כולם מדברים על המוהל המצייץ. אף-אחד לא מדבר על זה שבישראל עדיין גוזרים לתינוקות את הזין

איזה גוזר*-סלב צייץ בטוויטר שלו על איזה מיקרו-פינס שיצא לו לגזור. עידוק עלה על זה, פרסם פוסט מזועזע/מבודח ותגעוש הרשת 40 שנה. כמעט כל מי שכתב על האירוע מיהר להזדעזע הזדעזעות קשה מהפגיעה החמורה בפרטיותו של התינוק המסכן, שעכשיו כל הדודים והדודות שלו, שלא היו מספיק קרובים לנקודת החיתוך, יודעים שיש לו בולבולון קטנטנון. אבל אף-אחד לא מצא לנכון להזדעזע מכך שבישראל, במאה ה-21, עדיין נהוג, ונחשב כמקובל ואף רצוי חברתית, המנהג הברברי הקדום של גזירת בולבול**.

סניפ-סניפ | צילום: Chesdovi / CC BY

המנהג האכזרי והמיותר הזה, שביצועו בכל אבר גוף אחר יהיה פשע חמור שדינו מאסר ממושך (ורק תחשבו איזו זעקה תקום אם יפורסם שהורים החליטו לגזור לבנם את הקצה העליון של הזרת ברגל כי איזו יישות דמיונית אמרה להם לעשות את זה), נחשב לנורמה חברתית רצויה ומקובלת גם בקרב חילונים מתקדמים ונאורים, ואף בקרב לא מעט אתאיסתטים ממוצא יהודי (כי זו המסורת, או כי לא רוצים שיצחקו על הילד בגן או במקלחות בצבא. כאילו שאם כן יחתכו לו את הזין לא יהיו דברים אחרים לצחוק עליהם). וזאת, למרות שאינספור מחקרים הראו כי אין שום תועלת גדולה במילה, בוודאי לא לאור נזקיה הרבים.

גזירת זין נחשבת, משום מה, להליך בטוח יחסית עם סיבוכים נדירים. למעשה, הסיבוכים שנגרמים לתינוקות שהורידו להם קצת מלמעלה הרבה יותר נפוצים והרבה יותר חמורים ממה שרוב האנשים יודעים. לפי נתונים שמביא המרכז הרפואי סוראסקי, בין 2% ל-6% מפעולות המילה מסתיימות בסיבוך כלשהו. סיבוכים אלו מוגדרים כנדירים, אבל עם 40 אלף מילות בישראל בשנה, מדובר בפועל ב-800 עד 2,400 תינוקות שסובלים מדי שנה מסיבוכים רפואיים – כתוצאה מהליך שאין שום סיבה הגיונית לבצע אותו!

גם המספרים של מקרי סיבוכים חמורים, כאלו שהצריכו התערבות כירוגית או גרמו נזק קבוע, אינם מעודדים: ב-2004, 66 תינוקות נזקקו לניתוח בעקבות מילה שהשתבשה. בבית החולים שניידר לבדו דיווחו ב-2006 על 136 מקרי סיבוכים שהגיעו למוסד במשך שנתיים, מחציתם הצריכו ניתוח. מתוך כלל הסיבוכים, 40% מהם היו כתוצאה ממילות שביצע אורולוג. אז אם חשבתם שאתם מתקדמים ונאורים כי את הזין של הילד שלכם קיצץ רופא ולא רב, אכלתם אותה.

לא חסרים מקרים קשים של תינוקות שכמעט דיממו למוותבמקרים נדירים גם מתו) בעקבות מילה, איבדו שליש מהזין שלהם, או נשארו עם נזקים תפקודיים קשים בבולבול לכל החיים. שלא לדבר על כך שנזקים קלים או מזעריים כמעט שאינם מדווחים ומתועדים. ושיעורם של אלו גבוה מאוד, אולי אפילו בקרב יותר ממחצית הנימולים (הזין שלכם נוטה קצת שמאלה או ימינה בזמן זקפה? זה כנראה כי החותך חתך קצת יותר מדי או לא ישר מספיק).

