אל תדברי על אפרטהייד

אפרטהייד

מילים מקוריות: שלומי שבן

עיבוד: עומר כביר

כשאת במיטה שלי
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אני והזה שלי
לא אוהבים את אפרטהייד
אפרטהייד גורם לנו להתכווץ

אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי

רוצה לדבר על אפרטהייד
לכי תהיי עם אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד

מה הסיפור בכלל עם האפרטהייד הזה?
תמיד את נזכרת בו כשאת אצלי
האם המשחק שלך הוא דו כיווני?
האם בחדרו של אפרטהייד ליהטטת בשמי?

אל תדברי על אפרטהייד
רק אמרת לי אפרטהייד
רק אמרת לי אפרטהייד
נהייתי עייף

רוצה לדבר על אפרטהייד
לכי תהיי עם אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
לא עוד
הו הו

אפרטהייד הזה" היא המשיכה
"יש עליו"
אם יש עליו, חשבתי
מדוע את עלי?
ואם כבר עלי
מדוע הוא עלינו?
מדוע הוא עולנו?
מה, מה עשינו רע?

אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
אל תדברי
ראי רק אמרת לי אפרטהייד
נהייתי קצת מעוראפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד
לא עוד

ועכשיו ת'אמת
תגידי לי באמת
מי מזיין יותר טוב
אפרטהייד או אני?
– מה זאת אומרת כל אחד אחרת?
– דברי בציונים גברת, דברי במספרים

אל תעני לי אפילו
אל תעני לי אפילו
אל תעני לי אפילו
זה לא ענייני

ראי רק אמרת לי אפרטהייד
נהייתי קצת מעוראפרטהייד
אל תדברי על אפרטהייד, לא עוד

ועכשיו אני קאובוי
in the wild wild west
and I'm gonna shoot Apartheid
yes, I'm gonna shoot Apartheid
now, bleed for me

אל תדברי על אפרטהייד

2 שאלות למשטרה העויינת

הארץ מפרסם היום את סיפור מעצרו האלים והמיותר של היהודי-האמריקאי, עליו כבר כתבתי בכביריזם (כאן וכאן). המשטרה טוענת שם: "בעקבות פרובוקציות והפרת שלום הציבור על ידי החשוד, ביקשו השוטרים להרחיקו מהמקום אך הוא סירב, התנגד בכוח ואף נשך את קצין המשטרה. בעקבות זאת נאלצו השוטרים להשתמש בכוח סביר כדי לעצרו".

השאלות המתבקשות:

1) מהן הפרובוקציות והפרת שלום הציבור שבגינן נעצר? אנא פרטו. התבטאות נגד ישראל אינה עילה למעצר.

2) היכן ההוכחות כי קצין המשטרה ננשך על-ידי הצעיר? פרסמו: תמונה של הנשיכה; דו"ח רפואי הקובע כי מדובר בנשיכה; הוכחות כי הצעיר הוא הנושך (תמונותו כשהוא נושך, למשל). עד שלא יפורסם, יש לקחת טענה זו בערבון מוגבל.

ואסכם בדברים שאמר השופט כשהחליט לשחררו למעצר בית: "מהתרשמות ראשונית מסרט זה עולה כי קיים ספק מסוים בכל הקשור בטענה לעניין הפעלת אלימות קשה של המשיב בעת מעצרו ואף אירוע הנשיכה עצמו אינו נצפה בסרט".

"השוטר היכה בפנים, אחז בי בתפיסת חנק, ועם עוד ארבעה שוטרים הטיח אותי בקרקע" | פוסט של ל'*

בסוף השבוע כתבתי על המעצר האלים של ל'*, יהודי-אמריקאי המבקר בימים אלו בישראל וברשות הפלסטינית. ל' דיווח על התקרית בהרחבה בחשבון הטאמבלר שלו, ובעקבות הפרסום בכביריזם יצרתי עימו קשר וקיבלתי את רשותו לתרגם את הפוסט לעברית ולפרסמו כאן. כשכתבתי את הפוסט הקודם, שיערתי של' נעצר בעקבות דברים שהוא אמר. כפי שתיווכחו מהקריאה כאן, לפי טענתו הוא נעצר על הרבה פחות. להלן הפוסט המלא, עם עריכה מינימלית (תוספות שלי שמתי בסוגריים מרובעים). הדעות המובעות בו אינן מייצגות בהכרח את דעותיי. מי שמחפש את האקשן, יכול לדלג ישר לפסקה האחרונה.

