צפוף באוזן: אפל נגד ספוטיפיי

אחרי שכשלה בכיבוש תחום הסטרימינג באמצעים לגיטימיים, פונה אפל לתרגילים מלוכלכים: יוזמה שמקדמת החברה תזניק את התמלוגים שמשלמת המתחרה המרכזית ספוטיפיי, בעוד ששירות אפל מיוזיק לא ייפגע

אפל מיוזיק
איור: ערן מנדל / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

כבר אי אפשר להכחיש זאת: שנה אחרי שהושק, שירות המוסיקה בסטרימינג אפל מיוזיק, רחוק מלהיות ההצלחה המסחררת שלה קיוו בוודאי באפל. 15 מיליון מנויים משלמים הם לא כישלון מוחלט, אבל לחברה שרגילה להיות בצמרת, עם המוצרים הטובים ביותר, הלקוחות הנאמנים ביותר והבאזז העצום מאחורי כל מוצר חדש ודאי קשה להיות מקום שני מרוחק אחרי ספוטיפיי. המתחרה השוודיות מחזיקה בפי שניים מנויים משלמים ובעוד 70 מיליון מנויים במסלול חינמי, שלא קיים באפל מיוזיק (פרט לתקופת ניסיון בת שלושה חודשים).

אז אחרי שהשתמשה כבר בכל ארסנל הכלים המקובל – פונקציות ייחודיות בדמות רשימות השמעה של עורכים אנושיים ורשת חברתית למוסיקאים (שפחות או יותר התרסקה על הפרצוף); עסקאות בלעדיות עם אמנים מובילים דוגמת דרייק; קמפיין מתוקשר בכיכובה של טיילור סוויפט; ואפילו עיצוב מחדש של האפליקציה – הגיע הזמן לפנות לתרגילים מלוכלכים על מנת לעצור את המתחרים.

והתרגיל שבו נקטה אפל לאחרונה כל כך נכלולי ומלוכלך, שהוא בוודאי היה גורם למייסד ולמנכ"ל המיתולוגי סטיב ג'ובס לחייך בהנאה לו היה עדיין בין החיים. הוא מסתתר מאחורי הצעה תמימה לכאורה, כזו שמתיימרת לסייע למפעילי שירותי סטרימינג ולאמנים. כיום, התמלוגים שמקבלים אמנים וחברות מוסיקה בעקבות השמעת שיריהם בשירותי סטרימינג משולמים לפי מבנה מורכב וקשה להבנה, במסגרתו שיעור התמלוגים משתנה בהתאם לגורמים כמו סוג השירות (חינמי או בתשלום, כזה שזמין רק למחשבים או גם למובייל, שירות שכולל גם האזנה לא מקוונת או סטרימינג בלבד) או אורך השיר, כאשר על כל שיר משולמים לעתים שני סוגי תמלוגים נפרדים.

ג'ובס באחת מהופעותיו הפומביות האחרונות, ב-2010. צילום: Matthew Yohe / CC-by-sa
ג'ובס באחת מהופעותיו הפומביות האחרונות, ב-2010. היה גאה. צילום: Matthew Yohe / CC-by-sa

הצעה שהגישה אפל לנציבות תגמולי זכויות יוצרים, ושנחשפה בניו יורק טיימס, מבקשת להיפטר מכל המבנה המסורבל הזה תמורת מתכונת פשוטה הרבה יותר במסגרתה ישולמו תמלוגים של 9.1 סנט על כל 100 השמעות. אם תתקבל ההצעה, היא תהיה בתוקף בין 2018 ל-2022.

לכאורה, מה יכול להיות טוב יותר? לאמנים יהיה קל יותר לעקוב אחרי התמלוגים שמגיעים להם, וחברות הסטרימינג לא ייאלצו להתמודד עם מערכות חישוב מורכבות, מבלבלות ויקרות לתפעול. אבל בפועל, מדובר בפצצה מתקתקת שנועדה לחבל בפעילות של המתחרה הגדולה ספוטיפיי. שכן קבלת ההצעה של אפל משמעה עלייה חדה בתמלוגים שמשלמת ספוטיפיי, באופן שייפגע משמעותית בהכנסותיה.

