התקלות באייפון X ובפיקסל 2: לא באג, פיצ'ר

אין כנראה דבר מבאס יותר. קניתם סמארטפון חדש ויוקרתי, רכישה שבכיף כבר יכולה להגיע לסביבות ה-5,000 שקל, הוצאתם אותו מהאריזה, הפעלתם, התחלתם להשתמש ואז – תקלה. זה יכול להיות משהו סופר-מעצבן כמו קו ירוק אנכי שחוצה את המסך (כפי שדיווחו כמה משתמשים באייפון X), או אפילו סתם משהו מעיק כמו תקתוקים שבוקעים מהרמקול (כפי שחוו משתמשי פיקסל 2 של גוגל). במקרה הטוב זה ייפתר בעדכון תוכנה, במקרה הרע תצטרכו להחליף את המכשיר באחד חדש. כך או כך, ההנאה של פתיחת מכשיר חדש נעלמה לבלי שוב.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

בשנה האחרונה, כך נדמה, אנו נשטפים בגל של תקלות מהן סובלים סמארטפוני הדגל של החברות השונות. משתמשי פיקסל 2 דיווחו על שורת תקלות, החל מסימני צריבה על המסך, עבור בבעיות באפליקציית המצלמה ועד דיווחים על חוסר תפקוד של Google Assistant בעבודה עם אוזניות בלוטות'.

הגלקסי S8 של סמסונג, בינתיים, הושק בלי אחת מהתכונות המרכזיות שלו – העוזר החכם ביקסבי (תכונה כל כך מרכזית שאף הוקצה לה כפתור ייעודי במכשיר), שהגיע רק כמה וכמה שבועות אחרי ההשקה. וזה עוד בלי לדבר על מכשירי הגלקסי נוט 7 המתפוצצים של החברה משנה שעברה.

אפילו אפל, עם מוניטין האיכות הבלתי-מתפשרת שלה, לא חמקה מגל התקלות. באג באחד מעדכוני התוכנה למערכת ההפעלה iOS החליף את האות i ברצף A[?], וחלק ממכשירי האייפון X סבלו מתקלת תוכנה שגרמה למסך המגע להפסיק לתפקד בקור, בעוד אחרים זכו להופעת קו ירוק על התצוגה, שחייבה את החלפת המכשיר.

קו המוות הירוק. האימה, האימה

רצף התקלות עורר כמה פרשנים לזעוק חמאס, ולהכריז "די, זה לא נורמלי". אבל המציאות היא שעד כמה שזה מעצבן, מרתיח ואולי גם לא ראוי, אין כאן דבר יוצא דופן או חדש במיוחד. תקלות שמתלוות להשקת סמארטפונים הן תופעה ותיקה. אחד המקרים הידועים לשמצה הוא שערוריית אנטנהגייט שליוותה את השקת האייפון 4 ב-2011. במכשיר זה העבירה אפל את האנטנה לחלקו החיצוני של המכשיר, וכשמשתמשים החזיקו אותו בצורה מסוימת אבד המכשיר קליטה. השקת אייפון 6 ב-2014 לוותה בדיווחים שלפיהם המכשיר מתקפל בכיס המכנסיים (פרשה שכונה Bendgate).

לאלו אפשר להוסיף גם את Crackgate, Slowgate, Yellowgate ו-Scratchgate, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מכשירים של חברות אחרות שסבלו לאורך השנים מבעיות רבות לא פחות (אם כי פחות מסוקרות, לאור העובדה שהן לא אפל).

כל הבעיות והתקלות, ישנות וחדשות כאחד, חולקות כמה מאפיינים משותפים. ראשית, הן מוגזמות ומועצמות. פעמים רבות מדובר בבעיה שמשפיעה רק על חלק קטן מהצרכנים, לפעמים שבריר אחוז. אך לאור התפוצה הרבה של מכשירים אלו, עם מיליוני יחידות שנמכרות בשבועות ובחודשים הראשונים, מספר הנפגעים האבסולוטי יכול להגיע לאלפים או עשרות אלפים.

