צנזורת הרשת תהיה כה גורפת שאפילו לא תדעו עליה

כשהמדינה רוצה להסתיר מכם משהו יש לה, לפעמים, סיבה טובה. כשמדובר בנושאים של ביטחון לאומי, פרסום מידע מסוים עלול לסכל מבצעים חשאיים לא לפגוע במאמצים להגנה על אזרחי המדינה. ובתחום יחסי החוץ, חשיפה של מגעים שונים עם מדינות אלו ואחרות עלולה לפגוע בקידום הסכמי שיתוף פעולה.

ואולם הרבה פעמים, כשמדינה מסתירה מכם משהו זה פשוט כי קל לה. קל לה לא לחשוף מידע שעלול לעורר ביקורת, קל לה להסתיר נתונים מביכים שמציגים את פעילותה ומאמציה באור שלילי, קל לה לשמור את הקלפים קרוב לחזה ולא לחשוף כישלון של יוזמות או את המגננון המפוקפק שעומד מאחורי פעילויות שונות. בלי נתונים ומידע, אין דיון ציבורי אמיתי, לכל היותר תרעומת על היעדרם של נתונים אלו שנשכחת אחרי זמן לא רב. הרבה יותר פשוט להתמודד עם זה מאשר עם ביקורת אמיתית.

לרוב הסתרת המידע נעשית בעקיפין, בצורה של מריחות, המנעות מפרסומים וגרירת בקשות לפרסום לפי חוק חופש המידע על פני חודשים ושנים, דרך הליכים משפטיים מייגעים, כך שעד שכבר מתפרסם המידע בסוף, אם בכלל, פעמים רבות הוא חסר רלוונטיות ומשמעותי פחות, האנשים שנושאים באחריות כבר עברו הלאה לתפקידים אחרים, ואלו שתפסו את מקומם יכולים לרחוץ את ידיהם, לומר "זה לא אני, זה קודמי בתפקיד", ולדעת שזה שייכנס לנעליהם יעשה את אותו הדבר בדיוק.

אבל לפעמים, כשהחוסר הבושה כבר נעלם לחלוטין, הסתרת המידע נעשית בבוטות, בצורה ישירה, בלי מריחות ובלי הסברים, פשוט כי ככה רוצים וכי אפשר. זה בדיוק מה שקרה עם הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט, שמקודמת על ידי שרת המשפטים איילת שקד ושוועדת החוקה של הכנסת אישרה בשבוע שעבר לקריאה שנייה ושלישית.

שקד. מה יש לה להסתיר? צילום: אוראל כהן / כלכליסט

החוק, אם יאושר בכנסת, יאפשר לגורמי אכיפת החוק לבקש מבית המשפט צווים שיורו לספקיות אינטנרט לחסום אתרים של ארגוני טרור או כאלו שפעילותם מהווה עבירה על החוק, כמו אתרי זנות, הימורים או סחר בסמים. במקרה (הדי נדיר) שהאתר פועל מישראל יוכל בית המשפט להורות על הסרתו מהשרתים שמפעילים אותו.

החוק נחשב לבעייתי מאוד: הגבלת גישה לא באמת מונעת מגולשים שרוצים בכך להגיע לאתרים, והגדרות מעורפלות מעלות חשש שיוסרו גם אתרים שפעילותם לא מהווה עבירה על החוק. והבעייתיות רק מתגברת לאור העובדה שזמן קצר לפני ההצבעה הורדו מהצעת החוק מנגנונים שהיו מאפשרים לציבור פיקוח על ביצועה.

ראשית, הוסר סעיף שקובע שבקשות לצו חסימה יפורסמו מראש באתרי משרד המשפטים והמשטרה, לצד מועד הדיון הצפוי, על מנת לתת לאזרחים שרואים עצמם כנפגעים מכך אפשרות להתנגד. בנוסף, סעיף שעוסק בפרסום ההחלטות שהתקבלו שונה כך שהוא לא מחייב לעדכן אילו אתרים הוסרו ומדוע. ואם כבר הגעתם לאתר שנחסם, החוק מחייב רק להציג הודעה שהוא נחסם בצו בית משפט – שוב בלי להציג נימוקים לחסימה או אפילו להפנות את הגולש למספר התיק הרלוונטי על מנת שיוכל לקבל מידע נוסף.

התוצאה של שינויים אלו היא שהמשטרה והפרקליטות יוכלו לפנות לבית משפט ולקבל צווים לחסימת אתרים במעמד צד אחד (אם האתר פועל מחו"ל, סביר מאוד שמפעילו לא יגיע לדיון בישראל), מבלי שלציבור הרחב או לארגונים שאמונים על שמירת חופש הגלישה תהיה אפשרות לדעת על כך מראש או אפילו בדיעבד. זהו, למעשה, כלי צנזורה לצנזורה של אתרים.

הסתרת המידע הזו מונעת פיקוח על פעילות רשויות אכיפת החוק, ועלולה להוות סכנה חמורה לחופש הביטוי. אם, למשל, תבקש המשטרה לחסום אתר שכל עיסוקו הוא דירוג זנים שונים של קנאביס לפי איכותם, מבלי להציע אותם למכירה, או אפילו אתר שעוסק במלחמה בפדופיליה לציבור הגולשים לא תהיה אפשרות לדעת על מהלך זה עד שהאתר יחסם, וגם לאחר מכן יכולתם לקבל מידע תהיה מוגבלת. תיווצר כאן פגיעה מהותית בחופש הביטוי, ללא הצדקה וללא אפשרות למנוע זאת מראש.

ואפילו יחסמו רק אתרים שבאמת מפרים את החוק, עדיין יש חשיבות רבה לעדכון הציבור לגבי האתרים שנחסמו וטיבם, ולו כדי שניתן יהיה לעקוב אחר פעילות הרשויות ולבקר את אופן הקצאת המשאבים שלהן. למשל, מידע שלפיו 95% מהאתרים שנחסמו עוסקים בסחר בסמים ורק 5% הם אתרי פדופיליה, או שמבין האתרים שעוסקים בסחר בסמים 80% מכרו גראס ורק 20% סמים קשים הוא מידע מהותי לדיון הציבורי.

אפשר ורצוי להתווכח האם מדובר בהקצאת משאבים נכונה או שגויה, המדינה יוכלה להציג סיבות חשובות ומהותיות להחלטה על מדיניות זו ולא אחרת, וייתכן שהן אפילו יהיו משכנעות ומוצדקות. אבל החוק, במתכונתו הנוכחית, מונע כל אפשרות לדיון שכזה. הוא נותן למדינה כלי רב עצמה, להחליט לאיזה אתר לא יוכלו אזרחי ישראל לגלוש, אך מונע מהאזרחים אפשרות לבקר את ההחלטה ולהתנגד לה. זו לא התנהלות של מדינה דמוקרטית. זו התנהלות של מדינה שרוצה להשתיק ביקורת בכל מחיר, של מנהיגים שפשוט רוצים שהציבור יפסיק להסתובב להם בין הרגליים וייתן להם לעשות מה שבראש שלהם.

(התפרסם בגרסה מקוצרת גם בכלכליסט)

שקד וארדן רוצים לצנזר את פייסבוק, אבל זה לא מה שימנע פיגועים

הצעת "חוק פייסבוק" שיזמו שרת המשפטים איילת שקד והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, ושתעלה ביום ראשון לדיון בוועדת השרים לחקיקה (שגם צפויה לאשר אותה) לא תפתור את הבעיה ששני השרים מתיימרים לפתור באמצעותה. לא מכיוון שהחוק המוצע לא יקל על המדינה להורות להסיר מהרשת תכנים שהיא רואה כמסיתים, הוא דווקא עתיד לסייע בכך משמעותית, אלא מכיוון שהתפיסה שעל בסיסה נכתב לא מעוגנת במציאות והכלים שהוא נותן לא יסייעו להתמודד עם ההסתה או לבלום פיגועי טרור. מה שהם כן עלולים לעשות הוא לפגוע דווקא בחופש הביטוי של כולנו.

צילומים: עמית שעל ובשמת איבי / כלכליסט

לפי הצעת החוק, תוכל המדינה, באמצעות הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, לבקש מבית המשפט להסיר תוכן שפרסומו הוא בגדר עבירה פלילית ושהמשך פרסומו יכול לסכן באופן ממשי ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.

לדברי שקד, הצעת החוק באה לסתום פרצה בחוק הקיים. "ישנו קושי משמעותי בחקיקה הקיימת, שכן לגופי האכיפה אין היכולת לדרוש מחברות כדוגמת גוגל ופייסבוק להוריד תוכן אשר עלול להיחשב כמסית", היא אמרה בהודעה לעיתונות. ארדן ציין: "פייסבוק וחברות האינטרנט אינן נענות לכל פניות המשטרה להסיר תכנים מסיתים ולעיתים נדרש זמן רב עד להסרת התוכן המסית. לכן, החוק החדש הכרחי כדי לתת לנו את הכלים לפעול מיידית"

ההתייחסות של שקד לחקיקה הקיימת לא מפתיעה, שכן לדברי עו"ד יהונתן קלינגר זו כבר נותנת בידי המדינה כלים להסיר תוכן מסית מהרשת, בהליך פלילי. למעשה, הצעת החוק לא נותנת למדינה כלים חדשים (בניגוד למשתמע מדברי ארדן, החוק לא יאפשר למשטרה להורות ישירות על הסרת תכנים), אלא בעיקר מקלה את השימוש בכלים הקיימים: בניגוד לפנייה במסגרת הליך פלילי רגיל, החוק החדש יאפשר פנייה במעמד צד אחד, מבלי לתבוע בן אדם ספציפי ותוך פטור מדיני הראיות (כלומר, יאפשר לבית המשפט לשקול ראיות שאינן קבילות בהליך פלילי, למשל מידע שהושג ללא צו חיפוש). החוק מספק למעשה קיצור דרך, הליך מזורז ופשוט יותר להורות לחברה להסיר תכנים אלו ואחרים.

