התקלות באייפון X ובפיקסל 2: לא באג, פיצ'ר

אין כנראה דבר מבאס יותר. קניתם סמארטפון חדש ויוקרתי, רכישה שבכיף כבר יכולה להגיע לסביבות ה-5,000 שקל, הוצאתם אותו מהאריזה, הפעלתם, התחלתם להשתמש ואז – תקלה. זה יכול להיות משהו סופר-מעצבן כמו קו ירוק אנכי שחוצה את המסך (כפי שדיווחו כמה משתמשים באייפון X), או אפילו סתם משהו מעיק כמו תקתוקים שבוקעים מהרמקול (כפי שחוו משתמשי פיקסל 2 של גוגל). במקרה הטוב זה ייפתר בעדכון תוכנה, במקרה הרע תצטרכו להחליף את המכשיר באחד חדש. כך או כך, ההנאה של פתיחת מכשיר חדש נעלמה לבלי שוב.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

בשנה האחרונה, כך נדמה, אנו נשטפים בגל של תקלות מהן סובלים סמארטפוני הדגל של החברות השונות. משתמשי פיקסל 2 דיווחו על שורת תקלות, החל מסימני צריבה על המסך, עבור בבעיות באפליקציית המצלמה ועד דיווחים על חוסר תפקוד של Google Assistant בעבודה עם אוזניות בלוטות'.

הגלקסי S8 של סמסונג, בינתיים, הושק בלי אחת מהתכונות המרכזיות שלו – העוזר החכם ביקסבי (תכונה כל כך מרכזית שאף הוקצה לה כפתור ייעודי במכשיר), שהגיע רק כמה וכמה שבועות אחרי ההשקה. וזה עוד בלי לדבר על מכשירי הגלקסי נוט 7 המתפוצצים של החברה משנה שעברה.

אפילו אפל, עם מוניטין האיכות הבלתי-מתפשרת שלה, לא חמקה מגל התקלות. באג באחד מעדכוני התוכנה למערכת ההפעלה iOS החליף את האות i ברצף A[?], וחלק ממכשירי האייפון X סבלו מתקלת תוכנה שגרמה למסך המגע להפסיק לתפקד בקור, בעוד אחרים זכו להופעת קו ירוק על התצוגה, שחייבה את החלפת המכשיר.

קו המוות הירוק. האימה, האימה

רצף התקלות עורר כמה פרשנים לזעוק חמאס, ולהכריז "די, זה לא נורמלי". אבל המציאות היא שעד כמה שזה מעצבן, מרתיח ואולי גם לא ראוי, אין כאן דבר יוצא דופן או חדש במיוחד. תקלות שמתלוות להשקת סמארטפונים הן תופעה ותיקה. אחד המקרים הידועים לשמצה הוא שערוריית אנטנהגייט שליוותה את השקת האייפון 4 ב-2011. במכשיר זה העבירה אפל את האנטנה לחלקו החיצוני של המכשיר, וכשמשתמשים החזיקו אותו בצורה מסוימת אבד המכשיר קליטה. השקת אייפון 6 ב-2014 לוותה בדיווחים שלפיהם המכשיר מתקפל בכיס המכנסיים (פרשה שכונה Bendgate).

לאלו אפשר להוסיף גם את Crackgate, Slowgate, Yellowgate ו-Scratchgate, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מכשירים של חברות אחרות שסבלו לאורך השנים מבעיות רבות לא פחות (אם כי פחות מסוקרות, לאור העובדה שהן לא אפל).

כל הבעיות והתקלות, ישנות וחדשות כאחד, חולקות כמה מאפיינים משותפים. ראשית, הן מוגזמות ומועצמות. פעמים רבות מדובר בבעיה שמשפיעה רק על חלק קטן מהצרכנים, לפעמים שבריר אחוז. אך לאור התפוצה הרבה של מכשירים אלו, עם מיליוני יחידות שנמכרות בשבועות ובחודשים הראשונים, מספר הנפגעים האבסולוטי יכול להגיע לאלפים או עשרות אלפים.

בפרשת אנטנהגייט, למשל, הדיווחים המאסיביים העפילו על העובדה שלמעשה הקליטה של המכשיר היתה טובה יותר מזה של קודמו, וגם שיעור המכשירים שהוחזרו לאפל בחודש שלאחר ההשקה היה נמוך יותר – עדות לשביעות רצון גדולה יותר של הצרכנים.

גם אם מספר הנפגעים קטן הרבה יותר, בספירה התקשורתית הנוכחית דיווח על תקלה במכשיר מדובר כמו האייפון מופץ במהירות ברשתות חברתיות, כלי תקשורת מקוונים וערוצי טלוויזיה. אחרי הכל, איך אפשר לעמוד בפיתוי של תקלה באייפון אליו מתלווה תמונה של מכשיר עם קו ירוק לאורכו וכיתוב שמכריז "קו המוות הירוק". דיווחים רבים מסוג זה גורמים לבעיה להיראות נפוצה וחמורה הרבה יותר מכפי שהיא באמת.

בפרשת הכיפופים של האייפון 6 דיווחה אפל שקיבלה רק 9 תלונות סך הכול על כיפוף אקראי של המכשיר – מספר נמוך הרבה יותר ממספר הדיווחים של הפרשה בתקשורת (אם כי לא חסרים סרטוני יוטיוב של משתמשים שמכופפים את המכשיר בכוונה).

אייפון 6 – המכשיר הראשון של אפל עם מסך מתקפל

בנוסף, הבעיות האלו נוטות להישכח במהרה, וכמעט שלא משפיעות על מכירות המכשירים. האייפון 6 הביא את אפל לשיאי מכירות חדשים, למרות הדיווחים המרובים על כיפופים. גם במקרים חמורים מאוד, כמו פרשת מכשירי הנוט 7 המתפוצצים של סמסונג, החברה לא סבלה מהשלכות ארוכות טווח. אותם מכשירים אמנם הוצאו מהשוק, אבל הגלקסי S8 נמכר בהצלחה, ואפילו המותג נוט נשאר חי ובועט.

אבל המאפיין המשותף החשוב ביותר של תקלות אלו הוא שבמצב הנוכחי הן בלתי-נמנעות. התחרות ודרישות השוק כמעט מחייבות שמכשירים יגיעו לידי צרכנים כשהם לא מושלמים ב-100%. יצרניות הסמארטפונים נמצאות תחת לחץ קבוע לחדש ולהרחיב את יכולות המכשירים שלהן, ובמקביל מתמודדות זו מול זו בתחרות צמודה שמאלצת אותן להוציא דגמים חדשים מדי שנה.

אי-אפשר לבקש גם דגם חדש מדי שנה, גם שיכלול חידושים ופיתוחים מרחיקי לכת וגם שיהיה חף לחלוטין מתקלות, בטח ובטח כשמדובר בהיקף ייצור גבוה. כמה שינסו, כמה שיבדקו, כמה שישקיעו באיתור תקלות, לוח הזמנים והדרישה הקבועה לתכונות חדשות יוצרים מכשירים מורכבים מדי מכדי שאפשר יהיה להוציא מהם את כל הבאגים.