בפרשת אנטנהגייט, למשל, הדיווחים המאסיביים העפילו על העובדה שלמעשה הקליטה של המכשיר היתה טובה יותר מזה של קודמו, וגם שיעור המכשירים שהוחזרו לאפל בחודש שלאחר ההשקה היה נמוך יותר – עדות לשביעות רצון גדולה יותר של הצרכנים.

גם אם מספר הנפגעים קטן הרבה יותר, בספירה התקשורתית הנוכחית דיווח על תקלה במכשיר מדובר כמו האייפון מופץ במהירות ברשתות חברתיות, כלי תקשורת מקוונים וערוצי טלוויזיה. אחרי הכל, איך אפשר לעמוד בפיתוי של תקלה באייפון אליו מתלווה תמונה של מכשיר עם קו ירוק לאורכו וכיתוב שמכריז "קו המוות הירוק". דיווחים רבים מסוג זה גורמים לבעיה להיראות נפוצה וחמורה הרבה יותר מכפי שהיא באמת.

בפרשת הכיפופים של האייפון 6 דיווחה אפל שקיבלה רק 9 תלונות סך הכול על כיפוף אקראי של המכשיר – מספר נמוך הרבה יותר ממספר הדיווחים של הפרשה בתקשורת (אם כי לא חסרים סרטוני יוטיוב של משתמשים שמכופפים את המכשיר בכוונה).

אייפון 6 – המכשיר הראשון של אפל עם מסך מתקפל

בנוסף, הבעיות האלו נוטות להישכח במהרה, וכמעט שלא משפיעות על מכירות המכשירים. האייפון 6 הביא את אפל לשיאי מכירות חדשים, למרות הדיווחים המרובים על כיפופים. גם במקרים חמורים מאוד, כמו פרשת מכשירי הנוט 7 המתפוצצים של סמסונג, החברה לא סבלה מהשלכות ארוכות טווח. אותם מכשירים אמנם הוצאו מהשוק, אבל הגלקסי S8 נמכר בהצלחה, ואפילו המותג נוט נשאר חי ובועט.

אבל המאפיין המשותף החשוב ביותר של תקלות אלו הוא שבמצב הנוכחי הן בלתי-נמנעות. התחרות ודרישות השוק כמעט מחייבות שמכשירים יגיעו לידי צרכנים כשהם לא מושלמים ב-100%. יצרניות הסמארטפונים נמצאות תחת לחץ קבוע לחדש ולהרחיב את יכולות המכשירים שלהן, ובמקביל מתמודדות זו מול זו בתחרות צמודה שמאלצת אותן להוציא דגמים חדשים מדי שנה.

אי-אפשר לבקש גם דגם חדש מדי שנה, גם שיכלול חידושים ופיתוחים מרחיקי לכת וגם שיהיה חף לחלוטין מתקלות, בטח ובטח כשמדובר בהיקף ייצור גבוה. כמה שינסו, כמה שיבדקו, כמה שישקיעו באיתור תקלות, לוח הזמנים והדרישה הקבועה לתכונות חדשות יוצרים מכשירים מורכבים מדי מכדי שאפשר יהיה להוציא מהם את כל הבאגים.

בהשלכה מהאמרה "זול, מהיר, איכותי – אפשר לבחור רק שניים", גם כאן בחר הציבור את השניים החשובים לו – מכשיר חדש כל שנה, עם כמה שיותר חידושים. עם הבאגים הנלווים, מעצבנים ככל שיהיו, הוא כבר מסוגל לחיות.

(התפרסם בגרסה שונה מעט ב"כלכליסט")

עשור למהפכת הסמארטפון: המכשיר ששינה את האדם

איור: יונתן וקסמן / כלכליסט

היום מתפרסם ב"כלכליסט" פרויקט שהתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, ושעבדנו עליו ברצינות כבר כמה שבועות. עשר שנים חלפו מאז שסטיב ג'ובס עלה על הבמה, חשף את דגם האייפון הראשון והזניק את אחת המהפכה הטכנולוגית והחברתית החשובה ביותר של דורנו.