בעיקר, מדובר בזינוק בדמי התמלוגים שמשלמת ספוטיפיי על האזנה לשירים במסלול החינמי שלה. חברות מוסיקה מתלוננות זה זמן רב שהתמלוגים שהן מקבלות במסלולים חינמיים או בשירותים ללא תשלום דוגמת יוטיוב נמוכים מדי, ולאחרונה אף היו טענות אלו בסיס לעימות מתוקשר עם שירות שיתוף הווידיאו של גוגל. אפל עצמה התייחסה לסוגיה זו בהצעתה, כשכתבה שלשיר שמועבר בסטרימיג "יש ערך קבוע, בלי קשר למודל העסקי שבו בוחר ספק השירות".

אפל מיוזיק. הגיע הזמן לתרגילים מלוכלכים
אפל מיוזיק. הגיע הזמן לתרגילים מלוכלכים

אז אפל הגישה הצעה שיישומה יביא לעלייה משמעותית בהוצאות של המתחרה הראשית שלה בתחום, כזו שיכולה לסנדל את פעילותה. אבל הנכלוליות של הצעה זו מרשימה עוד יותר, ולא מכיוון שמדובר בעליית מחירים שאפל לא תתקשה לעמוד בה אלא מכיוון שזו כלל לא תשפיע עליה – לאפל יש עסקאות נפרדות עם חברות המוסיקה, שעוקפות את המודל הקיים או המוצע, ולכן ההצעה לא תשנה את מבנה התמלוגים שמעבירה החברה. אפל מגישה הצעה שתפגע משמעותית במתחרותיה, אבל שלא תשפיע עליה בשום אופן – ג'ובס לא היה מתכנן את זה טוב יותר.

הדיווח על ההצעה מתפרסם כשבועיים וחצי אחרי תחילתו של עימות מתוקשר בין אפל לספוטיפיי, כשהראשונה סירבה לאשר עדכון לאפליקציית האייפון של האחרונה, אחרי שזו הסירה את האפשרות להירשם דרכה לשירות הפרימיום בתשלום שלה. באפל טענו שמדובר בהפרה של כללי האפסטור, ובספוטיפיי הגיבו בהאשמות שלפיהן אפל מבקשת לפגוע בחברה על רקע התחרות עם אפל מיוזיק.

אם למישהו היה אז עוד ספק בנוגע ליושרה של אפל, בא המהלך הנוכחי ומבהיר טוב מאוד לאן מכוונת החברה: מלחמה חצי-חשאית שבה, תחת מעטה של תירוצים כמו "שמירה על כללים" ו"תשלום הוגן לאמנים", תנקוט אפל בכל טריק נכלולי (אך חוקי) שברשותה כדי לפגוע בפעילותה של חברה שאותה לא הצליחה להביס בתחרות ישירה והוגנת.

טים קוק בצילום ישן מ-2009 כי זה מה שמצאתי בוויקיפדיה. הולך בעקבות רבו? צילום: Valery Marchive / CC-by-sa
טים קוק בצילום ישן מ-2009 כי זה מה שמצאתי בוויקיפדיה. הולך בעקבות רבו? צילום: Valery Marchive / CC-by-sa

לא מדובר בפעם הראשונה שאפל יוצאת למאבק שכזה. כשסטיב ג'ובס הכריז מלחמה גרעינית על אנדרואיד, החברה פתחה במאבקי פטנטים גלובליים והשקיעה עשרות מיליונים ואולי אף מאות מיליונים של דולרים בקרבות משפטיים יקרים שנועדו לחסום פעילות של יצרניות אנדרואיד ובראשן סמסונג.