ולהליך כזה יש מחיר. מרגע שהוא נעשה במעמד המדינה בלבד, לצד שכנגד – מפרסם התוכן עצמו או הגוף שבו פורסם התוכן – אין אפשרות להציג את טיעוניו ולהסביר את עמדתו. במקרה שכזה, עלולים להתרחש מקרים שבהם המדינה מבקשת ומקבלת צו להסרת תכנים שלא בהכרח מהווים הסתה או עבירה פלילית, והאזרח שהתוכן שלו הוסר מהרשת מוצא את עצמו במצב שבו נטל ההוכחה הוא עליו, והוא זה שצריך עתה להילחם ולהוכיח שלא הסית לפגיעה בחיי אדם. הפטור שמעניק החוק מדיני ראיות עלול לחשוף אזרחים "בעיתיים" בעיני השלטון למעקב תמידי ללא פיקוח בית המשפט, רק כדי לזהות במועד פרסום תוכן שלא נעים לממשל.

בעיני רבים, מדובר במחיר שאפשר ואפילו רצוי לשלם על מנת למנוע פיגועים. אבל במקרה זה יש לתהות עד כמה החוק באמת מסוגל לסייע בהצלת חיי אדם. שקד וארדן מקווים שהצווים שינופקו על סמך החוק יביאו להסרת תכנים מהרשת. אבל התנהלות העבר של חברות כמו גוגל, פייסבוק וטוויטר מלמדת שרק במקרים נדירים מאוד מסירות החברות תכנים לחלוטין. לרוב, הן פשוט חוסמות את הגישה לאותם תכנים במדינה שבה הוצא הצו.

כך היה, למשל, עם הזכות להישכח: גוגל נענתה לבקשות להסיר תוכן באמצעות הסתרתו מגולשים באיחוד האירופי (ואף הוסיפה הערה שהתוכן שהוסר זמין באזורים אחרים). באוגוסט השנה טוויטר חסמה ציוץ של גולש אמריקאי שהפר צו איסור פרסום ישראלי, אך הציוץ היה זמין עדיין לגולשים במדינות אחרות. סביר להניח שכך ינהגו החברות גם עם צווים שיתקבלו באמצעות הצעת החוק. התוצאה: התוכן יהיה זמין בכל העולם, כולל ברשות הפלסטינית, חוץ מבישראל. במקביל גולשים בישראל לא יתקשו למצוא דרכים להגיע אליו (למשל, באמצעות תוכנה שמשנה את כתובת ה-IP של המשתמש, כמו Hola הישראלית). באופן זה, החוק ייצור בועה במסגרתה אזרחי ישראל חיים במציאות שבה אין תוכן מסית בפייסבוק או בגוגל, אך זה נמצא שם וזמין לכל מי שמעוניין בכך.

צוקרברג. סומן כשטן התורן. צילום: TechCrunch / CC-by

וגם אם אכן ייענו החברות לצו בצורה מלאה ויסירו את התוכן לחלוטין לא יהיה בכך די כדי למנוע הסתה. בקרב כזה, המדינה תמיד תהיה בעמדת נחיתות לעומת הגולשים. החוק החדש אולי מספק הליך מקוצר, אבל עדיין מדובר בהליך: כזה שדורש הגעה לבית משפט וקבלת צו. הגולש, מנגד, יכול לפרסם תכנים ללא הגבלה מנוחיות ביתו. אין שום דבר שימנע מהעלאת התוכן הבעייתי מחדש מיד עם הסרתו. למעשה, השימוש בחוק אף עלול להביא לתוצאה הפוכה: הסרת התוכן עלולה ליצור עניין מוגבר בו ולהביא לחשיפה גדולה יותר משהיה זוכה לה לולא ביקשה המדינה להסירו (תופעה שמכונה אפקט סטרייסנד).

בסופו של יום, צריך לזכור שהרשת גדולה מדי והאמצעים שבהם יכולים גולשים לפזר תוכן רבים מדי מכדי שלמדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית תהיה אפשרות לשלוט בצורה כלשהי במה שנאמר בה. וזה, עוד מבלי שדיברנו על שירותים שבהם אין למדינה דרך קלה לנטר את הנאמר בהם, למשל קבוצות ווטסאפ, ולכן אין כל אפשרות מעשית למנוע הפצת תכנים מסיתים בהם.

אבל הבעיה של הצעת החוק מהותית עוד יותר, נוגעת לעצם הסיבה לקידומה. לפי שקד, פרסום פוסט מסית ברשת יוצר "אפקט פרפר בו הקלדה של אדם במקום אחד יוצרת סערה של ממש שמביאה אף למעשי הרג במקום השני". מדובר באמירה בעייתית. ראשית, מכיוון שטרם הוכח קשר מובהק וישיר בין פרסום פוסט בפייסבוק לבין ביצוע פיגועים. אף שייתכן שיש לשיח ברשתות חברתיות השפעה על הלכי רוח של מחבלים פוטנציאליים, זו נובעת ככלל לא מפוסט ספציפי זה או אחר אלא ממסכת של פרסומים ודיונים בשלל שירותים, גלויים ונסתרים. הסרת פוסט אחד, ואפילו פוסטים מרובים, לא תביא להיעלמות האווירה שיוצר מגוון הפרסומים.

שנית, וחשוב לא פחות, בתפיסתם של שקד וארדן ההסתה קיימת בחלל ריק, כמו נולדה מאין כלום. אבל ההסתה היא לא הגורם, היא רק התסמין, תוצאה של חיים תחת כיבוש, אפליה, גזענות, אלימות יומיומית מצד השלטון ושליחיו. הסתה לא היתה תופסת אחיזה שכזו לולא היו קיימים כבר תנאי יסוד שמאפשרים את צמיחתה.

הסתה, פיגועים ואינתיפאדה היו קיימים הרבה זמן לפני שפייסבוק הפכה לגורם משמעותי בחיינו. סימון הרשת החברתית כשטן התורן אולי עושה טוב לרייטינג של ארדן ושקד, אבל לא מקדם כהוא זה את ההגנה על ביטחון אזרחי ישראל. הסתה תהיה גם בלי פייסבוק וגוגל, וגם בלי האינטרנט. אולי ייקח לה יותר זמן להתפשט, אבל היא תעשה את זה כך או אחרת. רוצים להתמודד עם ההסתה? טפלו בגורמים שמביאים לה. פייסבוק היא לא אחד מהם.

(פורסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)

למה שקד וארדן לא רוצים שתדברו על סכו״ם בפייסבוק?

"חייבים לעצור את האינתפיאדה", "שאהידים הם אנשים מסוכנים", "אני מרגיש לא טוב, יש לי דקירות בכל הגוף", "איפה אפשר לקנות סכינים איכותיות למטבח?". את המשפטים האלו, שלכאורה אין מחלוקת סביבם, לא תוכלו עוד לכתוב בפייסבוק, ואם תכתבו היא תמחק את הפוסטים שמכילים אותם. או, לפחות, זה מה שיקרה אם תקבל הרשות החברתית הגדולה בעולם את ההצעה שמקדמים שרת המשפטים, איילת שקד (הבית היהודי), והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן (הליכוד).

לפי דיווח של "ידיעות אחרונות" הבוקר שקד וארדן עתידים להיפגש היום עם בכירים בפייסבוק, ובהם סגן נשיא בחברה. זאת, בניסיון להגיע להבנות לגבי הסרת תכנים מסיתים מהרשת. בפגישה צפויים השרים להציג הצעה, שרק מפאת כבודם לא תכונה כאן מטומטמת, שלפיה פייסבוק תסיר מילים וביטויים כמו אינתיפאדה, דקירות, נאצים, שאהידים, סכינים, איטבח אל יהוד, מוות ליהודים, ומוות לערבים. כן דורשים השניים שהרשת החברתית תסיר גם תכנים כמו סרטונים שקוראים לדקור יהודים, קריקטורות אנטישמיות או השוואות לנאצים.

שקד וארדן מקווים להגיע עם פייסבוק להסדר מרצון בנושא, מבלי שיהיה צורך לחוקק חוק שיחייב אותה לעשות זאת. אולי מכיוון שהם יודעים שחוק שכזה לעולם לא יעמוד במבחן בג"ץ, בשעה שפייסבוק יכולה להחליט על דעת עצמה אילו תכנים היא מתירה לפרסם ברשת החברתית שלה ואילו היא מצנזרת.

ההצעה הזו כל כך הזויה ומנותקת מהמציאות, שלא ברור איך עברה את המסננות של שני השרים ויועציהם. ולא מדובר רק על כך שחסימת הסתה בפייסבוק לא תוביל להפסקת ההסתה או תסייע למנוע פיגועים. את ההסתה לטרור אפשר להמשיך באמצעות אחרים, מקוונים ולא-מקוונים, וכמה מגלי הפיגועים הקשים שידעה ישראל אירעו בשנים שקדמו לפייסבוק או אפילו לשימוש רחב באינטרנט.