ל' מובל לניידת המשטרה

 

 

כשחזרתי מחברון, ביום רביעי אחרי-הצהריים, הבטתי מבעד לחלון שלי וראיתי רק מיילים על גבי מיילים של כחול ולבן. היה זה יום ירושלים, ואלפי אנשים צעדו ברחובות וחגגו, באורגיה של קדחת ניהליסטית, אתם יום השנה ה-44 לכיבוש הישראלי של מזרח ירושלים. מה שזיעזע אותי הייתה המונוליטיות של הצעדה: דומה היה שהאוקיינוס של הדגלים הישראלים נועד לטשטש את ההבדלים בין זקן לצעיר, בוס לעובד, נשים לגברים. לאור אירועי הימים האחרונים, חשתי בזרמים הפוליטיים מתחת לקריאות השמחה והצעקות של הקהל האקסטטי. לאור נאומו המתריס של נתניהו בקונגרס, נדמה היה לי שהצועדים שזרמו לאורך רחוב סולטן סולימאן מבקשים להדהד את דבריו הנועזים של ראש הממשלה שלהם. שכל ירושלים היא "שלהם" לנצח. למעשה, נראה שמפגן הניצחון הנוסטלגי מסתיר רגש עמוק יותר וחלש יותר, פחד מעתיד שבו אין דבר בין הנהר לים ששייך בבלעדיות רק "להם", אלא יש לחלוק אותו עם האחר.

אחרי שראיתי במו עיני, במהלך השבוע וחצי האחרון, את הזוועות הרבות שמשית הכיבוש על הפלסטינים, חבריי ואני רעדנו מכעס לנוכח החוצפה של הצועדים הישראלים האלו, שצעדו בקול רועם דרך מזרח ירושלים, מנופפים בדגלי הכיבוש שלהם. מכיוון שבגלל הפקקים החלטנו לחזור ברגל את שארית הדרך למלון, קיבלנו השראה לפתוח בצעדה מאולתרת משלנו. ענדנו את הכאפיות שרכשנו במפעל הכאפיות של חברון ואת הדגלים הפלסטיניים הקטנים שלנו, ובתגובה ספגנו יריקות, פחיות אלומיניום, ושנאה טהורה ומרוכזת. השוטרים מיד הסתערו עלינו, התעמתו איתי, ודרשו שאסיר את הדגל הפלסטיני בגודל 3 על 5 אינץ' שנשאתי. זה מדהים איך במזרח ירושלים נתינת קול לאחר, ה"ערבי", הפלסטיני, בפורמט 3 על 5 יכולה להצית פחד ושנאה יצריים שכאלו.

כשהגענו למלון הולי לנד, עמיתיי ואני החלטנו לחזור לצעדה ורק לעמוד ולצפות בה, הפעם ללא הדגלים הפלסטיניים הקטנים שלנו. כדי להימנע מפרובוקציות, פשוט עמדנו על המדרכה, עדיין עם הכאפיות שלנו, ונופפנו וביצענו את סימן השלום לעבר הצועדים, שהלכו בצד השני של הרחוב, מופרדים מאיתנו על ידי שער גבוה. התגובה הראשונית של הצועדים הייתה שילוב בין הלם לחוסר-אמונה. אני עצמי בחרתי ללבוש, עם הכאפייה שלי, כיפה מעוטרת בדגל פלסטיני. פריט הלבוש זה תרם, אני מאמין, יותר מכל לאווירת הבלבול הקולקטיבי, במיוחד בקרב הצעירים. מבחינתם, היהדות וסמלה הפיסי, הכיפה, קשורים קשר בל ייפרד לזן של הלאומנות האתנו-דתית המקושר עם מדינת ישראל. מעולם לא עלה בדעתם שאדם יהודי יכול, בשם המוסר היהודי, לגלות סולידריות עם העם הפלסטיני המדוכא במאבקו לחירות. אני חש שהדיסוננס הקוגניטיבי הזה, ברמה החברתית, היווה את המניע למעצרי.

