ותודה לתעודת העיתונאי שביטלה לי את העיקולים

זאת תעודת העיתונאי שלי (תמונה מזעזעת, אני יודע):

היא נותנת לי הרבה דברים, מעבר לתפקידה הרשמי כאמצעי זיהוי באירועים שאני מסקר: כניסה חופשית לפארקים לאומיים בארץ, כניסה חינם למוזיאונים בחו"ל, פעם אחת היא אפילו הצילה אותי מהכלא הסיני (על אמת, תזכירו לי לספר לכם בהזדמנות), והיום היא עזרה לי למחוק חוב ממס הכנסה ולבטל עיקולים שהוטלו על כל נכסיי. בלי לצאת מהבית, בלי לרדוף אחרי כל העולם ואשתו, ועם שירות אדיב ברמת VIP.

כבר סיפרתי בפוסט הקודם על העיקול המפתיע שהוטל בגלל חוב לא ברור. הפוסט זכה לתפוצה נאה יחסית לבלוג זה, עם כמה מאות כניסות, יותר מ-60 לייקים וכ-45 ציוצים. פוסט הקידום בפייסבוק צבר 24 שיתופים ומספר דומה של לייקים, ופוסט קידום של "צדק חברתי – חדר המצב" זכה למספר נאה של 35 שיתופים. בסך הכול, באזז רשת צנוע אך נאה.

במקביל, ניצלתי את מעמדי ככתב ב"כלכליסט" ופניתי לדוברת רשות המסים. היא לא ענתה אבל כמה דקות לאחר מכן, בסביבות 12 בצהריים, התקשרה אחת העובדות שלה, אריאלה, כנראה אחרי שנחשפה לעדכונים בנושא ברשת. איני יודע האם דוברות רשות המסים הייתה יוצרת אתי קשר בכל מקרה רק בעקבות התהודה ברשת, אבל אני מאמין שהדבר נעשה מכיוון שאני עיתונאי בכלי תקשורת ארצי גדול. אחרי הכול, בעת שאריאלה התקשרה הפוסט עוד לא צבר תאוצה משמעותית במיוחד.

מיהרתי להעביר לאריאלה את המסמכים הרלוונטיים, והיא הבטיחה לבדוק את הנושא. אחרי כשעה וחצי התקשר אלחנן גלצר, המנהל האזורי של משרד מיסוי מקרקעין מחוז מרכז, ואדם נחמד ואדיב ביותר בכל קנה מידה. אלחנן עשה עבודה נאמנה ומהירה והצליח לגלות את מקור החוב. מבלי להרחיב יתר על המידה, אומר רק שמדובר היה לכאורה בחוב מס רכישת דירה שאף ששולם במלואו לא נרשם לזכותי אלא רק לזכות זוגתי. באשר לאי קבלת הודעה על עצם קיום החוב, אמר אלחנן שנשלחו בקשות תשלום והתראות לעורכת הדין שלנו (היא אומרת שלא קיבלה. מכיוון שמדובר באמה של זוגתי אין שום סיבה לפקפק בדבריה) ולכתובת הקודמת שבה התגוררתי (למרות שהכתובת הנוכחית היא זו הרשומה במשרד הפנים זה קרוב לשנה).

כך או כך, אלחנן פעל במקצועיות ובזריזות וקצת לפני 15:00 התקשר שוב לבשר שהחוב אופס/בוטל ואיתו גם העיקולים. אין ספק, מרגע שדוברות רשות המסים נכנסה לתמונה השירות היה אדיב, מקצועי, מהיר ויעיל. הבעיה, מבחינתי, היא כל מה שקרה לפני כן. אני לא מדבר על עצם רישום החוב או על שליחת או אי-שליחת בקשות התשלום וההתראות – לכל אלו אפשר לעלות טיעוני אשם תורם (אני לא אסכים אתם, אבל אפשר).

אני מדבר על כך שמרגע היוודע דבר העיקול עצמו, ביום חמישי שעבר, כל הניסיונות לפתור את הבעיה כאזרח מן השורה לא הניבו תוצאות: האנשים הרלוונטים במס הכנסה לא השיבו לטלפון, פקסים שנשלחו לא זכו למענה. רק אחרי פרסום הפוסט ובעקבות התערבות הדוברת הדברים זזו.

