ישראל הפתוחה, חלק ב': התקציב – "הציבור לא מבין. אם נפתח את התקציב הוא יספר סיפורים"

זוהי הכתבה השנייה בסדרת הכתבות על מצב הממשל הפתוח בישראל, שמתפרסמות לראשונה כאן בבלוג. הכתבה עוסקת בנושא רב החשיבות של המאבקים שניהלו גורמים שונים לפתיחת תקציב המדינה.

הכתבה הקודמת בחנה את סוגיית השקיפות של גופי ממשל בישראל, אבן יסוד במערך ממשל פתוח. הכתבות הבאות בסדרה יעסקו ביוזמות השתתפות הציבור שמקיימים גופי הממשל בישראל; במצב הממשל הפתוח ברשויות המקומיות; ובמפתחים שפועלים בתחום הממשל הפתוח, ובתנאים הבלתי-אפשריים עמם הם מתמודדים.

הכתבה נכתבה בשיתוף עם תומר אביטל, כתב "כלכליסט" בכנסת, והיא מפורסמת כאן באישורו.

————————————–

"חשיפת תקציבים יכולה לגרום נזק פוליטי לאנשים"

באחת הסצנות המפורסמות בסרט "הרשת החברתית" יושב מארק צוקרברג (אותו מגלם השחקן ג'סי אייזנברג) מול המחשב ושולף תמונות סטודנטיות מאתרי הבתים השונים בהרווארד כדי לבנות את Facemash, הפרויקט שקדם לפייסבוק. כל אתר בנוי בצורה אחרת, ודורש טקטיקה שונה על מנת לשלוף את התמונות: כאן קוד פשוט שסורק כל עמוד, שם ניצול פרצת אבטחה כדי לעקוף דרישת סיסמה, קצת תכנות זריז, טיפה לשנות את הקוד של אתר היעד, ובעיקר הרבה מילים של מתכנתים.

ככה, פחות או יותר, הרגיש אדם קריב מהסדנא לידע ציבורי כשהחל לעבוד על אתר התקציב הפתוח ויצא בחיפוש אחרי נתוני התקציב השונים שמאוחסנים באתרי הממשלה. "אם רוצים למצוא נתונים מלאים לכל סעיף, כולל גם כמה שנים אחורה, צריך לחפור בהרבה קבצים", הוא מספר. "חלקם קבצי אקסל, אחרים קבצי טקסט או PDF. הסעיפים הרבים מחולקים בין קבצים שונים שמאוחסנים באתרים של כמה גופי ממשלה.

"אם רוצים לדעת מה היה התקציב של שירות הכבאות בשנה כלשהי, צריך לחפש בין כמה קבצים שכל אחד מהם בפורמט אחרת ומאוחסן במאגר מידע אחר, וגם המספרים לא תואמים תמיד אחד את השני. ואם אתה מחפש 'כבאות' בתוך הקובץ, יש לך 30 סעיפים שלא ברור מה קשור ומה לא. זו משימה סיזיפית. הנתונים פורסמו באופן שיהיה קשה מאוד להגיע אליהם, ואין שום דרך לעלעל בנתונים. כתבתי הרבה קוד שעובר על סוגי הקבצים השונים ומנתח אותם ומרכז במקום אחד".

וגם כשכבר רוכזו הקבצים המתאימים וחולצו מהם הנתונים עדיין נתגלו בעיות: "יש הרבה שגיאות כתיב. בקובץ של אחת השנים היה באג שגרם לכל המופעים של האות אל"ף להתחלף בפסיקים. יש סעיף של מערכות GIS, שבשנים מסוימות התחלף למערכת SIG, ו'מוכנות לשנת 2000' הפכה 'מוכנות לשנת 0002'. אותיות עבריות התחלפו באותיות אנגליות משום מה. חלק מהעבודה עבודה ידנית של סידור המידע".

קריב. "הממשלה לא אוהבת לפרט את מה שהיא עושה". צילום: אריאל בשור / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

אחד הסודות השמורים במדינה

תקציב המדינה הוא היסוד החשוב ביותר לכל הפעילות של המנגנון הממשלתי בישראל. שם נקבעים סדרי העדיפויות של הממשלה, האמיתיים, לא אלו שמוצהרים בתקשורת; שם יוצאות לפועל או נגנזות ונעלמות תוכניות פעולה שונות; משם מתחילות כל הרפורמות, הטובות והרעות. ממשל פתוח מבוסס, בראש ובראשונה, על שקיפות ועל השתתפות ציבור. אם אין שקיפות מלאה של תקציב המדינה, אם לאזרח הפשוט אין יכולת לדעת מה עושים בדיוק עם כספי המסים שלו, אין לו שום כלים לבקר את הממשלה על מעשיה, לתקוף ולהשפיע על החלטותיה.

