אותר האיום הקיומי על ישראל

חדשות טובות! שוטריה האמיצים של משטרת ירושלים, אחרי מאמיצים כבירים, הצליחו לאתר, לכסח ולרסן את האיום הקיומי על ישראל. המדובר, בצעיר יהודי-אמריקאי, בלונדיני עם עיניים ירוקות, שדיבר סרה בפעילות ישראל בשטחים המשוחררים. במבצע משולב ורב-גבורה של כוח שוטרים מובחר נלכד הגורם העוין, והועבר למתקן מעצר חשאי ומאובטח. לכוחותינו שלום.

 

האיום הקיומי מרוסן על-ידי שוטרינו הגיבורים

 

ועכשיו ברצינות. אם למישהו עוד יש אשליה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הוא מוזמן לצפות בסרטון (שגם מאומבד בהמשך). נראה בו, אומר לטובת המתעצלים לצפות, צעיר יהודי-אמריקאי נאה המדבר בבהירות ובפשטות בגנות הכיבוש הישראלי, באזור העיר העתיקה ובסמוך לתהלוכה של צעירים הלבושים בלבן ומניפים דגלי ישראל.

חדי-העין יבחינו ברקע בכמה מייצגים של זן הישראלוס-פרימיטיבוס מתלחששים ומצביעים לעברו. מדובר, כנראה, במלשנים חובבים, שכן סצנה אחר-כך מסתער לעבר הצעיר עדר של שוטרוס-אלימוס, שדורש מהצעיר להכניע את דרכונו (הוא מסרב באומץ ראוי לשבח), דוחף אותו ופוקד עליו ולהתפנות מהמקום. מדובר, מן הסתם, ברחוב ציבורי פתוח. הצעיר מסרב, ובתוך זמן קצר הוא נרמס מתחת לפרסות העדר,  מכוסח קלות ומפונה על-ידי לא פחות משישה שוטרים (אחד מהם, על סוס. אי-אפשר לקחת סיכון עם האנשים האלו) לניידת משטרה. הסרטון באמת שווה צפייה.

 

 

הסרטון מפריך את הטענה ששוטרי משטרת ישראל נגועים אולי בגזענות. אפשר להגיד בבטחה שערבים מכוערים זוכים מהם לאותו יחס בו נתקלים אמריקאים-יהודים חתיכים. אם אמרת משהו נגד ישראל, נכסח לך את הצורה בלי הבדל דת, גזע ומין. מדובר, כמובן, בנחמה פרוטא שכן מסתבר שבישראל 2011 הזכות לעמוד ולצעוק בכיכרות שמורה רק לאלו שצועקים את הדעה הנכונה.

מדינה שבה אמירת דברים פרובוקטיביים היא עילה מספקת לתקיפה ומעצר, לא יכולה להיחשב כדמוקרטיה בשום קנה מידה. הדמוקרטיה בישראל היא כבר מזמן רק בכאילו, ולכן כאילוקרטיה. פעם, כך חשבנו, נהנה מזכויות הכיאלוקרטיה רק הרוב היהודי. עכשיו, מתברר,  גם חלקים מרוב זה מאבדים את זכויותיהם. הסרטון הנ"ל הוא רק מקרה מייצג של תהליך רחב שמטרתו לשלול את הלגיטימציה של דעות שונות, ולהפוך את המחזיקים בהן והמשמיעים אותן לבוגדים ואויבי המדינה.

במדינות סמוכות יורים והורגים בימים אלו מפגינים הקוראים להפלת השלטון. אם חשבנו בטעות שמדובר במשהו שלעולם לא יקרה כאן, בא הסרטון הזה ומוכיח שמצבנו לא רחוק כל-כך מאותן מדינות. ומדי יום, אני חושש, אנחנו מתקרבים אליהן בשעטה.

עדכון, 15:15: שם הבחור שנעצר הוא ל'*, והוא כתב בהרחבה על התקרית בטאמבלר שלו. סרטון יוטיוב נוסף של המעצר ניתן לראות כאן (ותודה לאורי סבח שסיפק את הלינקים בתגובה).