בהשלכה מהאמרה "זול, מהיר, איכותי – אפשר לבחור רק שניים", גם כאן בחר הציבור את השניים החשובים לו – מכשיר חדש כל שנה, עם כמה שיותר חידושים. עם הבאגים הנלווים, מעצבנים ככל שיהיו, הוא כבר מסוגל לחיות.

(התפרסם בגרסה שונה מעט ב"כלכליסט")

עשור למהפכת הסמארטפון: המכשיר ששינה את האדם

איור: יונתן וקסמן / כלכליסט

היום מתפרסם ב"כלכליסט" פרויקט שהתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, ושעבדנו עליו ברצינות כבר כמה שבועות. עשר שנים חלפו מאז שסטיב ג'ובס עלה על הבמה, חשף את דגם האייפון הראשון והזניק את אחת המהפכה הטכנולוגית והחברתית החשובה ביותר של דורנו.

בפרויקט, אנחנו בוחנים את המהפכה הזו מהבטים שונים: ההשלכות הכלכליות העצומות שלה, הדרכים שבהן היא שינתה אותנו והתנופה המפתיעה שהיא העניקה ליצרניות סיניות. ואנחנו גם מסתכלים על העתיד, ומנסים להבין איך יראו הסמארטפונים של השנים הקרובות, מאיפה תגיע המהפכה הגדולה הבאה ואפילו מציגים עיצובים חדשים לאייקוני האפליקציות הבולטות בסמארטפון, כך שידברו בשפה של הדור שנולד לעידן הסמארטפון, ולא ממש יודע מה זו שפופרת טלפון או מעטפה.

אני ממליץ לכם לקרוא את הפרויקט המושקע, שבכתיבתו השתתפו גם עמיתי נמרוד צוק ורפאל קאהאן. אבל כאן אני מביא את הטקסט שאני הכי אוהב בו, גרסה ארוכה יותר של טקסט הפתיחה של הפרויקט, שמסכם את העשור האחרון ומציב כמה סימני שאלה לעתיד.

________________________________________________

כשזה נוגע למהפכות הופכות עולמות, כמעט אף פעם אי אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו הן החלו, בטח שלא על הדקה המדויקת. מהפכת הסמארטפון היא יוצא הדופן של כלל זה. לא רק שאנחנו יכולים לדעת בדיוק מתי היא החלה, הרגע הזה אפילו מתועד ומצולם.

זה קרה ב-9 בינואר 2007, בשעה 9:42 שעון קליפורניה, במהלך כנס מקוורלד. סטיב ג'ובס היה על הבמה כבר כחצי שעה, ודיבר על מעבדים, אייפודים, אייטיונז, אפל TV ועוד קשקושים כאלו ואחרים. ואז הוא עצר, כחכח בגרונו ושתק למשך 10 שניות. על המסך הענק הופיע הלוגו של אפל כשהשמש זורחת מאחוריו, כמו בליקוי חמה. ג'ובס, אמן הפרפורמנס, הבהיר לכל הנוכחים באולם שמשהו גדול הולך לקרות בלי להוציא מילה אחת מפיו.

"זה יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי", הוא פתח, והקהל הגיב במחיאות כפיים מהוססות וכמה קריאות ספורדיות. "פעם בכמה זמן מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכול". אחרי שהזכיר כמה מהמוצרים האלו שאפל עצמה השיקה – המק והאייפוד – אמר ג'ובס: "היום אנחנו מציגים שלושה מוצרים מהפכניים בסדר גודל זה. הראשון, אייפוד עם מסך מגע רחב (הקהל מריע), השני, טלפון נייד מהפכני (התשואות מהקהל מזנקות בכמה דציבלים. אחד מהיושבים בשורות הראשונות מניף את ידו לאוויר בהתלהבות), והשלישי הוא מכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך".

הקהל בהלם. ואז, ג'ובס עובר לשטיק שלו. "שלושה מכשירים: אייפוד עם מסך מגע רחב, טלפון נייד מהפכני ומכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך. אייפוד, טלפון, ומכשיר אינטרנט (הקהל צוחק). אייפוד, טלפון…" הקהל, שכבר מבין לאיפה הוא הולך, ממשיך לצחוק ולהריע בתלהבות, וג'ובס נסחף אחריו. "אתם קולטים את זה?" הוא שואל באקסטזה. "אלו לא שלושה מכשירים נפרדים, זה מכשיר אחד. ואנחנו קוראים לו 'אייפון'. היום, אפל ממציאה מחדש את הטלפון".

ג'ובס ידוע בסופרלטיבים שלו, שלא פעם מנותקים מהמציאות. בעשור האחרון שלו כמנכ"ל אפל, לא היה מוצר שהוציאה החברה שלא היה לדבריו קסום, מהפכני או לפחות הטוב ביותר בשוק. אבל במקרה הזה לא רק שהוא לא הגזים, בראייה לאחור אפשר להעריך שהוא אפילו פספס עד כמה גדולה ומשמעותית תהיה המהפכה שהצית באותו הרגע, ואיזו השפעה תהיה לה על עולם הטכנולוגיה ועל המשתמשים, איך היא תשנה מדינות ותעשיות, ואיך היא תיצור תעשיות חדשות שלא היו יכולות להתקיים בלעדיה, איך גלי ההדף שלה ישנו כמעט כל הבט בחיי היומיום שלנו, ואיך היא תשנה אותנו בדרכים שאנחנו עדיין מנסים להבין.

ג'ובס חושף את האייפון המקורי, ינואר 2007

הבחירה של "כלכליסט" לציין עשור לסמארטפון דווקא ביום ההולדת של האייפון לא מובנת מאליה. האייפון לא היה הסמארטפון הראשון. קדמו לו מכשירים של יצרניות אחרות שהתיימרו להציע יכולות דומות. הוא אפילו לא היה הסמארטפון המצליח הראשון, הכבוד הזה שייך לבלקברי. אבל האייפון הוא הסמארטפון המשמעותי הראשון, The First One That Mattered.

הוא זה שקבע את עקרונות היסוד של הסמארטפון שנמצאים בשימוש אצל כל המתחרים (מסך מגע גדול, ללא מקלדת פיסית, וחוויית שימוש מבוססת אפליקציות), והוא זה שפרץ את תקרת הזכוכית והוציא את הקטגוריה מהעולם העסקי לעולם הצרכני הרחב. בזכותו, הסמארטפון הוא המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר של הדור שלנו, ואולי הגדולה ביותר בכלל.

למרות שהאייפון היה פורץ הדרך, בחרנו למקד את הפרויקט בסמארטפון עצמו כי המהפכה שהצית גדולה הרבה יותר ממנו. היא יצרה תעשיות חדשות יש מאין, שימשה פלטפורמה לצמיחה של כמה מהסטארט-אפים בעלי הערכת השווי הגדולה בעולם, הזניקה חברות מנומנמות לחזית החדשנות וחיסלה עד היסוד חברות אחרות. על הבסיס שיצר האייפון קיבלנו את אנדרואיד של גוגל, ההצלחה המחודשת של סמסונג, יצרניות סיניות שהפכו לשם דבר עולמי כמו וואווי ושיאומי, חברות שלא היו יכולות להתקיים לפני עשור כמו אובר, ווטסאפ או ווייז.

