה והבינה המלאכותית של האוניברסיטה מהצוות המוביל שלהן. כן, אותה אוניברסיטה שאתה התיימרה אובר לשתף פעולה בפיתוח מכונית אוטונומית.

מנכ"ל אובר, טרוויס קלניק
קלניק. האגרסיביות משתלמת. צילום: Dan Taylor/Heisenberg Media / CC-by

הצוות החדש והמיומן קיבל חופש פעולה להביא מכונית אוטונומית לשוק כמה שיותר מהר, בדגש בולט אחד: בניגוד לחברות כמו גוגל או יצרניות הרכב, אובר לא רצתה ללכת לייצור המוני של מכוניות פרי תכנונה. מדובר בפתרון יקר שדורש שנים ארוכות של פיתוח והשקעה פנומנלית בהקמת תשתיות ייצור. אובר היא אולי הסטארט-אפ בעל שווי השוק הגדול בעולם, אבל בסופו של יום היא עדיין סטארט-אפ ולא יכולה להתחרות במשאבים של חברות ציבוריות גדולות. במיוחד כשהיא מגיעה למשחק בשלב כזה מאוחר.

תחת זאת, פנה הצוות לאפיק אחר: פיתוח "ערכת שדרוג" למכוניות קיימות – מערכת של מצלמות, מכ"ם, לייזר, חיישנים היקפיים, תוכנה ועוד שאפשר להלביש על מכונית רגילה על מנת להפוך אותה למכונית אוטונומית. חברות רבות השתמשו בערכות כאלו בשלבי ביניים בפיתוח שלהן – המכוניות האוטונומיות הראשונות של גוגל היו רכבים מתוצרת טויוטה שעליהן הולבשה ערכה מתוצרת גוגל – אבל אובר כיוונה לכך בתור הפתרון המרכזי.

תפיסה זו אפשרה לחברה לחתוך שלבים מורכבים, מרובים ובעיקר יקרים בהליך הפיתוח, ולמעשה מרגע שיש לא ערכה מתאימה היא יכולה להתחיל ברכישת ציי מכוניות ולשדרגן לאוטונומיות. היא גם מקלה עליה להיכנס לשיתופי פעולה מרובים עם יצרניות רכב שונות, שכן היא לא מתחרה ישירה שלהם אלא ספקית של טכנולוגיית עזר משמעותית.

ההכרזה של אובר על התחלת הפעלת צי מכוניות אוטונומיות כבר בחודש זה היא עדות מובהקת להצלחת האסטרטגיה. הצי המדובר מבוסס על מכוניות XC90 של וולוו, ערכת השדרוג. עד עתה סיפקה וולוו רק כמה מכוניות, ואולם עד סוף השנה עתיד הצי לעמוד על 100 כלי רכב.

בעבור המשתמשים, ההזמנה תתבצע בצורה רגילה באמצעות האפליקציה של אובר, כאשר המכוניות האוטונומיות יישלחו בצורה אקראית, בהתאם למיקומן. בשלב ההשקה הנסיעות במכוניות האוטונומיות יתבצעו בחינם (במקום עלות של 1.3 דולר למייל בנסיעה רגילה). ואולם, לדברי קלניק, גם כאשר תתחיל החברה לגבות תשלום התעריף למייל יהיה כל כך נמוך שאפילו נסיעה נסיעות ארוכות יהיו זולות יותר מנסיעה במכונית פרטית.

בשוק יש כבר מכוניות עם מערכות נהיגה חצי-אוטונומיות, המוכרת שבהן היא הטייס האוטומטי שמשולבת ברכבים מדגם S של טסלה, אבל אלו מיועדות בעיקר לנסיעה לא מורכבת בכבישים מהירים, כוללות רק יכולות בסיסיות כמו שליטה במהירות והישארות בנתיב, ובעיקרון לנהגים אסור להסיר ידיים מההגה גם כשהן בפעולה.

אובר

המכוניות האוטונומיות של אובר, מנגד, אמורות להיות מתקדמות משמעותית ולכלול יכולות ניווט בתנועה עירונית מורכבת או ביצוע פעולות מורכבות יותר כמו פניות, בלימות ותגובה מהירה לשינויים בדרך, שעד עתה שולבו רק במכוניות ניסיוניות.

אף שרוב הזמן המכוניות לא דורשות התערבות אנושית, המערכת (וגם החוק) עדיין מחייבת נהג בשר ודם מאחורי ההגה, על מנת לפקח ולהתערב בנהיגה במקרה הצורך. ונכון לעכשיו, התערבות שכזו הכרחית מפעם לפעם. כתב בלובמרג, שהוזמן לנסיעת מבחן באחת מהמכוניות האוטונומיות של אובר, מספר שהנסיעה עברה בצורה חלקה עד שהתקרבה המכונית לגשר. ברגע זה נשמע צליל שמודיע על הפסקת הנהיגה האוטונומית ומורה לנהג לתפוס שליטה. כמה שניות אחר כך חזרה השליטה לידי המכונית. "גשרים זה ממש קשה", הסביר מנהל ההנדסה של אובר, רפי קריקוריאן. "ויש משהו כמו 500 גשרים בפיטסבורג".

