החשודה המיידית: למה "רוצח הפייסבוק" כל כך מפחיד אותנו?

טכנולוגיה חדשה היא דבר מפחיד. היא מפחידה כי היא איזוטרית ולא מוכרת, לעתים אפילו לא מובנת. היא מפחידה כי היא מביאה להמונים יכולות שעד לא מזמן היו נחלתם של יחיד סגולה או בעלי ממון רב בלבד. ובעיקר היא מפחידה כי היא משבשת. חברות, מדינות, עסקים ומסורות. מטלטלת, הופכת אותם על ראשם, הורסת ובונה מחדש. לעתים בתוצאות טובות, לעתים רעות, לרוב שילוב של שתיהן, אבל כמעט תמיד אופן בלתי ידוע ובלתי ניתן לחיזוי. זה מה שהכי מפחיד, כי כשמגיעה טכנולוגיה חדשה אנחנו לא יודעים מה היא תביא, איך היא תשנה אותנו ואת הסביבה שלנו. ולרוב אנחנו מגיבים בתגובה האינסטנקטיבית של פחד ואימה, תגובה שדורות אחר כך נראית מגוחכת ולא ברורה.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

הדפוס הזה קיים כמעט משחר ההגות האנושית. סוקרטס עצמו, כך לפי כתבי אפלטון, התריע מפני הכתיבה וסבר שהלומדים את השימוש בטכנולוגיה מהפכנית זו יסבלו מבעיות זיכרון ושכחה. במאה ה-19 היו אלו הספרים וכניסתם המאסיבית למערכת הלימוד שספגו את חצי הביקורת, לאור סברה רפואית שלמדנות יתרה באמצעותם עלולה להביא לשיגעון. הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה קיבלו כולם יחס דומה בשלב זה או אחר; אחד השיאים המגוחכים נרשם בשנות ה-80: פאניקה מוסרית ממשחקי D&D.

בעשורים האחרונים נמצאת על המוקד הטכנולוגיה החדשה והמשבשת ביותר – העולם המקוון על שלל נגזורותיו. האם האימייל הופך אותנו לטיפשים יותר והאם פייסבוק גורמת לסרטן ופוגעת בערכים מוסריים? כנראה שלא, אבל דיווחים חדשותיים בנושא מתחברים היטב לפחד הכמעאי שהטכנולוגיה החדשה מעוררת ברבים, ומזינים אותו.

ביטוי פופולרי מאוד של פחד זה הוא מתן משקל יתר לאירועים שמתרחשים בטכנולוגיה החדשה. מדובר בביטוי חדש יחסית, לאור האינטראקטיביות והמידיות הגבוהה של הרשת, אך כזה ששורשיו אינם שונים מהפאניקה מספרים במאה ה-19. אירועים, בעיקר שליליים, שאפשר לקשור אותם לטכנולוגיה חדשה זו מקבלים בולטות תקשורתית, בין אם כי הם נחשבים למעניינים יותר ובין אם כי הם מחזקים את הנרטיב הפנימי שלנו שמדובר במקום מסוכן. פשע רנדומלי? משעמם. פשע האינטרנט? כותרת ראשית, ובואו נזמין גם כמה מומחים לאולפן כדי לנתח את זה.

אחת הדוגמאות המקומיות המוכרות של ביטוי זה היא רצח הנער אופיר רחום בידי המחבלת אמנה מונא, שהתרחש בינואר 2001. באמות המידה של אותה תקופה, שיא האינתיפאדה השנייה, לא היה זה מהפיגועים הגדולים וההרסניים. אבל הוא נחקק בזיכרון הקולקטיבי בגין השיטות שבהן השתמשה מונא על מנת לפתות את רחום להגיע למקום הרצח: יצירת קשר ופיתוח מערכת יחסים דרך תוכנת המסרים המידיים ICQ.

שיטה זו הביאה לסיקור תקשורתי ותגובות יתר, והיא הסיבה שזוכרים את שמות הרוצחת והקרבן שלה גם יותר מעשור וחצי לאחר הרצח, בשעה שאנו מתקשים להיזכר בקרבנות או מחבלים אחרים מאותה תקופה. רצח אופיר רחום לא זכה לסיקור מקיף כי היה זה פיגוע יוצא דופן בחומרתו, אלא כי שיטת הפעולה שנסמכה על הטכנולוגיה החדשה הפכה אותו לאקזוטי ומעניין במיוחד.

על רקע זה יש להבין את העיסוק האובססיבי בימים האחרונים בתקרית שבמסגרתה חשוד ברצח הזרים בפייסבוק סרטון שבו הוא נראה מבצע לכאורה את פשעו. החשוד, שכמובן זכה לכינוי "רוצח הפייסבוק" שם קץ לחייו אחרי מצוד משטרתי בן כמה ימים, אבל הסערה לא צפויה להיעלם בקרוב. במוקד הביקורת נמצאת, איך לא, הטכנולוגיה התורנית: פייסבוק ופלטפורמת הלייב סטרימינג שלה. כמה פרשנים אף תלו ברשת החברתית את האחריות לרצח, בטענה הלא מבוססת שהחשיפה שהיא מספקת היא זו שמשכה את החשוד לבצע את מעשהו, ושהחברה יכלה לעשות יותר כדי למנוע זאת לו היתה מפעילה מנגנוני סינון והסרה יעילים יותר.

"רוצח הפייסבוק", סטיבן סטפנס / צילום: פייסבוק

אבל הרצח הזה היה רק אחד מאלפים שמבוצעים מדי שנה בארה"ב. ב-2015, נרשמו במדינה 15,696 מקרי רצח, ממוצע של 43 ליום. מעטים מהם, אם בכלל, זוכים לאותה תשומת לב תקשורתית שמשך הרצח הנוכחי. והוא זוכה לה לא כי הוא בהכרח חמור יותר מאחרים, אלא כי הוא נקשר לטכנולוגיה החדשה, וכי מאמת את הפחד שלנו ממנה, מוכיח לנו שהיא מסוכנת לנו ולסביבה שלנו.

זה נחמד לקבל אשרור לתחושות פנימיות, אבל המציאות האובייקטיבית שונה מהן מהותית. רצח ומעשי פשע אחרים תמיד היו ותמיד יהיו. פושעים ואנשים מעורערים בנפשם לא זקוקים לעידוד מדומה או אמיתי מפייסבוק או כל פלטפורמה טכנולוגית אחרת כדי לבצע את מעשיהם, וסביר שהיו מבצעים אותם אתה או בלעדיה. הטכנולוגיה היא לרוב נייטרלית, לא יותר מטאבולה ראסה לפעולות ולמעשים שלנו, טובים ורעים. היא לא מעודדת או מעוררת פשיעה, לכל היותר מהווה אפיק נוסף לקיומה או לדיווח עליה. הונאות כמו עוקץ ניגרי בוצעו בפקס שנים לפני כניסה האימייל לשימוש נרחב, ומעשי רצח מתרחשים מדי יום, אם או בלי פייסבוק.

האם הרשת החברתית יכולה לעשות יותר כדי להגביל ולצנזר תכנים אלימים ומסוכנים? כנראה שכן, ועד עכשיו פייסבוק לא הראתה התלהבות יתרה ומתפרצת לעשות זאת. אבל מי שחושב שצנזורה שכזו יכולה להביא לשינוי בהיקפי פשיעה או למנוע מקרי רצח לא מקשיב כנראה להיגיון, אלא לקול הפנימי שאומר לו: "זה חדש, אני לא מכיר את זה, וזה מפחיד אותי מאוד".

(התפרסם גם בכלכליסט)

השאר תגובה