לא, וואלה, המאגר הביומטרי לא עזר ללכוד גנב

המאגר הביומטרי

האם המאגר הביומטרי סייע לתפוס חשוד בגניבת אלפי דולרים בנתב"ג? בניגוד למה שאפשר להבין מהפרסום של אבי אשכנזי בוואלה, התשובה היא לא, ולמעשה נראה שבמקרה המדובר אין קשר בין יכולות זיהוי ביומטריות ללכידת החשוד.

ביום שני דיווח אשכנזי שמכשיר ביומטרי בנתב"ג סייע ללכידת חשוד בגניבת תיק שהכיל יותר מ-8,000 דולר. לפי הדיווח, בעלת התיק, ישראלית שחזרה מניו יורק, הגיעה לעמדת הבידוק הביומטרי והניחה את התיק לצדה. כשעזבה את המקום שכחה לקחת את התיק, וכמה דקות מאוחר יותר נוסע אחר שהיה באותה טיסה הגיע לעמדה ונתפס במצלמות האבטחה כשהוא לוקח את התיק.

משהבינה הנוסעת שתיקהּ נלקח היא מיהרה לגשת לתחנת המשטרה בשדה התעופה, ובאמצעות מצלמות האבטחה הצליחו השוטרים לזהות את החשוד ואת מעשיו. בשלב זה, לפי הדיווח, הם אתרו את זהותו "במאגר הביומטרי" ובתוך זמן קצר הגיעו לביתו בכפר סבא שם נמצא גם הכסף שנגנב.

מהכתבה של אשכנזי ניתן להתרשם שמדובר בניצחון מובהק לפעילות המאגר הביומטרי והרשות הביומטרית יכולה, אם תרצה, להתהדר בסיפור כהוכחה נוספת לשימוש שיש למאגר הביומטרי בשיפור איכות החיים של האזרחים.

ואולם, נראה שלמאגר הביומטרי אין כלל קשר למקרה המדובר. כפי שניתן לראות בברור מסרטון מצלמות האבטחה שנמצא בכתבה בוואלה, המכונות שבהן נעשה שימוש הן לא מכונות הזיהוי של הדרכונים החכמים, אלא מכונות הזיהוי של רשות שדות התעופה. אלו עושות שימוש בתבנית גב כף יד בלבד, בניגוד לטביעות אצבע ותמונת פנים שמשמשות בתעודות החכמות ושנשמרות במאגר הביומטרי.

לא ברור לחלוטין באיזה "מאגר ביומטרי" נעשה שימוש לזיהוי החשוד, ואולם ככל הנראה לא מדובר על המאגר הביומטרי הידוע לשמצה. לא רק מכיוון שמי שמשתמש במכונות גב כף היד כנראה לא נמצא באותו מאגר (אלו עושים שימוש במכונות אחרות שעובדות עם הדרכון החכם), אלא מכיוון שהליך העבודה מולו דורש צו שופט ולא הגיוני שהיה מתבצע במהירות כה רבה, כפי שעולה מהדיווח.

בנוסף, מומחים בתחום אמרו לי שלא ניתן להשתמש בתבנית גב כף יד לזיהוי אנשים (הזנת סריקת גב כף יד למאגר וקבלת זהותו של בעל היד), בגלל שיעור גבוה של התראות שווא, וזו יכולות לשמש רק לאימות זהות (אישור תבנית גב כף היד שנסרקה במכשיר זהה לתבנית ששמורה במאגר, ולכן שייכת לאותו אדם).

נראה סביר יותר שהשוטרים עשו שימוש ברישום זמני הכניסה של האזרחים, כפי שנשמרו במכונות של רשות שדות התעופה, והצליבו אותם עם הזמן שבו צולם החשוד במצלמה, וכך אתרו את זהותו – מבלי להשתמש כלל באמצעים ביומטריים כלשהם. שיטה זו, כמובן, ניתנת ליישום גם בעמדות ביקורת הגבולות המסורתיות.