הסמארטפונים הפכו את החיים שלנו לקלים יותר, כל המידע בעולם במרחק תנועת סווייפ אחת, בני משפחה וחברים מרוחקים שמעולם לא היו קרובים יותר ופלטפורמות לשיתוף חוויות ומדיה שהפכו את כולנו לאקזביציוניטים יותר. המחרה הזול יחסית שלהם בשילוב עם הפריסה הפשוטה יותר של רשתות סלולריות גם הביא אותם לאזורים מרוחקים ומדינות מפותחות, ואפשר למיליונים רבים של אנשים להשתמש לראשונה בחייהם במוצר מחשוב עם חיבור לרשת.

שילמנו על כך מחיר לא מובן מאליו: הסמארטפון מחייב אותנו להיות מחוברים כל הזמן, פוגע בכושר הריכוז שלנו עם התרעות בלתי פוסקות, והפך חלקים נרחבים יותר בחיים שלנו למנוטרים ומפוקחים, בין אם על ידי שירותים מקוונים שבאפליקציות שלהם אנחנו משתמשים, גופי ביון חשאיים או פושעים מקוונים.

ובעיקר, הסמארטפון משנה אותנו ואת הילדים שנולדו בעשור האחרון בדרכים שאנחנו עדיין לא ממש מבינים, עם השלכות לא ברורות. לפני כמה ימים, בעת טיול ברחוב, ראיתי אב דוחף פעוט בעגלה. הפעוט החזיק בידיו סמארטפון והיה מרותק למה שהציג המכשיר. המכוניות בכביש, רוכבי האופניים והולכי הרגל על המדרכה, החתול שקפץ על הגדר – כל אלו לא עניינו אותו, לא היו קיימים מבחינתו.

ולא מדובר במקרה יוצא דופן. כל מי שהיה באירוע משפחתי כבר הבחין בוודאי שרק הסמארטפונים והטאבלטים מצליחים להרגיע ולהשתיק את הילדים הקטנים, ואיך חלק ניכר מהארוחה מעדיפים אותם ילדים לבלות בתוך המכשיר מאשר להשתתף באירוע.

דור הסמארטפון. מנותק, או מחובר בדרכים אחרות?

איך יראה דור הסמארטפון, אותו דור שנודל והתבגר בעשר השנים האחרונות? האם גדל בעולם דור של אנשים מנותקים ואנטי-חברתיים שמבלים את כל חייהם במכשירים דיגיטליים? או שאולי מדובר בפאניקה שלא שונה בהרבה מפאניקת המחשבים והטלוויזיה של עשורים קודמים, ולמעשה גדל דור בעל מודעות ותחכום טכנולוגי גבוהים שחבריו מתקשרים זה עם זה בדרכים שנראות להוריהם מנותקות וקרות אך בעבורם הן חיות ומלאות משמעות לא פחות ממשחק תופסת בחצר?

זו רק סוגיה אחת מני רבות שנצטרך לעסוק בה בעשור השני של עידן הסמארטפון. ונהיה חייבים לעסוק בה, כי את השינויים העצומים שיצאו לדרך ב-9 בינואר 2007 כבר אי אפשר לעצור ולהחזיר לאחור. אפשר רק להבין אותם ולנסות להתמודד אתם על הצד הטוב ביותר.

המתחרות לועגות, הצרכנים כועסים, אבל אפל תצחק אחרונה

אייפון 7, שנחשף ביום רביעי שעבר בסן פרנסיסקו, עורר שתי תגובות מרכזיות – אכזבה ואנטגוניזם.

אייפון 7

אכזבה, כי המכשיר לא באמת חידש הרבה, ואפל לא הצליחה להכות את מערכת ההערכות והשמועות המקיפה שהתנהלה בשבועות שלפני ההשקה עם איזו תכונה מפתיעה. זה לא שלא היה בו שום דבר חדש – אייפון 7 ו-7 פלוס מגיעים עם מעבד מהיר יותר, מסך משופר מעט, כפתור בית משודרג מבוסס משטח מגע, עמידות למים ולאבק ומצלמה הרבה יותר טובה (המצלמה של אייפון 7 פלוס מתהדרת בעדשה כפולה ומתיימרת לספק תכונות של מצלמות מקצועיות) – אבל קשה לקום ולהריע בשביל תכונות שרבות מהן יש כבר במכשירים מתחרים, ושלא מעוררות בקרב מי שרכש אייפון בשנתיים האחרונות חשק אמיתי לשדרג.

הסיבה לאנטגוניזם נעוצה לא במה שאפל הוסיפה לאייפונים החדשים, אלא במה שהיא החסירה מהם: חיבור האוזניות האנלוגי המסורתי. הוא לא קיים יותר. מת, מחוסל, מנוח, נקרא לישיבה של מעלה, הלך לעולמו, זה תוכי מת. במקום זאת ייאלצו מעתה משתמשים לחבר את האוזניות שלהם לפתח הטעינה של המכשיר, או לעבור לשימוש באוזניות אלחוטיות. אפל, מצדה, תספק עם המכשיר אוזניות שמתחברות לפתח הטעינה הדיגיטלי (Lightning), ומתאם שיאפשר לחבר אליו אוזניות עם חיבור רגיל.

iphone7-jetblk-34br_airpods-laydown-ob-print

מבחינת אפל, מדובר במהלך מחויב המציאות. החברה עושה מאמצים עילאיים על מנת למקסם את המרחב המוגבל בסמארטפון, כדי לדחוק לשם עוד יכולות ועוד סוללה. שמירת נדל"ן יוקרתי בשביל חיבור מיושן, שמסוגל לעשות פחות מכפי שעושה פתח הטעינה המתקדם (שהוא למעשה גם פתח העברת מידע דיגיטלי), נראה די מיותר.

הסיבה היחידה לשמר את החיבור היא מורשת. חיבור האוזניות האנלוגי נמצא כמעט בכל מכשיר מוסיקה עוד מימי הווקמן, והוא נחשב עד היום לפריט חובה בכל סמארטפון מודרני. משתמשים רבים רכשו ציוד היקפי יקר, דוגמת אוזניות פרימיום, וזה לא יהיה פשוט לשכנע אותם לרכוש אותו מחדש או להשתמש במתאם מגושם ולא אלגנטי.