וכמובן, אי-אפשר להתעלם מהסבל הרב שנגרם לתינוק בתהליך האכזרי (מחקרים מראים שהשפעותיו הנפשיות ניכרות גם בחודשים שלאחר הקיצוץ), או מהפגיעה האנושה בזכויות האדם של התינוק.

מישהו חשב על זה קודם

זה השלב שבו כל המשוגעים (מבחינתי, מי שבטוח שצריך להוריד לילדים קטנים חתיכה מהבולבול הוא משוגע), יקפצו וינופפו בכל מיני עדויות לתועלת הרפואית שבגזירת הקטן. לא אכחיש שיש תועלות רפואיות מסוימות: קל יותר לשמור על היגיינה, ומחקרים הוכיחו כי הסיכוי להידבקות באיידס קטן יותר. אבל מדובר בתועלות זניחות לחלוטין, שניתן להשיגן באמצעים הרבה פחות אלימים: רחיצה קפדנית ושימוש בקונדום יספקו תוצאות טובות הרבה יותר.

יש גם תועלות רפואיות בהוצאה מונעת של התוספתן, שדלקת בו גורמת לכאבים עזים ועלולה להוביל למוות, אבל אף אחד לא מציע טיפול רפואי מונע לשליפתו מכלל האוכלוסייה בגיל צעיר. ובניגוד לתוספתן, שהיעדרו לא משפיע כלל על איכות החיים, הסרת העורלה, גם אם התבצעה כשורה, פוגמת קשות באיכות החיים של הנימולים. העורלה היא אזור רגיש במיוחד ועשיר בעצבים, שמגן על כיפת הפין ושומר אותה לחה ורגישה – כמו הדגדגן הנשי. כתוצאה, אנשים שיש להם בולבול שלם נהנים הרבה יותר מזיונים (אם אתם באמת רוצים להתבאס, נסו למצוא ערל שיתאר לכם איך זה לקבל מציצה כשיש לך זין אמיתי, ולא חלקי).

לא במקרה האדבוקט הגדול של ביצוע מילה בארה"ב, האדם שבאשמתו מרבית האמריקאים הזכרים חיים כיום עם פין מינוס, אחד ג'ון הארווי קלוג (כן, זה מהקורנפלקס), היה תומך נלהב של התנזרות ממין (בכל גיל, גם בין זוגות נשואים). גזירת בולבול, לתפיסתו, הייתה דרך מעולה למנוע אוננות בקרב בנים, ובכך להפחית את תיאבונם המיני.

אני לא מצפה לשכנע את הפאנטים הדתיים שחושבים שאיזו יישות דמיונית הורתה להם להסיר את הצ'ופצ'יק (אבל ממליץ להם לבדוק במקורותיהם האם בכלל נאמר שם שיש להסיר דווקא את הבולבול; ר' הערה). אבל אולי אותם חילונים, שגוזמים את הזין של התינוקות שלהם כי אמרו להם שיש בכך תועלת רפואית או כי זו מוסכמה חברתית, יתעוררו ויבינו איזה נזק איום עלול להיגרם לילד. נזק שרק הסיכון שבגרימתו די בו כדי לבטל כל צידוק הגיוני לחיתוך.

____________

* כך כונו מוהלים בימי הביניים. כינוי מדויק הרבה יותר לחותכי הפינים מזה המקובל כיום.