כשצעדנו הלוך ושוב במדרכה, פלסטינים רבים בני כל הגילים הצטרפו אלינו. כשעשרים או שלושים אנשים נאספו על המדרכה מול המצעד, העברנו את מנהיגות ההפגנה שנוצרה לפעילים פלסטינים, ובמקום זה מחאנו כפיים ורקדנו עם השירים והקריאות שלהם. עמדנו על עמודים בגובה חצי מטר וניסינו להחצין את זהותנו כאזרחים זרים, על מנת לספק הגנה רבה ככל האפשר לפלסטינים [ל', כך נראה, לא יודע שכוחות הביטחון לא שמים על אזרחים זרים]. ההפגנה הייתה שלווה לחלוטין – רק שירים, שריקות ומחיאות כפיים. למעשה, לצערם של הצועדים, לא פעם רקדנו לצלילי המוסיקה שלהם. פלסטינים רבים, שהכיפה שלי ריתקה אותם, ניגשו אליי וקראו, "אני אוהב אותך". לרגע,  נוצר מקום בו יכולים פלסטינים להיאסף בחופשיות ברחובותיהם שלהם ולהפגין בשלווה בדרישה לזכויות יסוד. במהרה למדנו עד כמה קצר יהיה הרגע הזה.

 

פתאום, המשטרה הסתערה ללא שום אזהרה. שוטרים רכובים על סוסים התקרבו למדרכה, וכמעט פגעו בחלק מהמפגינים. ירדתי מהעמוד. באותו הרגע, הדחף להימלט דוכא על ידי ההבנה שבעמידה על המדרכה, תוך ביצוע סמל השלום, יש לי זכות מלאה להיות שם, ושאם אמלט, מי יעמוד לצד הפלסטינים? עליתי בחזרה על העמוד. רגעים אחר-כך, שוטר ישראלי הסתער, תפס אותי וגרר אותי לצד השני של הרחוב. השוטר היכה אותי בפנים, אחז בי בתפיסת חנק, ועם עוד ארבעה שוטרים הטיח אותי בקרקע. בסופו של דבר הם שמו אותי באזיקים ונשאו אותי לניידת; הרפיתי את הגוף וסירבתי ללכת בכוחות עצמי, מחווה של התנגדות לא-אלימה. לכל אורך התקרית, הקול היחיד שנפלט מהשוטרים היה זרם קללות, "בן זונה", "חתיכת חרא" וכו'. מבחינתי היה זה אישור מהדהד לזעם ולאימה שהתעוררו בהם בראותם צעיר בן 19 עם כאפייה וכיפה שעומד לצד הפלסטינים.

ל' מבטיח להעלות בקרוב פוסט נוסף ובו פירוט של חוויותיו בכלא הישראלי. אנסה לתרגם ולהביא לכם גם את פוסט זה, לכשיעלה.

* עדכון 19:00: אחרי פרסום הפוסט, יצר איתי קשר מחברו וביקש שאסיר את שמו המלא. "אני מודאג מכך שתימנע כניסתי בביקורים עתידיים", הוא הסביר (הסבר זה מגלה בעקיפין את המניעים של המשטרה: סתימת פיות באמצעות הפחדה). מכיוון שאין ברצוני להרע לו, נעניתי לבקשה.

הערת אוף-טופיק: בתגובות לפוסט על אישור תקנות המאגר הביומטרי מתפתח דיון בשאלה האם יכול עיתונאי להפריד בין חייו המקצועיים לפרטיים, שבוודאי יעניין חלק מכם.