הקושי נובע מהאופן שבו עובדת המכונית של אובר והדרך שבה היא מזהה את מיקומה במרחב. למכונית יש GPS, אך מערכות ניווט לווייני אינן מדויקות מספיק לצרכי נהיגה אוטונומית. בשנה וחצי האחרונות יצרה אובר מפות מפורטות במיוחד של רחובות פיטסבורג, שבנוסף לרחובות ונתיבים כוללות גם מיקום של בניינים, עצמים קבועים דוגמת רמזורים, עצים וברזי כיבוי ואפילו מהמורות בכביש. בעת נסיעה, המכונית סורקת את סביבתה ובעזרת המפות, שמאוחסנות במחשב שתופס את מרבית תא המטען, מזהה את מיקומה המדויק ואת מיקומם של עצמים בלתי-קבועים דוגמת הולכי רגל, רוכבי אופניים או כלבים. באופן זה יכולה המכונית לנווט ביעילות מרבית, מבלי לפגוע בעוברי אורח או בעצים. ואולם גשרים שחוצים נהרות מציבים בעיה ייחודית, שכן לרוב אין בקרבתם עצמים קבועים שמסייעים למכונית לקבוע במדויק את מיקומה. עד שתיפתר בעיה זו, אין לאובר ברירה אלא להיעזר ביכולותיו של הנהג המפקח האנושי.

בעבור החברה מדובר במצב זמני בלבד, והיא משקיעה משאבים ניכרים בשיפור המערכת שלה. מהלך בולט אחד הוא רכישת Otto, מייסודו של הישראלי ליאור רון, בעסקה בשווי מוערך של 680 מיליון דולר. אוטו מפתחת ערכות שדרוג למשאיות, והידע והניסיון העצום שמביאה החברה (שותפו של רון להקמת אוטו, אנתוני לבנדובסקי, ייתכן שייזכר בעתיד כאחד מאבות המכונית האוטונומית – שכן חברה שהקים ונרכשה על ידי גוגל ב-2009 הפכה לבסיס פרויקט המכונית האוטונומית של ענקית הטכנולוגיה והוא הוביל את הפרויקט במשך שנים רבות) עתידים לסייע משמעותית בהמשך הפיתוח.

רון. צילום: נמרוד גליקמן / כל הזכויות שמורות לכלכליסט
רון. 7 חודשי פעילות, 680 מיליון דולר אקזיט. צילום: נמרוד גליקמן / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

בנוסף, הכריזה אובר שחתמה על הסכם שיתוף פעולה עם וולוו בשווי 300 מיליון דולר לפיתוח מכונית אוטונומית לחלוטין (כזו שלא דורשת אף נהג מפקח) שתושק ב-2021 ותוכל לשמש כמונית או תימכר ישירות לצרכנים. לפי "הוול סטריט ג'ורנל", וולוו עתידה לבצע את מרבית עבודת ההנדסה בפרויקט, כאשר אובר מצדה התחייבה לרכוש כמות מסוימת של המכוניות האוטונומיות מתוצרת החברה. כן ישתפו החברות פעולה בהיבטים כמו מיפוי דינמי וזיהוי עצמים. ההסכם עם וולוו אינו בלעדי ואובר עתידה ליצור שיתופי פעולה גם עם יצרניות רכב אחרות.

המהלך גם מסמן בצורה ברורה מתמיד את האסטרטגיה העתידית של אובר. בעבור החברה, הפעילות הנוכחית שלה, שמתבססת על מספר עצום של נהגים אנושיים שעובדים בעבורה, היא שלב מעבר בלבד. המטרה שסימן קלניק ברורה: לעבור כמה שיותר מהר לצי גלובלי שכולו מכוניות אוטונומיות לחלוטין, בלי נהג מפקח. חלק גדול מעבודת התשתית ברמה פלטפורמת התוכנה כבר נעשה. כל שנותר עתה הוא מכוניות שיספקו את הסחורה. זה יקרה, ואולי אפילו מהר יותר מכפי שרבים מצפים.

וברגע שזה יקרה, אובר תתחיל להחליף את הנהגים האנושיים שלה במכוניות אוטונומיות, ותחסל בתוך שנים מעטות את תעשיית הנסיעות השיתופיות שהיא עצמה יצרה. זה תהליך בלתי-נמנע. כל כך הרבה כוחות חזקים כבר מעורבים בפיתוח המכונית האוטונומית, וכל כך הרבה מעבודת הייסוד כבר נעשתה, שאם אובר לא היתה קופצת לתחום בכל העוצמה מישהו אחר היה עושה את זה במקומה.

בחזון של קלנקיס, מכוניות פרטיות הן שריד ארכיאולוגי או פריט יוקרה ושעשוע לעשירים. פשוט כי כניסה רחבה לשוק של ציי מכוניות אוטונומיות בהפעלת חברות כמו אובר תהפוך את הנסיעה לכל כך זולה ויעילה, שלא תהיה שום סיבה לרכוש מכונית פרטית. החזון הזה מתחיל את הנסיעה שלו לא בנקודת זמן לא ברורה בעתיד, אלא כבר בימים הקרובים בפיטסבורג, פנסילבניה. ושמישהו ינסה לעצור אותו.

(פורסם בגרסה ערוכה ומקוצרת גם בכלכליסט)

טוויטר מחפשת את עצמה: האם הרשת החברתית תהפוך לגוף שידור?

אין דרך קלה לבשר את זה, אבל טוויטר שהכרתם וגם (מיעוטכם) אהבתם, לא תוכל להמשיך ולתפק עוד זמן רב בקונפיגורציה הנוכחית שלה. אבל יש גם חדשות טובות: בימים אלו מנסה הרשת החברתית המקרטעת להמציא את עצמה מחדש כגוף תוכן שמתמחה בשידורים חיים בסטרימינג. ואם זה יצליח לה, היא עתיד לנער את שוק תוכן הווידיאו המקוון והמסורתי כמו שאפילו נטפליקס לא הצליחה.

