ישראל הפתוחה, חלק ד': הרשויות המקומיות – אין שקיפות, אין מידע ואין עם מי לדבר

זוהי הכתבה הרביעית בסדרת הכתבות על מצב הממשל הפתוח בישראל, שמתפרסמות לראשונה כאן בבלוג. בכתבה זו נסקר המצב ברשויות המקומיות בישראל. יישום ממשל פתוח ברמה המוניצפאלית חשוב לחיי היומיום שלנו פי כמה וכמה מונים מיישומו ברמה הארצית, ואולם בהבטים חשובים רשויות רבות עדיין תקועות במאה ה-20.

הכתבות הקודמות בחנו את מצב השקיפות בגופי הממשלה השונים, את המאבקים לפתיחת והנגשת תקציב המדינה ואת פרויקטי השתתפות הציבור בישראל. הכתבה הבאה, והאחרונה בסדרה, תתמקד במפתחים העצמאים שפועלים בתחום הממשל הפתוח ובקשיים שבפניהם הם ניצבים.

————————————–

"יותר משליש מהרשויות לא מפרסמות תקציב או נתוני מכרזים"

בכניסה לאתר האינטרנט של עיריית צפת מתנססת תמונתו של ראש העיר, אילן שוחט, ומעליה הכותרת "ברכת ראש העיר". תושבי העיר שיהיו מעוניינים לגלות מה מברך אותם ראש העיר יתאכזבו קשות לגלות שאין שום קישור המוביל לברכה המובטחת. תמונת הנוף של העיר בראש העמוד דווקא מכילה קישור – המוביל לפתיחת עמוד חדש שמבשר בגאון ""לא נמצא מידע!!".

"לא נמצא מידע!!" היא באמת ההגדרה הנכונה לאתר של צפת. קישורים רבים באתר, שנבנה ב-2008, מובילים להודעת שגיאה. כשיש מידע הוא מצומצם במקרה הטוב (למשל: רשימת בתי הספר בעיר הכוללת רק את שם המוסד ומספר הטלפון בו), או חסר תועלת במקרה הרע (כתובת קבר האר"י היא פשוט "צפת").

המקרה של צפת הוא אמנם קיצוני, אבל ממחיש היטב את המצב הקשה של כמעט כל הרשויות המקומיות בישראל בתחום הממשל הפתוח: שקיפות מועטה, במיוחד בתחומים חשובים, קושי לקבל מידע וחוסר ביוזמות השתתפות ציבור. או בקיצור: "לא נמצא מידע!!".

צילום מסך: אתר עיריית צפת

"הגופים שנתפסים כמושחתים ביותר"

ההחלטות שמתקבלות במועצה המקומית בשטחה אנו גרים – כמה פעמים בשבוע לפנות את הזבל, איפה לפתוח גן ילדים חדש, האם לבנות באזור מסוים פארק חדש או שכונת מגורים – משפיעות על חיי היומיום שלנו הרבה יותר מהחלטות המתקבלות בממשלה. אבל בפועל, רובנו יודעים מעט מאוד על הנעשה במשרדי הרשות המקומית שלנו, על ההחלטות שמתקבלות במועצה המקומית, או על התקציב העירוני שאושר.

"רשויות מקומיות זה הגוף שיש לו את הממשק המידי והכי משפיע על התושב", אומרת דליה שגיא, מנכ"לית עמותת שבי"ל – שקיפות בינלאומית. "עם זאת, אחד הגופים שנתפסים כמושחתים ביותר הן הרשויות המקומיות, וזה גם אחד המקומות שיש בהם הכי הרבה שערוריות שקשורות לשוחד. זה נושא שצריך להתחיל לטפל בו".

שבי"ל, שלוחה מקומית של ארגון Transparency International היושבת בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב, בדקה מקרוב את מצב השקיפות וחופש המידע ב-50 רשויות מקומיות, בהן כל הערים הגדולות. התוצאות לא היו מעודדות.

70% מהרשויות שנבדקו לא פרסמו נתוני איכות סביבה בהתאם לחוק חופש המידע. יותר משליש מהרשויות לא פרסמו באתרן את התקציב העירוני השנתי, ומרבית התקציבים שכן פורסמו לא נגישים בפורמט אקסל המאפשר בחינה אמיתית של התקציב. "התקציב הוא כלי לתושב לראות על מה הרשות מוציאה את כספה ומה סדר העדיפויות שלה", אומרת שגיא. "אני בחרתי אותך לראש עיר, אז זכותי וחובתך להציג כמה הוצאת על החינוך, מה סדרי העדיפויות, לאן מנותב הכסף".

רק עיר אחת, בת ים, פרסמה באתרה תוכנית אתיקה. אף רשות שנבדקה לא פרסמה טפסי ניגודי עניינים של חברי המועצה. בנוסף, שליש מהרשויות לא פרסמו כל נתונים לגבי מכרזים עירוניים. שגיא: "אי-פרסום מכרזים זה פתח לשחיתויות. ככל שהדברים שקופים, כך הסיכונים של השחיתות ירדו. אם המכרז מפורסם באתר, ובהמשך גם ההצעה הזוכה, הציבור יוכל לבדוק את הזכייה. אלו זה דברים שצריכים להיות שקופים לציבור".