העובדה שבסופו של דבר החברה לא ממש הצליחה לחבל בפעילות אנדרואיד לא מפריעה לה לחזור לזירה להתמודדות חדשה מסוג זה, הפעם כדי לקדם את אפל מיוזיק. אולי סבורים שם שספוטיפיי היא פשוט יריבה קלה יותר מגוגל ושותפותיה. ואולי, מורשת סטיב ג'ובס מוטמעת כל כך עמוק בדנ"א של אפל שהיא פשוט לא יכולה להתנהג אחרת.

(פורסם גם בכלכליסט בגרסה קצרה יותר. תודה לליאור באקאלו על העריכה)

הרגע שבו השידורים החיים בפייסבוק ניצחו את ערוצי הטלוויזיה

ניסיון ההפיכה בטורקיה היה הרגע שבו שידורי הווידיאו החיים מפייסבוק וטוויטר ניצחו את ערוצי הטלוויזה המסורתיים. הדמוקרטיה החלקית של ארדואן ניצלה לא מעט הודות לדמוקרטיזציה של הרשת

יום שבת, 1:02 לפנות בוקר. זה הרגע, פחות או יותר, שבו ניצחו הרשתות החברתיות, ופייסבוק בראשן, את התקשורת המסורתית. בשעה זו, מי שעבר לשידורי חדשות בטלוויזיה על מנת לקבל את העדכונים האחרונים מההפיכה הצבאית בטורקיה, לא זכה רק לשידורים מהשטח שצולמו על ידי צוותים מקצועיים והועברו באמצעות ניידות שידור משוכללות ומערך משדרים מתקדם – אלא ראה גם שידורי וידיאו שגולשי פייסבוק צילמו והעבירו באמצעות פלטפורמת השידורים החיים של הרשת החברתית.

דיווח בטוויטר על חסימת הגשרים מעל הבוספורוס. הקדים את התקשורת המסורתית

לא היתה זו הפעם הראשונה שבה דיווחים ברשתות החברתיות שיחקו תפקיד דומיננטי באירוע חדשותי מתגלגל, ואפילו באירוע כמו הפיכה צבאית. אין כבר גולש שלא יודע שכדי לקבל עדכונים מהירים וחמים מהשטח הולכים קודם כל לרשתות החברתיות. זה קורה דרך קבע באסונות טבע כמו רעידות אדמה, ומהפכות עממיות כמו האביב הערבי או ההפיכה הירוקה באיראן ב-2009: דיווחים, תמונות וסרטונים זורמים ומספקים תמונות מצב לא מסוננת, ולעתים בעלת אמינות בעייתית, זמן רב לפני הגעת המידע לכלי התקשורת הגדולים.

וגם כאן לא היה המצב שונה: דיווחים על אירועים כמו סגירת הגשרים מעל מצרי הבוספורס או מעבר של מטוסי קרב בשמי אנקרה, מלווים בתמונות וסרטונים, הופיעו בטוויטר לפני שהגיעו ל-CNN. אבל להפיכה הנוכחית הצטרף גורם נוסף, משמעותי עוד יותר, שלא היה קיים באירועים אחרים: פלטפורמות השידורים החיים ברשתות החברתיות, ובמיוחד זו של פייסבוק.

הפלטפורמות נמצאות בשטח כבר כמה זמן – פריסקופ של טוויטר, הוותיקה יותר, הושקה במרץ 2015 וזו של פייסבוק, שמכונה פשוט Facebook Live, הושקה לכלל הגולשים באפריל השנה. בתקופה זו הצליחו השתיים, ובמיוחד זו של פייסבוק, לעלות לסדר היום התקשורתי נושאים חשובים הודות לתקריות מסעירות שהועברו בשידור חי כמו ירי למוות של חשוד בידי שוטרים בארה"ב, או מחבל שהפעיל שידור אחרי קצין משטרה צרפתי ואת בת זוגו.