האידיוטיות של היוזמה עמוקה אפילו יותר. כי ההצעה, כפי שפורסמה בידיעות אחרונות, לא מכוונת רק למנוע פרסומים מסיתים לכאורה, אלא כל דיון מקוון שעוסק בסוגיות נפיצות, בלי קשר לעמדות שמוצגות בו. שיח על השלכות האינתיפאדה על הכלכלה הישראלית? חסום. דיווח חדשותי על פיגוע דקירה או דריסה? לא אם תתקבל כלשונה הצעת שקד-ארדן. מאמר אקדמי שמשווה בין מעשי הנאצים למקרי ג'נוסייד אחרים? לא יעלה על הדעת. ביקורת נוקבת של ראש הממשלה על הפגנה שבה נשמעו קריאות "מוות ליהודים"? אפילו זה יהיה אסור לכאורה.

ההצעה, כפי שפורסמה, לא תמנע הסתה, אלא תנסה להעלים מסדר היום הציבורי (ופייסבוק, במובנים רבים, היא הקובעת המרכזית של סדר יום זה) כל דיון בסוגיות בעייתיות אלו, למחוק למעשה את קיומה של אינתיפאדת היחידים מהלך הרוח הישראלי. אפשר לקוות שלא זו היתה כוונתם של שני השרים, אבל זו בדיוק תהיה התוצאה שלה. כי הכלי של הסרת מילים ספציפיות, בלי שום דקויות או ניסיון לבחון את ההקשר שבו נאמרו, הוא כלי גס שהתוצאה שלו יכולה להיות הרסנית לשיח המקוון, כלי שלא ימנע הסתה אלא יגביל כל שיח שעוסק באחת המילים האסורות.

ההשלכות ההרסניות לא יוגבלו רק לדיונים בסוגיות ביטחוניות-מדיניות-פוליטיות. הטווח שבו עוסקות המילים המוצעות כל כך רחב שגם דיונים בסוגיות כמו הקטל דרכים ("דרוס"), על פשעים פליליים ("דקירות"), ואפילו בישול או רכישת מוצרים למטבח ("סכינים") עלולים להיות מצונזרים. הצעת השרים לא מבקשת להגביל מילים שמהוות רק חלק משיח ההסתה, אלא כאלו שנמצאות בשימוש יומיומי פשוט בשפה העברית.

רק בסוף השבוע האחרון התחוללה סערה גלובלית, אחרי שפייסבוק צנזרה פוסט של ראשת ממשלת נורבגיה, ארנה סולברג, שכלל צילום זוכה פרס פוליצר מ-1972 ובו נראית ילדה ערומה בורחת באימה ממקפת נאפלם בווייטנאם. הזעם הרב שעורר המהלך והתגובה הבינלאומית החריפה אלצה את הרשת החברתית לחזור בה מהצנזור.

ואולם, נראה ששקד וארדן הביטו בפרשה, וחשבו לעצמם, למה לעצור בתמונה? למה שלא נצנזר כל דבר שיכול להיות קצת בעייתי, שעלול לגרום לנו ולציבור הבוחרים שלנו להרגיש קצת לא בנוח, אפילו במחיר של פגיעה מהותית ביסודות הבסיסיים ביותר של חופש הביטוי ושל הדיון הציבורי המקובל והתקין?

החדשות הטובות הן שמדובר ביוזמה כל כך ביזארית, שספק אם פייסבוק תסכים ליישם אותה, או אפילו תוכל לעשות זאת בלי לעורר זעם רב מצד ציבור הגולשים. מה גם שלא בטוח שצנזור כזה אפשרי בכלל מבחינה טכנית. המילה סכין צונזרה? אז גולשים יכתבו 0כין, סכינ, ס-כ-י-ן, Knife, או אחת מאינספור וריאציות אחרות. אם למישהו יש מסר להעביר, אין שום מחשב או אלגוריתם שיוכל למנוע ממנו לעשות את זה.

החדשות הרעות הן שאם כלי תקשורת מחו"ל ישמעו על המהלך של שקד את ארדן וידווחו עליו, התדמית של ישראל כמדינה דמוקרטית עתידה לספוג מכה קשה יותר מזו שארגונים דוגמת BDS מסוגלים לספק לה. והחדשות העצובות הן שגם אחרי שהיוזמה הזו תיכשל, שקד, ארדן ודומיהם יישארו בממשלה ובכנסת וימשיכו לספק לנו הצעות חוק ויוזמות חסרות היגיון שאולי יביאו להם כותרות יפות בעיתונים, אבל לא יעשו דבר כדי לשפר את ביטחון האזרחים או את איכות חייהם.

(פורסם גם בכלכליסט)

העמדת הפנים של השר דרעי בסוגיית המאגר הביומטרי

אחת מההחלטות הבולטות הראשונות של שר הפנים אריה דרעי, כשנכנס לתפקידו מוקדם יותר השנה, היתה להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי בתשעה חודשים (אחרי שקודמו בתפקיד, סילבן שלום, החליט גם הוא להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים).

הסיבה הרשמית היתה רצון ללמוד את הנושא המורכב לעומקו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא בשליפה מהשרוול. ואף שהן תומכי המאגר והן המתנגדים לו סברו שאין צורך בהארכה כה ארוכה, לפחות הייתה ציפייה שהשר החדש ינצל את הזמן הרב על מנת ללמוד את הנושא ללא-משוא פנים ולקבל החלטה אובייקטיבית.

ואולם, תקוות אלו התנפצו כעבור זמן קצר כאשר בדיון של ועדת הפנים של הכנסת, שבו הציג דרעי את ההחלטה באופן רשמי, טען דרעי שאין מחלוקת בקרב מומחים על נחיצות המאגר. זאת, אף שמדעני המחשבי המובילים בישראל, בהם זוכי פרס ישראל ופרס ביטחון ישראל, התריעו שהמאגר מסוכן. בדיון שנערך בוועדת הפנים לפני ההצבעה על הארכת הפיילוט נתבררה עמדתו של השר עוד יותר, כשנציג משרדו אמר שדרעי מבין שאין מחלוקת על המאגר ושההחלטה שיקבל תהיה רק על טיבו – האם יכלול תמונות פנים וטביעות אצבע או תמונת פנים בלבד.

כעת, מסיר דרעי את המסכה האחרונה של העמדת הפנים, ובאירוע "חגיגי" שנערך בשבוע שעבר לרגל צירוף האדם המיליון למאגר הביומטרי אמר שב-2017 ההצטרפות אליו תהיה כבר בגדר חובה. אפשר לחזור על כל הטענות נגד קיום המאגר: על כך ששום מומחה מחשבים, כולל אלו של המדינה, לא מוכן להתחייב שהמאגר יהיה מאובטח ב-100%; על כך שלשום מדינה מערבית אין מאגר דומה, או העובדה שלא התבצעה בדיקה אמיתית של חלופות למאגר; או שגם אחרי שלוש שנות פעילות לא נמצאה הצדקה לקיומו.

אפשר גם להזכיר ששיעור האזרחים שמסכימים להצטרף למאגר נמצא בירידה קבועה וחדה מאז התחלת הפיילוט לפני כשלוש שנים, ושרוב מוחלט על מנפיקי תעודות הזהות או הדרכונים החדשים מסרבים להשתתף בניסוי; את התעלולים המפוקפקים שנוקט משרד הפנים על מנת לצרף למאגר אוכלוסיות כמו תלמידי תיכון או חיילים; ואת הכשלים הרבים שהתגלו בפיילוט.

אבל לא זו הבעיה כאן. הבעיה היא העמדת הפנים, ההונאה הציבורית שמהווה חלק מהתנהלותו של שר הפנים דרעי בנושא זה. דרעי ביקש להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, לכאורה כדי לאפשר לו לדון בנושא לעומקו ולקבל החלטה ללא משוא פנים. אבל המציאות היא שהשר החליט להפוך את המאגר לקבוע כבר לפני שביקש להאריך את הפיילוט, אולי בסמוך לכניסתו לתפקיד.

תקופת הפיילוט נועדה להיות תקופה של דיון ציבורי משמעותי, בעיקר בוועדות הכנסת שמפקחות על פעילות המאגר, אבל אחרי קרוב לשלוש שנים דיון כזה טרם נערך. הוועדות כמעט לא מתכנסות, ודיוניהן מתקיימים רק בסמוך להצבעות בנושא. אחת הוועדות אף לא כוננה בשנתיים הראשונות של הפיילוט.

הקמת המאגר הביומטרי היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שצפויה ממשלת ישראל לקבל, החלטה שתשפיע לא רק על כל אזרחי המדינה כיום אלא תהדהד גם דורות קדימה. דליפה של המאגר תגרום נזק בל-ישוער לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה. מדובר, ללא ספק, בפיילוט שצריך להיות תחת בחינה ציבורית משמעותית, שמצריכה דיון קבוע בפעילותו והשלכותיה, שמחייבת ממקבלי ההחלטות להגיע לסוגיה בראש נקי, לבחון אותה בנפש חפצה ולא להתעלם מהבטיה הבעיתיים והלא-נעימים.

במקרה של השר דרעי, לא נעשתה בחינה כזו. וכמי שמסקר מקרוב את המאגר הביומטרי מזה כשבע שנים, אני יכול להצהיר שלא מדובר בטעות, אלא במדיניות. תומכי המאגר בממשלה פועלים במכוון למסמוס הדיון הציבורי, מתנהלים בכוחניות כלפי מתנגדיהם, לא מהססים לנקוט בתרגילים מלוכלכים על מנת לנסות ולהשקיט קולות שמתנגדים להם, ומנסים לייצר מצג שווא לגבי נחיצות המאגר והצלחת הפיילוט. בהזדמנויות הנדירות שבהן כבר מתקיים דיון בכנסת על המאגר, שאלות רציניות ומהותיות נענות בהתחמקויות, תגובות לעגניות ולעתים אף שקרים בוטים.