** והנה עובדה משעשעת: במקרא אין ציווי מפורש לחתוך את הזין. כשהדמון המכונה יהווה מורה לפתי אברהם להטיל מום בעצמו ובבניו, נאמר רק "וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית י"ד י"ז, י"א). אלא שבנוסף לעורלת הפין, קיימות במקרא גם עורלת אוזן (ירמיהו ו', י'), עורלת פה (שמות ו', י"ב) ועורלת לב (ירמיהו ט', כ"ה). איך ידע אברהם אילו מהן להשחית? גם חכמי ישראל עסקו בסוגיה זו בהרחבה (ור', למשל, מדרש בראשית רבה, פרשת לך לך פרשה מ"ו). מסקנתם, בניכוי התפלפלויות ובתרגום לעברית מודרנית: כנראה שהוא ניחש. יהיה זה די משעשע אם יתברר יום אחד שבמשך אלפי שנים חתכו לנו את האבר הלא-נכון. מי שמעוניין להרחיב בנושא מוזמן לקרוא את ספרו של ניסן רובין, "ראשית החיים".

26 thoughts on “כולם מדברים על המוהל המצייץ. אף-אחד לא מדבר על זה שבישראל עדיין גוזרים לתינוקות את הזין”

  1. מעניין. חבל שלא התייחסת לאספקט החברתי של ילד שנאלץ לגדול בסביבה 'שונה' ממנו.

    1. שזה כל ילד שיש. בין אם הוא כותב ביד שמאל (ופעם היו קושרים לילדים כאלה את היד כדי שלא יהיו "שונים"), או שמן, או מרכיב משקפיים. נו באמת.

    2. התייחסתי לזה בקצרה. אני לא חושב שזה כזה עניין רציני, בוודאי הרבה פחות קשה חברתית מילד שמן. גם ילד ג'ינג'י גדל בסביבה שונה ממנו, אבל אף-אחד לא מציע לצבוע לכל הג'ינג'ים את השיער. כמו כן, יותר ויותר הורים בוחרים היום שלא להטיל מום בילדיהם, אז זה כבר לא כל כך "שונה" כמו שזה היה לפני כמה עשורים. ובכל מקרה נשמע לי מגוחך להטיל מום בילד, שעלול לגרום לסיבוכים רפואיים ושפוגע באיכות חייו, רק כי אולי יצחקו עליו. ילדים לא פופולריים, יצחקו עליהם בין אם יש להם עורלה ובין אם אין להם.

      1. אני מוצא את עצמי אומר את זה שוב ושוב, אבל זה עדיין נכון:
        הגיע הזמן לצאת ממיתוס בית הילדים של ימי אנו באנו – אף אחד לא רואה לילד שלכם את הזין. לאף אחד לא אכפת; לא בגן, לא בבית הספר, לא בצבא.
        אם כבר ראו, ואם כבר צחקו ואם כבר הילד בא אליך ובוכה על למה הוא שונה – פשוט תאמר לו שלא חתכת אותו כי אתה חושב שהוא מושלם כמו שהוא. שההורים האחרים יתמודדו עם שאלות מהילדים שלהם על למה הם לא אוהבים אותם מספיק כדי לא להטיל בהם מום.

  2. כמי שבחר לא למול את בנו, אני חייב להעיר: הכאב הנגרם בתהליך המילה הוכח כבעל השפעות מאוחרות יותר רק במילה ללא הרדמה מקומית.
    עדיין, אני מסכים עם כל הנאמר כאן

    1. עושה שכל. כמובן, אפשר להעריך שרוב ההורים שמקצצים לילדים שלהם את הבולבול עושים את זה אצל גוזר, בלי הרדמה מקומית, ולא אצל אורולוג.

  3. עוד נקודה אחת למחשבה: לגברים קשישים קשה יותר להטיל מים עם עורלה. חברה שלי שהיא אחות סיעודית סיפרה איך בכמה וכמה מקרים היא צריכה לעזור לגברים "להפשיל" מה שנקרא

    1. נו באמת,
      בגלל שיש סיכוי שנגיע להיות סיעודיים בגיל 80 ולאחות יהיה קשה להפשיל את העורלה, אז צריך לחתוך לכל הבנים את הזין בגיל אפס??