15

באחד מימי ראשון של יולי 1999, אני ועוד כשלושים צעירים בני 18 נכנסו לבניין חסר ייחוד ביפו, מרחק 15 דקות הליכה מבניין אחר ברחוב יהודה הימית.* לכולנו היה זה היום הראשון של קד"צ גל"צ 99, ולי היה זה היום הראשון במקצוע שלא זנחתי עד היום, היום הראשון כעיתונאי (או לפחות עיתונאי מתלמד).

החודש הזה אני מציין 15 שנים לכניסה שלי לעולם העיתונות, תקופת זמן משמעותית שבמבט לאחור קשה להאמין שעברה כל כך מהר. בני אדם שלא היו קיימים אז כנראה קוראים כתבות שלי בכלכליסט, וואלה עדיין היה פורטל, ערוץ 10 טרם עלה לאוויר, ynet עוד לא היה בתכנון וכך גם שלושה מכלי התקשורת שזכיתי לעבוד בהם.

 אני בדסק האינטרנט של גלי צה
בדסק האינטרנט של גלי צה"ל, אי שם בראשית המאה

הרבה השתנה, גם בעולם העיתונות וגם בתפיסות שלי לגבי תפקידה של העיתונות. ככל שהעיתונות עברה ברובה הליך של רידוד השיח, התרפסות בפני פוליטקאים ובעלי ממון ועלייה במקום שניתן לאינטרסים מסחריים ושיווקיים על חשבון שיקולי דעת עיתונאיים, כך התחזקה בי ההבנה של חשיבות העיתונות ככלי ביקורת עצמאי שמפקח ומתריע על פעילות השלטון וגורמי כוח אחרים בחברה. דברים שעשיתי בתחילת הדרך, דברים שחשבתי שאפשר לעשות כי זה המצב וכי זו דרכו של עולם, לא הייתי מסכים לעשות כיום. לא כי זו אינה דרכו של עולם, אלא כי דרך זו אינה נכונה ואינה ראויה לעיתונאי.

גם העבודה העיתונאית השתנתה, בפרט בעבור אלו שעובדים במערכות עיתונים. לפני 15 שנה אפשר היה להסתפק בהעברת ידיעה למהדורה המודפסת בשעות אחר הצהריים. היום צריך גם לעדכן את האתר בשוטף, לצלם אולפן, לקדם כתבות חשובות ברשתות חברתיות, ואם יוצאים לשטח גם לתפקד לא פעם כצלמי וידיאו וסטילס. עיתונאי שלא מסוגל לעשות את כל הדברים האלו יתקשה כבר היום למצוא עבודה, ובעתיד הלא רחוק מי שלא ייאמץ כישורים אלו יישאר מחוץ לשוק.

ב-15 השנים האחרונות הספקתי לעבוד בשישה כלי תקשורת, ובשניים מהם גם זכיתי להימנות על צוות ההקמה. אך במקום העבודה הנוכחי שלי, כלכליסט, נשארתי יותר מאשר בכל מקום אחר – שש שנים, 40% מחיי כעיתונאי. לא מדובר במקריות. בכלי תקשורת קודמים עבדתי בעיקר בתפקידי עריכה, בכלכליסט אני כתב טכנולוגיה. ומסתבר שעד כמה שנהניתי לערוך, עבודה בתור כתב, ובפרט בתחום שתמיד עניין אותי באופן אישי, מהנה הרבה יותר ומספקת הזדמנויות רבות יותר להשפיע על השיח הציבורי.

ואולם סיבה זו לא עומדת בפני עצמה. כלכליסט, באופן שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר במפת התקשורת המודרנית, מספק לי חופש כמעט בלתי-מוגבל לעסוק בנושאים שמעניינים אותי ולתקוף אותם מהזוויות שאני רואה לנכון. וזאת, תוך השקעה לא מובנת מאליה של משאבי מערכת ומתן תמיכה וגיבוי מלאים אל מול לחצים כבדים מבחוץ, שלא פעם מלווים גם בהכפשות אישיות.