* עדכון 12/6: בעקבות בקשת הצעיר שנעצר, הסרתי מהפוסט את שמו המלא. עוד בנושא – כאן.

מי שיחק אנגרי בירדז ומי סובל משפיכה מוקדמת? כך אושרו תקנות המאגר הביומטרי

איך כותבים חצי משטרית באנגלית? צילום: עירא אברמוב / CC-BY

ביום חמישי שעבר הייתה לי את הזכות המפוקפקת לסקר את דיון ועדת הכנסת המשותפת לעניין המאגר הביומטרי, שאישרה את התקנות והצו להקמת המאגר והפעלת הפיילוט – השלב הפרוצדוראלי האחרון בדרך להקמת המאגר (הידיעה שכתבתי ל"כלכליסט" – כאן; ציוצים שהועברו בזמן אמת באשטג #No2Bio). בנובמבר עושי דברו של אלי ישי כבר יבקשו ממכם למסור טביעות אצבע.

השימוש במונח "דיון" הוא כמובן המשמעות התיאורטית  בלבד. על מנת שיתקיים דיון, דרושה נכונות משני הצדדים המתדיינים להקשיב לטיעוניו של הצד השני וגלות נכונות לקבל אותם. מה שקרה בחדר הוועדה לא קרוב אפילו להגדרה הזו. אל תיקחו אותי במילה: יו"ר הוועדה מאיר שטרית עצמו מיהר להכריז סמוך לתחילת הישיבה ש"לא יהיה כאן דיון".

ובניגוד לנוהגם של פוליטיקאים, שטרית היה נאמן למילתו. כשהוא יושב בראש השולחן, מחייך כמו ילד בן 3 שעשה קקי במכנסיים, זחוח, מתנשא ומזלזל, שטרית השליט טרור בחדר הוועדה, צעק לא מעט, השתיק דעות סותרות, דפק בפטיש הקטן שלו והרגיש חשוב.

ח"כ אלקין מחלק צ'יטים לאנגרי בירדז
לצידו ישב ח"כ אברהם מיכאלי מש"ס, שיותר נכון לכנותו בש"ש אברהם מיכאלי – בובה של שטרית. תפקידו העיקרי לאורך שש שעות הדיון היה להרים את היד כששטרית אומר לו, ומדי פעם לשאול שאלה לא רלוונטית שמפגינה בורות בנושאי הדיון. להופעת אורח קצרה הגיע גם החבר זאב אלקין, שנכנס באיחור של שעתיים ובמשך 20 דקות גילה עניין רב במיוחד באייפון שלו. לא ראינו מה הוא עושה, אבל לפי התנועות על המסך אני מנחש שהתמודד עם שלב 3-5 הידוע לשמצה באנגרי בירדז. אחרי שסיים את השלב וזרק כמה בדיחות למיכאלי, נעלמו עקבותיו.

לאורך כל היום הייתה זו, ללא ספק, הבמה של שטרית. הוא צעק, השתיק, גינה, נזף, קטע, שיקר, התעצבן, רתח, השמיץ, הפחיד וסילף.  הישיבה, שהייתה אמורה להיות דיון ענייני בתקנות ההקמה והפעולה של מאגר המידע הרגיש ביותר שהוקם, ואולי גם יוקם, בישראל הייתה לא יותר מאחיזת עיניים, הצגה טרגית.

מתנגדי המאגר, ובראשם עוה"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח ויהונתן קלינגר מהיתוך קר למפגרים, עשו כמיטב יכולתם לרכך את עוצמת הפגיעה באזרחים. הם הגיעו מוכנים ככל האפשר (את התקנות קיבלו רק כמה ימים לפני קיום הדיון, מן הסתם כדי שלא יהיה להם זמן להתכונן), העלו ביקורת עניינית וחשובה על כל סעיף וסעיף, והפגינו נחישות ובקיאות מעוררות הערצה.

