מי שיחק אנגרי בירדז ומי סובל משפיכה מוקדמת? כך אושרו תקנות המאגר הביומטרי

איך כותבים חצי משטרית באנגלית? צילום: עירא אברמוב / CC-BY

ביום חמישי שעבר הייתה לי את הזכות המפוקפקת לסקר את דיון ועדת הכנסת המשותפת לעניין המאגר הביומטרי, שאישרה את התקנות והצו להקמת המאגר והפעלת הפיילוט – השלב הפרוצדוראלי האחרון בדרך להקמת המאגר (הידיעה שכתבתי ל"כלכליסט" – כאן; ציוצים שהועברו בזמן אמת באשטג #No2Bio). בנובמבר עושי דברו של אלי ישי כבר יבקשו ממכם למסור טביעות אצבע.

השימוש במונח "דיון" הוא כמובן המשמעות התיאורטית  בלבד. על מנת שיתקיים דיון, דרושה נכונות משני הצדדים המתדיינים להקשיב לטיעוניו של הצד השני וגלות נכונות לקבל אותם. מה שקרה בחדר הוועדה לא קרוב אפילו להגדרה הזו. אל תיקחו אותי במילה: יו"ר הוועדה מאיר שטרית עצמו מיהר להכריז סמוך לתחילת הישיבה ש"לא יהיה כאן דיון".

ובניגוד לנוהגם של פוליטיקאים, שטרית היה נאמן למילתו. כשהוא יושב בראש השולחן, מחייך כמו ילד בן 3 שעשה קקי במכנסיים, זחוח, מתנשא ומזלזל, שטרית השליט טרור בחדר הוועדה, צעק לא מעט, השתיק דעות סותרות, דפק בפטיש הקטן שלו והרגיש חשוב.

ח"כ אלקין מחלק צ'יטים לאנגרי בירדז
לצידו ישב ח"כ אברהם מיכאלי מש"ס, שיותר נכון לכנותו בש"ש אברהם מיכאלי – בובה של שטרית. תפקידו העיקרי לאורך שש שעות הדיון היה להרים את היד כששטרית אומר לו, ומדי פעם לשאול שאלה לא רלוונטית שמפגינה בורות בנושאי הדיון. להופעת אורח קצרה הגיע גם החבר זאב אלקין, שנכנס באיחור של שעתיים ובמשך 20 דקות גילה עניין רב במיוחד באייפון שלו. לא ראינו מה הוא עושה, אבל לפי התנועות על המסך אני מנחש שהתמודד עם שלב 3-5 הידוע לשמצה באנגרי בירדז. אחרי שסיים את השלב וזרק כמה בדיחות למיכאלי, נעלמו עקבותיו.

לאורך כל היום הייתה זו, ללא ספק, הבמה של שטרית. הוא צעק, השתיק, גינה, נזף, קטע, שיקר, התעצבן, רתח, השמיץ, הפחיד וסילף.  הישיבה, שהייתה אמורה להיות דיון ענייני בתקנות ההקמה והפעולה של מאגר המידע הרגיש ביותר שהוקם, ואולי גם יוקם, בישראל הייתה לא יותר מאחיזת עיניים, הצגה טרגית.

מתנגדי המאגר, ובראשם עוה"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח ויהונתן קלינגר מהיתוך קר למפגרים, עשו כמיטב יכולתם לרכך את עוצמת הפגיעה באזרחים. הם הגיעו מוכנים ככל האפשר (את התקנות קיבלו רק כמה ימים לפני קיום הדיון, מן הסתם כדי שלא יהיה להם זמן להתכונן), העלו ביקורת עניינית וחשובה על כל סעיף וסעיף, והפגינו נחישות ובקיאות מעוררות הערצה.

שלב 3-5 באנגרי בירדז. אלקין הכין מדריך צ'יטים

בעיית שפיכה מוקדמת
שטרית, בתגובה, הפגין זלזול עמוק והתנשאות בוטה. הוא לא היסס לקטוע את פינצ'וק בגסות, לצעוק עליו שהוא משקר, להאשים אותו בהפחדת והטעיית הציבור ועוד שלל ברכות. שיא הגיחוך הגיע כשעלה נושא קיומם של מאגרים דומים בארה"ב. אחד מנציגי הממשלה הזכיר קיום מאגר ביוטמרי של כל התיירים המבקרים בארה"ב, בהם מאות אלפי ישראלים. פינצ'וק ציין שמאגר זה דלף בחלקו. שטרית, באקט אופייני של הכחשת המציאות, פלט: "אז דלף, אצלנו לא ידלוף" (חכה חכה, שטרית. הכול דולף בסוף וכמו כשאתה שוכב עם אשתך, זה קורה תמיד מוקדם מהצפוי).