אני בדסק הארץ, סביבות 2005-2006. עוד בתמונה: תומר זלצר (בחזית), שהיה אח"כ גם כתב הבנקים של כלכליסט ועבר מאז לעולם טוב יותר (המגזר הפרטי) וגיל טבת (ברקע), איש גדול ועיתונאי גדול
בדסק הארץ, סביבות 2005-2006. עוד בתמונה: תומר זלצר (בחזית), שהיה בהמשך כתב הבנקים של כלכליסט ועבר מאז לעולם טוב יותר (המגזר הפרטי), וגיל טבת, איש גדול ועיתונאי גדול

לכן, אין זה מקרי שרק לפני שבועיים סיכמתי את מה שהייתה מבחינתי התקופה המשמעותית והפורייה ביותר בקריירה העיתונאית שלי – תקופת סיקור ההכרעה על עתיד המאגר הביומטרי. בשבועות, שהסתיימו ב-29 ביוני עם החלטת מליאת הכנסת להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, פרסמתי בכלכליסט עדכונים שוטפים, ניתוחי עומק, כתבות רוחב וחשיפות בלעדיות על התנהלות הפיילוט הביומטרי ומחדליו השונים, שעוררו הד רב בקרב הקוראים, מקבלי ההחלטות והמחוקקים.

לתפיסתי, בתקופה זו הוביל כלכליסט את סיקור הנושא כמעט לבד, ועשה זאת באופן מעמיק, רציני ונטול ספינים שהצליח להציג את הדברים כהווייתם ובצורה מאוזנת והוגנת (גם אם לא אובייקטיבית**). לא הייתי יכול לעשות זאת ללא תמיכה רחבה של המערכת, שכללה לא רק מתן יד חופשית לעסוק בנושא לעומק אלא גם הקצאת מקום נרחב ובולט בפרינט ובאתר, מתן כותרת ראשית בעיתון, עיכוב סגירת המהדורה המודפסת על מנת להכניס סיפור בלעדי שהגיע ברגע האחרון (החלטה לא פשוטה ואף יקרה!) והדיפת לחצים מבחוץ תוך מתן גיבוי מלא.

ולא מדובר במקרה יחיד. עיתונאים אחרים בכלכליסט שמתעסקים בנושאים מורכבים ונפיצים הרבה יותר יוכלו, אני בטוח, להעיד על תמיכה מערכתית דומה.

ובכל זאת, בנקודת זמן סמלית זו, אי אפשר שלא לחשוש לגבי 15 השנים הבאות. אפשרויות התעסוקה הטובות בעיתונות העברית (אלו שמאפשרות להתפרנס בכבוד) הולכות ונעלמות. גם היכולת לעשות עבודה עיתונאית אמיתית, בניגוד לעבודה שהינה כסות של פעילות יח"צנית-שיווקית, הולכת ונעשית קשה יותר. יש היום פחות כלי תקשורת שמחויבים לעבודה עיתונאית, והרבה יותר שמחויבים לשירות מטרה זו או אחרת או כאלו שמתעניינים יותר בהפיכת עמודי המערכת למקור הכנסה ופחות בניצולם לביצוע עיתונות אמיתית.

בודק את דגם האייפד הראשון בשביל כלכליסט, אפריל 2010. צילום: אוראל כהן / כלכליסט
בודק את דגם האייפד הראשון בשביל כלכליסט, אפריל 2010. צילום: אוראל כהן / כלכליסט

המצב הוא שאין כל ודאות שלעיתונאי מהזן שלי יהיה מקום בעולם העיתונות בעוד 15 שנה. הבעיה היא שאני לא מצליח לראות את עצמי עוסק בשום עבודה אחרת. ולא רק מכיוון שאין בשוק העבודה ביקוש לאנשים עם תואר שני בהיסטוריה של יהודי אשכנז בימי הביניים המאוחרים,*** או כי אין לי ניסיון מקצועי משמעותי בתחום אחר.