אירועים אלו סייעו למצב את פלטפורמות אלו כמקור לדיווחים חדשותיים גולמיים בזמן אמת. אבל מדובר היה בדיווחים ספורדיים, נדירים. ההפיכה הצבאית בטורקיה יצרה משהו אחר לגמרי. ראשית, מאות גולשים טורקיים העבירו שידורים חיים בו-זמנית מחלקי המדינה השונים, וגם חסימת הגישה לפייסבוק, טוויטר ויוטיוב במדינה לא היה בה כדי לעצור את שטף השידורים.

שנית, גולשים אחרים יכלו למצוא שידורים אלו בקלות, בזכות מפה אינטראקטיבית של פייסבוק שמציגה בזמן אמת את השידורים החיים שמועברים ממקומות שונים בעולם. וזה, אולי השינוי החשוב ביותר: דיווחים בזמן אמת תמיד היו ברשתות חברתיות, אבל כדי להגיע אליהם היה על הגולש צריך להיות במעגל החברתי הקרוב של מוסר הדיווחים, או לחכות שהדיווח יזכה לתפוצה ויראלית גדולה מספיק על מנת שיגיע למספר רחב של גולשים. התוצאה היתה שמרבית הגולשים נחשפו לדיווחים שלמרות הפוטנציאל החופשי שלהם עברו דרך מסננת כלשהי, ורק מי שהשקיע וחפר יכול היה להגיע למקורות הראשוניים ונטולי הפילטרים – דבר שקשה במיוחד כאשר מדובר באירוע שמתרחש במדינה שבה השפה המדוברת אינה מוכרת לגולש.

טורקיה, מפת המהפכה בפייסבוק
מפת המהפכה: השידורים החיים בפייסבוק, קצת לפני חצות וחצי בליל שבת

המפה החיה של פייסבוק שינתה את המצב מקצה לקצה. בזכותה, לא צריך לצפות בטלוויזיה כדי לדעת מה קורה. גם לא צריך לחפש משתמשי טוויטר בעלי ידע שיכולים להכווין לדיווחים הראשוניים שרצים ברשתות. כל משתמש יכול להיכנס, לראות איפה יש שידור חי, להתחבר ולדפדף ביניהם, כשהבלטה של שידורים מרובי צופים מסייעת לאתר את הנקודות החמות.

ומי שעשה את זה, זכה לתמונה חיה, נטולת-פילטרים ומרובת מוקדים של אירועי היום הראשון של המהפכה. בשידור אחד, אזרחים עטופי דגלים צועדים ברחוב. באחר, מאות מפגינים צועקים ומנופפים בדגלים. בשידור נוסף נשמעים קולות ירי ברחובות, ובאחר גולש מתרגם לשפת הסימנים את הנאמר באחד מערוצי החדשות המקומיים. לא הכול מובן למי שאינו דובר טורקית, אבל יש דימויים וזואליים שלא מצריכים שום הסבר נוסף.

עד כמה שהרשתות החברתיות הפכו כבר לגורם דומיננטי בצריכת החדשות השוטפת של גולשים, דומה שדבר כזה לא היה עד עכשיו. היכולת להעביר שידורים חיים והגישה הקלה אליהם אפשרו לגולשים לקבל שידורים מעודכנים ונטולי פילטרים באופן שלא היה קיים עד עכשיו, וכזה שמאיים על שידורי הטלוויזיה המסורתיים באופן מוחשי הרבה יותר מבעבר.

למה לעבור לערוצי חדשות שמריצים בלופ חוזר שלושה קטעי וידיאו קצרים שהתקבלו באמצעות סוכנויות הידיעות, כרקע לקשקושים של פרשנים שהידע שלהם על המתרחש בשטח לא טוב בהרבה משל הצופים, כשאפשר לקבל תמונה חיה ואמיתית של מה שמתרחש בשטח, באדיבות אותם אנשים שנמצאים בלב האירוע החדשותי, שמהווים חלק ממנו ושיכולים לספק נקודות מבט רחבות ומגוונת בשעות שבהן לאף אחד עוד לא ברור לחלוטין מה קורה בדיוק?