אבל באפל, שלא מהססת לנקוט בצעדים מפתיעים כדי לחסוך במקום באייפון (החברה היתה זו שיזמה את המעבר מכרטיסי סים רגילים לכרטיס מיקרו-סים ובהמשך לנאנו-סים), הבינו שאי אפשר גם להמשיך ולהקטין את עובי המכשירים וגם לשפר את יכולותיהם. משהו צריך ללכת, והמשהו הזה הוא חיבור מיושן ובר-תחליף. למעשה, במובנים רבים השימוש בפתח הטעינה עדיף – מדובר בחיבור דיגיטלי שמספק יכולות רבות יותר ויכול להפיק צליל איכותי יותר.

iphone7plus-iphone7-and-airpods-34l_pr-printיש גם חסרונות, מבחינת המשתמש. לכניסה האנלוגית ניתן לחבר כל מוצר. מכשירים שרוצים להתחבר לפתח ה-Lightning צריכים לכלול שבב מיוחד, שמקשה על יצרני צד ג' לספק מוצרים שלא קיבלו את אישורה של אפל. השבב אמנם נפרץ בעבר, אבל אפל תמיד עלולה למצוא שיטות לחסום פרצה זו ולהקשות על יצרניות אביזרים היקפים ליצור אוזניות לאייפון החדש. זה לא תרחיש סביר מאוד, אבל עצם העובדה שהחברה תופסת שליטה רבה יותר על מה שהיה עד עתה, במובנים רבים, שוק חופשי יש בה כדי להתריע משתמשים, ובצדק.

וגם בלי קושי זה לאפל לא הולכים להיות חיים קלים במאמציה להרוג את חיבור האוזניות. הציבור יתרעם, וגם המתחרות עתידות לנצל את השינוי הנועז על מנת לעקוץ את אפל. למעשה, הן החלו לעשות זאת עוד לפי חשיפת אייפון 7. באירוע השקת הגלקסי נוט 7, שנערך בניו יורק בתחילת אוגוסט, ציין נציג סמסונג בהדגשה רבה שלמכשיר יש חיבור לאוזניות, ושהוא לא הולך לשום מקום. אבל מאוד ייתכן שבתוך זמן לא רב מי שתוקף היום את אפל ייאלץ לאכול את הכובע.

לא מדובר בפעם הראשונה שבה אפל מסירה רכיב סטנדרטי אך מיושן ממכשירים מתוצרתה. ב-1998, כשהשיקה אפל את ה-iMac G3, בחרה החברה לוותר על רכיב משמעותי שעד אז אנשים לא דמיינו מחשבים אישיים בלעדיו – כונן הפלופי. החברה ספגה ביקורת רבה על המהלך, אבל לא עבר זמן רב ויצרניות מחשבים אחרות הלכו בעקבותיה. אגב, במחשב הזה אפל לא רק ויתרה על הפלופי אלא צרפה שני התקנים חדשים – USB וכונן CD-ROM – שירשו את הכונן המיושן כסטנדרט החדש במחשבים.

family-34l_pr-print

ואם אפל הפכה את ה-CD-ROM למלך, היא גם זו שהדיחה אותו מכסאו. כשחשפה אפל את המקבוק אייר המקורי ב-2008, היא בחרה שלא לצרף למחשב הדק כונן אופטי, שהיה מאלץ אותה להגדיל את מידותיו. יעברו עוד כמה שנים עד שלפטופים אחרים, של אפל ושל מתחרות, ילכו בעקבות המקבוק אייר, אבל היום אף אחד כבר לא באמת מצפה ל-CD-ROM במחשב הנייד שלו. אפילו מיקרוסופט מפיצה גרסאות חדשות של ווינדוס בצורה מקוונת בלבד.

אפל חיסלה לא רק רכיבי תוכנה. כשסטיב ג'ובס השיק את האייפון המקורי ב-2007, הוא עמד נחרצות על כך שהמכשיר לא יתמוך בפלאש – תוסף שלתפיסתו היה כבד, רצוף באגים ועמוס בבעיות אבטחה. "כבר אין צורך בפלאש", הכריז ב-2010. הבחירה עוררה עימות חריף בין אפל למפתחת פלאש, אדובי, וחברות כמו גוגל לא היססו לתקוף אותה. אבל ב-2012, כשאדובי הפסיקה לאפשר את התקנת פלאש על מכשירי מובייל, היה ברור לכולם מי צדק לאורך כל הדרך.

סביר להניח שההחלטה הנוכחית תתקל בתגובות דומות. מתחרות יעקצו וילגלגו, אולי כמה יצרניות אוזניות יפנו לרגולטור בדרישה לנקוט בהליכים נגד אפל, ייתכן שאפילו תוגש תביעה ייצוגית, ואין ספק שהרבה משתמשים ממורמרים יתלוננו בזעם. ספק אם באפל יתרגשו, הם בוודאי מעריכים שיקרה מה שקרה במקרים הקודמים שבהם חיסלה החברה תקן מיושן: אחרי גל הלעג והמרמור, יצרניות אחרות יתחילו להבין שאין באמת צורך בחיבור האוזניות, ויוציאו אותו גם ממכשיריהן. תוך שנים לא רבות, מקווים באפל, נשאל את עצמנו למה בכלל היינו צריכים את החיבור הזה בסמארטפונים שלנו.

(התפרסם גם בכלכליסט)

בהמתנה: הכלכלה מחכה למהפכה הטכנולוגית שתקפיץ את איכות החיים

שוק העבודה האמריקאי סובל בשנים האחרונות מבעיה לא פשוטה. הצמיחה בפריון, מדד שבוחן את העלייה בתפוקת העובדים במשק, נמצא קרוב לנקודת קיפאון. אחרי שבמאה שעברה עמד הגידול השנת בפריון על כ-2.35%, מתחילת העשור הנוכחי הוא היה נמוך מ-1%.

פריון

מדובר במצב שעלול להשפיע לרעה על הכלכלה האמריקאית. העלייה בפריון היא זו שמאפשרת את העלייה באיכות החיים. פרופ' אלן בלינדר מאוניברסיטת פרינסטון הסביר ל-NPR שהגידול העקבי בפריון בעשורים הקודמים אפשר הכפלה של השכר מדי דור. "אם המצב לא ישתנה, רמת החיים שלנו בקושי תשתפר ב-30 השנים הבאות. זו תחזית נוראית", הוא הזהיר.

בבלימת הגידול בפריון יש כמובן את החשודה המיידית – המדיה החברתית. אתרים כמו פייסבוק וטוויטר ושירותים כמו אינסטגרם, טוענים כמה מומחים, תופסים חלק ניכר מזמנו של העובד, שבמקום לעבוד עסוק בשיחות בטלות. אבל לא ברור עד כמה ההשפעה של רשתות חברתיות משמעותית. שיחות בטלות תמיד היו – בין אם סביב מכונת הקפה ובין אם ברשת – ומקומות עבודה רבים גם חוסמים את הגישה לאתרים כמו פייסבוק.

הסיבה מאחורי השינוי מהותית הרבה יותר. לאורך מרבית המאה הקודמת, התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות – חשמל, מנוע בעירה פנימית, מטוסי סילון – הזניקו את פריון העובדים בכמה רמות למעלה. האחרונות בהתפחויות אלו – מהפכת המחשוב ומהפכת האינטרנט – סייעו להעלות את הפריון בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21.

בניגוד למחשב, האייפון לא הקפיץ את הפריון
בניגוד למחשב, האייפון לא הקפיץ את הפריון

"אבל ההטבות המרכזיות של מהפכת ה-IT כבר מומשו", הסביר ל-NPR הכלכלן רוברט גורדון מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. "אין הרבה פתרונות משמעותיים להשקיע בהם. מאז סוף שנות ה-90, ההשקעה בציוד מחשוב צנחה בחצי. לאנשים יש כבר את כל המחשבים שהם צריכים". לדבריו, למהפכה הטכנולוגית האחרונה – מהפכת המובייל – היה אמנם אימפקט משמעותי על חיי היומיום, אבל היא לא תרמה להעלאת הפריון בעבודה.