טוויטר
איור: דניאל גולדפרב / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

טוויטר אולי מוגדרת עדיין כרשת חברתית, אבל כל מי שעיניו בראשו מבין שנכון להיום מדובר בהגדרה זמנית בלבד. כי את היכולת של החברה להמשיך ולפעול בהצלחה כרשת חברתית אפשר להעריך כיום כנעה באזור שבין אפסית ללא-קיימת. מספר המשתמשים הפעילים בחודש כמעט שלא גדל וברבעון השני של 2016 צמח רק ב-0.97% לעומת הרבעון הראשון והגיע ל-313 מיליון איש (פייסבוק, לשם השוואה רשמה גידול של 3.7%, וזה כאשר לה יש פי 5.5 יותר משתמשים).

ההכנסות אמנם עולות, אבל גידול של 20% לעומת הרבעון המקביל ב-2015 הוא ממש לא קצב מספק לשלב שבו נמצאת טוויטר, ושאמור להתאפיין בגידול מואץ (פייסבוק, בינתיים, רשמה גידול של 52%). וההפסדים? הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד עליהם הוא שהם נמצאים במגמת ירידה. אבל ספק אם מדובר בנחמה למשקיעים שראו איך החברה שרפה עוד 107 מיליון דולר ברבעון שעבר (בפייסבוק, אגב, חוגגים עם זינוק של 195% ברווח הנקי ל-1.51 מיליארד דולר – כמעט פי 3 מההכנסות של טוויטר).

בקיצור, אם טוויטר תמשיך לנסות ולהתקיים כרשת חברתית, עתידה אינו ורוד או ארוך במיוחד. למרבה המזל, נראה שגם המנכ"ל ג'ק דורסי מבין זאת היטב, ותחת כהונתו הוא מנסה להוביל את החברה לכיוונים חדשים, כאלו שיוציאו אותה מהשטאנץ שבו היא פועלת בשנים האחרונות וינסו למצב אותה כמשהו חדש, גוף שלא צריך להתחרות ראש בראש באותה שרשרת מזון עם טורפת העל פייסבוק.

בתקופה האחרונה היו כמה מאמצים כאלו, כמה מהם לא בדיוק סקסיים כמו פעילות חוצת פלטפורמות בתחום האדטק באמצעות שירות mopub (זה עוד יותר משעמם מכפי שזה נראה). ואולם, נראה שכעת מתמקדת טוויטר בתחום חדש לחלוטין, כזה שיכול להפוך אותו מרשת חברתית לגוף שידורים שמהווה חלק אינטגרלי מהמדיה החדשה – כניסה נרחבה לתחום שידורי הווידיאו המקוונים.

טוויטר מפלרטטת עם תוכן וידיאו מקורי או בלעדי מזה כמה זמן, מאז רכשה שירות המיקרו-וידיאו vine ב-2012 ושילבה אותו בפלטפורמה שלה. השירות זכה בתחילת דרכו לפופולריות ניכרת ולזמן מה עורר לא מעט באזז מקוון, יצר כוכבי אינסטנט ומשך כוכבים אחרים. בשנה האחרונה הוא סובל מדעיכה מתמשכת, שהתבטאה בנטישת כוכבים לפלטפורמות אחרות, אקסודוס של בכירים וירידה במספר הסרטונים שמועלים לשירות ואיכותם.

אבל vine עוד רחוק מלמות, ועצם הפעילות בתחום היה בה די כדי להדגים לטוויטר את חשיבות הווידיאו כפלטפורמה להזנקה מחדש של פעילותה. כעת מרכזת החברה מאמצים רבים על מנת להשתמש בווידיאו ובסטרימינג כמנוף למיצוב מחדש של עצמה. אחד הנדבכים המרכזיים בפעילות זו היא שירות הלייב וידיאו פריסקופ, שרכשה טוויטר כחודשיים לפני השקתו במרץ 2015.

פריסקופ לא היה השירות הראשון מסוגו בשטח, קדמה לו meercat הישראלית, אך הוא צבר פופולריות במהירות והפך כה דומיננטי עד שאילץ את מירקט לסגת ולשנות מיקודה. כוחו הרב התגלה בליל המהפכה הצבאית הכושלת בטורקיה, כשלצד השירות המקביל של פייסבוק הפך פריסקופ למקור מידע משמעותי על המתרחש במדינה בשעות הראשונות והקריטיות.

אבל המהלך המשמעותי ביותר של טוויטר בתחום יצא לדרך באפריל השנה, כשזו רכשה זכויות שידור בסטרימינג של 10 משחקי פוטבול בליגת NFL תמורת 10 מיליון דולר. העסקה מאפשרת לטוויטר להעביר את המשחקים למשתמשים בכל העולם, הן באמצעות אפליקציית הווב שלה והן באמצעות אפליקציות למכשירים דוגמת קונסולות משחקים (זכויות השידור של המשחקים במובייל שייכות לוורייזון, ועד עתה עדיין לא ברור האם טוויטר תשדר את המשחקים גם באפליקציות המובייל שלה).

nfl טוויטר

העסקה עתידה להניב הכנסות משמעותיות לטוויטר, שלפי דיווחים מתכננת למכור חבילות פרסום בהיקף כולל של 50 מיליון דולר. אבל מה שמעניין יותר הוא האופן שבו מתכוונת טוויטר להעביר את השידורים, והחבילה התוכנית שתעטוף אותם. לפי דיווחים, לקראת שידור המשחק הראשון בספטמבר הקרוב פועלת טוויטר להבאת אפליקציה שלה למכשירי אפל TV.