תובנה זו, כך נראה, לא חמקה מערוצי טלוויזיה בארץ ובעולם, שמיהרו לשלב את השידורים החיים מהרשת בדיווחים השוטפים שלהם, מי פחות ומי יותר, והעשירו את הדיווח החדשותי בשעות הראשונות.

באחר מהרגעים הביזאריים בלילה, נשיא טורקיה ארדואן התראיין לתחנה מקומית בשיחת פייסטיים באייפון

השידורים החיים של הגולשים הם לא חזות הכל, כמובן, וספק אם יוסיפו להוות גורם משמעותי כשהאירוע יתארך. בימים הקרובים, ככל שיותר עיתונאים זרים יגיעו לטורקיה וככל שיתקבלו יותר פרטים, תגיע שעתם הגדולה של כלי התקשורת המסורתיים. אלו יוכלו אז לספק דיווחי עומק ופרשנויות מלווים בצילומי סטילס ווידיאו איכותיים, לצד ניתוחים שמספקים תמונת מבט רחבה על האירוע והשלכותיו על טורקיה ומדינות אחרות, תוך מתן דגש לזווית המקומית שמשתנה בהתאם למדינה שבה פועל אותו כלי תקשורת.

שידורים חיים של גולשים, עם כל הריגוש שבהם, לא מסוגלים לספק תחליף לתמונת העומק ולהקשר שכלי תקשורת מבוסס יכול להציג בטווח הארוך יותר. אבל בכל מה שנוגע לטווח המידי, הדקות והשעות שלאחר פרוץ אירוע חדשותי מתגלגל, הרגעים בהם המידע דל וכמעט לאף אחד לא ברור מה קורה, ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה הוא רגע מכונן. הרגע שבו, במובנים רבים, שידורי הטלוויזיה המסורתיים הפכו למיותרים, הרגע שבו כל גולש שרוצה בכך יכול ליצור לעצמו ערוץ חדשות שמספק עם עשרות כתבים בנקודות שונות שמספקים לו בכל רגע מידע עדכני חסר תחליף.

ערוצי חדשות לא יכולים להציע תחליף לעושר המידע הזה. אבל הם כן יכולים למנף אותו, באמצעות אגרגציה חכמה של השידורים השונים שמועברים ותיווך המידע שבהם לצופים, באמצעות דברי תרגום או הסבר. אם לא ישכילו לעשות את זה, אם ימשיכו להסתמך בעיקר על המקורות המסורתיים שלהם ולא ימהרו לנצל את הפלטפורמה החדשה על מנת לספק תמונה רחבה יותר, הם עלולים לגלות שבאירועים הבאים יותר ויותר צופים מעדיפים בשעות הראשונות לקבל את המידע שלהם ישירות מהגולשים בשטח, ולחזור למדיה המסורתית רק אחרי שהתמונה התייצבה, כדי להבין את ההשלכות של מה שראו בפייסבוק.

(התפרסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)

משחקי כוח: 5 הערות על התביעה של הנתיב המהיר נגד ווייז

הנתיב המהיר. צילום: DMY / CC-by-sa
הנתיב המהיר. צילום: DMY / CC-by-sa

1. ניצול כוח. חברת הנתיב המהיר הגישה השבוע תביעה נגד אפליקציית הניווט ווייז (Waze), שבבעלות גוגל, בטענה שהפסיקה במפתיע להציע את הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב כחלופת הנסיעה המהירה ביותר בשעות העומס. לפי התביעה, המהלך מהווה ניצול כוחה המונופוליסטי של ווייז לפגיעה בתחרות.

