מחר בבוקר

ומחר בבוקר אתם תקומו, ותפתחו את החלון הגדול בחדר השינה. השמש תזרח, השמיים יהיו כחולים, והאוויר יהיה קריר אבל לא קר מדי.

ואתם תגשו למיטה של הבן שלכם להעיר אותו, והוא יחייך אליכם את החיוך הגדול גדול הזה שלו, ואתם תחייכו בחזרה כי באמת שאי-אפשר שלא, והוא יצחק, ואתם תצחקו ותקחו אותו בידיים לשחק על המיטה הגדולה. וכמו בכל יום הוא יטפס עליכם כדי להגיע למדף של המיטה בניסיון לקחת את האייפון שלכם או להגיע לשלט הרחוק שהשארתם שם. וכשהוא יהיה רעב תלכו ביחד למטבח, ותכינו לו ארוחת בוקר של פירות מרוסקים, כמו שהוא אוהב, ותשימו לו סינר ותאכילו אותו והוא ימרח הכול על הפנים שלו, יסתכל עליכם ויצחק.

ואז תגיע המטפלת ותיקח אותו לטיול, ואתם תלכו לעבוד ותעשו את כל הדברים שאתם עושים בדרך כלל, תדברו עם כל האנשים שאתם מדברים אתם בדרך כלל על אותם הדברים שאתם מדברים עליהם בדרך כלל, ותסיימו באותה שעה שבה אתם מסיימים בדרך כלל ותחזרו הביתה.

והוא גם בדיוק חזר הביתה עם המטפלת, ואתם תשחקו ביחד על הרצפה ותנסו לשכנע אותו שצריך כבר לזחול על שש, ותדגדגו אותו ותתחבאו מתחת לשמיכה כי הוא בטוח שזה הדבר הכי קורע שאי-פעם קרה. ולפני שתשימו לב צריך כבר להכין לו ארוחת ערב, לקלח אותו, להקריא סיפור, לתת נשיקה ולהשכיב לישון.

ואז אתם תשבו יחד על הספה בסלון, ותספרו אחד לשני מה עשיתם היום, או פשוט תראו את הפרק האחרון של ווסטוורלד כי באמת צריך לתת לה עוד צ'אנס אחד. ואז כבר מתחיל להיות מאוחר, ואתם תלכו למיטה לקרוא קצת, ותתנו אחד לשני נשיקת לילה טוב, תגידו אני אוהב אותך ותלכו לישון.

ולמחרת בבוקר תעשו את הכול שוב. כי מנהיגים מתחלפים ואסונות מתרחשים, אבל בסוף החיים ממשיכים פחות או יותר כמו שהם המשיכו לפני יום ולפני שבוע. ואנחנו ממשיכים אתם, כי בסוף כל מה שיש לנו זה אחד את השני, הרגעים הקטנים והאינטימיים שמרכיבים אותנו, ובעיקר את החיוך הגדול גדול הזה שבאמת שאי-אפשר שלא לעמוד בו.

השאר תגובה