במהלך הזה תשים טוויטר את המשחקים על גבי מסך הטלוויזיה, אך בניגוד לשידורים מסורתיים תוכל לעטוף אותם בתכנים מעולם המדיה החדשה שיתנו לשידור ערך מוסף. האפשרויות מוגבלות רק על ידי הדימיון של מנהלי המוצר בחברה – החל מפיד תגובות שירוץ על המסך לצד המשחק; עבור בכלי שיאפשר לחתוך קליפ מהמשחק, לסמן או לצייר על גביו הערות ומהלכים ולשתף בטוויטר; ועד אינטגרציה עם פריסקופ שתאפשר לצופים להאזין לדברי קריינות ופרשנות של משתמשים אחרים כתחליף לאלו של השדרנים המקצועיים ושיכולה לשמש כבסיס לבניית קהילה חדשה של שדרני ספורט חובבים.

באופן זה יכולה טוויטר להמציא את עצמה מחדש כגוף שידור שנטוע באמת בעולם המדיה החברתית. ואין ספק שעולם תוכן הווידיאו משווע לכזה שינוי.לנטפליקס או אמזון היתה אמנם הצלחה משמעותית ביצירת תכנים מקוריים, אך במידה רבה מאוד אלו עדיין נראים ומתנהגים כמו סדרות טלוויזיה מסורתיות. עד כדי כך שאין שום בעיה לשדר אותן בערוצי שידור מסורתיים.

חרף האיכויות הבלתי-נדלות שלהן, סדרות כמו ג'סיקה ג'ונס או האיש במצודה הרמה לא באמת יצרו מהפכה באופן שבו אנחנו צורכים תוכן, לכל היותר הן שינו את המכשיר שדרכו אנחנו צורכים אותו. האינטראקטיביות והמיידיות של שירותים דוגמת פריסקופ עוד לא התרגמה לתכנים מקצועיים, גם בנקודות מתבקשות כמו שידורי ספורט חיים.

טוויטר, מופרך ככל שזה ישמע, היא כרגע התקווה הגדולה להביא סוף סוף את השינוי המתבקש, כי כרגע היא הגורם היחיד שמחזיק גם בתוכן מבוקש מהשורה הראשונה וגם בניסיון והבנה בתחום המדיה החברתית שרשתות שידור מסורתיות ואפילו מתחרים מקוונים חדשים חסרים. אם היא תצליח היא לא רק תמציא את עצמה מחדש ותבטיח את עתידה לשנים לבוא, אלא תחולל מהפכה של ממש בעולם הווידיאו המקוון והמסורתי, בפרט בכל הנוגע לשידורים חיים.

האם זה יהיה טאצ'דאון או Fumble? התשובה בקרוב, עם שידור המשחק הראשון ב-15 בספטמבר.

(פורסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)

אין קסם, יש כסף: כך הפכה אפל לחברה אפורה שמוכרת לשוק העסקי

אחד הדברים השנואים על סטיב ג'ובס היתה כנראה סביבת העבודה העסקית. בשביל אדם שלא התבייש לתאר את המוצרים שיצרה אפל כ"קסומים" ו"מופלאים", שרצה מכשירים פורצי דרך ומחוללי מהפכות, כאלו ששובים את דמיון הצרכנים ומעוררים תגובות רגשיות עזות, שום דבר לא היה יכול להיות רחוק יותר מהסביבה העסקית האפורה, המיושנת והשמרנית.

ג'ובס לא חשש להביע בפומבי את דעתו על אותו עולם שנוא. מנכ"ל VMware, פט גלסינר, סיפר בעבר שבעת פגישה עם מייסד אפל, כשגלסינר עוד עבד באינטל, התייחס ג'ובס לקנייני טכנולוגיה תאגידיים כ-Orifice – פֶּתַח או נֶקֶב בתרגום ישיר, אך בלשון הדיבור כינוי שמשמעותו פתח איבר מין או פי הטבעת. ג'ובס, בקיצור, לא רצה תאגידים. הוא רצה משתמשים.

מה שהופך את מצבו הנוכחי של האייפד, המוצר האחרון שהשיקה אפל תחת כהונתו של סטיב ג'ובס כמנכ"ל, לאירוני במיוחד. לפי נתונים של חברת המחקר פורסטר, כמעט מחצית מהאייפדים שמוכרת החברה נרכשים על ידי תאגידים וממשלות. אלו אמצו בחום גם את האייפון, ולפי הניו יורק טיימס יותר ויותר תעשיות, בהן גם שמרניות במיוחד – מחברות ביטוח ועד חברות תעופה – מחליפות את המחשבים האישיים בסמארטפונים וטאבלטים מתוצרת אפל.

אפל
כל הזכויות שמורות לכלכליסט

קל להבין למה תאגידים עוברים למכשירי מובייל. בעבור אנשי עסקים שמרבים בנסיעות, עובדים שנמצאים בסביבה צפופה כמו טייסים, או כאלו שעבודתם דורשת ניידות גבוה כמו צוות רפואי או שוטרים, טאבלט שניתן להחזיק ולתפעל ביד אחד מהווה פתרון מוצלח הרבה יותר ממחשב אישי מסורבל.

ואפשר להבין למה הפלטפורמה של אפל היא פתרון מועדף: מדובר במכשירים שמרניים יחסית, כאלו שלא רצים לשלב כל חידוש שצץ בשטח אלא מבוססים על פלטפורמה יציבה ומאובטחת (יחסית לאנדרואיד) שמתנהלת בצורה מחושבת ומעניקה תמיכה ועדכונים גם למכשירים שנחשבים כבר זקנים. בדיוק הדברים שגופים שמרניים מחפשים.