שלב 3-5 באנגרי בירדז. אלקין הכין מדריך צ'יטים

בעיית שפיכה מוקדמת
שטרית, בתגובה, הפגין זלזול עמוק והתנשאות בוטה. הוא לא היסס לקטוע את פינצ'וק בגסות, לצעוק עליו שהוא משקר, להאשים אותו בהפחדת והטעיית הציבור ועוד שלל ברכות. שיא הגיחוך הגיע כשעלה נושא קיומם של מאגרים דומים בארה"ב. אחד מנציגי הממשלה הזכיר קיום מאגר ביוטמרי של כל התיירים המבקרים בארה"ב, בהם מאות אלפי ישראלים. פינצ'וק ציין שמאגר זה דלף בחלקו. שטרית, באקט אופייני של הכחשת המציאות, פלט: "אז דלף, אצלנו לא ידלוף" (חכה חכה, שטרית. הכול דולף בסוף וכמו כשאתה שוכב עם אשתך, זה קורה תמיד מוקדם מהצפוי).

בסופו של דבר, אחרי שש שעות מתישות להאזנה (פינצ'וק וקלינגר היו בטח מותשים פחות) אישרו שטרית והבובה את כל התקנות, עם כמה שינויים קלים ביותר – רובם ככולם לבקשת נציגי משרדי הממשלה. דיון אמיתי בסוגיות מהותיות לא היה, ושטרית סרב אף למסור זכות דיבור אם הדובר לא התייחס לתקנה ספציפית. דיון ענייני בבעייתיות של הסעיפים השונים גם לא היה. היה רק אדם אחד קטן עם הרבה כוח, שרוצה להרגיש חשוב ומשפיע ושדוחף בכוח את החלום הפרטי שלו, בלי לעצור ולשמוע דברי ביקורת מאנשים אחרים.

תחושה דביקה בין הרגליים

לכל אחד מאיתנו יש רגע בעברו שהוא חושב עליו, תמיד בדיעבד, "למה? למה הייתי כזה מפגר? למה לא הקשבתי למה שאמרו לי?". אולי זו עבודה שהתפטרנו ממנה למרות שייעצו לנו להישאר, דירה שקנינו למרות שההורים אמרו שהיא על הפנים. יש הרבה החלטות מסוג זה שמישהו, מישהם, הדליק לנו נורות אזהרה לגביהן, אבל שאנחנו התעלמנו מהן. רובנו לומדים את הלקח הזה בגיל צעיר יחסית (שנות ה-20 לרוב), ומאז אנחנו יודעים גם לעצור ולהקשיב כשצריך. שטרית, כבר בן 54, עוד לא למד אותו. הוא עדיין ילד בן 3, שרוצה משהו ולא אכפת לו משום דבר אחר. בקרוב, כמה חודשים, אולי שנים מעטות, הוא כבר ילמד אותו טוב. אבל בשביל שהוא ילמד את הלקח הזה, אנחנו צריכים לשלם מחיר כבד.

אחרית דבר
במהלך הישיבה ולאחריה נשמעה בטוויטר ביקורת רבה על היעדרו מהדיון  של ח"כ דב חנין (חד"ש), ממתנגדי המאגר שאמור היה לשבת בוועדה המשותפת. כמה ימים לאחר מכן הסביר חנין שהרכב הוועדה נקבע על-ידי יו"ר ועדת הכנסת, פוליטרוק שלא שמעתם עליו בשם יריב לוין. זה, כמה מפתיע, דאג לבחור רק חברים התומכים במאגר, בובות טובות של שטרית. עוד ראיה לכך ששיטת המשטר האמיתית בישראל היא כאילוקרטיה.

הערה מנהלתית: זה בלוג חדש (נעים מאוד), והוא עדיין בהליכי עיצוב והרצה. אם לכם רעיונות, הצעות או הערות אפשר לכתוב לי ב: omer at kabirism dot com, או בטוויטר שלי: @omerka. עוד על הבלוג ועלי – כאן.