  4. צודק מאוד, ועוד מאמר חשוב.
    זו בדיוק נקודת הכובד של המאבק החילוני בהשתלטות הדת על החיים.
    הדתיים הולכים בדרכם ויש מעט מה לעשות, אבל מדוע החילונים נכנעים כל כך מהר? כאן הכישלון הגדול, וזו בדיוק הסיבה מדוע אין שום סיכוי שהמצב בישראל אי פעם ישתפר…

    תהגרו!

    כמה שיותר מהר!

  5. קודם כל, זה לא בבראשית פרק י"ד אלא בפרק י"ז, שנית – פסוק לפני כן כתוב "הימול לך כל זכר" מה שרומז בצורה שנשמעת לי ברורה ביותר שהערלה המדוברת היא זו שיש רק לזכרים. לא ברור לי למה פרשנים התווכחו על זה. בכל מקרה, אני מתנגדת למילה, בלי קשר למה שכתוב או לא כתוב שם

    1. אכן י"ז, תודה על התיקון. לגבי "הימול לך כל זכר": זה אולי רומז, אך לא בצורה ברורה כלל וכלל. יש גזירות/מצוות רבות שמחויבים בהן רק זכרים, אף שאין מניעה פיסית מנשים לעשותן (למשל מצוות פרו ורבו; משנה, מסכת יבמות, ו, ו). כך שעצם העובדה שרק זכרים מחויבים במילה, אינה הכרח שמדובר במילת אבר הקיים רק אצל גברים. ולראיה, התהיות הרבות שהעלה תיאור סתום זה לא רק בקרב פרשנים מודרנים כי אם גם אצל התנאים, האמוראים והוגים מאוחרים יותר. ר', בין השאר, מסכת שבת בתלמוד הבבלי, קח ע"א, ומדרש תנחומא, פרשת לך לך, סימן טז. בביליוגרפיה מלאה יש בספרו של רובין, עמ' 179, הערות 134-132.

  6. מה אתם מתפלאים…
    הרי יהודי "טוב" זה יהודי דתי. בואו נחשוב רגע מה זה "דתי", זה אדם עם הוראות הפעלה, אין לו שום חופש מחשבה, הכל מסודר מראש, הכל כתוב באיזשהו ספר …גם הברית מילה. פשוט לא ?

  7. הכתבה (יש מילה בעברית לentry?) הזו מאוד לא מדוייקת מבחינה רפואית. למעוניינים, לעומת זאת הערך בוויקיפדיה הוא מאוד טוב מבחינה מדעית.
    רוב ה"עובדות" המדעיות שצוינו בכתבה הן שנויות במחלוקת במקרה הטוב. בכלל זה, השאלה עד כמה ברית מילה מפחיתה את הכיסון להדבקות במחלות מין.
    מבחינה מדעית גם שאלת ההנאה והתפקוד המיני שנויה במחלוקת (קראו בספרות המדעית). זה שבעורלה יש הרבה קצות עצבים לא בהכרח אומר שקצות העצבים האלה משחקים תפקיד משמעותי בהנאה המינית.
    הסיכום של הספרות המדעית בנושא הוא שההבדלים בין פין נימול לפין לא נימול בכל הפרמטרים התפקודיים מספיק קטנים בכדי שיהיה מאוד קשה לקבוע מחקרית מהם.

    1. ליובל המבולבל , אני עשיתי מחקרון אמפירי תשאלתי חברה טובה שלנו שהיתה נשואה ליהודי ואחר כך גם היה לה חבר גוי קתולי שלא נימול .חד משמעית היא נהנתה יותר מינית מהזיון עם הערל . גם יוצאי רוסיה שהכרתי ושמלו את עצמם בגיל מבוגר אמרו לי במפורש כולם כי ההנאה שלהם ממין פחתה במידה ניכרת .

  8. ישנה טענה מחקרית שאומרת שברית מילה בתקופה התנ"כית היתה רק ביצוע חתך בעורלה (שמחלים, אולי עם צלקת), ולא הסרתה. המנהג היה נפוץ בעמים\שבטים שונים בתקופות הללו באזור שלנו וסימל ברית דם שעוברת בין הדורות. המנהג של להסיר את העורלה הגיע מאוחר יותר, ישנם מחקרים שאומרים שאפילו רק בימי הביניים.