ככה לא מקבלים החלטה ציבורית חשובה. ככה דוחפים לגרון של הציבור מוצר שגם לעומדים מאחוריו ברור שהוא לא באמת נחוץ.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם באתר כלכליסט)

שלום, מורה

יוסי שריד. צילום: Meretz-Yachad / CC-by-sa
שריד. צילום: Meretz-Yachad / CC-by-sa

לפני עשור בערך, כשעוד עבדתי בדסק החדשות של הארץ, היה לי הכבוד לערוך מדי פעם את הטור האישי של יוסי שריד. אני משתמש במילה "לערוך" במשמעות המאוד רופפת שלה. כי האמת היא, שלא היה יותר מדי מה לערוך בטורים שלו. כל פסקה, כל משפט, כל מילה, נוסחו בהקפדה מרבית, נכתבו ברהיטות ובדייקנות, בלשון הציורית ועשירת הדימויים שלו שמצליחה בעת ובעונה אחת להיות מורכבת ומלאת רבדים אבל גם ברורה וישירה. מעין מעשה כשפים שכזה, טקסט שבכל קריאה מגלה שכבות חדשות של משמעות.

ברוב המקרים, עבודת העריכה הסתכמה בהעברת הטקסט למערכת העריכה ופירמוטו (בזמני, עוד עבדנו בהארץ על הקויוט המיתולוגית, אותה מערכת מסורבלת שתפקדה באותו אופן בדיוק על מחשבי דוס ועל מחשבי ווינדוס), ומתן כותרת, לרוב פשוט אחת מאמרות השפר הרבות שהיו בטקסט. עריכת הטורים של שריד היתה מטלה פופולרית במיוחד, שכן העורך יהיה זה שיזכה לקרוא ראשון את הטור לפני שיצא לאוויר העולם. מבחינתי, זו הייתה מתנה מיוחדת.

אז ברוב המקרים, לא דרש הטור עבודה מיוחדת. אבל לפעמים, לעתים יוצאות דופן, צריך היה להתאים את אורכו למקום שהוקצה לו (בכל זאת, עיתון). כשהיה קצר מדי זו לא היתה בעיה רצינית. מוסיפים ליד או שניים, מרווחים קצת על המחשב וזה מסתדר. הבעיות התחילו כשהטור היה ארוך מדי. אפשר לצופף, אבל זה לא תמיד עוזר. עם כל כותב אחר פשוט מתחילים לחתוך. אבל מאיפה תקצר עכשיו טור של יוסי שריד? הרי ברור מהקריאה שמיקומה של כל אות נבחר בקפידה, שכל מילה שתיגרע עלולה להחריב לחלוטין משפט שיכול להיות חלק משיר. איך אפשר לשנות יצירת אמנות?

במקרים כאלו, אין ברירה אלא להתקשר למר שריד (לא הייתה בעיה לקרוא לו יוסי, אבל בתור מי שעוד זכר את שריד כשר החינוך, תמיד הרגשתי מוזר לקרוא לו סתם יוסי, והרגשתי יותר נוח להשתמש בפנייה המכובדת. אני רוצה להאמין שזה מאוד שעשע אותו). הוא תמיד היה עונה לטלפון ב"שלום" הכבד שלו, ובשיחה לא היה שונה הרבה מכתיבה. דיבר ברהיטות וצלילות, לא באטיות אבל בקצב שגרם לתחושה שאין מילה שיצאה מבין שפתיו מבלי שנשקלה ונבחנה מכל כיוון על כל מורכבויותיה האפשריות. מעולם לא היה לי קושי להתנסח, אבל כשדיברתי אתו תמיד הרגשתי כמו ילד קטן שמדבר עם הגננת, כמו אין לי את היכולת להתבטא באותה רמה ובאותה בהירות.

בכל אופן, באחת הפעמים שבהן הטור היה ארוך מדי, הרמתי את הטלפון והתקשרתי למר שריד. הוא לא ענה. לא בפעם הראשונה, וגם לא בפעם השנייה והשלישית. השעון מתקתק, הדדליין מתקרב וראש הדסק כבר לוחץ, למה לוקח כל כך הרבה זמן עם הטור של שריד. מה עושים? נקצר על דעת עצמנו? זה לא יעלה על הדעת. אז מתקשרים שוב. ושוב. ושוב.

ובסוף הוא עונה. "שלום", הוא אומר בלחש. ברקע צלילי אופרה. האם הפרעתי בשעת מנוחה משפחתית? "זה מקרה חירום? אני באמצע האופרה בברלין" (הנוסח, בוודאי היה חד יותר. זה הזיכרון שלי שבוגד בי). "לא, לא משהו חשוב", אני משיב במבוכה, "זה רק שהטור ארוך מדי". "חכה רגע". צלילי האופרה מתעמעמים באטיות. שריד, מסתבר, יצא מהאולם באמצע רגע השיא של האופרה כדי לסייע בתיקון הטור. בלי לכעוס, בלי קוצר רוח, עם כל הזמן שצריך, כאילו שברגע זה בדיוק רדמס לא נחתם בתוך הקבר רק כדי לגלות שאאידה התגנבה לשם כדי למות בזרועותיו, העיקר שהטור יישב בסדר והעורך הצוציק לא יילחץ.

אני בספק אם הוא זכר את זה המקרה הזה, היו לו ודאי רגעים יותר מרגשים בחייו, אבל מבחינתי זה תמיד היה אחד הרגעים ספק מביכים ספק משעשעים בחיי. יש מעט מאוד אנשים שזכו להפריע באמצע האופרה לאחד מהמנהיגים והוגיי הדעות שהשפיעו יותר מכל על תפיסת עולמם, וחיו כדי לספר על זה.

במובנים רבים, מותו של שריד הוא גם מותה של תפיסת העולם שלו, סופה המוחלט של תקופה שתמה כבר מזמן. תקופה שבה היינו עדינים יותר אחד לשני. תקופה שבה להיות איש שמאל שמאמין שאפשר להפוך את הארץ הזו למקום טוב, מתקדם וליברלי יותר לשני העמים שחיים כאן, היה תג גאווה ולא קלון שכל חצי-פוליטיקאי בגרוש מנסה לברוח ממנו כמה שיותר. תקופה שבה איחולי מוות ואונס לאנשי שמאל היו בשוליים של השוליים, ולא במרכז המיינסטרים.

זה לא שהכול היה טוב. היה רע, לפעמים רע מאוד. אבל בזכות מנהיגים כמו שריד האמנו, אני האמנתי, שיכול להיות יותר טוב. שאפשר לחלום על מדינה שתחבק את כל אזרחיה, מדינה שלא תשסה אותם זה בזה, מדינה שתרצה באמת להפסיק את השליטה רבת העשורים בעם אחר. אולי זה תמיד היה רק חלום, אבל בזכות אנשים כמו שריד הייתה תקופה שבה נדמה היה שהוא בר-השגה, רק הושט היד וגע בו.

ועכשיו? עכשיו מפלגתו של שריד היא צל של ימי תפארתה. יש שם נשים מצוינות, אולי הח"כיות הטובות ביותר בכנסת, אבל העם נטש את חזונה והיא הולכת וקמלה באטיות. לא ברור אם היא איבדה את דרכה או שמא זה העם שאיבד את דרכו. החלומות על חירות, שוויון ואחווה התחלפו בשאיפות ליהדות, שלטון ועוצמה.

שריד היה אחד השרידים האחרונים לאותה תקופה חולפת, ועם מותו החושך נראה שחור מתמיד. אם יש נחמה כלשהי בלכתו בטרם עת, זה שלפחות הוא לא יזכה לראות את המדינה שכה אהב מפרפרת את פרפורי הדמוקרטיה האחרונים בטרם תנפח את נשמתה ותהפוך ליצור אחר לגמרי.

שלום, מורה.

לא, וואלה, המאגר הביומטרי לא עזר ללכוד גנב

המאגר הביומטרי

האם המאגר הביומטרי סייע לתפוס חשוד בגניבת אלפי דולרים בנתב"ג? בניגוד למה שאפשר להבין מהפרסום של אבי אשכנזי בוואלה, התשובה היא לא, ולמעשה נראה שבמקרה המדובר אין קשר בין יכולות זיהוי ביומטריות ללכידת החשוד.

ביום שני דיווח אשכנזי שמכשיר ביומטרי בנתב"ג סייע ללכידת חשוד בגניבת תיק שהכיל יותר מ-8,000 דולר. לפי הדיווח, בעלת התיק, ישראלית שחזרה מניו יורק, הגיעה לעמדת הבידוק הביומטרי והניחה את התיק לצדה. כשעזבה את המקום שכחה לקחת את התיק, וכמה דקות מאוחר יותר נוסע אחר שהיה באותה טיסה הגיע לעמדה ונתפס במצלמות האבטחה כשהוא לוקח את התיק.

משהבינה הנוסעת שתיקהּ נלקח היא מיהרה לגשת לתחנת המשטרה בשדה התעופה, ובאמצעות מצלמות האבטחה הצליחו השוטרים לזהות את החשוד ואת מעשיו. בשלב זה, לפי הדיווח, הם אתרו את זהותו "במאגר הביומטרי" ובתוך זמן קצר הגיעו לביתו בכפר סבא שם נמצא גם הכסף שנגנב.

מהכתבה של אשכנזי ניתן להתרשם שמדובר בניצחון מובהק לפעילות המאגר הביומטרי והרשות הביומטרית יכולה, אם תרצה, להתהדר בסיפור כהוכחה נוספת לשימוש שיש למאגר הביומטרי בשיפור איכות החיים של האזרחים.