2. אין מתחרים. טענת המונופול של ווייז מגוחכת במיוחד שכן היא מגיעה מגוף מונופוליסטי להחריד בעצמו: חברת הנתיב המהיר היא הגוף היחיד עם היתר להפעלת כביש אגרה בכניסה לתל אביב ולתעריפיה אין מתחרים. במקרה של ווייז אפשר לפחות לבחור באפליקציית ניווט מתחרה.

3. איפה ההטעיה. טענה מוזרה נוספת היא שפעולתה של ווייז היא בגדר "הטעיה צרכנית אסורה בהתאם לחוק הגנת הצרכן". אלא שטענה נכונה יותר תהיה שהפניית נהגים לנתיב המהיר היא ההטעיה האסורה: לא פעם נהגים שנכנסו לנתיב בטעות הופתעו לגלות חיובים של עשרות שקלים על נסיעה בת כמה דקות. בהפניית נהגים לנתיב, בוודאי שבלא התראה מספקת, ווייז מסתכנת בתביעות מצד הנהגים על התשלומים שבהם חויבו.

4. עודף תלונות. זו אכן הסיבה שווייז החליטה להפסיק להפנות נהגים לנתיב המהיר לאחר שקיבלה מספר עצום של תלונות בנושא. אחרי הכל, ווייז לא מבקשת לשרת את האינטרסים של הנתיב המהיר אלא את שלה, שמחייבים מאגר משתמשים גדול, פעיל ומרוצה. ווייז תעשה שירות דוב לה ולמשתמשיה אם תנווט אותם לנסיעה שעליה ישלמו, מילולית, מחיר כבד.

5. חוויית משתמש. הנתיב המהיר היא חברה לא פופולרית בקרב ציבור הנהגים, שמתלוננים על מחיר גבוה, על נוהלי גבייה תוקפניים ועל נתיב לא מספיק מהיר לטעמם. תביעה זו לא תוסיף לה כבוד ולא תסייע לה להגדיל את הכנסותיה. אם החברה רוצה יותר נהגים, שתפתה אותם במחירים סבירים יותר ותתמודד עם בעיות שגורמות להאטת הנסיעה בנתיב. התביעה נגד ווייז תיצור בעיקר עוד טינה, וספק אם תוביל לשינוי שלו ראשיה מייחלים.

(פורסם גם בכלכליסט. תודה לליאור באקאלו על העריכה)

העמדת הפנים של השר דרעי בסוגיית המאגר הביומטרי

אחת מההחלטות הבולטות הראשונות של שר הפנים אריה דרעי, כשנכנס לתפקידו מוקדם יותר השנה, היתה להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי בתשעה חודשים (אחרי שקודמו בתפקיד, סילבן שלום, החליט גם הוא להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים).

הסיבה הרשמית היתה רצון ללמוד את הנושא המורכב לעומקו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא בשליפה מהשרוול. ואף שהן תומכי המאגר והן המתנגדים לו סברו שאין צורך בהארכה כה ארוכה, לפחות הייתה ציפייה שהשר החדש ינצל את הזמן הרב על מנת ללמוד את הנושא ללא-משוא פנים ולקבל החלטה אובייקטיבית.

ואולם, תקוות אלו התנפצו כעבור זמן קצר כאשר בדיון של ועדת הפנים של הכנסת, שבו הציג דרעי את ההחלטה באופן רשמי, טען דרעי שאין מחלוקת בקרב מומחים על נחיצות המאגר. זאת, אף שמדעני המחשבי המובילים בישראל, בהם זוכי פרס ישראל ופרס ביטחון ישראל, התריעו שהמאגר מסוכן. בדיון שנערך בוועדת הפנים לפני ההצבעה על הארכת הפיילוט נתבררה עמדתו של השר עוד יותר, כשנציג משרדו אמר שדרעי מבין שאין מחלוקת על המאגר ושההחלטה שיקבל תהיה רק על טיבו – האם יכלול תמונות פנים וטביעות אצבע או תמונת פנים בלבד.