ובסופו של יום, אפשר להבין גם למה אפל מחזרת בשנים האחרונות אחרי אותם ארגונים. עוד לפני הירידה הנוכחית בהכנסות, שהורגשה בשני הרבעונים האחרונים, באפל ידעו שהגידול המטורף שרשמה, ושהתבסס בעיקר על השוק הצרכני, לא יכול להימשך לעד. לצד מאמצים להיכנס לשווקים גיאוגרפיים חדשים פעלה החברה בהנהגתו של טים קוק על מנת להיכנס לשווקים עסקיים חדשים, כאלו שמהם היא התרחקה כמו אש במשך שנים רבות.

ג'ובס אולי לא היה מרוצה, אבל אם אפל רוצה להמשיך לגדול אין לה ממש ברירה. בשלב מסוים, הדרך היחידה לצמוח היא לפתוח חזיתות חדשות ולחדור לטריטוריות לא מוכרות. זה לא קסום במיוחד, אבל זה מאוד מאוד רווחי.

(התפרסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)

דלתא מפשלת: עמודי המדיה החברתית מתעלמים מהמשבר

בשלב זה עדיין לא ברור איך יסתיים המשבר הנוכחי של דלתא, במסגרתו נאלצה החברה לקרקע את כל טיסותיה בעקבות תקלה מסתורית במערכות המחשוב שלה, אבל חברת התעופה האמריקאית כבר זוכה לציון נכשל בקטגוריה חשובה אחת: התנהלות במדיה החברתית.

משברים מהסוג הזה הם הרגעים שלשמם פועלים ארגוני ענק באתרים דוגמת פייסבוק או טוויטר. זו ההזדמנות שלהם לזרוח, ולנצל את המדיות על מנת ליצור ערוץ תקשורת ישיר ומיידי עם עשרות אלפי הנוסעים שטיסותיהם עוכבו או בוטלו. מנהל פעילות מדיה חברתית חכם היה מנצל את המשבר על מנת לספק עדכונים שוטפים על המתרחש, לצלם ולהעלות סרטונים קצרים של בכירי החברה שמסבירים מה הם עושים על מנת לתקן את התקלה, ולפרסם תמונות מחדר המצב של דלתא שממחישות את הטיפול המקיף במשבר.

דלתא
הטוויטר של דלתא. הצעה אירונית לצאת לחופשה

דלתא לא עשתה דבר מכל אלו, אפילו לא קמצוץ חשבון הטוויטר הרשמי עודכן לאחרונה ביום שבת, בציוץ שמציע לגולשים לצאת לחופשה במקום לדבר על חופשה, ושעכשיו זוכה למשמעות אירונית במיוחד. האירוניה לא נעדרת גם מחשבון הפייסבוק שעודכן ביום שישי עם המלצה לצאת לחופשה בפלורידה, בליווי תמונה של חוף קסום שהיא בוודאי הדבר הרחוק ביותר ממחשבתם של הנוסעים שתקועים בשדה התעופה.

השימוש היחידי שעושה דלתא ברשתות החברתיות הוא להגיב לגולשים שתוהים במה מדובר בתגובה משוכפלת וחסר מידע מעמיק או מתעדכן שמציינת שצוותי החברה עובדים על הבעיה במסירות. מדובר בהתנהלות לוקה בחסר, על גבול השערורייתית.

ברגעים הקריטיים, שבהם רבבות נוסעים מבולבלים תקועים בנמל התעופה בחוסר ודאות, החשבונות הרשמיים של דלתא בפייסבוק ובטוויטר יכולים להיות צינור מידע מרכזי שמפיג את אי הידיעה ומסייע בפיזור ענן השש. התנהלות חכמה יכולה להיות גורם משמעותי בעיצוב המשבר, ובעיקר בתחושות ציבור הלקוחות כלפי שאירע, ולהדהד עוד זמן רב אחרי שהתקלה הספציפית כבר תוקנה.

פייסבוק דלתא
הפייסבוק של דלתא. תמונה מפתה לועגת לנוסעים שתקועים בשדה התעופה

ההתנהלות הנוכחית, משדרת בעיקר בלבול, חוסר ביטחון ובעיקר תורמת להחרפת המשבר במקום להרגעתו. ייתכן שבהמשך תתעורר החברה ותתחיל לנצל את המדיה החברתית לשימוש נבון, אבל בכל מקרה יהיה זה כבר מאוחר מדי – את הרגעים הקריטיים של ראשית המשבר החברה כבר פספסה בגדול. בעולם מתוקן, מישהו היה משלם על התנהלות כזו במשרתו.

עדכון 15:15: בדלתא התעוררו בסוף, אבל רק אחרי שעברו שעות ארוכות וכשהתסכול כבר הגיע לרמות בלתי נסבלות. וגם אז, היה זה רק כדי לפרסם הודעות לקוניות שלא היה בהן כדי לספק חידוש ושעיקרן הפניית גולשים לאתר החברה. ניצול אמיתי של יכולות המדיה החברתית לא היה כאן בשום מובן

(פורסם גם בכלכליסט)

תראו, מכונית! אפל מחפשת תחליף לאייפון

אפל
איור: דניאל גולדפרב / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

דקות לפני פרסום הדו"ח הרבעוני של אפל, בתזמון לא מקרי בכלל, דאגה ענקית הטכנולוגיה להפיץ בשורה אחרת לגמרי: Carpool Karaoke, סנסציית הרשת הווריאלית שנולדה כפינה בתוכנית האירוח Late Late Show, תהפוך לסדרה בת 16 פרקים שתהיה זמינה באופן בלעדי למנויי אפל מיוזיק. בהתחלה, כמה נשמות טובות חשדו שמדובר בספין שנועד להסיח את הדעת מדו"ח רע במיוחד. אבל כשיצאו הנתונים, התברר שלאפל יש דווקא כמה סיבות לשיר.