האמת היא שאני מאוד אוהב את העבודה העיתונאית, את הכתיבה והעריכה, את האימפקט שהיא מסוגלת לעורר, את העובדה שאני לא כבול לקיוביקל ולטבלאות אקסל ושהדו"חות התקופתיים היחידים שאני צריך להתעסק איתם הם של אפל ופייסבוק. אם הייתי צריך להגיע מדי יום למשרד שהוא לא מערכת עיתון, ולעסוק בשילוח יחידות, או ניהול מלאי, או מה שזה לא יהיה שעושים במשרד, כנראה שהייתי פוצח במסע זעם רצחני.

העבודה העיתונאית, חרף השכר הלא מרשים, חרף הקשיים של המקצוע, למרות היעדר הביטחון התעסוקתי, היא בסופו של יום עבודה מהנה ומספקת, מהסוג שקשה למצוא במקומות עבודה אחרים, עבודה שאם אתה מספיק טוב בה גם מאפשרת לך לפעמים להשפיע על התנהלות של אירועים גדולים. זה משהו שקשה לוותר עליו, משהו שבשלב זה אני לא יכול לראות את עצמי מוותר עליו.

מסקר את תערכות המובייל בברצלונה, פברואר 2015. עם השנים, המטלות מתרבות
מסקר את תערכות המובייל בברצלונה, פברואר 2015. עם השנים, המטלות מתרבות

כנראה שיום אחד לא תהיה לי ברירה, יש סיכוי יותר מסביר שמקצוע העיתונות לא יחזיק אותי עד לגיל הפרישה. והמחשבה הזו ממלאת אותי בחרדה לא קטנה. בינתיים אני עוד יכול להדחיק, יש לי עדיין כמה שנים טובות בתור עיתונאי, כמה שנים שבהן אני יכול לעשות את מה שאני אוהב, להשפיע על השיח הציבורי ולהעשיר ולהרחיב את העולם של אלו שבוחרים לקרוא את מה שאני כותב.

ומה יקרה אחר כך, ביום שאני כבר לא אוכל לעשות את זה? זו כבר בעיה של עומר מהעתיד. אני בטוח שיש לו משאבים הרבה יותר טובים ממני כדי להתמודד איתה.

_____________

* למעשה, בניין גלי צה"ל יושב ברחוב הדרור 23 ביפו. הכתובת המפורסמת ביהודה הימית היא טעות היסטורית שנובעת מהסמיכות בין שני הרחובות.

** איני מחזיק בתפיסה שעיתונאי צריך להיות אובייקטיבי בעבודתו, ולמעשה גם סבור שדבר מעין זה הוא בלתי-אפשרי במציאות היומיומית. לא רק זאת אף זאת: עיתונאי דעתן ואידאולוג שפועל על סמך השקפת עולמו הוא לטעמי עיתונאי מהסוג הטוב ביותר. אבל זאת, כמובן, אך ורק בתנאי שהעבודה העיתונאית מתנהלת בצורה הוגנת ושהדברים מוצגים תמיד בצורה מאוזנת, דברים שאני משתדל לעשות כמיטב יכולתי.

*** בכפוף לאישור סופי של עבודת התזה.

ההבדל בין עיתון לביטאון

עיתון (צהוב, אבל עדיין):

ידיעות אחרונות, 8 ביולי 2014
ידיעות אחרונות, 8 ביולי 2014

ביטאון:

ישראל היום, 8 ביולי 2014
ישראל היום, 8 ביולי 2014

* אין בדוגמאות אלו כדי לטעון שידיעות אחרונות לא מתנהג מעת לעת כביטאון או שישראל היום לא נהג מעולם כעיתון.

דרך: ולווט.