ואולם, נראה שלמאגר הביומטרי אין כלל קשר למקרה המדובר. כפי שניתן לראות בברור מסרטון מצלמות האבטחה שנמצא בכתבה בוואלה, המכונות שבהן נעשה שימוש הן לא מכונות הזיהוי של הדרכונים החכמים, אלא מכונות הזיהוי של רשות שדות התעופה. אלו עושות שימוש בתבנית גב כף יד בלבד, בניגוד לטביעות אצבע ותמונת פנים שמשמשות בתעודות החכמות ושנשמרות במאגר הביומטרי.

לא ברור לחלוטין באיזה "מאגר ביומטרי" נעשה שימוש לזיהוי החשוד, ואולם ככל הנראה לא מדובר על המאגר הביומטרי הידוע לשמצה. לא רק מכיוון שמי שמשתמש במכונות גב כף היד כנראה לא נמצא באותו מאגר (אלו עושים שימוש במכונות אחרות שעובדות עם הדרכון החכם), אלא מכיוון שהליך העבודה מולו דורש צו שופט ולא הגיוני שהיה מתבצע במהירות כה רבה, כפי שעולה מהדיווח.

בנוסף, מומחים בתחום אמרו לי שלא ניתן להשתמש בתבנית גב כף יד לזיהוי אנשים (הזנת סריקת גב כף יד למאגר וקבלת זהותו של בעל היד), בגלל שיעור גבוה של התראות שווא, וזו יכולות לשמש רק לאימות זהות (אישור תבנית גב כף היד שנסרקה במכשיר זהה לתבנית ששמורה במאגר, ולכן שייכת לאותו אדם).

נראה סביר יותר שהשוטרים עשו שימוש ברישום זמני הכניסה של האזרחים, כפי שנשמרו במכונות של רשות שדות התעופה, והצליבו אותם עם הזמן שבו צולם החשוד במצלמה, וכך אתרו את זהותו – מבלי להשתמש כלל באמצעים ביומטריים כלשהם. שיטה זו, כמובן, ניתנת ליישום גם בעמדות ביקורת הגבולות המסורתיות.

שתי שנים רעות – סיכום פיילוט המאגר הביומטרי

פיילוט המאגר הביומטרי
איור: ערן מנדל / כלכליסט

היום מתפרסם ב"כלכליסט" פרויקט נרחב עליו עמלתי בשבועות האחרונים, שמסכם את שתי שנות פיילוט המאגר הביומטרי. תוכלו לקרוא את כל חלקי הפרויקט בלינקים הבאים (1, 2, 3, 4) וגם תמצות מאוד לא ממצה שלו בעמוד הפייסבוק שלי. במסגרת הפרויקט הכנתי טיימליין מפורט מאוד (ויש שיגידו מפורט מדי) שמסכם את שתי שנות הפיילוט, על מחדליו והצלחותיו. הטיימליין פורסם בפרויקט בגרסה מקוצרת מאוד. אז לכל חובבי המאגר, לכל מי שרוצה לדעת מה בדיוק היה כאן בשנתיים האחרונות, ולכל מי שיש לו שעתיים וחצי להרוג, הנה הטיימליין המלא של שתי שנות פיילוט המאגר הביומטרי. קריאה מהנה.

2013

8 ביולי – פיילוט המאגר הביומטרי יוצא לדרך

עמדות הרישום הביומטריות ביום תחילת הפיילוט. צילום: עמית שעל / כלכליסט
עמדות הרישום הביומטריות ביום תחילת הפיילוט. צילום: עמית שעל / כלכליסט

אחרי שנים של הליכי חקיקה, התנגדויות, עיכובים, מאבקים משפטיים ומחדלים, שר הפנים גדעון סער משיק רשימת את תחילת פיילוט המאגר הביומטרי. בשנתיים הקרובות, אזרחים שיהיו מעוניינים בכך יוכלו להוציא תעודת זהות או דרכון חכמים בתמורה למסירת שתי טביעות אצבע ותמונת פנים שישוכנו במאגר מרכזי. חרף התנגדות חריפה בכנסת (אותה הוביל מי שהיה בשלבי החקיקה האחרונים השר הממונה על הקשר עם הציבור, מיכאל איתן) ומחוצה לה, במשרד הפנים מתעקשים על נחיצות המאגר כדי למנוע מקרי גניבת זהויות (“הרכשה כפולה", בלשון המקצועית). “המצב הנוכחי היווה תשתית למקרים רבים של מרמה, הונאות, התחזות, מעשים פליליים ופגיעה בביטחון המדינה", קבע סער באירוע ההשקה. מנגד, מתנגדי המאגר טוענים שתעודות זהות חכמות ללא מאגר ביומטרי (בהן הנתונים הביומטריים שמורים על גבי התעודה בלבד), בתוספת הליכי אימות מחמירים במעמד ההנפקה הינם די והותר על מנת למנוע גניבת זהויות, ומונעים סכנות חמורות שנובעות מעצם קיום המאגר, כמו ניצול לרעה של המידע ששמור בו על ידי גורמים אלו ואחרים או, בתרחיש בלהות, דליפה של המאגר והפצתו ברשת, בדומה למאגר מרשם האוכלוסין שדלף לרשת לפני שנים.

15 ביולי – הח"כים זועמים

שבוע לאחר תחילת פיילוט המאגר הביומטרי מתכנסת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת לדיון דחוף. “המאבק נגד המאגר הביומטרי הוא מאבק על חירותנו כבני אדם", קבע ח"כ משה פייגלין (הליכוד ביתנו). ח"כ דב חנין (חד"ש) אמר: "אנחנו לא רוצים לחיות בחברה של אח גדול, ולא רוצים לתת לשלטון לשלוט בנו ובגוף שלנו בצורה קיצונית כל כך. כל מאגר מאובטח ושמור, דינו להיפרץ. המאגר יהיה לא רק בידי הממשל אלא בידי גורמים נוספים, וגניבה כזו עלולה ליצור נזקים בהיקף פנטסטי". מנגד ח"כ מאיר שטרית (התנועה), שהיה אחד הגורמים המרכזיים בהקמת המאגר טען: "בכל המדינות יש מאגר ביומטרי. תפסיקו לשקר. אל תשקרו את הציבור. יש קבוצת אנשים שמפחידה את הציבור. בעיני זו הפחדה הזויה ממש”.

15 ביולי – הנה, גנבתי

ערוץ 2 מדווח שעיתונאית מטעמו הצליחה להצטרף למאגר וקבלת תעודת זהות חכמה בזהות בדויה, תוך שימוש בתעודת זהות שקבלה מקרובת משפחה (אף שבין השתיים אין דמיון בפנים). את התשובות לשאלות הזיהוי שהוצבו לה שלפה העיתונאית ממאגר מרשם האוכלוסין שדלף לרשת. מרשות האוכלוסין נמסר אז שמאגר ביומטרי מלא ופעיל היה מונע מקרה מסוג זה.

8 באוגוסט – לא שמים אצבע

הרשות הביומטרית מסכמת את החודש הראשון של פיילוט המאגר הביומטרי עם נתונים מאכזבים. לפי חשיפת "כלכליסט", מרבית הישראלים שהנפיקו תעודות זהות חדשות, 60%, סרבו להצטרף למאגר. כ-10 אלף איש הצטרפו בסך הכול בחודש הראשון. שר הפנים סער הגדיר את הנתונים כהצלחה ("הנתונים שנרשמו עד כה מצביעים על אמון הציבור במהלך"), אך מתנגדי המאגר סברו אחרת. ביטחונם ושלוות חייהם", אמר היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות, עו"ד יהונתן קלינגר.

8 באוגוסט – אין שחרורים

הבלוגר משה הלוי (הלמו) חושף את הטופס שעליו חותמים המצטרפים לפיילוט המאגר הביומטרי. “לאחר שנתתי את הסכמתי לנטילת אמצעים או נתונים ביומטריים והכללתם במאגר, לא אוכל לחזור בי מהסכמתי זו", נכתב שם. "עם החלת החוק על כלל התושבים גם בלא הסכמתם, יהיה משרד הפנים רשאילהעביר למשטרת ישראל, למשטרה הצבאית או לרשויות הביטחון מידע על סמך המאגר הביומטרי".

14 באוגוסט – הם מגייסים גם גמלאים

"הארץ" מדווח שזוג אזרחים בשנות ה-70 לחייהם שהגיעו ללשכת האוכלוסין על מנת לחדש דרכונים שוכנעו להוציא דרכונים חכמים מבלי שהוסבק להם שהדבר כרוך בהצטרפות לפיילוט המאגר הביומטרי. חרף בקשותיהם החריפות, משרד הפנים מסרב למחוק אותם מהמאגר.

26 באוגוסט – מגייסים את הציבור למאבק

התנועה לזכויות דיגיטליות משיקה קמפיין מימון המון באתר Headstart במטרה להפיק ולממן קמפיין הסברה נגד המאגר. יעד הגיוס: 15 אלף שקל.

3 בספטמבר – המומחה מס' 1 תוקף

עו"ד יורם הכהן, שעד כחצי שנה קודם לכן היה ממונה על פעילות כלל מאגרי המידע בישראל מתוקף תפקידו כראש הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, תוקף בהרחבה את פיילוט המאגר הביומטרי. “הממשלה עדיין לא יודעת להגן בצורה טובה על המאגרים הממשלתיים", הוא אמר בראיון ל"גלובס". “המידע הזה יכול להיות נכס אסטרטגי לארגוני פשיעה למשל נתונים על אנשים שנמצאים ברשות להגנת עדים ולכן האיום שינסו להשיגו נהיה גדול יותר".

15 בספטמבר – מצרפים בכפייה?