בתור עיתונאי, יש לי גישה לדרכי פעולה ופתרון בעיות שמרבית האנשים לא זכאים להן. הרבה בעיות, שאדם אחר היה נאלץ להשקיע שעות ונסיעות ארוכות בפתרונן, מסתדרות בשיחה לדובר. בצדק צייץ מיכאל בירנהק, "עכשיו רק השאלה איך אמור להתמודד אזרח שאין לו כוח כמוך". מה באמת יכול לעשות אזרח שהוא לא עיתונאי? הוא יכול לפנות לפייסבוק ולטוויטר, לכתוב על צרותיו, לקוות שהפוסטים יעוררו תגובה ויראלית נרחבת ומספקת שתגרור התייחסות מצד כלי תקשורת או מצד הרשות הפוגעת עצמה. סיכוי לא גבוה, אבל אפשרי והדבר עבד במקרים רבים בעבר.

אבל זה לא תמיד עובד, ולא לכולם יש את הגישה או הידע הדרושים על מנת לפעול באמצעים אלו. עניים בלי מחשב, קשישים, עובדים זרים שלא דוברים עברית – לכולם ולעוד רבים אחרים יש קושי אמיתי לנצל את הפלטפורמות החברתיות. מה הם יכולים לעשות? לרדוף אחרי פקידים בטלפונים, לוותר על יום עבודה וללכת למשרד הממשלתי בניסיון לפתור את הבעיה. להציג לזה, להתווכח עם ההוא. אולי יצליחו בסוף לבטל את החוב, אולי יישברו וישלמו רק כדי שיוכלו לקבל בחזרה גישה לחשבון הבנק שלהם.

וזאת אחת הבעיות הגדולות של מדינת ישראל: האטימות הביורוקרטית שהיא נחלתו של אזרח מהשורה. אנשים שהם לא VIP, סלב או סתם עיתונאים צריכים להתמודד בכוחות עצמם עם הממסד המנוכר. להם אין דוברת להרים אליה טלפון. כשהם רוצים לבטל חוב שגוי, אין להם תעודת עיתונאי שתעשה הוקוס פוקוס והם צריכים להתמודד לבד. "איך אמור להתמודד אזרח שאין לו כוח?" שאל בירנהק. הלוואי שהייתה לי תשובה מוצלחת לתת לו.

תוספת 3/12: דוברת רשות המסים, עידית לב זרחיה, שלחה תגובה לפוסט באמצעות התגובות. הנה היא שוב כאן כלשונה:

בוא נעשה קצת סדר בעובדות מנקודת מבטי- דוברת רשות המסים:
הפוסט שלך קפץ לי כהתראה של גוגל בנייד. כלל לא שמתי לב שאתה עיתונאי והאמת שדי התקוממתי על השימוש בביטוי חמאס אבל ראיתי אדם שחש שנעשה לו עוול אז ביקשתי מאריאלה לבדוק את העובדות. צר לי לנפץ את התאוריה אך לא היה כל קשר להיותך עיתונאי ולטיפול שקיבלת. אגב כלל לא קישרתי בין אותה שיחה שלא נענתה כי הייתי בישיבה לאותו פוסט עליו קיבלתי התראה כשעה לאחר מכן. בכל מקרה אני כמבן לא יכולה להיכנס לדיון בעובדות עצמן אך אני שמחה שהסוגייה באה על פתרונה ועדיין חושבת שעשית עוול גדול בביטויים טרור כלכלי ו”חמאס הכנסה” בייחס לעובדי ציבור שסה”כ מנסים לבצע את תפקידם לגבות את המסים הממנים את השירותים שהמדינה נותנת לך ולי.
עידית

לאור התגובה אבהיר כמה דברים. אף שבמקרה זה לא היה קשר בין מעמדי כעיתונאי לפתרון הבעיה, הרי שבמקרים רבים אחרים (לא רק שלי) הקשר ברור. הפוסט מציג את המקרה הספציפי שלי כדוגמה לבעיה מערכתית בכל שדרות השלטון: סתם אזרחים מהשורה מתקשים לקבל שירות ראוי מן הרשויות.

גם במקרה זה, הבעיה נפתרה רק בעקבות התערבות של הדוברת. אדם שאין לו את הכלים הטכנולוגיים שלי, ייתכן שלא היה מגיע בקלות כזו לידיעתה של עידית והיה נאלץ להתמודד עם הרשויות לבדו. וזו הפואנטה של הפוסט: בלי רעש או קשרים, קשה מאוד לקבל יחס אדיב, מהיר וענייני כמו זה שאני זכיתי לו. לפיכך, אני עומד מאחורי הדברים העקרוניים שכתבתי בפוסט, גם אם הדוגמה שלי אינה ההולמת ביותר את המצב.