המצב לא יישאר ככה לנצח. פיתוחים טכנולוגיים בתחומים כמו בינה מלאכותית, מכוניות אוטנומיות, מציאות מוגברת ומציאות מדומה עתידים לסייע לצמיחה נוספת בפריון. ואולם, ההשפעה שלהם על שוק העבודה נמצאת עוד כמה וכמה שנים בעתיד. גורדון מעריך שיעבור לפחות דור לפני שהטכנולוגיות האלו יגיעו לרמה שמאפשרת להן לחולל צמיחה משמעותית בפריון.

ועד אז? כנראה שנאלץ להתרגל לקיפאון ברמת החיים. לפחות נוכל להתלונן על זה בפייסבוק, במקום לעבוד.

(פורסם גם בכלכליסט)

אין קסם, יש כסף: כך הפכה אפל לחברה אפורה שמוכרת לשוק העסקי

אחד הדברים השנואים על סטיב ג'ובס היתה כנראה סביבת העבודה העסקית. בשביל אדם שלא התבייש לתאר את המוצרים שיצרה אפל כ"קסומים" ו"מופלאים", שרצה מכשירים פורצי דרך ומחוללי מהפכות, כאלו ששובים את דמיון הצרכנים ומעוררים תגובות רגשיות עזות, שום דבר לא היה יכול להיות רחוק יותר מהסביבה העסקית האפורה, המיושנת והשמרנית.

ג'ובס לא חשש להביע בפומבי את דעתו על אותו עולם שנוא. מנכ"ל VMware, פט גלסינר, סיפר בעבר שבעת פגישה עם מייסד אפל, כשגלסינר עוד עבד באינטל, התייחס ג'ובס לקנייני טכנולוגיה תאגידיים כ-Orifice – פֶּתַח או נֶקֶב בתרגום ישיר, אך בלשון הדיבור כינוי שמשמעותו פתח איבר מין או פי הטבעת. ג'ובס, בקיצור, לא רצה תאגידים. הוא רצה משתמשים.

מה שהופך את מצבו הנוכחי של האייפד, המוצר האחרון שהשיקה אפל תחת כהונתו של סטיב ג'ובס כמנכ"ל, לאירוני במיוחד. לפי נתונים של חברת המחקר פורסטר, כמעט מחצית מהאייפדים שמוכרת החברה נרכשים על ידי תאגידים וממשלות. אלו אמצו בחום גם את האייפון, ולפי הניו יורק טיימס יותר ויותר תעשיות, בהן גם שמרניות במיוחד – מחברות ביטוח ועד חברות תעופה – מחליפות את המחשבים האישיים בסמארטפונים וטאבלטים מתוצרת אפל.

אפל
כל הזכויות שמורות לכלכליסט

קל להבין למה תאגידים עוברים למכשירי מובייל. בעבור אנשי עסקים שמרבים בנסיעות, עובדים שנמצאים בסביבה צפופה כמו טייסים, או כאלו שעבודתם דורשת ניידות גבוה כמו צוות רפואי או שוטרים, טאבלט שניתן להחזיק ולתפעל ביד אחד מהווה פתרון מוצלח הרבה יותר ממחשב אישי מסורבל.

ואפשר להבין למה הפלטפורמה של אפל היא פתרון מועדף: מדובר במכשירים שמרניים יחסית, כאלו שלא רצים לשלב כל חידוש שצץ בשטח אלא מבוססים על פלטפורמה יציבה ומאובטחת (יחסית לאנדרואיד) שמתנהלת בצורה מחושבת ומעניקה תמיכה ועדכונים גם למכשירים שנחשבים כבר זקנים. בדיוק הדברים שגופים שמרניים מחפשים.

ובסופו של יום, אפשר להבין גם למה אפל מחזרת בשנים האחרונות אחרי אותם ארגונים. עוד לפני הירידה הנוכחית בהכנסות, שהורגשה בשני הרבעונים האחרונים, באפל ידעו שהגידול המטורף שרשמה, ושהתבסס בעיקר על השוק הצרכני, לא יכול להימשך לעד. לצד מאמצים להיכנס לשווקים גיאוגרפיים חדשים פעלה החברה בהנהגתו של טים קוק על מנת להיכנס לשווקים עסקיים חדשים, כאלו שמהם היא התרחקה כמו אש במשך שנים רבות.

ג'ובס אולי לא היה מרוצה, אבל אם אפל רוצה להמשיך לגדול אין לה ממש ברירה. בשלב מסוים, הדרך היחידה לצמוח היא לפתוח חזיתות חדשות ולחדור לטריטוריות לא מוכרות. זה לא קסום במיוחד, אבל זה מאוד מאוד רווחי.

(התפרסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)

תראו, מכונית! אפל מחפשת תחליף לאייפון

אפל
איור: דניאל גולדפרב / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

דקות לפני פרסום הדו"ח הרבעוני של אפל, בתזמון לא מקרי בכלל, דאגה ענקית הטכנולוגיה להפיץ בשורה אחרת לגמרי: Carpool Karaoke, סנסציית הרשת הווריאלית שנולדה כפינה בתוכנית האירוח Late Late Show, תהפוך לסדרה בת 16 פרקים שתהיה זמינה באופן בלעדי למנויי אפל מיוזיק. בהתחלה, כמה נשמות טובות חשדו שמדובר בספין שנועד להסיח את הדעת מדו"ח רע במיוחד. אבל כשיצאו הנתונים, התברר שלאפל יש דווקא כמה סיבות לשיר.

ברבעון שעבר החברה אמנם רשמה ירידה כמעט בכל מדד אפשרי: ההכנסות ירדו ב-15% ל-42.36 מיליארד דולר, הרווחים צנחו ב-27% ל-7.8 מיליארד דולר, מכירות האייפון נחתכו ב-15% ל-40.4 מיליון יחידות, וגם מכירות האפל ווטש והמק נמצאות בירידה. את הירידות הובילו המכירות בסין, שהתרסקו בשליש ל-8.85 מיליארד דולר וגרוע מכל, החברה צופה את המשך מגמת הצמצום גם ברבעון הבא.

ובכל זאת, היו בדו"ח כמה נקודות אור. הירידות עצמן היו נמוכות משמעותית מכפי שצפתה אפל בתחילת הרבעון והנתונים ניצחו את הערכות האנליסטים בכל מדד. ואחרי יותר משנתיים של ירידות רצופות האייפד שב להראות סימני חיים. לא במספר היחידות שנמכרו, שירדו ב-9% ל-9.95 מיליון, אלא בהכנסות ממכירתו שסוף סוף רשמו עלייה של 7% ל-4.88 מיליארד דולר. זאת, כנראה, הודות למכירות מוצלחות של האייפד פרו היקר.