בסופו של דבר, אחרי שש שעות מתישות להאזנה (פינצ'וק וקלינגר היו בטח מותשים פחות) אישרו שטרית והבובה את כל התקנות, עם כמה שינויים קלים ביותר – רובם ככולם לבקשת נציגי משרדי הממשלה. דיון אמיתי בסוגיות מהותיות לא היה, ושטרית סרב אף למסור זכות דיבור אם הדובר לא התייחס לתקנה ספציפית. דיון ענייני בבעייתיות של הסעיפים השונים גם לא היה. היה רק אדם אחד קטן עם הרבה כוח, שרוצה להרגיש חשוב ומשפיע ושדוחף בכוח את החלום הפרטי שלו, בלי לעצור ולשמוע דברי ביקורת מאנשים אחרים.

תחושה דביקה בין הרגליים

לכל אחד מאיתנו יש רגע בעברו שהוא חושב עליו, תמיד בדיעבד, "למה? למה הייתי כזה מפגר? למה לא הקשבתי למה שאמרו לי?". אולי זו עבודה שהתפטרנו ממנה למרות שייעצו לנו להישאר, דירה שקנינו למרות שההורים אמרו שהיא על הפנים. יש הרבה החלטות מסוג זה שמישהו, מישהם, הדליק לנו נורות אזהרה לגביהן, אבל שאנחנו התעלמנו מהן. רובנו לומדים את הלקח הזה בגיל צעיר יחסית (שנות ה-20 לרוב), ומאז אנחנו יודעים גם לעצור ולהקשיב כשצריך. שטרית, כבר בן 54, עוד לא למד אותו. הוא עדיין ילד בן 3, שרוצה משהו ולא אכפת לו משום דבר אחר. בקרוב, כמה חודשים, אולי שנים מעטות, הוא כבר ילמד אותו טוב. אבל בשביל שהוא ילמד את הלקח הזה, אנחנו צריכים לשלם מחיר כבד.

אחרית דבר
במהלך הישיבה ולאחריה נשמעה בטוויטר ביקורת רבה על היעדרו מהדיון  של ח"כ דב חנין (חד"ש), ממתנגדי המאגר שאמור היה לשבת בוועדה המשותפת. כמה ימים לאחר מכן הסביר חנין שהרכב הוועדה נקבע על-ידי יו"ר ועדת הכנסת, פוליטרוק שלא שמעתם עליו בשם יריב לוין. זה, כמה מפתיע, דאג לבחור רק חברים התומכים במאגר, בובות טובות של שטרית. עוד ראיה לכך ששיטת המשטר האמיתית בישראל היא כאילוקרטיה.

הערה מנהלתית: זה בלוג חדש (נעים מאוד), והוא עדיין בהליכי עיצוב והרצה. אם לכם רעיונות, הצעות או הערות אפשר לכתוב לי ב: omer at kabirism dot com, או בטוויטר שלי: @omerka. עוד על הבלוג ועלי – כאן.

8 thoughts on “מי שיחק אנגרי בירדז ומי סובל משפיכה מוקדמת? כך אושרו תקנות המאגר הביומטרי”

  1. לא יודע למה אבל זה נראה לי מוזר שיש לך כובע של עיתונאי אובייקטיבי מצד אחד ומצד שני מלכלך באופן אישי על נבחרי ציבור בבלוג

    1. היי אשר,

      ראשית, גם עיתונאי הוא אדם פרטי בסופו של יום, וזכאי להתנהג ככזה מחוץ למסגרת עבודתו, וזה כולל כתיבת בלוג אישי. שנית, אני לא נמנה על אלו הסבורים שעיתונות או עיתונאים צריכים להיות אובייקטיבים (ובכל מקרה, זה לא משהו שאפשרי מבחינה מעשית). מה שהם כן צריכים להיות זה הוגנים: להיות גלויים לגבי המניעים והדעות שלהם, ולספק יחס הולם למושאי הסיקור שלהם. זה מה שאני מנסה לעשות בעבודתי ב"כלכליסט", וגם כאן בבלוג (גם אם השפה פה יותר בוטה וסנסציונית).

