עקיצה קטנה מ"הארץ"

מאמר ב"הארץ" מדבר בשבחיו של טיפול רפואי בארס דבורים, או אפיתרפיה, אשר מסיבה לא ברורה "הממסד הרפואי בישראל מסרב להכיר בו כתרופה". המאמר, שמתפרסם תחת מדור ה"בריאות" של אתר העיתון מתיימר לספק מבט אובייקטיבי להליך טיפול רפואי שהממסד לא הכיר בו, ושיכול לרפא מגוון מחלות, החל מאסתמה ושיגרון, עבור בלחץ דם גבוה ומחלות אוטואימוניות, וכלה במחלות כמו סרטן וטרשת נפוצה!

איזו מן תרופת פלא מבטיחה היא זו? אילו מחלות נוראיות היינו יכולים לרפא אם רק הממסד הרפואי הסתום היה פותח את הראש? נשמע מבטיח מאוד, הבה נגלה במה מדובר בדיוק.

הרופאה בדרך לעבודה. צילום: Muhammad Mahdi Karim

ראשית, כותב מחבר המאמר, אחד אלון גמליאלי (עוד נחזור אליו):

"דיקור בארס דבורים התחיל כבר בתקופות קדומות: היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (377-460 לפנה"ס), השתמש בארס דבורים לריפוי מחלות שגרוניות וכינה אותו 'תרופה מוזרה מאוד'. הארס מתואר בכתבים הודיים וסיניים עתיקים (500 לפנה"ס) ובקוראן נכתב כי הדבורה 'מחזיקה בכרסה נוזל שהוא תרופה לאדם'.”

נו, מי יותר חכם מאנשים שחיו לפני כמה אלפי שנים? אני כבר רץ לדקור את עצמי בדבורה, רגע אחרי שאני לוקח קמע נגד כאב ראש ועובר ניתוח בלי הרדמה. אבל רגע, חשבתי, בכל זאת מדע הרפואה התקדם קצת באלפי השנים שחלפו מאז שבחורים בטוגה עקצו אנשים עם דבורים. אולי כדאי לבדוק מה אומר המחקר העדכני יותר?

למזלי, גמליאלי בא לעזרתי:

“בשנת 1859 התפרסם מאמר מדעי ראשון בצרפת המתאר ריפוי של דלקות מפרקים ואף סרטן עור בעזרת ארס דבורים. אחריו התפרסמו עוד ועוד מסמכים ועדויות של רופאים שטיפלו בהצלחה בארס דבורים במחלות שונות, אך הממסד הרפואי סירב אז ומסרב גם היום להכיר בארס כתרופה".

הממסד הרפואי מסרב, שמעתם את זה? ברוב חוצפתו הוא מסרב! איך הוא מתעלם ממחקר חשוב שנעשה לפני יותר מ-150 שנה (והרי כבר ביססנו קודם שישן יותר = טוב יותר). אבל אני לא אתעלם, ואקרא את המחקר המדובר לפרטיו. אך אבוי, כל ניסיון למצוא את המחקר המקורי בגוגל כשל. ההתייחסויות הבודדות אליו היו באתרי אפיתרפיה או רפואה טבעית. שם גם גיליתי שהמדען המדובר הוא לא אחר מאשר ברנש בשם ד"ר Desjardins, דמות מסתורית ללא שם פרטי או אזכור אחר ברשת.

אז את המחקר (שפורסם לפי אחד האתרים בכתב העת (הבדוי?) Medical Bee Journal, שחיפוש אחריו בגוגל מספק ארבע תוצאות באנגלית ועוד 5,000 ומשהו בקוריאנית), או בצר לי מחקרים עדכניים יותר שמצטטים אותו, לא הצלחתי למצוא. אפילו לא במאגרי מידע של מאמרים מדעיים כמו פאבמד או סקופס. שמות מדענים ומחקרים אחרים, כולם מהמאה ה-19, שצוינו באתרים אחרים התגלו כאמיתיים באותה מידה.

אבל אז חשבתי שאולי ב-150 השנים האחרונות היו עוד כמה מחקרים, אולי אפילו עדכניים יותר. אחרי הכול גמליאלי עצמו טוען כי "ארס הדבורה נחקר באוניברסיטאות ומכונים ברחבי העולם”. למרבה הצער, הוא לא מפרט את שמות המחקרים או תוצאותיהם, ונאלצתי לבצע את העבודה בעצמי.