לגבי השימוש בביטוי "חמאס הכנסה" – הוא נעשה בעיקר כדי להגביר את האימפקט ואת התפוצה של הפוסט. לא הייתה שום כוונה לפגוע אישית באנשים המצוינים שעובדים ברשות המסים.

11 thoughts on “ותודה לתעודת העיתונאי שביטלה לי את העיקולים”

  1. העלית את סוגיית הפגיעה בשמך הטוב עקב הטלת עיקולים שלא בצדק.
    כבר ניתנו פסקי דין בעבר המחייבים את הגורם המעקל-ברשלנות לפצות את מי שנגדו הוצא צו העיקול בגין הפגיעה בשמו הטוב.

  2. היי, גם לי בעבר היה "חוב" שמקורו בטעות של פקיד שגרמה לעיקולים. אבל ברגע שהתחלתי לכתוב ולהמציא אישורים הכל שב על מקומו בשלום. וללא הצגת תעודת עיתונאי (ויש לי כזו משנת 98).
    תנסה סיפור דומה עם ביטוח לאומי… שם רק תעודת הגירה או פטירה תעזור לך.

  3. בוא נעשה קצת סדר בעובדות מנקודת מבטי- דוברת רשות המסים:
    הפוסט שלך קפץ לי כהתראה של גוגל בנייד. כלל לא שמתי לב שאתה עיתונאי והאמת שדי התקוממתי על השימוש בביטוי חמאס אבל ראיתי אדם שחש שנעשה לו עוול אז ביקשתי מאריאלה לבדוק את העובדות. צר לי לנפץ את התאוריה אך לא היה כל קשר להיותך עיתונאי ולטיפול שקיבלת. אגב כלל לא קישרתי בין אותה שיחה שלא נענתה כי הייתי בישיבה לאותו פוסט עליו קיבלתי התראה כשעה לאחר מכן. בכל מקרה אני כמבן לא יכולה להיכנס לדיון בעובדות עצמן אך אני שמחה שהסוגייה באה על פתרונה ועדיין חושבת שעשית עוול גדול בביטויים טרור כלכלי ו"חמאס הכנסה" בייחס לעובדי ציבור שסה"כ מנסים לבצע את תפקידם לגבות את המסים הממנים את השירותים שהמדינה נותנת לך ולי.
    עידית

    1. מבדיקה שעשיתי לכתובת ה-IP של מחבר/ת תגובה זו, עולה שהיא נשלחה באמצעות שירות VPN (ככל הנראה הוטספוט שילד). ביום ראשון אברר האם דוברת רשות המסים היא אכן כותבת תגובה זו, ובמידה שכן אפרסם תיקון לפוסט והבהרה.

    2. אני דווקא חושב ש"חמס הכנסה" הוא שם מתאים. תגובתך רק מחזקת את האמירה לגבי האטימות הביורוקרטית". משרד האוצר, רשות המיסים ושלוחיהם במס הכנסה פועלים כגובי דמי חסות, כנגד כל התחשבות מינימאלית ובלי לקחת בחשבון את הפגיעה בשמם הטוב של האזרחים.
      גם את גבירתי כנראה לא מבינה שאת "משרת ציבור" ולא רודפת ציבור.
      ראו הקבוצה בפייס הלובי נגד אפליית נשים ע"י רשויות המס – http://www.facebook.com/groups/335460973165455/
      וגם וידאו מדהים של ח"כ הרב גפני, בוא מותח ביקורת נוקבת על התנהגות הגופים האלה, ועל אוזלת ידם של האזרחים מול הכוחנות. – https://www.youtube.com/watch?v=FU0gAgf2RHg&feature=g-crec

  4. א.ג.נ
    ראשית ישר כוח לך בנושא "חמאס הכנסה"
    שנית דע לך שאתה לא יודע כמה נכונה
    המילה "חמאס" הכנסה . אני הותקפתי פיזית, ע"י חוקר חמאס הכנסה.וכל זאת
    בגלל דרישה שלי להחזר מס שנגבה שלא
    כחוק. האירוע הוא הזוי.אני בן 65 ואין לי מושג איך מפרסמים באינטרנט
    סיפור אמיתי על אלימות פיזית במשרדי מחלקת החקירות של "חמאס" הכנסה. חזרו אלי להדרכה. שאו ברכה
    אברהם אלון

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.