הבטחתם גרעין, פצצת אטום, הבטחתם מלחמה

הנשק הגרעיני של איראן נמצא ממש מעבר לפינה, כך מבטיחים לנו מומחים לשקרכלשהו. למעשה הם מבטיחים לנו את זה כבר זמן רב, קרוב ל-30 שנה ליתר דיוק. חיפוש בארכיון "ידיעות אחרונות" מגלה שפצצת האטום האיראנית היא כמו פרדוקס של זנון: תמיד מתקרבת, אך לעולם אינה מגיעה. הנה כמה מההבטחות היותר מאיימות שהומטרו עלינו בשלושת העשורים האחרונים. כולן, כמה מפתיע, לא התגשמו. 1938 מעולם לא נראתה ארוכה כל כך.

הבהרה: בפוסט מוצגות רק כתבות שכוללות שנת יעד שבה אמורה איראן להחזיק בנשק גרעיני. אין בו איומים כלליים והפחדות כמו "איראן תגרום למלחמת עולם", או דיווחים על התקדמות נקודתית בתוכנית הגרעין של איראן. למען הגילוי הנאות אציין שבחרתי שלא לצרף כתבות הטוענות שהנשק הגרעיני האיראני רחוק או אפילו לא בפיתוח, אם כי להגנתי ייאמר שמספרן של אלו בטל בשישים.

"פצצה אטומית של חומייני נכנסת לשלב ייצור סופיים בסיוע גרמני" – מעריב, 25 באפריל 1984 (תודה ל-@yinnong).

25 באפריל 1984
25 באפריל 1984

"איראן תהיה מסוגלת לייצר נשק גרעיני בעוד כשבע שנים" – ידיעות אחרונות, 26 ביוני 1984.

26 ביוני 1984
26 ביוני 1984

מומחה מאיים: לאיראן תהיה פצצה גרעינית עד סוף העשור, או בתוך שבע עד שמונה שנים אם סין, פאקיסטן וארגנטינה ימשיכו לסייע לה – ידיעות אחרונות, 15 בנובמבר 1991.

15 בנובמבר 1991
15 בנובמבר 1991

"בידי טהראן יהיה נשק גרעיני מיבצעי בתוך 5 עד 8 שנים" – ידיעות אחרונות, 20 בספטמבר 1992.

20 בספטמבר 1992
20 בספטמבר 1992

"עד שנת 2000 תייצר איראן נשק גרעיני" – ידיעות אחרונות, 1 בדצמבר 1992.

1 בדצמבר 1992
1 בדצמבר 1992

"רבין: 'לאיראן יש כוח אדם ומשאבים לרכוש נשק גרעיני תוך עשר שנים'" – ידיעות אחרונות, 21 בינואר 1993.

21 בינואר 1993
21 בינואר 1993

"בידי איראן נשק גרעיני המוכן להפעלה מיידית" – ידיעות אחרונות, 24 בינואר 1993.

24 בינואר 1993
24 בינואר 1993

"בסוף השנה איראן תהווה איום גרעיני על ישראל" – ידיעות אחרונות, 9 באפריל 1993.

9 באפריל 1993
9 באפריל 1993

"איראן עלולה להשיג נשק גרעיני בכל רגע" – ידיעות אחרונות, 9 בינואר 1995.

9 בינואר 1995
9 בינואר 1995

"אירן רוצה נשק גרעיני בשנת 2001" – ידיעות אחרונות, 27 בדצמבר 1995.

27 בדצמבר 1995
27 בדצמבר 1995

.

"ארה"ב: 'לאיראן יהיה נשק גרעיני סמוך לשנת 2000'" – ידיעות אחרונות, 27 ביוני 1997.

27 ביוני 1997
27 ביוני 1997

"תוך 4 שנים איראן תאיים על ישראל בנשק גרעיני" – ידיעות אחרונות, 10 ביולי 2001.

10 ביולי 2001
10 ביולי 2001

"נשק גרעיני לאיראן – ב-2005" – ידיעות אחרונות, 5 באוגוסט 2003.