    1. ייתכן שמאוחר יותר, אבל בוודאי לא בימי הביניים. את צורת המילה כפי שהיא נהוגה כיום, בשילוב פריעה, ניתן לאתר בימי גזירות השמד שאחרי מרד בר-כוכבא (הסתיים ב-136 לספירה). נימולים רבים נהגו אז למשוך את עורלתם כדי להפוך או להסתיר את המילה, וביצוע הפריעה נועד למנוע אפשרות זו. מכך עולה גם שעוד טרם מרד בר-כוכבא נהגו להסיר את הערלה או חלק ממנה – כי הרי אחרת לא היה צורך במשיכתה.

      לגבי הנוהג בתקופות מוקדמות יותר: רובין כותב בספרו כי אין במקרא פרטים על האופן והטכניקה של ביצוע המילה, כך שאי-אפשר לדעת בוודאות מה היה נהוג ומה לא, ומה שיש זה בעיקר ספקולציות.

  9. תודה על פוסט מחכים שבא בזמן הנכון. אם הגעתם לכאן כי אתם הורים הורים מתלבטים (אם למול את בנם או לא) אני רוצה להזמין אתכם לפורום מוותרים על ברית מילה בתפוז. יש בישראל היום אלפי (אם לא עשרות אלפי) משפחות שבחרו לא למול את הבנים שלהן. הכותבים בפורום יכולים להפריך על סמך נסיונם כל חשש חברתי או אחר.

  10. אני נשבעתי שלא אתן לאף מטורף להתקרב אל הבן שיהיה לי עם סכין. אבל כשנולד לי הבן (ועוד קודם, כשאישתי הייתה בהריון) אשתי שכנעה אותי שהנזקים הפסיכולוגיים שעלולים להיגרם לו הם אדירים. הרי בגיל שבו הוא עדיין לא מדבר (ואצלי הוא התחיל לדבר מאוחר) מפשיטים אותו כל הזמן. בכל החלפת חיתול, על שפת הים, בבריכה ובכלל – מספיק שאנשים יצביעו, יעשו פרצוף או משהו והילד יגדל עם מסר בסיסי שמשהו שם למטה לא תקין אצלו. אז עשיתי ברית מילה עם הרדמה מקומית שעלתה לי לא מעט ובדרך כמעט הסתכסכתי עם המשפחה החרדית שלי שטענה שזה אסור (זה לא, רק לא נהוג). עדיין האנשים המוסריים והמחונכים האלו די מסתייגים מזה שלבן שלי לא כאב בזמן הברית, מבחינתם הוא פספס משהו חשוב.

      1. אכן.
        אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אבל הבן שלי מדבר כבר איזה שנה, ועד כה – אפס (0) תקריות מהסוג שעדו מתאר.

    1. רק אנשים מאוד דפוקים בשכל יצביעו על איבר המין של תינוק לא להם ויעשו פרצוף או יתייחסו אליו איכשהו. ונניח שהוא כן היה חשוף למתקפה סביב מראהו של איבר מינו, זה משנה אם הוא היה מדבר?
      אברי המין הם דבר פרטי ואני מעולם לא נתקלתי בסיטואציה שבה אברי המין של הבן או של הבת, לצורך הענין, עוררו התיחסות מהסביבה. נסה לשים את עצמך בנעליים ההפוכות, האם כשמישהו מחליף חיתול לבנו אתה רץ לבדוק מה קורה שם ולהעביר דעה על איכות העבודה של המוהל?
      אנשים מייחסים חשיבות מיסטית לשוני באבר המין ואיזו השפעה עצומה יש לו על האדם, כשלמעשה איבר המין, חוץ מבמקרים מיוחדים :-) הוא מוסתר. הרי אין לך מושג איך נראים אברי המין של הילדים האחרים בגן, של העובדים איתך ולרוב אפילו של חברים.

השאר תגובה