כעת, מסיר דרעי את המסכה האחרונה של העמדת הפנים, ובאירוע "חגיגי" שנערך בשבוע שעבר לרגל צירוף האדם המיליון למאגר הביומטרי אמר שב-2017 ההצטרפות אליו תהיה כבר בגדר חובה. אפשר לחזור על כל הטענות נגד קיום המאגר: על כך ששום מומחה מחשבים, כולל אלו של המדינה, לא מוכן להתחייב שהמאגר יהיה מאובטח ב-100%; על כך שלשום מדינה מערבית אין מאגר דומה, או העובדה שלא התבצעה בדיקה אמיתית של חלופות למאגר; או שגם אחרי שלוש שנות פעילות לא נמצאה הצדקה לקיומו.

אפשר גם להזכיר ששיעור האזרחים שמסכימים להצטרף למאגר נמצא בירידה קבועה וחדה מאז התחלת הפיילוט לפני כשלוש שנים, ושרוב מוחלט על מנפיקי תעודות הזהות או הדרכונים החדשים מסרבים להשתתף בניסוי; את התעלולים המפוקפקים שנוקט משרד הפנים על מנת לצרף למאגר אוכלוסיות כמו תלמידי תיכון או חיילים; ואת הכשלים הרבים שהתגלו בפיילוט.

אבל לא זו הבעיה כאן. הבעיה היא העמדת הפנים, ההונאה הציבורית שמהווה חלק מהתנהלותו של שר הפנים דרעי בנושא זה. דרעי ביקש להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, לכאורה כדי לאפשר לו לדון בנושא לעומקו ולקבל החלטה ללא משוא פנים. אבל המציאות היא שהשר החליט להפוך את המאגר לקבוע כבר לפני שביקש להאריך את הפיילוט, אולי בסמוך לכניסתו לתפקיד.

תקופת הפיילוט נועדה להיות תקופה של דיון ציבורי משמעותי, בעיקר בוועדות הכנסת שמפקחות על פעילות המאגר, אבל אחרי קרוב לשלוש שנים דיון כזה טרם נערך. הוועדות כמעט לא מתכנסות, ודיוניהן מתקיימים רק בסמוך להצבעות בנושא. אחת הוועדות אף לא כוננה בשנתיים הראשונות של הפיילוט.

הקמת המאגר הביומטרי היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שצפויה ממשלת ישראל לקבל, החלטה שתשפיע לא רק על כל אזרחי המדינה כיום אלא תהדהד גם דורות קדימה. דליפה של המאגר תגרום נזק בל-ישוער לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה. מדובר, ללא ספק, בפיילוט שצריך להיות תחת בחינה ציבורית משמעותית, שמצריכה דיון קבוע בפעילותו והשלכותיה, שמחייבת ממקבלי ההחלטות להגיע לסוגיה בראש נקי, לבחון אותה בנפש חפצה ולא להתעלם מהבטיה הבעיתיים והלא-נעימים.

במקרה של השר דרעי, לא נעשתה בחינה כזו. וכמי שמסקר מקרוב את המאגר הביומטרי מזה כשבע שנים, אני יכול להצהיר שלא מדובר בטעות, אלא במדיניות. תומכי המאגר בממשלה פועלים במכוון למסמוס הדיון הציבורי, מתנהלים בכוחניות כלפי מתנגדיהם, לא מהססים לנקוט בתרגילים מלוכלכים על מנת לנסות ולהשקיט קולות שמתנגדים להם, ומנסים לייצר מצג שווא לגבי נחיצות המאגר והצלחת הפיילוט. בהזדמנויות הנדירות שבהן כבר מתקיים דיון בכנסת על המאגר, שאלות רציניות ומהותיות נענות בהתחמקויות, תגובות לעגניות ולעתים אף שקרים בוטים.

ככה לא מקבלים החלטה ציבורית חשובה. ככה דוחפים לגרון של הציבור מוצר שגם לעומדים מאחוריו ברור שהוא לא באמת נחוץ.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם באתר כלכליסט)