אותר האיום הקיומי על ישראל

חדשות טובות! שוטריה האמיצים של משטרת ירושלים, אחרי מאמיצים כבירים, הצליחו לאתר, לכסח ולרסן את האיום הקיומי על ישראל. המדובר, בצעיר יהודי-אמריקאי, בלונדיני עם עיניים ירוקות, שדיבר סרה בפעילות ישראל בשטחים המשוחררים. במבצע משולב ורב-גבורה של כוח שוטרים מובחר נלכד הגורם העוין, והועבר למתקן מעצר חשאי ומאובטח. לכוחותינו שלום.

 

האיום הקיומי מרוסן על-ידי שוטרינו הגיבורים

 

ועכשיו ברצינות. אם למישהו עוד יש אשליה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הוא מוזמן לצפות בסרטון (שגם מאומבד בהמשך). נראה בו, אומר לטובת המתעצלים לצפות, צעיר יהודי-אמריקאי נאה המדבר בבהירות ובפשטות בגנות הכיבוש הישראלי, באזור העיר העתיקה ובסמוך לתהלוכה של צעירים הלבושים בלבן ומניפים דגלי ישראל.

חדי-העין יבחינו ברקע בכמה מייצגים של זן הישראלוס-פרימיטיבוס מתלחששים ומצביעים לעברו. מדובר, כנראה, במלשנים חובבים, שכן סצנה אחר-כך מסתער לעבר הצעיר עדר של שוטרוס-אלימוס, שדורש מהצעיר להכניע את דרכונו (הוא מסרב באומץ ראוי לשבח), דוחף אותו ופוקד עליו ולהתפנות מהמקום. מדובר, מן הסתם, ברחוב ציבורי פתוח. הצעיר מסרב, ובתוך זמן קצר הוא נרמס מתחת לפרסות העדר,  מכוסח קלות ומפונה על-ידי לא פחות משישה שוטרים (אחד מהם, על סוס. אי-אפשר לקחת סיכון עם האנשים האלו) לניידת משטרה. הסרטון באמת שווה צפייה.

 

 

הסרטון מפריך את הטענה ששוטרי משטרת ישראל נגועים אולי בגזענות. אפשר להגיד בבטחה שערבים מכוערים זוכים מהם לאותו יחס בו נתקלים אמריקאים-יהודים חתיכים. אם אמרת משהו נגד ישראל, נכסח לך את הצורה בלי הבדל דת, גזע ומין. מדובר, כמובן, בנחמה פרוטא שכן מסתבר שבישראל 2011 הזכות לעמוד ולצעוק בכיכרות שמורה רק לאלו שצועקים את הדעה הנכונה.

מדינה שבה אמירת דברים פרובוקטיביים היא עילה מספקת לתקיפה ומעצר, לא יכולה להיחשב כדמוקרטיה בשום קנה מידה. הדמוקרטיה בישראל היא כבר מזמן רק בכאילו, ולכן כאילוקרטיה. פעם, כך חשבנו, נהנה מזכויות הכיאלוקרטיה רק הרוב היהודי. עכשיו, מתברר,  גם חלקים מרוב זה מאבדים את זכויותיהם. הסרטון הנ"ל הוא רק מקרה מייצג של תהליך רחב שמטרתו לשלול את הלגיטימציה של דעות שונות, ולהפוך את המחזיקים בהן והמשמיעים אותן לבוגדים ואויבי המדינה.

במדינות סמוכות יורים והורגים בימים אלו מפגינים הקוראים להפלת השלטון. אם חשבנו בטעות שמדובר במשהו שלעולם לא יקרה כאן, בא הסרטון הזה ומוכיח שמצבנו לא רחוק כל-כך מאותן מדינות. ומדי יום, אני חושש, אנחנו מתקרבים אליהן בשעטה.

עדכון, 15:15: שם הבחור שנעצר הוא ל'*, והוא כתב בהרחבה על התקרית בטאמבלר שלו. סרטון יוטיוב נוסף של המעצר ניתן לראות כאן (ותודה לאורי סבח שסיפק את הלינקים בתגובה).

* עדכון 12/6: בעקבות בקשת הצעיר שנעצר, הסרתי מהפוסט את שמו המלא. עוד בנושא – כאן.