אבל במאבקים לקידום הממשל הפתוח בישראל, הקרב על פתיחת התקציב היה אחד הקשים והמתישים. "מה הבעיה בתקציב?" שואלת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ועונה: "שככל שהוא יותר סגור ואתה פחות יכול לחפש בפנים, אתה לא יודע כמה כסף הלך באמת להתנחלויות. אי-אפשר לדעת כמה כסף הוקצה לעולים מאתיופיה, כי הוא מחולק בין התקציבים של משרדי החינוך, הרווחה וכו'. אנחנו גם לא יודעים שיש הרבה כסף שלא נוצל ומה עשו איתו, איזה משרדים קיבלו תקציב, בסוף לא השתמשו בו".

ולכן, שלא במקרה, תקציב המדינה האמיתי והמלא במשך שנים היה בפועל אחד הסודות השמורים של מדינת הישראל. מה הייתה המשמעות האמיתית של הקצבת 4 מיליארד דולר למשרד הרווחה? מה באמת נעשה עם 1.3 מיליארד הדולר שהוקצבו למשרד החוץ בסעיף "ייצוג המדינה בחו"ל"? רק פקידי האוצר ידעו, כנראה, את כל התשובות. השאר, הציבור ואף הח"כים, ניזונו בעיקר מספינים, ספקולציות ושמועות.

"הממשלה לא כל כך אוהבת לחשוף לפרט פרטים את מה שהיא עושה, ויש לזה התנגדות בתוך הממשלה", אומר קריב. "אתה יכול לגרום נזק פוליטי לאנשים מסוימים אם אתה חושף תקציבים. המס על הדלק, לדוגמה, אפשר לראות בתקציב הפתוח שהוא זינק בעשור האחרון פי שניים מבחינת הסכומים שנכנסים לאוצר. זה נתון שייתכן שהאוצר לא רוצה שיתפרסם, כי אז תבוא דרישה להוריד את המס פי שניים. יש דברים שגורמים פוליטיים לא רוצים שיחשפו כי זה לא נעים להם. באישור תקציב המדינה אפילו לח"כים לא מעבירים את כל פרטי התקציב. לדברי האוצר, הסיבה היא שזה מקשה מאוד על אישורו כי מתחילים לשאול שאלות".

השר הממונה על שיפור השירות לציבור, מיכאל איתן, מוסיף: "זה לא חוכמה לשחרר נתונים אינסופיים. ממשל פתוח, ברמה העקרונית, מדבר על כך שתבין את מה שנותנים לך; שמתוך אלפי פריטי מידע תוכל לקבל מסקנות בלי לקרוא כל אחד מהם. אם יש השוואה לאורך שנים של ביצוע מול תקציב, זה דבר שנותן תובנות הרבה יותר גדולות. את זה לא רוצים לתת לנו כל כך מהר, כי מפחדים שאם יהיו תובנות רבות מדי, זה עלול לגרום לכל מיני בעיות".

שוורץ אלטשולר. "מפחדים מפורנוגרפיה של מספרים". צילום: נועם מושקוביץ' / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

באוצר רצו לתת רק ארגז של מסמכים

סיפורו של התקציב הפתוח התחיל בסוף 2010, בימים שאחרי שריפת הענק בכרמל. קריב ועמיתיו בסדנא לידע ציבורי עקבו בעניין אחרי האשמות השונות שהטיחו גורמים שונים זה בזה, והחליטו לנסות ולבדוק מי באמת אחראי למחדל. "הדבר הראשון שגילינו הוא שבדיוק שנה לפני השריפה התקיים דיון של ועדת הפנים של הכנסת, שמשתתפים בו טענו שיש מגמה של האוצר לייבש את שירותי הכבאות כדי לכפות רפורמה", הוא מספר. "אחד המשתתפים אפילו אמר שרק מחכים שיקרה אסון כדי שיוכלו לכפות אותה.