ברבעון שעבר החברה אמנם רשמה ירידה כמעט בכל מדד אפשרי: ההכנסות ירדו ב-15% ל-42.36 מיליארד דולר, הרווחים צנחו ב-27% ל-7.8 מיליארד דולר, מכירות האייפון נחתכו ב-15% ל-40.4 מיליון יחידות, וגם מכירות האפל ווטש והמק נמצאות בירידה. את הירידות הובילו המכירות בסין, שהתרסקו בשליש ל-8.85 מיליארד דולר וגרוע מכל, החברה צופה את המשך מגמת הצמצום גם ברבעון הבא.

ובכל זאת, היו בדו"ח כמה נקודות אור. הירידות עצמן היו נמוכות משמעותית מכפי שצפתה אפל בתחילת הרבעון והנתונים ניצחו את הערכות האנליסטים בכל מדד. ואחרי יותר משנתיים של ירידות רצופות האייפד שב להראות סימני חיים. לא במספר היחידות שנמכרו, שירדו ב-9% ל-9.95 מיליון, אלא בהכנסות ממכירתו שסוף סוף רשמו עלייה של 7% ל-4.88 מיליארד דולר. זאת, כנראה, הודות למכירות מוצלחות של האייפד פרו היקר.

ואולם, נקודת האור הגדולה ביותר היתה קטגוריית השירותים של אפל, שזינקה ב-19% וסיפקה לחברה הכנסות בסך 5.98 מיליארד דולר. בקטגוריה זו, מציגה אפל את ההכנסות שהיא גורפת מצרכנים אחרי שכבר מכרה להם אייפון, מק, אייפד או אפל ווטש. מדובר על הכנסות ממכירות אפליקציות באפסטור, מוסיקה, סרטים וסדרות באייטיונז, עמלה מתשלומים באמצעות אפל פיי, מכירת מינויים לאפל מיוזיק ועוד. קטגוריית השירותים היתה סוס שחור כבר כמה זמן, ופרשנים חדי עין שמו לב שהיא נמצאת בצמיחה גבוהה, אבל לרוב זכתה ליחס משני לעומת מכירות האייפון או הקטגוריה שכוללת את האפל ווטש. כל זה צפוי להשתנות.

הירידה בהכנסות החברה לא צפויה להיעצר בקרוב. היא בוודאי תימשך ברבעון הנוכחי, ואם נכונות ההערכות שלפיהן אפל משנה את מחזורי השדרוג של האייפון ותציג מעתה שדרוג משמעותי ומקיף למכשיר רק פעם בשלוש שנים במקום פעם בשנתיים הן עלולות להימשך גם עד לסוף 2017.

לאפל יש תוכנית רבת שלבים להתמודד עם מגמה זו. בשלב הביניים מדובר כנראה על הצגת דגמי אייפון, אפל ווטש ואולי גם אייפד משופרים משמעותית, שיריצו את ההמונים לשדרג את המכשיר, כפי שהיה עם השקת האייפון 6 לפני קרוב לשנתיים.

בטווח היותר רחוק, צפויה החברה להרחיב את תחומי הפעילות שלה ולהיכנס לשווקי חומרה חדשים דוגמת מכוניות ללא נהג שעליהן עובדת אפל מזה כמה שנים, טלוויזיות חכמות ("אתם לא צריכים להסיק מהשקת אפל TV ומערכת ההפעלה tvOS באוקטובר שעבר שעשינו את מה שרצינו לעשות", אמר המנכ"ל טים קוק בשיחה עם אנליסטים אחרי פרסום הדו"חות. "הנחנו את היסודות ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לבנות עליהם משהו גדול יותר"), מציאות מועשרת ("אנחנו הולכים חזק של AR בטווח הארוך, השקענו הרבה בתחום זה ויש שם דברים נפלאים ללקוחות והזדמנויות נהדרות") ועוד. לצורך כך, אפל מגדילה משמעותית את השקעותיה במו"פ וברבעון שעבר הן עמדו על 2.5 מיליארד דולר, גידול של 25% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה.

אבל השקעה בחומרה וכניסה לשווקים חדשים היא הליך מורכב, שיכול לקחת כמה שנים. בטווח המיידי דרוש לאפל פתרון שאם לא יצליח למנוע את הירידה בהכנסות לפחות ימתן אותה מעט. והפתרון הזה מגיע בדמות קטגוריית השירותים. כבר עכשיו מדובר בקטגוריה הצומחת ביותר של אפל, והצמיחה הזו לא הולכת לשום מקום בקרוב. למעשה, קוק מעריך שברבעון הבא ההכנסות מקטגוריה זו יהיו גדולות מספיק כדי להפוך אותה לחברת פורצ'ן 100 לו היתה חברה נפרדת.

אפל מתכוונת לוודא שזה מה שיקרה. זאת באמצעים מגוונים כמו בהמשך הפריסה של אפל פיי (שמחזיק כבר ב-75% משוק התשלומים ללא מגע בארה"ב), יצירת מודלים מכניסים יותר למפתחי אפליקציות באפסטור או הגדלת האטרקטיביות של שירותיה השונים באמעות תכנים בלעדיים.