המוקד להגנת הפרט פונה למשרד הפנים בטענה שלתושבי מזרח ירושלים שלפונים ללשכת האוכלוסין בוואדי ג'וז לא מובהר דיו שההצטרפות לפיילטו המאגר הביומטרי הינה וולנטרית. למעלה מכך, במקרים מסוימים מצורפים התושבים בכפייה. תושב אחד סיפר, למשל, שכשביקש להנפיק תעודת זהות חדשה נאמר לו שלא ניתן להנפיק תעודה שאינה ביומטרית (ולכן כרוכה בהצטרפות למאגר).

14 באוקטובר – בין שני אחים

מסיבה לא ברורה, רשות האוכלוסין מנפיקה לשני אחים, בגיל 5 ו-10, דרכונים חכמים שנושאים שניהם את אותה התמונה, של האח הגדול יותר. בתגובה נמסר מהרשות להארץ שהנושא ייבדק.

10 באוקטובר – הציבור משלם ברצון

קמפיין מימון ההמון של התנועה לזכויות דיגיטליות נגמר בהצלחה, אחרי שגייס יותר מ-20 אלף שקל (33% יותר מיעד הגיוס המקורי).

21 באוקטובר – הולכים לבג"ץ

התנועה לזכויות דיגיטליות עותרת לבג"ץ בדרישה לעצור את קמפיין הפרסום של פיילוט המאגר הביומטרי ותעודות הזהות החכמות. לטענת העותרים, הקמפיין מטעה את הציבור שכן לא מזכיר את העובדה שההצטרפות למאגר היא וולנטרית ועובר על חוקי המדינה מכיוון שעוסק בנושא ששנוי במחלוקת. משרד הפנים בתגובה: “צעד נואש".

5 בנובמבר – סטודנטים מהליכוד נגד המאגר

תא הליכוד באוניברסיטת בר אילן בפנייה לשר הפנים סער: “המעקב הממשלתי אחר אזרחים ופרטיהם, כאילו היינו רוסיה הקומוניסטית, הפגיעה בפרטיות ובחירויות האזרח, הסכנה שמאגר כזה ייפול לידיהן של גורמי פשע או גורמים עיונים לישראל ואזרחיההם רק חלק מהאיומים, הסכנות והפגיעות באזרחיםאני כתלמידי ז'בוטינסקילא יכולים לתמוך ברעיונות כה אנטיליברליים”.

12 בנובמבר – לא רק טביעות אצבע ותמונה?

אתר ynet מדווח שבמכרז שפרסם משרד הפנים למערכת השוואה ביומטרית למאגר נכתב באחד הסעיפים שה"מערכת שתאפשר למשתמשים מורשים להוסיף סימנים מזהים ייחודיים, ובהם צלקות, קעקועים וכדומה, שיקושרו ויאוחסנו במאגר המידע, ויהיה ניתן לגשת אליהם יותר מאוחר". זאת, אף שהחוק קובע במפורש שבמאגר יאוחסנו רק טביעות שתי אצבעות ותמונות פנים. מהרשות לניהול המאגר נמסר בתגובה: “מדובר בסעיף אחד מתוך עשרות ומאות דרישות שעל הספק להציג בהן את יכולותיו. סעיף זה הנו סעיף איכות ולא תנאי סף. כלומר, ספק שמאפשר זאת מקבל ניקוד".

2014

2 בינואר – פטור ממאגר

ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) חושף שבעלי תפקידים ובכירים שזכאים לדרכון דיפלומטי יכולים לקבל דרכון דיפלומטי ביומטרי ללא צורך בהצטרפות למאגר. הסיבה: דרכונים אלו מונפקים על ידי משרד החוץ ולכן פטורים מחוק המאגר הביומטרי.

2 בפברואר – הולכים על אנטי

התנועה לזכויות דיגיטליות משיקה קמפיין פרסומי מקוון שכולל סרטונים והסברים נגד פיילוט המאגר הביומטרי.

5 בפברואר – עדיין בחוץ

לפי הדו"ח החצי שנתי של הרשות לניהול המאגר הביומטרי, רק 50% ממנפיקי תעודות זהות או דרכונים הנפיקו תעודות חכמות והצטרפו לפיילוט המאגר הביומטרי (ורבע מהם כלל לא הגיעו לאוספן). בפועל, שיעור המסרבים גבוה בהרבה מכיוון שהנתון לא כולל ישראלים שהגיעו ללשכת האוכלוסין לצורך אחר וסירבו ללחץ הפקידים לנצל את הביקור להנפקת תעודה חכמה והצטרפות למאגר. "ברור לנו, בעקבות אחוזי הסירוב הגבוהים ולאור כישלון המערכות הביומטרית בהליך ההנפקה והאימות, שאזרחי ישראל אינם מעוניינים במאגר ביומטרי", אמר קלינגר.

19 בפברואר – בג"ץ פוסק

שופטי העליון מקבלים את עתירת התנועה לזכויות דיגיטליות ומחייבים את רשות האוכלוסין לשנות את פרסומיה בנושא וליידע את הציבור שהמאגר נמצא בתקופת ניסיון ושההצטרפות אליו הינה וולנטרית.

2 במרץ – השב"כ מזהיר

לפי דיווחים בתקשורת, אנשי השב"כ והמוסד וכן קצינים שמשרתים ביחידות רגישות קיבלו הנחיה שלא להצטרף אל פיילוט המאגר הביומטרי. במערכת הביטחון סירבו להתייחס לדיווחים, ואולם לפי ההערכות החשש שם הוא מדליפה אפשרית של המאגר שתביא לחשיפת אזרחים שעובדים גסוכנים חשאיים של ארגונים אלו.

12 במרץ – למה להסתפק בביומטרי?

בשיאו של פיילוט המאגר הביומטרי השנוי במחלוקת מדווח "כלכליסט" על תוכנית להקמת מאגר גנטי שבו ירוכז מידע על כל התינוקות שנולדים בישראל, לכאורה כדי לאפשר זיהוי מוקדם לש מחלוקת גנטיות. בין מקדמי התוכנית מצוי גם חובב המאגרים הידוע מאיר שטרית.

12 במרץ – בג"ץ פסק. אז פסק

מתנגדי המאגר טוענים שרשות האוכלוסין טרם מילאה אחר פסיקת בג"ץ שהורתה לה להסיר או לתקן את הפרסומים בנושא התעודות החכמות וכן פיילוט המאגר הביומטרי. הרשות אישרה בתגובתה שהפרסומים עדיין לא הוסרו, אך ציינה שהיא נערכת ליישום ההחלטה.

20 במרץ – מישהו בודק את זה?

"כלכליסט" חושף שבתשעת חודשי פעילותו הראשונים המאגר הביומטרי כלל לא עבר סקרי סיכונים ומבדקי עמידות לפריצות כמתחייב בצו להפעלתו. המידע עלה מדו"ח שפרסמה הרשות הביומטרית עצמה, אך שלא זכה לתשומת לב טרם הפרסום ב"כלכליסט". "בהתאם ללשון הצו והפרוטוקול, בימים אלו נשלמות ההכנות ברשות האוכלוסין לביצוע סקר סיכונים ומבדקי חדירה בלתי תלויים”", נכתב בו – ניסוח שממנו עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים שבדיקות אלו לא בוצעו עדיין, לא בטרם עלה המאגר לאוויר ולא בחודשי פעילותו עד כה.

"לא די בהשלמת ההכנות לביצוע סקר סיכונים ומבדקי חדירות, אלא נדרש ביצועם בפועל ותיקון ליקויי האבטחה המתגלים", כתבה התנועה לזכויות דיגיטליות במכתב שהעבירה לשר הפנים. "כל עוד לא הסתיימו מבדקי החדירות בהצלחה, לא ניתן לומר כי נתוניהם של האזרחים שהתנדבו לניסוי הביומטרי שמורים כיאות. לכן, המשך פיילוט המאגר הביומטרי במתכונתו הנוכחית, מהווה סכנה ביטחונית ופגיעה בפרטיות המתנדבים. אנו תוהים כיצד הגורמים המפקחים התירו את המשך הניסוי, מבלי שהמערך הביומטרי יעמוד בתקני האבטחה הנדרשים תוך הפקרת ביטחונם של אזרחי ישראל”.

מהרשות הביומטרית נמסר בתגובה שהמכתב לסער משקף חוסר הבנה בסיסי בנושא: “מערכות הרשות לניהול המאגר הביומטרי נבדקו ונבחנו על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים טרם עליית הפרויקט לאוויר. הרשות הממלכתית לאבטחת מידע (רא"ם) אישרה את תחילת הפרויקט כולו על סמך בדיקות ובקרות שבוצעו בהתאם לנהלי רא"ם ועל ידי אנשי המקצוע שלה. גם לאחר העלייה לאוויר בוצעו סקרים ומבדקים שהסתיימו בהצלחה רבה, ולא העלו כל כשלי אבטחה. בהתאם לנדרש בחקיקה יבוצע סקר סיכונים נוסף, גם במהלך תקופת המבחן”. הרשות לא התייחסה לסתירה בין תגובתה לבין הכתוב בדו"ח שפרסמה, ושלפי רק נשלמו ההכנות לבדיקות אלו.