בפרויקט, אנחנו בוחנים את המהפכה הזו מהבטים שונים: ההשלכות הכלכליות העצומות שלה, הדרכים שבהן היא שינתה אותנו והתנופה המפתיעה שהיא העניקה ליצרניות סיניות. ואנחנו גם מסתכלים על העתיד, ומנסים להבין איך יראו הסמארטפונים של השנים הקרובות, מאיפה תגיע המהפכה הגדולה הבאה ואפילו מציגים עיצובים חדשים לאייקוני האפליקציות הבולטות בסמארטפון, כך שידברו בשפה של הדור שנולד לעידן הסמארטפון, ולא ממש יודע מה זו שפופרת טלפון או מעטפה.

אני ממליץ לכם לקרוא את הפרויקט המושקע, שבכתיבתו השתתפו גם עמיתי נמרוד צוק ורפאל קאהאן. אבל כאן אני מביא את הטקסט שאני הכי אוהב בו, גרסה ארוכה יותר של טקסט הפתיחה של הפרויקט, שמסכם את העשור האחרון ומציב כמה סימני שאלה לעתיד.

________________________________________________

כשזה נוגע למהפכות הופכות עולמות, כמעט אף פעם אי אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו הן החלו, בטח שלא על הדקה המדויקת. מהפכת הסמארטפון היא יוצא הדופן של כלל זה. לא רק שאנחנו יכולים לדעת בדיוק מתי היא החלה, הרגע הזה אפילו מתועד ומצולם.

זה קרה ב-9 בינואר 2007, בשעה 9:42 שעון קליפורניה, במהלך כנס מקוורלד. סטיב ג'ובס היה על הבמה כבר כחצי שעה, ודיבר על מעבדים, אייפודים, אייטיונז, אפל TV ועוד קשקושים כאלו ואחרים. ואז הוא עצר, כחכח בגרונו ושתק למשך 10 שניות. על המסך הענק הופיע הלוגו של אפל כשהשמש זורחת מאחוריו, כמו בליקוי חמה. ג'ובס, אמן הפרפורמנס, הבהיר לכל הנוכחים באולם שמשהו גדול הולך לקרות בלי להוציא מילה אחת מפיו.

"זה יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי", הוא פתח, והקהל הגיב במחיאות כפיים מהוססות וכמה קריאות ספורדיות. "פעם בכמה זמן מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכול". אחרי שהזכיר כמה מהמוצרים האלו שאפל עצמה השיקה – המק והאייפוד – אמר ג'ובס: "היום אנחנו מציגים שלושה מוצרים מהפכניים בסדר גודל זה. הראשון, אייפוד עם מסך מגע רחב (הקהל מריע), השני, טלפון נייד מהפכני (התשואות מהקהל מזנקות בכמה דציבלים. אחד מהיושבים בשורות הראשונות מניף את ידו לאוויר בהתלהבות), והשלישי הוא מכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך".

הקהל בהלם. ואז, ג'ובס עובר לשטיק שלו. "שלושה מכשירים: אייפוד עם מסך מגע רחב, טלפון נייד מהפכני ומכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך. אייפוד, טלפון, ומכשיר אינטרנט (הקהל צוחק). אייפוד, טלפון…" הקהל, שכבר מבין לאיפה הוא הולך, ממשיך לצחוק ולהריע בתלהבות, וג'ובס נסחף אחריו. "אתם קולטים את זה?" הוא שואל באקסטזה. "אלו לא שלושה מכשירים נפרדים, זה מכשיר אחד. ואנחנו קוראים לו 'אייפון'. היום, אפל ממציאה מחדש את הטלפון".