 למה המצב כל כך עגום?
"זה פשוט לא מעניין אותם, ואין מודעות של התושבים או של הנבחרים. זה חוסר מודעות של החשיבות והשקיפות, ושל הציבור. הציבור צריך לדרוש את המידע, לבקר את מעשי הרשות ולהיות מעורב. אני מעדיפה לחשוב שזה לא בזדון. מאז שפרסמנו את הדו"ח יש לנו דו-שיח עם הרבה רשויות מקומיות, וחלק מהנתונים לא מפורסמים בגלל חוסר מודעות. אחרי שעיריות קיבלו את דו"ח הן העלו דברים נוספים לאתר, שיפרו אתרים ולקחו לתשומת ליבן".

שגיא. "אין מודעות של התושבים או של הנבחרים". צילום: אוראל כהן / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

תיקיות מעלות אבק במקום תיעוד דיגיטלי

אחד הפעילים המרכזיים במאמצים לשנות את המצב ברשויות המקומיות הוא רועי פולקמן, ראש האגף לתכנון אסטרטגי בעיריית ירושלים. לרשויות האחרות יש בהחלט מה ללמוד מבירת ישראל, שדורגה במקום הראשון בדו"ח של שבי"ל עם ציון של 91 מתוך 100.

אבל גם פולקמן עצמו לא ממהר להתגאות בהישג זה. "התחום הזה בארץ לא מאוד מפותח ונושא המידע ברשויות מקומיות מאוד לוקה בחסר", הוא אומר. "ירושלים היא אחת המתקדמות בארץ, אבל הרף נמוך מאוד. הדו"ח נבנה על זה שראש העיר פתח דברים מאוד בסיסיים לציבור הרחב. הם קיימים ברמה טובה בירושלים, אבל זה רק הבסיס. בהשוואה להרבה רשויות אין ספק שאנחנו במקום אחר. אבל זה על רקע של ואקום גדול מאוד בשלטון המקומי בעניינים האלו".

יובל אדמון, מנכ"ל הסדנא לידע ציבורי שפיתחה את האתרים כנסת פתוחה והתקציב הפתוח, לא חולק עליו: "אם אתה רוצה מקום אחד שבו אתה יכול לראות נתונים כמו גובה הארנונה בכל שכונה, מה רמת זיהום האוויר או הפשיעה באזוי מסוים, לעבור על תקציב המדינה לפי שנים ולנתח אותו – אלו דברים שאי-אפשר למצוא בצורה מרוכזת. לעיריות כמו ירושלים ולתל-אביב יש אלפי נכסים. אם אתה רוצה לפתוח מפה ולקבל רשימה של הנכסים, ומה השימוש שלהם – זה לא קיים כיום ברשת".

פולקמן. "הרף נמוך מאוד". צילום: מיקי אלון / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

לדברי פולקמן, הבעיה מתחילה עוד לפני הדיון חשיפת המידע ברשת. "כדי לשתף ציבור במידע צריך שיהיה מידע", הוא אומר. "בארץ, ובוודאי בשלטון המקומי, אין האחדה של איסוף מידע. זו לא נורמה שהחלטות צריכות להתקבל על בסיס נתונים ועובדות, שצריכים להציב יעדים מדידים, שצריך לבנות נקודות מוצא ביחס למה שהרשות עושה כדי לבדוק התקדמות.

"גם לא ניתן היום להשוות בין רשויות. איך אני יודע איזו עירייה טובה ויעילה יותר בנושאי חינוך תבראה ועוד, כשאין פרמטרים להשוואה, כשאין נתונים אחידים בין הרשויות המקומיות? מי שאמורים היו לעשות את זה הם המרכז לשלטון מקומי או משרד הפנים. לשני הגופים אין מאגר מידע על שום דבר, למעט נתוני תקציב. אבל תקציב מעיד מעט מאוד על איכות השירותים ושום דבר מעבר לזה אני לא יכול למדוד, ובטח שלא להשוות. ברוב הרשויות אין אפילו דיון על תוכניות עבודה. זה לא ניהול של המאה ה-21".

אדמון. "מקווים שהתושבים ילחצו". צילום: אריאל בשור / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

אדמון מוסיף: "בחלק מהעיריות אין אפילו תיעוד דיגיטלי מסודר. יש להן הרבה תיקיות מעלות אבק. יש רשויות מקומיות שאפילו אין להן אפילו אתר. אתה לא יכול לדעת אפילו למי לפנות. צריך להתקשר למוקד העירוני או להגיע פיסית לעירייה".

לאחרונה החלה הסדנא לידע ציבורי בקידום פרויקט שנועד להביא לשינוי במצב זה. "מדובר בפרויקט שנועד לאפיין מודל של רשות מקומית פתוחה, ולספק לרשויות כלים ליישם את המודל הזה", אומר אדמון. "המטרה היא ליצור פלטפורמה שמורכבת מכמה מערכות טכנולוגיות. חלק מהיכולות האלו קיימות כבר ברמה הלאומית, כמו התקציב הפתוח, אז לעשות את זה ברמה המקומית זה לא כזה קשה. אנחנו נתחיל בפיילוט בכמה רשויות חזקות וגדולות, כי זה דורש גם תהליך פנימי בעירייה, קודם מהתקציב ואחר-כך אולי תכנון ובנייה. ברגע ששלוש או ארבע עיריות יתחילו לפתוח את עצמן לציבור, אנחנו מקווים שרשויות אחרות לא יוכלו לסרב או שהתושבים ילחצו עליהן".

2 thoughts on “ישראל הפתוחה, חלק ד': הרשויות המקומיות – אין שקיפות, אין מידע ואין עם מי לדבר”

השאר תגובה