5 באוגוסט 2003
5 באוגוסט 2003

"צה"ל: נערכים לפצצת אטום איראנית ב-2005" – ידיעות אחרונות, 8 באוגוסט 2003.

8 באוגוסט 2003
8 באוגוסט 2003

"איראן מודה: נשיג פצצת אטום תוך ארבע שנים" – ידיעות אחרונות, 20 באוגוסט 2004.

20 באוגוסט 2004
20 באוגוסט 2004

"גורמי מודיעין בישראל: תוך שנתיים יהיו להם פצצות על המדף" – ידיעות אחרונות, 8 ביולי 2005.

8 ביולי 2005
8 ביולי 2005

"כל המזרח התיכון יתחמש בנשק גרעיני" – ידיעות אחרונות, 8 בדצמבר 2005.

8 בדצמבר 2005
8 בדצמבר 2005

"פצצת אטום איראנית בתוך שלוש שנים" – ידיעות אחרונות, 26 במרץ 2006.

26 במרץ 2006
26 במרץ 2006

"אולמרט: בתוך כמה חודש תדע איראן להרכיב פצצת גרעין" – ידיעות אחרונות, 22 ביוני 2006.

22 ביוני 2006
22 ביוני 2006

"ארה"ב: לאיראן תהיה פצצה גרעינית בתוך שנה-שנתיים" – ידיעות אחרונות, 22 ביוני 2011.

22 ביוני 2011
22 ביוני 2011

ולסיום בונוס מאסד: "בתוך 10 שנים יהיה לסוריה נשק גרעיני" – ידיעות אחרונות, 15 ביוני 1992.

15 ביוני 1992
15 ביוני 1992

ועוד משהו אחד: עמיתי המוכשר, שאול אמסטרדמסקי, זכה אתמול בפרס סוקולוב לעיתונות על סדרת התחקירים המרתקת והחשובה שלו בנושא הפנסיה בישראל. אם יש לכם תוכניות להאריך חיים מעבר לגיל 65, מדובר בקריאת חובה. ובכלל, אם אתם רוצים לדעת איך עובדת המערכת הכלכלית בישראל, חפשו שאול אמסטרדמסקי באתר כלכליסט ותתחילו להשכיל.

עדכון 26/11: אחרי פרסום הפוסט התקבלו תגובות שלפני כך וכך שנים התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה של ניר גונטז' שעסקה גם היא בנושא זה והציגה תמונה דומה. למען הסדר הטוב אציין שכל הפוסט הינו תוצאה של עבודה עצמאית מאומצת שלי, ושעד לפרסומו לא הייתי מודע לכתבתו של גונטז' ובוודאי שלא העתקתי ממנה. אלו המכירים אותי ואת עבודתי יודעים איזו חשיבות אני מייחס ליושרה ולהגינות, ולא יעלה מבחינתי על הדעת לייחס עבודתו של אחר לעצמי, בוודאי שללא מתן קרדיט ראוי.

ספוילר אלרט: גיקים לא אוהבים ספוילרים

פרשת כתבת הספוילרים ממשיכה להכות גלים משעשעים במיוחד, והפעם בפורום מד"ב ובפורום משחקי כס בתפוז, שם נשמעות קריאות להטיל עליי עונש מוות לצד איומים מרומזים ברצח!

תקציר הפרקים הקודמים: ביום חמישי פרסמתי כתבה בכלכליסט שכללה כמה ספוילרים סופר-מבאסים למשחקי כס (יבאסו לכם את הצורה אם לא קראתם את הספר השלישי בסדרה. כניסה על אחריותכם בלבד. הנה הכתבה).