ואולם, נקודת האור הגדולה ביותר היתה קטגוריית השירותים של אפל, שזינקה ב-19% וסיפקה לחברה הכנסות בסך 5.98 מיליארד דולר. בקטגוריה זו, מציגה אפל את ההכנסות שהיא גורפת מצרכנים אחרי שכבר מכרה להם אייפון, מק, אייפד או אפל ווטש. מדובר על הכנסות ממכירות אפליקציות באפסטור, מוסיקה, סרטים וסדרות באייטיונז, עמלה מתשלומים באמצעות אפל פיי, מכירת מינויים לאפל מיוזיק ועוד. קטגוריית השירותים היתה סוס שחור כבר כמה זמן, ופרשנים חדי עין שמו לב שהיא נמצאת בצמיחה גבוהה, אבל לרוב זכתה ליחס משני לעומת מכירות האייפון או הקטגוריה שכוללת את האפל ווטש. כל זה צפוי להשתנות.

הירידה בהכנסות החברה לא צפויה להיעצר בקרוב. היא בוודאי תימשך ברבעון הנוכחי, ואם נכונות ההערכות שלפיהן אפל משנה את מחזורי השדרוג של האייפון ותציג מעתה שדרוג משמעותי ומקיף למכשיר רק פעם בשלוש שנים במקום פעם בשנתיים הן עלולות להימשך גם עד לסוף 2017.

לאפל יש תוכנית רבת שלבים להתמודד עם מגמה זו. בשלב הביניים מדובר כנראה על הצגת דגמי אייפון, אפל ווטש ואולי גם אייפד משופרים משמעותית, שיריצו את ההמונים לשדרג את המכשיר, כפי שהיה עם השקת האייפון 6 לפני קרוב לשנתיים.

בטווח היותר רחוק, צפויה החברה להרחיב את תחומי הפעילות שלה ולהיכנס לשווקי חומרה חדשים דוגמת מכוניות ללא נהג שעליהן עובדת אפל מזה כמה שנים, טלוויזיות חכמות ("אתם לא צריכים להסיק מהשקת אפל TV ומערכת ההפעלה tvOS באוקטובר שעבר שעשינו את מה שרצינו לעשות", אמר המנכ"ל טים קוק בשיחה עם אנליסטים אחרי פרסום הדו"חות. "הנחנו את היסודות ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לבנות עליהם משהו גדול יותר"), מציאות מועשרת ("אנחנו הולכים חזק של AR בטווח הארוך, השקענו הרבה בתחום זה ויש שם דברים נפלאים ללקוחות והזדמנויות נהדרות") ועוד. לצורך כך, אפל מגדילה משמעותית את השקעותיה במו"פ וברבעון שעבר הן עמדו על 2.5 מיליארד דולר, גידול של 25% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה.

אבל השקעה בחומרה וכניסה לשווקים חדשים היא הליך מורכב, שיכול לקחת כמה שנים. בטווח המיידי דרוש לאפל פתרון שאם לא יצליח למנוע את הירידה בהכנסות לפחות ימתן אותה מעט. והפתרון הזה מגיע בדמות קטגוריית השירותים. כבר עכשיו מדובר בקטגוריה הצומחת ביותר של אפל, והצמיחה הזו לא הולכת לשום מקום בקרוב. למעשה, קוק מעריך שברבעון הבא ההכנסות מקטגוריה זו יהיו גדולות מספיק כדי להפוך אותה לחברת פורצ'ן 100 לו היתה חברה נפרדת.

אפל מתכוונת לוודא שזה מה שיקרה. זאת באמצעים מגוונים כמו בהמשך הפריסה של אפל פיי (שמחזיק כבר ב-75% משוק התשלומים ללא מגע בארה"ב), יצירת מודלים מכניסים יותר למפתחי אפליקציות באפסטור או הגדלת האטרקטיביות של שירותיה השונים באמעות תכנים בלעדיים.

ולנקודה זו בדיוק נכנסת Carpool Karaoke. החברה מקווה שהתוכנית המדוברת תסייע להגדיל את מספר המנויים לאפל מיוזיק, שקטן בחצי ממספר המנויים בתשלום של ספוטיפיי. במקביל, אפל מפיקה סדרת דוקו-ריאלטי על מפתחי אפליקציות שגם היה תהיה זמינה בבלעדיות באחד משירותיה. וספק אם אלו יישארו לבד. הרצון לשמר את צמיחת קטגוריית השירותים, לצד השקה אפשרית בעתיד של טלוויזיה חכמה, משמעם עוד הרבה הפקות תוכן מקוריות בטווח הזמן המיידי. אם אי אפשר ליהנות מהביצועים הכספיים, לפחות יוכלו באפל להתנחם באיזה סשן קריוקי טוב.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)

ישראל הפתוחה, חלק אחרון: המפתחים – "המחסור במידע ממשלתי מונע פיתוח של אפליקציות חשובות"

זוהי הכתבה החמישית והאחרונה בסדרת הכתבות על מצב הממשל הפתוח בישראל, שהתפרסמו לראשונה כאן בבלוג. בכתבה זו המפתחים המעטים שפועלים בתחום דל המידע מספרים על הקשיים הרבים שניצבים בפניהם.

הכתבות הקודמות בסדרה עסקו בשקיפות של גופי הממשלה השונים, במאבקים לפתיחת תקציב המדינה, בפרויקטי השתתפות הציבור המופעלים בישראל ובמצב הממשל הפתוח ברשויות המקומיות.

————————————–

"אם לא הייתה לנו את כמות הכסף הראשונית, אין סיכוי שהיינו מרימים את האפלקיציה"

לפני כשנה השיקה עיריית תל אביב את פרויקט השכרת האופניים תל-אופן. אבנר שחר קשתן, מפתח ויועץ בתחום ההייטק בעיסוקו ורוכב אופניים בזמנו הפנוי, נדלק ומיהר להירשם לשירות. אבל אחרי שימוש קצר צצו כמה בעיות. "היה חסר לי מידע כמו התחנה הכי קרובה לפי המיקום שלי, או אם יש שם בכלל אופניים ויש טעם לבוא", הוא מספר. "זה קלאסי שתהיה אפליקציית סמאטרפון שתציג את המידע הזה. הייתי אופטימי שאולי העירייה תפתח משהו כזה, אבל כמובן שזה לא קרה".

אחרי שפניותיו לגורמים שונים בעירייה נותרו ללא מענה, החליט שחר קשתן לטפל בנושא בעצמו. "האתר של תל-אופן מכיל את כל המידע על התחנות. כתבתי תוכנה שיכולה להתחבר לאתר ולקרוא את המידע, ולהמיר אותו לממשק שמפתחים יכולים לעבוד איתו", הוא מספר. "כתבתי ממשק כדי שמפתחים אחרים יוכלו להתחבר ולהשתמש במידע בצורה יותר פשוטה". הממשק שיצר שחר קשתן, המכונה בלשון מקצועית API (ראשי תיבות באנגלית של "ממשק תכנות יישומים") מספק למפתחים שמעוניינים בכך גישה נוחה לבסיס המידע של תחנות תל אופן לצורך בניית אפליקציות שונות.