ולנקודה זו בדיוק נכנסת Carpool Karaoke. החברה מקווה שהתוכנית המדוברת תסייע להגדיל את מספר המנויים לאפל מיוזיק, שקטן בחצי ממספר המנויים בתשלום של ספוטיפיי. במקביל, אפל מפיקה סדרת דוקו-ריאלטי על מפתחי אפליקציות שגם היה תהיה זמינה בבלעדיות באחד משירותיה. וספק אם אלו יישארו לבד. הרצון לשמר את צמיחת קטגוריית השירותים, לצד השקה אפשרית בעתיד של טלוויזיה חכמה, משמעם עוד הרבה הפקות תוכן מקוריות בטווח הזמן המיידי. אם אי אפשר ליהנות מהביצועים הכספיים, לפחות יוכלו באפל להתנחם באיזה סשן קריוקי טוב.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)

איך הגיע אתר הטורנטים קיקאס לשווי של 54 מיליון דולר?

חקירת הרשויות הפדרליות בארה"ב את פעילות אתר הטורנטים הגדול בעולם Kickass Torrents (קיקאס) והמעצר בפולין של מפעילו מספקים הצצה לסכומים האדירים שמגלגלת תעשיית ההורדות הפיראטיות

קיקאס

לאתרי הורדות ושיתוף קבצים יש לרוב תדמית מאוד מובהקות – כזו של גורמים שלוחמים נגד העריצות של ברוני זכויות היוצרים, ומגינים בחירוף נפש על זכותם של גולשים לגשת בחופשיות למידע, כל מידע, ללא מגבלות של מערכות ניהול זכויות קניין (נז"ק) או שיקולי הפצה גיאוגרפיים.

מי שקצת מעורה בתחום, יודע טוב מאוד שהתדמית הזו היא בעיקר אחיזת עיניים. כמות הפרסומות והנוזקות שיש בחלק מהאתרים די בה כדי להבהיר גם לגולש הממוצע שלא מדובר בגופים פילנטרופיים שפועלים ממניעים אידיאולוגיים בלבד. עכשיו גם מגיעה חקירה של רשויות החוק בארה"ב שחושפת עד כמה אחיזת העיניים הזו מוטעית, ושלמעשה מדובר בחברות ענק שמגלגלות סכומים אדירים של עשרות מיליוני דולרים בשנה.

החקירה, שפרטיה פורסמו לקראת סוף השבוע שעבר, התמקדה ב-KickassTorrents (או קיקאס בקיצור), אתר שיתוף הטורנטים הגדול בעולם. או, ליתר דיוק, אתר שיתוף הטורנטים הגדול בעולם לשעבר, שכן בלילה שבין רביעי לחמישי השתלטו הרשויות בארה"ב על הדומיינים של האתר וסגרו את פעילותו. במקביל המייסד והבעלים, תושב קייב בן 30 בשם ארטם ואולין (שפעל באתר תחת הכינוי tirm), נעצר בפולין משם הוא צפוי להיות מוסגר לארה"ב.

בניגוד למקרים אחרים, ובראשם החקירה לאיתור זהותו של מפעיל אתר הסחר בסמים Silk Road, במקרה זה לא התקשרו החוקרים לאתר את זהותו של tirm ולקשור אותה לוואולין, שכן זה לא טרח לנקוט אמצעי זהירות מינימליים על מנת להסתיר אותה. עד כמה התרשל ואולין בשמירה על זהותו? לאורך השנים, דומיינים שונים של קיקאס היו רשומים על שמו שלו – ומידע זה היווה את קצה החוט הראשוני בחקירה המשותפת של מס הכנסה והמחלקה לביטחון המולדת.

בנוסף, ואולין התחבר לחשבון הפייסבוק הרשמי של קיקאס מאותה כתובת IP שבה השתמש על מנת לבצע רכישות באייטיונז, שם היה חשבון המשתמש שלו tirm@me.com – כתובת אימייל שבה השתמש גם לצורך ניהול האתר ושליחת הוראות לעובדיו. לא ברור האם ואולין היה טיפוס רשלן, או שפשוט סבר שמקום מושבו במזרח אירופה מספק לו מעטה הגנה כלשהו. כך או כך, הרשויות לא התקשו לחבר את הרמזים השונים ולאסוף ראיות שמצביעות על הקשר של ואולין לקיקאס.

קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים. 470 אלף הורדות
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים. 470 אלף הורדות

דגש מיוחד ניתן בתלונה לסרטים שהועלו לאתר תוך כדי הפצתם בקולנוע. אלו כוללים שוברי קופות עדכניים כמו באטמן נגד סופרמן, שהורד 532 אלף פעמים, וקפטן אמריקה: מלחמת אזרחים, שהורד 470 אלף פעמים. שוברי קופות אחרים, שלפי התלונה הורדו גם הם מאות אלפי פעמים, כולל את היום השלישי: התחדשות, אקס-מן: אפוקליפסיה ומחפשים את דורי.

ואולם, החלק המעניין ביותר בחקירה הוא זה שחשף את היקף הכנסותיו. כמו אתרים רבים מסוגו, גם קיקאס מתפרנס מהצגת פרסומות. במס הכנסה החליטו לנצל את אפיק זה כדלת כניסה לעולם הפיננסים של האתר, ובנובמבר 2015 שלח סוכן מיוחד פנייה באימייל לקיקאס, בה ביקש לפרסם אתר (מזויף) שמקדם תוכנית ללימודים בארה"ב.

אחרי מספר התכתבויות סיכמו הצדדים על קמפיין פרסום בן חמישה ימים בעלות של 300 דולר ליום, ולסוכן הועברו פרטי חשבון בנק בלטביה אליו יש להעביר את התשלום. אחרי שהעביר את פרטי החשבון אף שלח נציג האתר בקשה: "אתה יכול לוודא בבקשה שאתה לא מזכיר את קיקאס בשום מקום?".