"אף אחד לא שם לב לישיבה, וכשגילינו את פרוטוקול הדיון אמרנו, 'בואו נמצא את התקציב ונראה מה באמת קרה'. כשהתחלנו לחפש את התקציב חשכו עינינו: גילינו שהתקציב אמנם פורסם ברשת, אך זה זה היה באופן שלא אפשר לאף אדם מן השורה לחקור לתוכו. התקציב הוא בסופו של דבר מסמך חשבונאי, הוא מחולק לסעיפים, סעיפי משנה, תוכניות פעולה ותקנות, ולכל אחד מהסעיפים יש ערכי ברוטו ונטו, וערכים שמתארים את התקציב המתוכנן, התקציב שאושר והתקציב שבוצע. היינו צריכים לגייס כלכלנים כדי להבין מה כתוב שם. זה מסמך קשה לעיכול".

בעוד צוות התקציב הפתוח נאבק באתרי הממשלה על מנת לרכז את נתוני התקציב משנים עברו, השר איתן יצא לקרב משלו: לשחרר את נתוני התקציב לשנים 2012-2011. "פניתי בהתחלה לממשל זמין, שאמרו שהם לא יכולים לבצע את המשימה כי מדובר במידע שצריך להגיע מאגף התקציבים", הוא מספר. "אז היו פגישות עם אנשי אגף התקציבים, ולא הצלחתי לקדם הסכמות לקדם את שחרור המידע.

"הדרישה שלנו הייתה לפרסם את התקציב עד רמת התקנות (רמת הפירוט הממוקדת ביותר שמופיעה בספר התקציב. הח"כים עצמם קיבלו אז את התקציב ברמת פירוט נמוכה יותר; ע"כ), ולאפשר עיבוד של הנתונים בצורות שונות, כדי שאפשר יהיה לבצע השוואות. חופש מידע זה לא רק לשפוך מידע, אלא להציג אותו בצורה שהקורא יכול לקבל תובנות. על זה היה הוויכוח. הם דחו אותנו בטענות שהציבור לא יבין, שיהיה קשה להסביר, שזה מסוכן ושמידע ישתבש".

גורם שנכח באותה פגישה סיפר על שהתחולל בה: "איתן ביקש את פרטי התקציב בפורמט פתוח. רכזת בכירה באגף התקציבים אמרה שהם לא מוכנים לתת כלום. הוא אמר: 'אבל זה שלי'. אנשי האוצר ענו: 'לא. אתם רוצים? קחו PDF או את הספרים'. תכנון תקציבי לשנה תופס ארגז ענק. PDF לא שווה כלום. זה קובץ שמגביל את השימוש החוזר במידע, אי-אפשר לחלץ ממנו נתונים".

הפורמט בו הסכים משרד האוצר לשחרר את תקציב המדינה. צילום: מיקי אלון / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

לא במקרה האוצר היה בין המתנגדים המובילים לפתיחת התקציב. "התפיסה שלהם היא שאנשים לא מבינים, שהם יעשו פורנוגרפיה של מספרים", אומרת שוורץ אלטשולר. "זו תפיסה שאומרה שהחוכמה נמצאת אצלנו, הציבור לא מבין, ואם נפתח לו הוא יספר סיפורים אחרים. ואני שואלת: זו ההערכה שיש לכם אליי, או אל כל המשפטנים והכלכלנים בישראל, אפילו אל הציבור הרחב?"

בצר לו, נאלץ איתן לפנות לערכאות גבהות יותר: "פנינו לשר האוצר יובל שטייניץ וביקשנו את ההתערבות שלו מול אגף התקציבים על מנת לשחרר את התקציב. הוא הסכים לסייע, ואמר שאנחנו נקבל את התקציב. אבל גם אחרי שהוא התערב זה לא הלך חלק. נכנסו לעוד דיונים עם אגף התקציבים, עד שבסוף אודי ניצן (ראש אגף התקציבים דאז; ע"כ) התערב ושיחרר את החומר".

גורם המעורה בנושא מביא גרסה אחרת להשתלשלות האירועים: "באותה תקופה היה את הבג"ץ של עיר לכולנו נגד עיריית תל אביב בדרישה לשחרר את תקציב העירייה בפורמט פתוח, ובית המשפט חייב לתת את הקבצים. באוצר הבינו שזה לא יעמוד כנראה בבית המשפט, ונתנו את הקבצים של התקציב וגם את חוק ההסדרים".