הכתבה כבר עוררה מייל נזעם מקוראת שהבטיחה למרר לי את החיים עם ספוילרים (אני עדיין מחכה). וכעת, מסתבר, יש גם שני שרשורים נזעמים במיוחד. הנה כמה מהפוסטים היותר מוצלחים. קודם, מהשרשור בפורום מד"ב. תחת הכותרת "דרוש: עונש יצירתי למישהו שבכוונה שם ספוילרים" כותב המשתמש AvengingSpoiler (פתחת חשבון במיוחד בשבילי? התרגשתי):

דביל אחד, כתב בכלכליסט, הרס לכמה אנשים שאני מכיר ואוהב את Game of Thrones.

השמוק – תסלחו לי על הביטוי – שם בכתבה שלא באמת קשורה לנושא ספוילרים עצומים שדופקים את החוויה לכל מי שלא קרא את הספרים.

ואז, כדי להרגיז עוד יותר, הוא גם כתב שהוא עשה את זה "מתוך תקווה שזה יעצבן קצת חלק מהקוראים". כן, זאת ציטטה.

אח"כ הוא מוסר פרטי קשר כמו מייל ומספר טלפון (של העבודה, לא משהו באמת אישי), ואז מוסיף:

זה צילום מסך של הפייסבוק שלו (כי הוא בטח ימחק את זה בקרוב): http://i.imgur.com/QXiLzWr.jpg
וזאת הכתבה *עם ספוילרים ענקיים* (שהוספה לה בינתיים "אזהרת ספוילר", ממש תודה): http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,734…

למי שבא להוציא עונש יצירתי לפועל: אל תעצרו את עצמכם. אשכרה "מתוך תקווה שזה יעצבן קצת חלק מהקוראים" – מגיע לו.

התגובות הנחרדות לא איחרו לבוא. "חולה על הישרדות 6 " כתב "פייי, הוא אכן מניאק", "אכמו" אמר עליי "איזה דושבג", cwen הציע לפנות לעורך שלי, agamkedem הציעה עונש תנ"כי "מגיע לו להשרף בגיהינום", "כריכרה" קרא לפתוח בעצומה לביטול מנויים לכלכליסט ו-D O 7 הציע לשמור על מתינות כשכתב "פיטורים נשמע עונש מספיק טוב".

חשוב לציין שהיו גם הרבה הודעות שפויות יותר, שקראו לתוקפים להירגע, ניסו להנמיך את הלהבות ולהחזיר את הדיון לפרופורציות. ועדיין, כל העסק משעשע מאוד שלא לומר קורע מצחוק. מומלץ לקרוא את כל הדיון.

ומה קורה בפורום משחקי כס? נקמת הספוילר הכה גם שם, ופרסם הודעה דומה מאוד לזו שפרסם בפורום מד"ב. התגובות היו חריפות לא פחות. Zarniwoop הציע "עונש מוות!!", Serf SaN כתב "יש מספיק אנשים שהיו רוצחים אותו על זה. הוא פאקינג הרס את כל הסוף של עונה 3 ועונה 4 " (אם העונות מקבילות לספרים, לא הרחקתי מעבר לעונה 3), ו-Rotem Op כתב תחת הנושא "הראמזי והג'ופרי של הפאנדום" (למי שלא מכיר את הסדרה או את הספרים, מדובר בשתי הדמויות הסאדיסטיות ביותר שם):

יש אנשים שסתם נהנים להרוס.

אולי עדיף להתלונן בפני העורכים של כלכליסט ולא להציף את הבנאדם ישירות, מה שכנראה רק יעודד אותו להמשיך ולעשות דווקא, פנייה לאחראים עליו תביא לכך שאולי להבא יפקחו יותר על מה שהוא כותב – עובדה שהוסיפו שם את אזהרת הספויילר, אחרי שאנשים התלוננו.

גם כאן היו הרבה קולות שקולים ורציניים, ושווה לקרוא את כל הדיון.

כמה הבהרות שלי:

1) מרגע פרסום הכתבה הופיעה בה אזהרת ספוילר, היא לא "הוספה בינתיים".

2) ההערה בפייסבוק על כך שזה נעשה כדי לעצבן חלק מהקוראים הייתה הלצה שלא הובנה. אין לי אינטרס לעצבן בכוונה את הלקוחות שלי ושל כלכליסט.