1,500 הדולרים לקמפיין  הועברו במרץ 2016, וב-14 בחודש עליה הקמפיין המדובר, בדמות קישור שהבטיח הורדה מהירה של הקובץ המבוקש, אך שלמעשה הפנה לאתר המזויף (במה שנראה כמו בדיחה של פקידי שומה, לתצהיר מלווה צילום מסך של ההפניה המדוברת בעמוד להורדת הסרט דדפול). התנהלות זו הספיקה על מנת לבקש ולקבל את פרטי חשבון הבנק המלאים.

הפרסומת שסוכני מס הכנסה רכשו ב קיקאס
הפרסומת שסוכני מס הכנסה רכשו בקיקאס

קודם לכן, המידע על היקף ההכנסות של קיקאס, ואתרי טורנטים בכלל, התבסס בעיקר על הערכות ונתונים משניים. אתר siteprice.org, למשל, העריך את ההכנסות השנתיות של האתר בקצת פחות מ-17 מיליון דולר ואת שוויו בכ-54.6 מיליון דולר. ב-2013, מומחה שהעיד בפני בית משפט בבריטניה העריך שההכנסה השנתית של האתר נעה בין 12.5 מיליון ל-22.4 מיליון דולר.

כעת, התקבלה לראשונה תמונה מפורטת של ההכנסות המרשימות של קיקאס. לפי נתוני חשבון הבנק בלטביה, בין אוגוסט 2015 למרץ 2016 הופקדו בו כ-28.4 מיליון יורו (31.3 מיליון דולר).

לפי החוקרים, חלק ניכר מהפקדות אלו הן תשלומים בעבור הצגת פרסומות באתר. בין הבולטים שבהם נמנת הפקדה בסך 199,828 יורו מחברת הפרסום המקוון ההולנדית Adperium, ו-15 הפקדות שונות בסך כולל של 110,125 יורו מחברת האדטק MGID, שמפעילה אקסג'יינג' פרסומות.

אתרים כמו קיקאס זקוקים כמובן למקור הכנסות כלשהו כדי לממן את פעילותם. יש שרתים לתחזק, תכנים לנהל, מפתחים ועובדים אחרים שצריך לשלם את משכורתם (לפי החקירה, באתר הועסקו כמה עשרות עובדים). אבל ההכנסות הגדולות מצביעות גם על פוטנציאל רווחים אדיר. מספרים אלו הם ראיה לכך שוואולין הוא לא איזה אידיאולוג לוחם חופש, אלא איש עסקים ממולח שהקים עסק מסחרי מכניס מאוד, שככל הנראה הפך אותו למולטי-מיליונר, מייצג מובהק של ה-1%.

והוא לא לבד. פיירטביי הוא עסק רווחי מאוד, וזה הסבר טוב יותר להמשך פעילותו, חרף מתקפות קבועות מצד רשויות חוק במדינות השונות, מאשר להט אידיאולוגי. ויש עוד מספר גדול של אתרי טורנטים, הורדות וסטרימינג לא חוקיים שמתפרנסים יפה מהצגת פרסומות. פחות משמדובר בתנועה אידאליסטית, מדובר בתעשייה מסחרית משגשגת.

וזו, כנראה, הסיבה האמיתית שלבעלי זכויות היוצרים אין שום סיכוי לעצור את פעילות האתרים האלו. הם אולי יצליחו להוריד אתר פה אתר שם, לעצור כמה מפעילים ולייצר כותרות בתקשורת. אבל לחלל שייווצר ייכנסו מהר מאוד יזמים זריזים שמחפשים את הרווח המהיר. החכמים יותר ישתמשו בדרכים מתוחכמות על מנת להסתיר את זהותם ולהקשות על איתורם, אבל הם עדיין יהיו שם, ויציעו לגולשים הרעבים את כל התכנים שהם מבקשים.

17 שנים אחרי שנפסטר עלה לאוויר, רק עיוורון בלתי-מוסבר מונע מבעלי זכויות היוצרים ורשויות החוק להבין שאין מאבק משפטי שיכול לעצור את תופעת שיתוף הקבצים הפיראטיים, שבעיני חלק ניכר מהציבור לא נתפסת כפסולה מוסרית. הם לא יעצרו אותה אם יתבעו את מפעילי האתרים, ולא יקדמו את מטרתם אם יגררו את המשתמשים לבית המשפט.

נטפליקס. הדרך היחידה להילחם באתרים פיראטיים
נטפליקס. הדרך היחידה להילחם באתרים פיראטיים

הדרך היחידה לצמצם תופעה זו היא להציע שירותים מקוונים, נטולי מגבלות ועם תמחור שפוי, שיאפשרו צריכה מהירה ונוחה של סרטים, סדרות ושירים. לשירותים כמו נטפליקס היתה השפעה מוחשית על היקף שיתוף הקבצים הפיראטיים במקומות שבהם הצליחו לבסס פעילות משמעותית עם מגוון רחב של תכנים.

רק הרחבה של התכנים המוצעים ושל תפוצתם הגיאוגרפית תביא להישגים כאלו גם במקומות נוספים. המשך המלחמה באמצעים הנוכחיים לא יניב שום הישגים משמעותיים, אפילו לא לטווח הקצר. ולראיה: קיקאס חזר לאוויר כבר במהלך סוף השבוע, וממשיך לפעול במלוא המרץ.

(התפרסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)