איתן קיבל את מבוקשו: התקציב המלא, בפירוט עד רמת התקנות, בקבצי אקסל הניתנים לעיבוד. בשלב זה חבר השר אל אנשי הסדנא לידע ציבורי, שהשתמשו בקבצים שסיפק להם על מנת להשלים את בניית אתר התקציב הפתוח. אבל כאן לא הסתיימו התלאות. "הם (הממשלה והאוצר; ע"כ), לא היו מוכנים לעלות את האתר שנבנה על שרת של ממשל זמין, כדי שלא יראה כאילו הם אחראים לתצוגה של המידע שעובר דרך יזמים פרטיים", מספר איתן. "אז הייתי צריך מהתקציב של המשרד שלי לשכור שרת פרטי".

איתן. שכר שרת מתקציבו הפרטי. צילום: תומי הרפז / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

"הממשלה, לא בראש שלה לתת את השירות המינימלי הזה"

כיום אתר התקציב הפתוח פעיל תחת כתובת אינטרנט של gov.il, ובראשו מופיע אף הלוגו של פורטל המידע הממשלתי, אבל בפועל הוא עדיין רץ על שרת שמממן איתן מתקציב לשכתו והכתובת היא התחכמות: זוהי למעשה תת-כתובת של כתובת אתרו של השר לשיפור השירות לציבור, ולא כתובת שהוקצתה במיוחד לתקציב הפתוח.

"אני מסתכל על עצמי כמו פרטיזן: אני נלחם, הממשלה נותנת לי את המעט בשביל להילחם, אבל לא מכירה בי, לא מכניסה אותי בדלת הראשית", מסביר איתן. "למה הממשלה לא עושה את זה? כי הממשלה, עובדה, לא בראש שלה לתת את השירות המינימלי הזה לציבור – להעביר לו את המידע בצורה פשוטה ובת-ניתוח. זה הולך בקשיים. אז באה יוזמה פרטית, והיה במקרה שר שמאוד אוהד את הרעיונות האלו".

באתר כיום מוצג ספר התקציב המלא, עם סעיפים מפורטים, ויכולת לצפות בגרפים המציגים את חלקו היחסי של כל סעיף בעוגת התקציב ואת תנודתו לאורך השנים (עם אפשרות להתאמה לאינפלציה), ולהשוות בין התקציב שאושר לסכום שהועבר בפועל. אבל אזרח מהשורה יתקשה עדיין להפיק תובנות משמעותיות, למרות ההצגה הפשוטה של הנתונים. "לא בטוח שאזרח פשוט שלא מכיר את התנהלות האוצר יכול להבין מה קורה", מודה קריב. "יש כל מיני סיבות – למשל שמספרים התתי-סעיפים משתנים משנה לשנה, או יחידות עוברות בין משרדים. אז לא תמיד אפשר לעקוב אחרי תקצוב לאורך השנים. אם התקבלה החלטת ממשלה להקצות 800 מיליון שקל על פני חמש שנים לקהילה האתיופיות, לי בתור אזרח אין לך דרך לדעת אם הכסף הוקצה בפועל".

אבל בישראל לא חסרים גופים שיכולים לדעת את זה, ובקרוב צפויה לעלות גרסה חדשה של אתר התקציב הפתוח, שתאפשר לאותם גופים לחלוק את התובנות שהפיקו מהשימוש באתר עם הציבור הרחב. "הדרך לעשות את זה היא לקבץ סעיפים רלוונטיים ממשרדים שונים, לצבוע ולהבליט אותם החוצה", אומר קריב. "נאפשר לגופים שיודעים לעשות את המחקר הזה – לא בהכרח עמותות, אלו יכולים להיות גם אגפים במשרדי ממשלה – לסמן סעיפים ולהראות איך התקציב עובד. המטרה היא לייצר שוק רעיונות, שיאפשר לאותם גופים לחלוק ולשתף תובנות שלהם מהתקציב. ארגונים יוכלו להציג מספרים שימחישו כמה המדינה משקיעה בסך הכול ברווחה או בחינוך. זה משהו מעניין שיעשיר את השיח הציבורי".

פוקוס על: העברות תקציביות – התקציב האמיתי נסגר הרבה אחרי שנגמרים הדיונים בכנסת

בתחילת מרץ אישרה ועדת הכספים קובץ העברות תקציביות ענקיות באורך של כ-150 עמודים. כשבע מיליארד שקלים שינו את יעדם התקציבי לאחר דיון בן שעה ורבע.