      1. נראה לי שיש קטע שעיתונאים עוד לא קולטים… בגלל התפקיד החשוב שלכם – אתם כבר לא אנשים פרטיים, אני מצטער. קחו את עצמכם ברצינות. תראה את אלון עוזיאל שרקד למותו של סמי עופר ופוטר היום. אבל הוא גם בן אדם פרטי, לא ???????? מה למעשים שלו מחוץ לשעות העבודה ולתפקידו?? מסתבר שיש. תחשוב על זה. אתה לא יכול לעשות מה שבא לך. לדעתי עיתונאי מחוץ לשעות העבודה אינו בן אדם פרטי ואלה חלק ממחירים שהוא עלול לשלם.

        1. אתה זכאי לדעתך, ואני לדעתי. ודעתי היא שאני עדיין אדם ריבוני ופרטי, ועומדת לי הזכות לפעול כרצוני כאשר איני במסגרת תפקידי. לגבי אלון עוזיאל – פיטוריו הם שגויים ולפי דעתי (הלא-מלומדת) מהווים עבירה על "חוק יסוד: חופש העיסוק". וזאת, למרות ההסתייגות האישית מהמעשה שביצע.

          מעבר לכך, פרט לשפה שהיא הבוטה והגסה, הדעות שבפוסט זה יכולות היו להופיע ללא בעיה בכלכליסט, במאמר דעה או פרשנות. גם במסגרת תפקידם זכאים עיתונאים להשמיע עמדות, דעות וביקורות על אישי ציבור ומהלכיהם – וזו אף חובתם. הפעם הזו בחרתי להביע את העמדה כאן בבלוג, ובפעם אחרת (או כפי שעשיתי בעבר בנושאים אחרים), ייתכן שהיא תופיע על דפי העיתון או באתר כלכליסט.

  2. עומר היי,

    דבר ראשון – תתחדש. אהבתי את העניבות למעלה. על אף שזה משעשע אותי שאתה עונב אותן לכל מקום, אני עכשיו מבין שזה חלק ממהלך מיתוג כולל כלשהו…

    לגבי שטרית, אני חושב שמן ההגינות היה לציין את העבודה הארוכה והסיזיפית שעשינו ועשיתי אישית כעורך ערוץ המחשבים בטמקא לאורך הליך אישורו של חוק המאגר הביומטרי. ובעניין הזה, כמו שכתבתי לך בטוויטר בשעתו, אתה רק עכשיו (מאוחר מדי) נחשף ל"חוויית שטרית", שאותה חווינו ישיבה על ישיבה במשך שבועיים ימים – סתימת פיות, התנהגות גסה שלא לומר כוחנית מצדו של יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, כינויי גנאי, סילופים ושקרים שנאמרים במצח נחושה וללא מצמוץ מצדו של חבר הכנסת שטרית, ששכח את תפקידו כפרמלנטר שאמור *לבקר* את החוק, והשאיר על ראשו את הכובע הקודם שלו כשר פנים ומי שחתם על הסכם תעודות הזהות הביומטריות (שנכרכו יחדיו עם המאגר). והערה לך ולאשר לגבי אובייקטיביות של עיתונאי, והאם עיתונאים הם פרסונות ציבוריות, וזו דעתי בלבד. עיתונאים הם לא נבחרי ציבור, אבל הם שליחי ציבור. לעיתונאים יש תפקיד חברתי בדמוקרטיה ושליחות ציבורית בה, והם נושאים במידה מסוימת של אחריות, וחייבים בהגינות ובסיקור מאוזן. ברם, ומאותו המקום בדיוק, העיתונאים, ככלבי השמירה של הדמוקרטיה, צריכים לזרוק את האובייקטיביות שלהם מהחלון – כשמישהו מנסה לפגוע בה, במיוחד שהפוגעות הן רשויות השלטון, שאותן התקשורת אמורה לבקר ולשמור עליה מפניהן. יחד עם זאת, כמובן, חשוב לשמור על הגינות, שפה נקיה ואיזון, גם שמורידים את הכפפות בניסיון לעצור הליך לא דמוקרטי. בהקשר הזה ראוי לציין, שבמשך כל השנה ומחצה שליווינו את הליך חקיקת המאגר הביומטרי, נעשו כמה וכמה פניות מצדי לחבר הכנסת שטרית בבקשה, כמעט תחינה, שיפרסם בערוץ המחשבים את הצד שלו, ויסביר מדוע הוא תומך כה נלהב של המאגר. פניות אלה מעולם לא נענו.

השאר תגובה