התחנה הראשונה, כמובן, ויקיפדיה, שם מוזכרים בערך בנושא שלושה מחקרים שנעשו לבדיקת יעילות ארס דבורים בטיפול בטרשת נפוצה. באוניברסיטת Allegheny בוצע מחקר בחולדות, בו נמצא שלארס דבורים אין השפעה חיובית על תסמיני טרשת נפוצה. למעשה, הקבוצה שקיבלה ארס דבורים הפגינה תסמינים חריפים יותר מקבוצת הביקורת. שני מחקרים אחרים, באוניברסיטת ג'ורג'טאון ובהולנד, שנעשו בבני אדם, העלו גם הם שארס דבורים לא מקל על תסמיני המחלה הקשה.

חייך, עקצו אותך. צילום: Waugsberg / CC-by-sa

אבל הוויקיפדים הם עם קשה עורף. בוודאי העלימו כמה מחקרים חשובים. ואכן, בדיקה בפאבמד גילתה כמה מחקרים בהם נטען כי לארס דבורים יש תכונות חיוביות שונות כמו למשל בטיפול במחלות עורקים, או מחלות כבד. עם זאת, הניסויים נערכו על עכברים, ולנבדקים לא ניתן ארס טהור כי אם רכיבים שזוקקו ממנו בהליך קפדני או שניתן בצורה מהולה ביותר. בנוסף, כל המחקרים האלו הגיעו מצוות חוקרים אחד במוסד אחד, Catholic University of Daegu בקוריאה הדרומית – לא בדיוק ממוסדות המחקר המובילים בעולם – וכולם פורסמו ב-The American Journal of Chinese Medicine, כתב עת שעוסק ברפואה אלטרנטיבית ובפירוש לא מהחשובים שבכתבי העת המדעיים.

ב-2010 התפרסם בכתב העת Progress in Neurobiology מאמר שסקר את המחקרים השונים שנעשו בתחום. המאמר מתמקד בארס דבורים כאמצעי לטיפול בכאב, והגיע למסקנה שאף שבקרב מכרסמים נמצאו תוצאות חיוביות להזרקת ארס דבורים (מסקנה המתבססת במידה רבה על מחקריי הקוריאנים), הרי שבקרב בני אדם טרם בוצעו מחקרים גדולים ומקיפים שמאפשרים לספק קביעה חד-משמעית (אם כי כמה מחקרים שנעשו, חלקם ללא קבוצת ביקורת, הראו תוצאות מעודדות).

איזו אכזבה. מסתבר שארס דבורים לא הוכח כיעיל באמת לטיפול במחלות חריפות, ומחקרים רציניים שנעשו בבני אדם דווקא העלו מסקנה הפוכה. אולי הייתי צריך להבין את זה כבר כשכותב המאמר דיבר על טיפול באמצעות עקיצה (בניגוד למתן ארס דבורים שעבר טיפול ועיבוד) שמתבצעת "בנקודות דיקור לאורך המרידיאנים – קווי זרימת 'אנרגיית החיים' (צ'י)”.

אבל מחשבה אחת עדיין הטרידה אותי: איך מחבר המאמר כותב דברים כאלו בלי לבדוק אותם לעומק? איפה האחריות העיתונאית? השורה האחרונה הבהירה הכול: “הכותב הוא מייסד ומנהל המרכז הישראלי לאפיתרפיה". ואם אתם מאמינים לו, יש לי כאן טוניק נחשים שמרפא איידס ומבטל ברית מילה. רק 100 שקל למיליליטר, ואני עוד מפסיד עליכם.

12 thoughts on “עקיצה קטנה מ"הארץ"”

  1. נהניתי מאוד לקרא את הפוסט, תודה.
    מוויאנט אנחנו כבר רגילים לכתבות כאלה, אך מעיתונים רציניים אנו מצפים ליותר.
    ואם בעקיצות עסקינן, במוסף כלכליסט פורסמה בסוף השבוע כתבה מגוכחת באותה מידה על דבש רפואי קסום ומרפא כל (ראש השנה מישהו?). הכתבה ראויה לטיפול דומה. תגובה ביקורתית אך מנומסת שלי לא פורסמה. אולי בגלל שהיה בה קישור לכתבה יותר רצינית בנושא בעיתון הארץ.
    עיתונים, מה אפשר לעשות? ;-)

  2. כל הכבוד!!! הייתי מעדיף לקרוא את מה שכתבת מאשר את המאמר המקורי של הארץ.