שחר קשתן סיפק אמנם שירות חשוב למפתחים, אבל עשה את מה שהייתה האמורה לעשות הרשות המקומית בעצמה. המקרה שלו ממחיש את הקשיים איתם מתמודדים מפתחים המבקשים ליצור אפליקציות על סמך מידע ממשלתי, ארצי או מקומי – כמעט שאין בנמצא מידע כזה, וגם המידע שיש לא קיים בפורמט הנגיש למפתחים. התוצאה: שוק שבעולם מגלגל מאות רבות של מיליוני דולרים כמעט שלא קיים בישראל.

שירות תל אופן. צילום: Assafk88 / CC by-sa

""אפילו הטכנולוגים אמרו לי, 'לא, אי-אפשר, צריך להקים ועדה'"

במדינות המתקדמות בעולם מפתחים שמעוניינים לעבוד עם מידע ממשלתי יכולים לשאוב אותו מאתרים ייעודיים, ארציים או מוניציפאליים, שמכילים אלפי מאגרי מידע שונים וממשק API נגיש. המקבילה של אתרים אלו בישראל אמורה להיות אתר data.gov.il, שעל הקמתו ותפעולו אחראי השר מיכאל איתן.

"אני הייתי צריך להתחנן, ללטף, לחבק, לצעוק, שבכלל יסכימו להתחיל להזיז את העניין הזה שיהיה אתר של דאטה.גוב", מספר איתן. "אפילו הטכנולוגים, אלו שצריכים להיות הראשונים להתלהב, אמרו לי, 'לא, אי-אפשר, צריך להקים ועדה'. היום, אנחנו במצב שזה הולך לאט. אבל אנחנו מצלצלים כל הזמן למשרדים, לשכנע, להוסיף. זה גדל לאט לאט. האתר צריך להגיע לאלפים רבים של מאגרי מידע. 70 וכמה זו בדיחה (מאז עריכות הראיון נוספו לאתר עוד כמה עשרות מאגרים; ע"כ). אבל כשאני מסתכל איך הגענו ל-70 וכמה, זה המון מאמצים. וככל שאנחנו עולים, כך יהיה יותר קל. זו עבודה סיזיפית, קשה להאמין כמה צריך להשקיע בדבר שיכול לזרום ויש לו חשיבות כלכלית עצומה".

מיכאל איתן. "הייתי צריך להתחנן, ללטף, לחבק, לצעוק". צילום: תומי הרפז / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

גם מעט מאגרי המידע שיש באתר לא שימושיים דיים למפתחים שפועלים בתחום. "האתר הוא לא ברמה מספקת", קובע בני דאון, ממייסדי הסדנא לידע ציבורי שמפעילה את האתרים כנסת פתוחה והתקציב הפתוח. "יש שם רק קבצי אקסל, וקשה לכתוב אפליקציה שניגשת לקובץ אקסל. המידע שמופיע מתעדכן באופן ידני. מערכות המידע של המשרדים לא מעדכנות בזמן אמת, אלא כל כמה חודשים מישהו מייצא את הנתונים ידנית. צריך ממשקים יותר מודרניים, API, כדי לדלות את המידע לשימוש על ידי מתכנתים. אם תסתכל על אתרים כמו טוויטר, יש להם ממשק לאפליקציות שמאפשר בצורה קלה מאוד לגשת ולשלוף את המידע. זה משהו שמפתחים רגילים לעבוד איתו. אין בעיה להשתמש באותה שיטה בשביל לחלוק נתונים ממשלתיים".

למה זה לא קורה?
"בהרבה מקרים, זה יותר חוסר יכולת וחוסר הבנה של המקצוענים שאמורים לעסוק בתחום, ולא חוסר רצון. אחת הבעיות של ההיי-טק הישראלי היא מכיוון שיש תעשיית היי-טק כזו מפותחת, אנשים בדרך כלל עובדים על דברים לחו"ל ולא במשרדי הממשלה. יש שם פער טכנולוגי, עושים את מה שהיה נכון לעשות לפני עשר שנים. לדוגמה: שרת הטפסים הממשלתי דורש תוסף לדפדפן כדי למלא טופס. לא ברור למה הממשלה צריכה לתחזק דבר כזה כשכמעט אף אתר בעולם לא נזקק לו".

עמיתו של דאון לייסוד "הסדנא", אדם קריב, מוסיף: "הבעיה העיקרית היא משאבים. כדי להביא את כל המידע עם API דרוש הרבה יותר כסף ממה שמיקי איתן עם התקציב שלו יכול להרים. מה שהוא עושה ראוי לשבח, והלוואי שהיו לנו עוד כאלו".

דאון. "עושים את מה שהיה נכון לעשות לפני עשר שנים". צילום: נועם מושקוביץ' / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

"איסוף המידע דורש הרבה משאבים"

בצר להם, נאלצים המפתחים שפועלים בתחום לעשות את העבודה בעצמם.  אחת האפליקציות הבולטות בישראל שעושה שימוש במידע ממשלתי וציבורי היא TranzMate, שניתן להגדירה כ-Waze לתחבורה ציבורית. אם אתם נוסעים קבועים באוטובוסים או ברכבות, TranzMate תשדרג משמעותית את החיים שלכם. אחרי הזנת נקודת מוצא ונקודת יעד, האפליקציה מציגה את המסלול המהיר ביותר ביניהן תוך שימוש בתחבורה ציבורית, ללא תלות בחברה המפעילה או בכלי התחבורה (אוטובוס/רכבת/מונית שירות), כולל הוראות הגעה מדויקות לתחנה וממנה, ופרטי הגעת הקו הבא.

האפליקציה יכולה להתריע גם על התקרבות כלי התחבורה לתחנת הירידה, ומשתמשת בחוכמת המונים כדי לספק מידע ייחודי בזמן אמת – החל מאיחור בהגעת הרכבת, עבור בצפיפות באוטובס מסוים, ואפילו הימצאות שוטר צבאי בתחנת הסעה כלשהי.

מידע כה נרחב ומקיף – כל המסלולים ולוחות הזמנים של כל קווי התחבורה הציבורית בארץ מכל המפעילים השונים – לא זמין למפתחים בצורה מסודרת או מרוכזת, ומפתחי האפליקציה היו צריכים להשקיע מאמצים ניכרים על מנת לרכזו. "התחלנו באיסוף המידע מהאתרים של המפעילים השונים", מספר מנכ"ל TranzMate, ניר ארז. "זו פעולה לא פשוטה שדורשת הרבה מאמץ טכני והרבה משאבים. כל מפעיל באתר שלו עצמו נותן את כל המידע לגבי הפעילות שלו, בפורמטים שונים ובצורות שונות. צריך הרבה עבודה כדי לרכז אותו ולהביא לסטנדרט אחד שיאפשר לתת פתרון אחיד.

"אחרי שהגענו למצב שבו יש מידע סטטי של התחבורה הציבורית, ובשלב של הפעימה השנייה של רפורמת התחבורה הציבורית, כיוון שהיה חסך במידע, פנינו למשרד התחבורה שאפשר לנו לקבל את המידע לגבי גוש דן. הוא הביא לנו את המידע באקסלים, לא פורמט שמפתח חולם עליו, והיינו צריכים ליצור כלים שימירו את המידע לסטנדרטים בינלאומיים. אחרי שפיתחנו את האפליקציה והדגמנו אותה לכמה אנשים במשרד התחבורה הם הסכימו לשתף ולהעביר מידע הארצי בצורה קבועה, אבל עדיין בפורמט אקסל ורק קווי אוטובוסים".