23 במרץ – ון ליר מזהיר

דו"ח של מכון ון ליר מזהיר בחריפות מהאופן שבו הוקם ומהמשך פעילותו של המאגר הביומטרי. “לאחרונה פורסם כי 'מי שהגה, תכנן, הקים, פיקח, הוביל ומלווה את פיילוט המאגר הביומטרי, הוא בכלל לא עובד מדינה, אלא יועץ עצמאי, שמאז 2008 ממלא את תפקידו בפטור ממכרז'”, נכתב בו. "את מערך ההנפקה של המאגר הביומטרי מפעילה חברה חיצונית – HP. נחשף כי ההתקשרות עם חברת HP בשנת 2008 נעשתה בפטור ממכרז, וכאמור חוק המאגר הביומטרי עבר רק בשנת 2009. לפיכך ההחלטה על הקמת המאגר הביומטרי התקבלה כאשר ברקע כבר היה הסכם עם חברה חיצונית להקמת המאגרעל סמך הניסיון שהצטבר בהעברת האחריות לאבטחת מידע לגורמים חיצוניים יש חשש כבד לדליפת המידע. מאגר מרשם האוכלוסין הישראלי, לדוגמה, אחד הרגישים ביותר במדינה, הודלף על ידי עובד מיקור חוץ”.

24 במרץ – חוזרים לבג"ץ

התנועה לזכויות דיגיטליות עותרת לבג"ץ וטוענת שמשרד הפנים אשר בביזיון בית המשפט מכיוון שעדיין לא מילא את ההחלטה שמחייבת אותו לשנות את הפרסומים שנוגעים א פיילוט המאגר הביומטרי. בעתירה מתבקש בג"ץ להורות על הסרת כל הפרסומים הפוגעים באופן מיידי, וכן לחייב את שר הפנים ואת רשת האוכלוסין וההגירה בתשלום "קנס משמעותי ההולם את חומרת מעשיהם בעבור כל יום בו פסק דינו של בית המשפט הנכבד אינו מקוים". מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה שחלק מהפרסומים כבר שונו ושהפרסומים הנותרים ישונו בתוך יום או יומיים.

23 ביוני – מי הבוס?

כמעט שנה לתוך פיילוט המאגר הביומטרי, הרשות הביומטרית מחפשת מנהל אבטחת מידע. “תפקיד מעניין ומאתגר של ניהול אבטחת מידע בגוף העמוד בקדמת הטכנולוגיה, וכולל גם אחריות על האבטחה הפיסית ברשות הביומטרית", נכתב במודעה שפורסמה מטעמה והובאה באתר ynet. "אם מכירים מועמד/ת מתאימים, אשמח אם תפנו אלי שיעבירו קורות חיים. נא הפציו את הבשורה. תודה רבה. גון (גון קמני, ראש הרשות הביומטרית; ע”כ)". מהרשות נמסר בתגובה שכיהן בה מנהל אבטחת מידע עד פברואר 2014 ושבימים אלו היא פועלת כדי לאתר לו מחליף. התגובה חמורה בפני עצמה, שכן עולה ממנה שמזה תקופה משמעותית של כארבעה חודשים מתנהל פיילוט המאגר הביומטרי ללא מנהל אבחטת מידע.

10 ביולי – אי אפשר להשוות

"כלכליסט" חושף ששנה אחרי תחילת פעילות המאגר, משרד הפנים עדיין לא חתם על הסכם עם ספק להקמת מערכת השוואה ביומטרית. מדובר ברכיב מרכזי בפעילות המאגר שנועד להשוות בין כל הנתונים שנשמרים במאגר ובכך למנוע הרכשה כפולה. בלי רכיב זה, המאגר הוא לא יותר מאוסף של נתונים חסרי שימוש. לפי תגובה שהעביר משרד הפנים לאזרח, ושהגיעה לידי "כלכליסט", עולה שמערכת זו טרם הוקמה ושלמעשה עוד לא נחתם החוזה להקמתה. "לא ניתן לחשוף את זהות הזוכה במכרז", נכתב בה. "הם (הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים וברשות לניהול המאגר הביומטרי; ע"כ) נמצאים בשלבי חתימה עם הספק". מהרשות הביומטרית נמסר אז שנעשה שימוש במערכת שמבוססת על מנוע השוואה מהמובילים ומהמנוסים בעולם, ושהמכרז נועד לאפשר עדכון טכנולוגי תקופתי". חרף זאת, עד היום לא נמסרו פרטים על אותה מערכת, או על הליך בחירתה והקמתה.

22 ביולי – הח"כים מוחים

ועדת הכנסת המיוחדת לנושא המאגר הביומטרי מתכנסת לדיון בכשלים השונים שנחשפו בפעילות פיילוט המאגר הביומטרי בשנתו הראשונה, ובהם היעדר מנהל אבטחת מידע והעיכוב ברכישת מערכת השוואה ביומטרית. "עולים הרבה סימני שאלה ותהיות בנוגע לנחיצות המאגר ולאפקטיביות שלו", אמרה בדיון ח"כ תמר זנדברג (מרצ). הבעיות שעולות נוגעות בין השאר לתוכנת האבטחה של המאגר, אך בעיקר לעצם נחיצות המאגר ולחלופות האפשרויות הדבר המרכזי שהיה אמור להיבדק במסגרת הפיילוט, אך לא נבדק בפועל". קמני אמר בדיון שהפיילוט מתנהל היטב ושקצב ההצטרפות למאגר גבוה מהצפוי. בסיום הדיון אושרה הארכה בת חצי שנה לפיילוט המאגר הביומטרי, כדי לאפשר סיום תקופת מבחן מלאה בת שנתיים.

3 בספטמבר – תפסנו גנב!

משרד הפנים מודיע שהודות למאגר הביומטרי נמנע מקרה של גניבת זהות. "אדם שזהותו נגנבה הגיע ללשכת רשות האוכלוסין לחדש את תעודת הזהות שלו שתוקפה פג", נמסר בדו"ח שפורסם מאוחר יותר. "בלשכה הודיעו לו כי הונפקה לו תעודת זהות כחצי שנה לפני כן. מאחר ואותו אדם הכחיש נמרצות עובדה זו, נפתחה עבורו בלשכה בקשה לתעודת זהות ובוצעה הרכשה ביומטרית שנשלחה לבירור ברשות לניהול המאגר הביומטרי, שם זיהו כי אכן קיימת אי התאמה בנתונים והבקשה נדחתה. בירור שנערך בלשכה העלה כי אחיו של אותו אדם גנב את זהותו תוך שהוא עובר בהצלחה את תהליך התשאול עקב היכרותו הקרובה עם אחיו. תעודת הזהות הכפולה בוטלה ופרטי האירוע הועברו להמשך טיפול במשטרה”. זוהי הפעם היחידה בתקופת פיילוט המאגר הביומטרי שבה נמסר על עצירת מקרת כזה באמצעות המאגר, ומתנגדיו טענו שחלופת תשאול הייתה גם היא מונעת את גניבת הזהות.

17 בספטמבר – ההתנגדות גדלה

דו"ח חצי שנתי של הלמ"ס מגלה ירידה חדה בשיעור המצטרפים למאגר: בחצי הראשון של 2014 רק כשליש מתעודות הזהות והדרכונים שהונפקו היו ביומטריים. בחציון הראשון של 2014 הונפקו בסך הכול 829,287 תעודות זהות ודרכונים. מתוכן, הונפקו כ-250 אלף תעודות זהות וכ-309 אלף דרכונים רגילים, וכ-140 אלף תעודות זהות וכ-130 אלף דרכונים ביומטריים. המשמעות: חלק מכריע מכלל האזרחים שפנו להנפיק או לחדש תעודה סירבו לתת אצבע למאגר – רק 36% מסך תעודות הזהות ו-30% מסך הדרכונים שהונפקו היו ביומטריים. בסך הכל, במהלך החצי הראשון של 2014 הצטרפו למאגר הביומטרי 212,720 ישראלים, ומספר האזרחים שנתוניהם שמורים במאגר נכון לסוף יוני 2014 עומד על 395,574 איש. נתוני ההצטרפות מהווים ירידה חדה לעומת הנתונים המקבילים מחצי השני של 2013 (חצי השנה המלאה הראשונה לפעילות המאגר), אז 50% מתעודות הזהות ו-46% מהדרכונים שהונפקו היו ביומטריים.

2015

17 בפברואר – יש להם מה להסתיר?

היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, עו"ד נירה לאמעי רכלבסקי, מותחת ביקורת חריפה על הדו"חות התקופתיים של הרשות לניהול המאגר הביומטרי וטוענת שהם לא בודקים את נחיצות המאגר או את החלופות האפשריות לפעילותו. בחוות דעת שגיבשה כתבה היועצת: "לא נראה כי בפני חברי הכנסת נמצאים כל הנתונים המאפשרים הכרעה בנושא נחיצותו של מאגר. התשובה לשאלת הנחיצות של המאגר עדיין לא ניתנה, בין היתר מכיוון שלא מוצתה בדיקת כל החלופות האפשריות לטיפול בבעיית הזיוף הגם ללא קיומו של מאגר ביומטרי. לא ברור האם קיים קשר ישיר בין בעיית זיופי תעודות הזהות לבין הצורך במאגר". מהרשות הביומטרית נמסר בתגובה להארץ שחוות הדעת מתבססת על הדו"ח התקופתי מאוגוסט, ולכן מבוססת על נתונים שנכונים רק לשנת הפעילות הראשונה של המאגר, וכן שהיא כולל אי דיוקים רבים.