  3. לכל הידענים המבקרים והמזלזלים בארס דבורים. כמי שחלתה והחלימה ממחלה אוטואימונית בעזרת ארס דבורים אני מרגישה שנעשה כאן עוול גדול לתרופה המדהימה הזו וגם לאלון גמליאלי שהינו מטפל מנוסה, רציני שמצליח להביא תוצאות זאת אומרת החלמה לאנשים כמוני, שנאמר להם על ידי הרופאים שלהם שלעולם לא יחלימו. יש אלפי עדויות על החלמה ברחבי העולם. ולמלומד הנכבד שעשה "מחקר" על הארס ולא מצא אינפורמציה שתאמת את הכתבה – צר לי אך לא פנית למקורות הנכונים ובנוסף – אתה מתייחס למחקרים ואך ורק למחקרים. אם לא חקרו את זה אז זה לא קיים?ואכן לא חקרו את הארס בשיטות מקובלות ברפואה המערבית. יש רופאים רבים ברחבי העולם שמטפלים בארס. זהו תחום רציני שיעילותו הוכחה נסיבתית אלפי פעמים.
    כחולה שמכירה ומעריכה את הארס ותכונותיו המרפאות אני מודה כל יום על המזל שנפל בחלקי להיות מטופלת בארס דבורים על ידי אלון גמליאלי במקום לקחת כימותרפיה, קורטיזון ושאר רעלים.
    שנה טובה ושתהנו רק מדבש…

    1. יכול להיות שהחלמת אחרי שאיזה תמהוני דקר אותך עם דבורים (אני אישית בספק וחושד שאת סתם בודה מעשיות), אבל זה לא אומר שזו הסיבה להחלמתך הפלאית שבוודאי שמטה את לסתות הרופאים.

      אם לא פניתי למקורות הנכונים, אשמח אם תפני אותי את למקורות אלו. בניגוד לטענתך, כן חקרו את הארס, אך שום מחקר רציני לא הצליח להוכיח את יעילותו, אלא להפך. הלינקים נמצאים בפוסט.

      אם גמליאלי ריפא הרבה אנשים, אדרבה: שיציג נתונים ונעמיד אותם לבדיקה. אשמח גם לשמוע על אותם "רופאים" ברחבי העולם שמטפלים בארס ועל הצלחתם המתועדת בטיפול בו.

      זהו תחום שרלטני, שיעילותו לא הוכחה מחוץ למסגרת אנקדוטלית שלא ניתן ללמוד ממנה דבר (הוכחה נסיבתית, למצער, אינה הוכחה כלל. לכל היותר עדות או ראיה מפוקפקת).

      אגב, מחלה אוטואימונית שמטופלת באמצעות כימותרפיה? מעניין…

      1. לכבוד עומר כביר הנכבד שמי אבי מטופל אצל יובל טיב מצפון הארץ אשר בזכותו היום אני כמעט ונקי מפסוריאזיס לאחר שניסיתי כמעט הכל אך ללא הועיל .
        אני מוכן להיפגש איתך מתי שתרצה ואספר על כל התהליכים הנפשיים והפיזיים שעברתי בזכות הדבורים ובזכות איש יקר שהראה לי שאפשר אחרת זה עובד תאמין לי.
        היום הבשורה שלי על פיתרונות למחלות שונות עוברת כמו בשדה קוצים אז אתה יכול להמשיך ולהיות סקפטי או להיפגש איתי ולהיווכח בעצמך ולא להסית אנשים כנגד טיפול זה!!! י

  4. למצער, עולם המדע מחליף כל כמה שנים את עמדותיו ומהלל תאוריות חדשות כנכונות (להרגע) שזה מצויין,ֿ אלמלא דוגמות ששרדו שנים רק בשל פוליטיקה דת או כלכלה. מה חשב המדע על מי מסתובב סביב מי במשך לא מעט שנים?

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.