את המידע על אמצעי התחבורה האחרים – רכבת, רכבת קלה, ובעיקר קווי מוניות שירות אוספים – עובדי החברה באופן ידני. "יש עובדים שעושים עבודת רגליים, עבודת נמלים. אין שום מקור מידע שיכול לתת לנו את המידע הזה בצורה אלקטרונית", אומר ארז.

איסוף מידע באופן זה דורש משאבים כספיים רבים, והתאפשר רק מכיוון שארז ושותפו, מהנדס התחבורה ירון עברון, הם יזמים מנוסים שכבר צברו הון אישי ניכר במיזמים קודמים אותו יכלו להשקיע ב-TranzMate.

עם זאת, מאז החלה האפליקציה לפעול החיים של מפתחיה נעשו קלים יותר, שכן מפעילי התחבורה הציבורית החלו לשתף פעולה ולהעביר מידע בצורה יזומה. "מנכ"ל מטרופולין, אילן קרני, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל והעביר את המידע, בלי כסף, בתמורה למידע סטטיסטי", מספר ארז. "ברגע שעבדנו איתם גם 'קווים' הבינו מהר מאוד את הערך".

המידע שמעבירות החברות לא כולל רק לוחות זמנים ומסלולים, אלא גם עדכונים בזמן אמת על מיקומם של האוטובוסים השונים שלהן, בזכות ה-GPS שמותקן בכלי הרכב. "כמות והשאילתות של מטרופולין וקווים קפצה ב-150% מהרגע שנתנו מידע בזמן אמת", אומר ארז. "היום אנחנו כבר מדברים עם כולם, וכנראה שכל חברות האוטובוסים יעביר את המידע בזמן אמת".

בינתיים, גם משרד התחבורה התקדם, ופרסם ברשת את מאגר המידע המלא של מסלולי האוטובוסים ולוחות הזמנים שלהם, מכל חברות האוטובוסים הפעילות בישראל, לצד לוחות הזמנים של הרכבת. המאגר מתעדכן פעם ביום, וכולל את לוחות הזמנים לשבועיים הקרובים.

ארז (מימין), עם שותפיו להקמת TranzMate: ירון עברון (מרכז) ורועי ביק. צילום: אוראל כהן / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

"המחסור במידע מונע פיתוח אפליקציות"

גוף אחר הפועל בתחום, אתר כל זכות המוגדר כ"חברה לתועלת הציבור", בחר לפנות לחוכמת ההמון על מנת לאסוף מידע למיזם שלו: אתר המכיל את המידע המלא על כל הזכויות והשירותים שיכולים לקבל אזרחי ישראל בתחומים שונים. ויקיפדיה של זכויות חברתיות, בקיצור.

"הרעיון עלה אצל יו"ר המיזם, ארז פרלמוטר, שבעקבות התנדבות בעמותות נחשף לכשל מידע", מספר מנכ"ל כל זכות, אמתי קורן. "התברר לו שלא קיימת מערכת מידע שמאפשרת למתנדב לעזור לפונה, למעט להפנות אותו לעורך דין. הוא חיפש פראייר שיריץ את זה, והרעיון נראה לי מספיק חשוב ומדליק כדי להיות הפראייר הזה".

המידע באתר, שעלה לאוויר בנובמבר 2011, מציג את הזכויות להן זכאים אזרחים לפי מאפיינים אישיים (למשל, ניצולי שואה או ילדים עם צרכים מיוחדים), ללא תלות במשרדים הממשלתיים השונים, וכשהוא מחולק לתתי-נושאים וכתוב בשפה פשוטה וקריאה.

"התחלנו עם זכותונים וחוברות זכויות שמייצרים ארגונים והממשלה, ועל בסיסם בנינו את מודל הנתונים באתר: מה היחסים, איך מרכזים מידע, מה חשוב לאדם", מסביר קורן. "בכל מקום יש אסמכתה למקור ממשלתי, אנחנו רק מנסים לתרגם את השפה הביורוקרטית לשפה האנושית. המודל האידאלי שלנו הוא מודל מלא של שותפים, כאשר לנו יש רק מערכת ויקי שמקפידה על סגנון ושפה. בגלל אילוצים, המודל בפועל הוא שילוב של עורכים בתשלום עם הרבה שותפים. הכתיבה עצמה מתבצעת על ידי עורכים מורשים – כולם עובדים או מתנדבים מטעם ארגונים ושותפים או מטעמנו. היום חצי מהחומרים באתר נכתבים על ידי שותפים וחצי על ידינו, כאשר 50% מהחומרים שאנחנו כותבים מבוססים על חומרים ראשוניים שמעבירים ארגונים".

למה הממשלה לא מקימה אתר כזה?
"קודם כל, פשוט לא חשבו על זה – לא בארץ ולא בשום מקום. פתרונות במקומות אחרים בעולם נוגעים בהבטים מאוד מצומצמים. שנית, בממשלה יש חלוקה שקשה לגשר עליה בין המשרדים השונים. יש מידע בנושא מסוים שמגיע מממשרדים שונים, ואזרח לבדו לא יכול להגיע לכולם.

"דבר אחר, הממשלה לא יכולה או קשה לה מאוד לפרסם מידע שמקורו בעמותות. לנו אין בעיה לשלב מידע שמגיע מהחברה האזרחית. אם אתה חולה סרטן, אמבולנס המשאלות של מד"א הוא דבר נפלא, אבל לממשלה קשה לפרסם כי לא מדובר במחויבות חוקית. דבר אחרון, הממשלה, בעוונותיה, לא סיימה אף פעם לתעד את מה שהיא עושה. וכשהיא כבר מנגישה מידע היא נותנת עדיפות לנכונות משפטית. אנחנו אומרים שצריך לעשות את זה פעמיים: פעם בשפה משפטית, ופעם שנייה בשפה של בני אדם".

למרות שהיוזמה הגיעה מהאזרחים, קורן מדגיש שמשרדי ממשלה רבים משתפים פעולה, בין אם בהעברת מידע וכתיבת ערכים, ובין אם בהסתמכות על מידע המופיע באתר. "הרבה פעמים פונים אלינו בבקשה לשיתוף פעולה. רואים שינוי ויש יותר חשיבה מוכוונת אזרח ורצון לסייע, אולי בעקבות המחאה בקיץ", הוא אומר.

ואולם, עד שהממשלה תתגייס לנושא במלוא הרצינות, יוזמות כמו כל זכות או TrazMate יישארו איים בודדים. "מידע זמין זה דבר חשוב לציבור", אומר ארז. "אם לא היו לנו את כמות הכסף הראשונית ואת המוטיבציה, אין סיכוי שהיינו מרימים את האפלקיציה, כי אין מידע זמין. המחסור מונע פיתוח אפליקציות כמו שלנו, כי המידע הוא הבסיס להתחלת הפעילות. רק המשאבים אפשרו לנו להתחיל בלי מידע".