3) זה לא סותר את העובדה שאני מוצא את כל התגובות המוגזמות לכתבה מצחיקות בצורה יוצאת מגדר הרגיל. בחיי שצחקתי בקול רם כשקראתי חלק התגובות. לא הרגשתי כל כך שנוא מאז שניסיתי לקנות ביסלי לפני שנה. טוב לדעת שאנשים חושבים עלייך.

4) וברצינות, צריך לקחת את כל העסק בפרופורציות הראויות. יש דברים יותר מעצבנים בחיים. כמו זה.

יו דוג, שמעתי שאתה אוהב ספוילרים

הכתבה האחרונה שלי ב"כלכליסט" כללה כמה ספוילרים הרסניים ביותר למשחקי כס (סופר הרסניים. אל תיכנסו אלא אם כבר קראתם את הספרים! הנה הכתבה, על אחריותכם).

אחת הקוראות, שמכנה את עצמה "רעות סיכונים", לקחה את זה קצת קשה, ושלחה לי מייל עמוס ספוילרים ואיומים. הנה הוא להנאתכם. זהירות: מכיל ספוילרים ל-Gone Girl, המשחק של אנדר ולטענת הכותבת גם הסרט החדש של סטאר טרק.

היי עומר

ב-Gone Girl, איימי מביימת את החטיפה של עצמה, ובסוף הם נשארים ביחד. רק שתדע, דיוויד פינצ'ר עושה עכשיו את הסרט.

הרע זה הבן של קירק, בסטאר טרק הבא.

אה, ובאנדרז גיים, ה"גיים" זה בעצם המלחמה האמיתית. את זה אתה בטח כבר יודע.

אני מסכמת: בתור מישהי שקראה את הספרים, גם עם אזהרת הספויילר ששמת, לא היתה שום סיבה לכתוב את הכתבה בצורה הזאת. היא היתה אינפורמטיבית באותה מידה גם בלי הדוגמאות. חבל, כי אני מכירה עכשיו לא מעט אנשים שהרסת להם את הסדרה.

אה, ודרך אגב: אזהרת ספויילר.

דרך אגב ב': זה לא המייל האמיתי שלי, אבל אני יודעת איך למצוא אותך. אז בשנה הקרובה, תצפה להרבה, הרבה ספויילרים, מכל מיני מקומות לא צפויים. נראה לי שזה יעזור ללמד אותך את הלקח. :)

ביי.

והנה תגובתי:

1) רעות, הצחקת אותי מאוד, תודה.

2) לא הצליח לך עם הספוילרים הספציפיים האלו, תתאמצי יותר בפעם הבאה. לא יהיה לך קל, אני רואה הכול מיד וקורא עוד לפני כן.

3) מקווה שלא תוותרי, כי זה נראה לי כמו אחלה חומר גלם לפוסטים, והבלוג זה לא מתעדכן יותר מדי.

4) אני עדיין צוחק, המייל הכי טוב שקיבלתי מקורא.

5) בהצלחה.

ארבה בישראל: הדיווח המלא בגיליוננו מהעשור הקודם

21 בנובמבר 2004: ידיעות אחרונות מדווח על נחיל ארבה בישראל. 4 במארס 2013: ynet, אתר האינטרנט של ידיעות אחרונות, מדווח על נחיל ארבה בישראל. השוואה מדגמית.

ידיעות אחרונות – "כמו 'הציפורים' של היצ'קוק" (קליק על התמונה להגדלה):

ידיעות אחרונות, 21/11/2004

ynet – "כמו בסרט של היצ'קוק":

ארבה 2

ידיעות אחרונות – "מי שנהנה במיוחד מפלישת הארבה אתמול היו הפועלים התאילנדים" (קליק להגדלה):

ידיעות אחרונות, 21/11/2004

ynet – "התאילנדים דווקא נהנים":

ארבה 4