למעשה תקציב המדינה שמאושר מדי שנה או שנתיים הינו טיוטה בלבד. לאורך השנה מכינים פקידי האוצר ללא הרף "התאמות תקציביות", שבמסגרתן מועברים מיליוני שקלים בין המשרדים. לרשות הח"כים – הגורם המפקח על הקצאת וביצוע התקציב – עומדות שעות ספורות לבחון את ההקצאה המחודשת של המשאבים. ההעברות מגיעות לכנסת בגרסה קשיחה, וזוכות לאישור רק מתוך התגייסות קואליציונית שכופה האוצר. בנוסף ההעברות מתאיידות מייד לאחר מכן, כך שלא ניתן לבצע מעקב ובקרה לאורך השנה.

הח"כים היחידים שנוטים להתלונן, כצפוי, הינם חברי ועדת הכספים מהאופוזיציה. באחד המקרים תבעה ח"כ רוחמה אברהם מהיועץ המשפטי של הכנסת, איל ינון, לפרסם חוות דעת שתשפוט את תקינות המהלך. ינון השיב שאותו "דיון בעל השפעה מהותית על סדרי העדיפויות בתקציב, ארך כשעה ורבע בלבד, בהיעדרם של שר האוצר ושרים אחרים הנוגעים בדבר כגון שר הביטחון.. הדיון פגע ביכולתם של חברי הכנסת לממש באופן ראוי את אחד התפקידים המרכזיים של הכנסת והוועדה והוא פיקוח על תקציב המדינה".

אלא שהמצב עומד להשתנות. הסדנא לידע הציבורי פועלת בימים אלו במרץ מאחורי הקלעים לשדרג את המנגנון, ובחודשים האחרונים לקחו על עצמם חברי הקבוצה את פרויקט הנגשת ההעברות התקציביות. "הסיפור התחיל כשפקיד ממשלתי סיפר לי שהתקציב משתנה לאורך השנה במיליארדי שקלים. כשרצינו לבדוק מה עובר ולמפות אותו גילינו שזה לא זמין ברשת", מספר מנכ"ל העמותה, יובל אדמון. "פנינו לאוצר והם אמרו 'נחזור אלייך'. לאחר מכן פנינו לוועדת הכספים שם סיפרו לנו שהם מקבלים עותקים קשיחים של ההעברות, לעיתים באותו יום. הכנסת מעבירה סכומי עתק שכוללים מאות ההעברות מדי כמה ימים – בלי התעמקות".

כשפעילי הסדנה ביקשו מהוועדה את מסמכי ההעברות-עבר הפ הופנו לארכיון. "בתהליך עקום לחלוטין", מספר אדמון, "צילמנו דף-דף, חלק באייפון, ואספנו אלפיים מסמכים של 2011 בלבד".

אדמון (מימין). "צילמנו דף-דף, חלק באייפון". צילום: אריאל בשור / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

פעילי העמותה התגייסו למאמץ. עמית צור, מתנדב בסדנא ומתכנת בחברת סטארט אפ לקח יום חופש מהעבודה, נסע לכנסת וסייע בסריקות 700 דפים. "זה נראה לי מטרה ראויה, זה חלק מהפאזל שאנו מנסים להרכיב להנגשת המידע", הוא מסביר. "אני אפילו לא מבין את התוכן, אבל אני רואה שלאנשים מסוימים זה מתחבר והם עושים עם המידע דברים מדהימים". מתנדב אחר הביא את אביה של אשתו ליום התנדבות.

"אגב המסמכים מודפסים במדפסות המיושנות ביותר שאני מכיר", מתרעם אדמון. "עם זאת רואים שזה פלט של מערכת ממוחשבת. כלומר, האוצר יכול היה להעביר לנו קבצים".

בהתכתבויות של חברי הקבוצה ניתן למצוא משפטים כמו "מעניין, 27/12/2010:  העברת 3.729 מיליון שקל מסעיף 67 לסעיף 24 לצורך מימון הפעילות השוטפת של המשרד (משרד הבריאות, מספר פניה 1004 ל-1006, 1014 עד 1017, 1000) למה לא מפורט בדיוק מה המשרד צריך? תקציב המשרד לא גדול דיו (23 מיליארד שקל)?"