4 במרץ – עומדים בסירובם

הדו"ח התקופתי השלישי של הרשות הביומטרית מגלה שהישראלים עדיין מסרבים לקחת חלק בניסוי. מתוך 750,733 תעודות זהות ודרכונים שהונפקו בחצי השני של 2014, 31.8% בלבד היו ביומטריות. במילים אחרות: חלק מכריע מהישראלים שהנפיקו תעודה או דרכון חדשים, בסביבות ה-68%, סרבו להצטרף למאגר. שיעור כלל המסרבים כנראה גבוה יותר, שכן הנתון שלעיל לא כולל ישראלים שביקרו בלשכות האוכלוסין שלא במטרה להוציא תעודה חדשה, וסרבו גם אז להצטרף למאגר. עם זאת, הדו"ח מגדיר את שיעור המצטרפים הנמוך כהצלחה, שכן הוא גבוה מהיעד שהוצב לפני תחילת פיילוט המאגר הביומטרי: שיעור מצטרפים של 20%. שיעור זה נמוך עד כדי גיחוך ונראה שנקבע רק על מנת שניתן יהיה לעוברו בקלות ולדווח על הצלחה.

26 במרץ – כך ייפרץ המאגר?

חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון פיתחו שיטה שמאפשרת לפרוץ למחשבים שאינם מחוברים לאינטרנט באמצעות ניטור הטמפרטורה שלהם. לדברי החוקרים, באופן תיאורטי יכולה השיטה לשמש גם לגניבת מידע ממערכות מחשבים שלא מחוברות לכל רשת חיצונית, דוגמת המאגר הביומטרי.

13 באפריל – מתחילים לסכם

דו"ח מסכם לתקופת פיילוט המאגר הביומטרי מעלה תהיות בנוגע לנחיצות המאגר, חרף קביעת הרשות הביומטרית שהוא חיוני לישראל. לפי הדו"ח, בתקופת הפיילוט נרשמו 113 מקרים שבהם נעצרה ההנפקה מסיבות של אי התאמה בין נתונים ביומטריים של אדם לנתונים שקיימים במאגר מבקשות קודמות שלו ו-20 מקרים שבהם נעצרה הנפקה בגין דימיון בין נתונים ביומטריים של אדם לנתונים של אדם אחר. מקרים אלו עלולים להביא, לדברי הרשות, להרכשה כפולה והם כוללים גם מקרים של "ניסיונות התחזות לצורך קבלת תיעוד במרמה". בדו"ח לא נמסר כמה מקרים כאלו היו בפועל, ואולם גם אם כל המקרים המדוברים היו ניסיונות התחזות פליליים (וסביר שלא זה המצב), עדיין מדובר בשיעור זניח של 0.02% ביחס למספר הישראלים שרשומים במאגר. כלומר, לפי נתוני הרשות עצמה הבעיה העיקרית שמנסה המאגר לפתור הרכשה כפולה היא זניחה עד מאוד.

חלק ניכר מהדו"ח מוקדש לדיון בחלופות השונות שנבדקו לפעילות המאגר. אלו כוללות מאגר של תמונות פנים בלבד או מאגר של טביעות אצבע בלבד, מאגר של תמונת פנים וטביעת אצבע אחת, מאגר המבוסס של שמירת תבניות במקום נתונים גולמיים, מאגר המבוסס על שיטת ההקבצים של חתן פרס טיורינג, פרופ' עדי שמיר (הנתונים לא משוייכים ישירות לאדם, אלא לקבוצה של כמה מאות או אלפי אנשים) ושימוש בתשאול בלבד ללא צורך במאגר מסוג כלשהו. השיטות השונות דורגו לפי מדדים במשקל משתנה ושלא במפתיע, המאגר הביומטרי במתכונתו הנוכחית קיבל את הציון הגבוה ביותר, חרף ציונים נמוכים מאוד במדד הפרטיות. החלופות היחידות שזכו לציונים משביעי רצון, ואפילו מצוינים, במדד הפרטיות הן חלופות התשאול נטולות המאגר שנבחנו. עם זאת, שתי חלופות אלו קיבלו את הציון המשוקלל הנמוך ביותר. זאת, בגלל ציונים של אפס מוחלט במדדים שכלל אינם רלוונטיים להן כמו מניעת התראות שווא וחרף העובדה שחלופת תשאול העומק זכתה לציון גבוה מאוד (11.4 מתוך 12) במדד איתור הרכשה כפולה – שהוא העילה העיקרית להקמת המאגר.

לפי ניתוח "כלכליסט", המשקל שניתן למדדים השונים, ולכן הציון הסופי שקיבלו החלופות השונות, לא באמת מייצג את החשיבות של מדדים אלו ואת הוואלידיות של החלופות. המדד החשוב ביותר, מניעת הרכשה כפולה, מהווה רק 12% מהציון של כל חלופה, בשעה שלכאורה המשקל שלו צריך להיות גבוה בשיעורים ניכרים. גם המשקל של סוגיית הפרטיות צריך להיות גבוה משמעותית מ-17% בלבד. מנגד, מדד כמו איתור זהות כפולה זוכה למשקל יתר שזהה בחשיבותו למדד מניעת הרכשה כפולה (כלומר, במקרה שבו זוהתה הרכשה כפולה זיהוי הגורמים שמעורבים בה), אף שלכאורה מדובר במטרה משנית בלבד. גם מדד מניעת התראות שווא צריך לקבל משקל נמוך הרבה יותר, או אף להימחק לחלוטין, שכן הוא עוסק בסוגיה שאינה רלוונטית לחלופות נטולות מאגר.

13 באפריל – ארדן מאיים

שבועות ספורים לפני סיום תפקידו מאיים שר הפנים גלעד ארדן שיקדם מהלך הדרגתי שיחייב את כל אזרחי ישראל להצטרף למאגר.

15 באפריל – המבקר מבקר

מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, שולח מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הפנים גלעד ארדן, שבו הוא מתריע שדו"ח מקיף שחיבר על פיילוט המאגר הביומטרי מעלה ליקויים רבים בנוגע לפעילותו שהינם בעלי משמעות ציבורית מרחיקת לכת. המבקר דורש גם מראש הממשלה ומשר הפנים להביא לידיעתו את הפעולות שנעשות לתיקון הליקויים שמפורטים בדו"ח, ומבקש שלא לבצע שום הליך חקיקה בנושא טרם זאת. מהרשות הביומטרית נמסר בתגובה שהמבקר מתעלם מכך שהליקויים כבר תוקנו.

6 במאי – המכרז הכושל

"כלכליסט" חושף שורה של כשלים ומחדלים במכרזים לרכישת מערכת השוואה ביומטרית, שבגינם נאלצה המדינה לפצות את הזוכה במכרז הראשון במיליון שקל. ביולי 2011 פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה מכרז בינלאומי להקמת מערכת השוואה ביומטרית. למכרז ניגש ארבעה מתמודדת. שתיים מהן נפסלו מכיוון שלא עמדו בתנאי הסף. מבין שתי האחרות, Daon ו-Morpho, נבחרה בינואר 2012 הצעתה של דאון. ביוני אותה שנה פורסם שמשרד הפנים פסל את הזכייה של דאון, לאחר שהתגלו במכרז כשלים משמעותיים ובעקבות עתירה של מורפו. “כלכליסט" חושף את ההתנהלות השלומיאלית שהביאה לפסילת המכרז: צוות המו"מ הנחה את דאון לגרוע מהצעתה רכיב בשם Sentrigo database firewall, לאחר שסבר שמדובר בתוכנת הצפנה שמספקת הצפנה טובה יותר מזו שדרושה במכרז. ואולם, רכיב זה היה למעשה תוכנת ניטור ובקרת גישה לבסיסי נתונים שמהווה תנאי סף במכרז. "כשצוות הפרויקט הנחה את דאון לגרוע את Sentrigo מתכולת הצעתה, דאון הבינה זאת כוויתור של ועדת המכרזים על דרישת הניטור, בעוד שצוות הפרויקט הבין זאת כהשוואת התכולה בין ההצעות ככל שהן נוגעות לדרישות ההצפנה", נכתב בפרוטוקול של ועדת המכרזים. הוועדה קבעה שהטעות גרמה לפגיעה בשיווין בין שתי החברות והחליטה לבטל את זכייתה של דאון ולצאת למכרז חדש. בתגובה דאון עתרה בבקשה לפצות אותה על ביטול הזכייה. עתירה זו הסתיימה בהסכם פשרה, במסגרתו המדינה שילמה לדאון פיצויים בסך מיליון שקל.

ואולם סאגת המכרז לא הסתיימה כאן: בפברואר 2013 פורסם מכרז חדש אליו נרשמו, בין השאר, כל החברות שניגשו למכרז המקורי. במועד הסגירה האחרון של המכרז, באוקטובר 2013, התברר שרק חברה אחת הגישה הצעה לאספקת המערכת, Cognet שנפסלה במכרז הראשון מכיוון שלא עמדה בתנאי הסף. רק בספטמבר 2014, יותר משנה מאז החל פיילוט המאגר הביומטרי, חתם משרד הפנים על הסכם עם המציעה היחידה, בסכומים שלא פורטו.

9 ביוני – מאגר? איזה מאגר?

"כלכליסט" חושף שאחת משתי ועדות הכנסת המיוחדות שאמורות לפקח על פיילוט המאגר הביומטרי, ובפרט על פעילות רשויות הביטחון ואבטחת מידע, לא התכנסה מעולם. הוועדה השנייה נפגשה בפעם האחרונה בדצמבר 2014. שתי הוועדות עוד לא כונסו בכנסת הנוכחית, אף שהן אמורות לקבל דו"חות מסכמים על תקופת הפיילוט וגם להצביע לגבי עתידו של המאגר לפני שהנושא יועבר לאישור סופי במליאת הכנסת.

“שאלות כבדות משקל בנוגע לנחיצות המכרז עדיין לא נענו", התריעה ח"כ תמר זנדברג (מרצ). "לא ברור לי כיצד ניתן לדון ולהצביע על הפיכת המאגר לקבוע לאור הפקרת הציבור ואי קיום הוראות החוק הנוגע אל פיילוט המאגר הביומטרי”.