או: "העברת 30.563 מיליון שקל מסעיף 47 רזרבה כלית לסעיף 20 חינוך בהתאם לסעיף 12  (א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 – עבור המגזר הדרוזי, הצ'רקסי, והבדואי בצפון על מנת לאפשר חתימת הסכם דו שנתי הכול מתן שעות הוראה למורים המתגברים למידה לבחינות הבגרות, בהתאם להחלטת הממשלה 412 ו-413 מיום 31 באוגוסט 2006. (מספר פניה לוועדה 1021, 1022) אני לא מצאתי באתר הממשלה את ההחלטה הזו".

וגם: "28/12/2010 העברת 4.00 מיליון שקל מסעיף תשלום ריבית – לתקצוב חידוש מבנים במערכת החינוך (מספר פניה לוועדה 1025, 1026) אין פירוט של איזה מבנים".

כעת ממירים בעמותה את הקבצים לפורמט PDF ובהמשך יקשרו אותם לפרוטוקולים של אותם דיונים בוועדת הכספים. במקביל, אחד הרעיונות שמתגלגלים הוא לתרגם את ההעברות לסרט בן ארבע דקות שיראה כיצד תקציב 2011 השתנה לאורך השנה, מה ירד ומה עלה, ושינויים בעקבות המחאה.

מכיוון שמדובר בכמות מידע אדירה, בעמותה שוקלים להעלות את כל הקבצים לרשת ולגייס את חוכמת ההמון לניתוחם. אדמון: "זו אמירה שתדחוק את האוצר לעשות זאת בעצמו. אין סיבה שלא יקרה הדבר הבא: כל שבוע לפני הישיבה של ועדת הכספים יועלו לאתר הוועדה ההעברות בצורה מפורטת. הח"כים יוכלו להתייעץ עם מומחים במקום להיות חותמת גומי. אם האוצר יעלה את כל המידע גם רטרואקטיבית, פעילים יוכלו לנתח את ההעברות ולהתריע לפני העברות בעייתיות. זה גם יחייב את האוצר לנמק טוב יותר את ההעברות. הח"כים לא יירצו ליפול בפח כשכל הציבור מסתכל עליהם".

5 thoughts on “ישראל הפתוחה, חלק ב': התקציב – "הציבור לא מבין. אם נפתח את התקציב הוא יספר סיפורים"”

  1. פוסט מצוין וחשוב מאין כמוהו. למיקי איתן, הסדנה לידע ציבורי והתנועה לחופש המידע מגיע חזק ואמץ גדול על מאמציהם הרבים בנושא שקיפות התקציב. לא הייתי מדוע לקיומם של שני הארגונים האלה ובעקבות הפוסט (הקודם) שלך החלטתי לתרום להם, אז לפחות משהו אחד טוב כבר יצא ממנו :)

    נושא אחד שלא ציינת כאן הוא חוסר השקיפות ב*הכנת* התקציב. ידיעה מעיתון הארץ מ-2008 (http://www.haaretz.co.il/misc/1.1344429) מספרת שתקציב המדינה לכל שנה (או שנתיים) נקבע ללא תיעוד או פרוטוקולים של הישיבות באגף התקציבים, מצב שערורייתי וחסר תקנה לדעתי האישית. במאמר מצוין שהתנועה לחופש המידע שקלה לגשת לבג"ץ בכדי לחייב את משרד האוצר לקיים פרוטוקולים של הישיבות. מדו"ח מבקר המדינה ששוחרר לפני כמה שבועות אפשר ללמוד שאין חדש תחת השמש (http://www.themarker.com/news/mevaker/1.1697503):

    "בלשכת שר האוצר, בלשכת מנכ"ל המשרד ובאגף התקציבים לא נמצאו מסמכים מטה, ניירות עמדה, סיכומי דיון ופרוטוקולים של ישיבות העוסקות בהכנת התקציב, השנתי, ולא נמצאו סיכומי דיונים שעסקו בענייני תקציב וכלכלה מהותיים ושבהם התקבלו החלטות בנושא. מתברר כי תהליכים מרכזיים של השלטון, כמו תהליך הכנת התקציב בידי האוצר, מתבצעים ללא רישום פרוטוקולים וללא תיעוד של ישיבות העבודה ושל תהליך קבלת ההחלטות."

    השערתי (המבוססת או לא) היא שאגף התקציבים חושש שתיעוד ישיבות התקציב ושחרורן לציבור יצביע על מכלול של ליקויים באגף הזה, שעל חלק מהם כבר מצביע דו"ח המבקר לעיל.

השאר תגובה