ג'ובס ידוע בסופרלטיבים שלו, שלא פעם מנותקים מהמציאות. בעשור האחרון שלו כמנכ"ל אפל, לא היה מוצר שהוציאה החברה שלא היה לדבריו קסום, מהפכני או לפחות הטוב ביותר בשוק. אבל במקרה הזה לא רק שהוא לא הגזים, בראייה לאחור אפשר להעריך שהוא אפילו פספס עד כמה גדולה ומשמעותית תהיה המהפכה שהצית באותו הרגע, ואיזו השפעה תהיה לה על עולם הטכנולוגיה ועל המשתמשים, איך היא תשנה מדינות ותעשיות, ואיך היא תיצור תעשיות חדשות שלא היו יכולות להתקיים בלעדיה, איך גלי ההדף שלה ישנו כמעט כל הבט בחיי היומיום שלנו, ואיך היא תשנה אותנו בדרכים שאנחנו עדיין מנסים להבין.

ג'ובס חושף את האייפון המקורי, ינואר 2007

הבחירה של "כלכליסט" לציין עשור לסמארטפון דווקא ביום ההולדת של האייפון לא מובנת מאליה. האייפון לא היה הסמארטפון הראשון. קדמו לו מכשירים של יצרניות אחרות שהתיימרו להציע יכולות דומות. הוא אפילו לא היה הסמארטפון המצליח הראשון, הכבוד הזה שייך לבלקברי. אבל האייפון הוא הסמארטפון המשמעותי הראשון, The First One That Mattered.

הוא זה שקבע את עקרונות היסוד של הסמארטפון שנמצאים בשימוש אצל כל המתחרים (מסך מגע גדול, ללא מקלדת פיסית, וחוויית שימוש מבוססת אפליקציות), והוא זה שפרץ את תקרת הזכוכית והוציא את הקטגוריה מהעולם העסקי לעולם הצרכני הרחב. בזכותו, הסמארטפון הוא המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר של הדור שלנו, ואולי הגדולה ביותר בכלל.

למרות שהאייפון היה פורץ הדרך, בחרנו למקד את הפרויקט בסמארטפון עצמו כי המהפכה שהצית גדולה הרבה יותר ממנו. היא יצרה תעשיות חדשות יש מאין, שימשה פלטפורמה לצמיחה של כמה מהסטארט-אפים בעלי הערכת השווי הגדולה בעולם, הזניקה חברות מנומנמות לחזית החדשנות וחיסלה עד היסוד חברות אחרות. על הבסיס שיצר האייפון קיבלנו את אנדרואיד של גוגל, ההצלחה המחודשת של סמסונג, יצרניות סיניות שהפכו לשם דבר עולמי כמו וואווי ושיאומי, חברות שלא היו יכולות להתקיים לפני עשור כמו אובר, ווטסאפ או ווייז.

הסמארטפונים הפכו את החיים שלנו לקלים יותר, כל המידע בעולם במרחק תנועת סווייפ אחת, בני משפחה וחברים מרוחקים שמעולם לא היו קרובים יותר ופלטפורמות לשיתוף חוויות ומדיה שהפכו את כולנו לאקזביציוניטים יותר. המחרה הזול יחסית שלהם בשילוב עם הפריסה הפשוטה יותר של רשתות סלולריות גם הביא אותם לאזורים מרוחקים ומדינות מפותחות, ואפשר למיליונים רבים של אנשים להשתמש לראשונה בחייהם במוצר מחשוב עם חיבור לרשת.

שילמנו על כך מחיר לא מובן מאליו: הסמארטפון מחייב אותנו להיות מחוברים כל הזמן, פוגע בכושר הריכוז שלנו עם התרעות בלתי פוסקות, והפך חלקים נרחבים יותר בחיים שלנו למנוטרים ומפוקחים, בין אם על ידי שירותים מקוונים שבאפליקציות שלהם אנחנו משתמשים, גופי ביון חשאיים או פושעים מקוונים.

ובעיקר, הסמארטפון משנה אותנו ואת הילדים שנולדו בעשור האחרון בדרכים שאנחנו עדיין לא ממש מבינים, עם השלכות לא ברורות. לפני כמה ימים, בעת טיול ברחוב, ראיתי אב דוחף פעוט בעגלה. הפעוט החזיק בידיו סמארטפון והיה מרותק למה שהציג המכשיר. המכוניות בכביש, רוכבי האופניים והולכי הרגל על המדרכה, החתול שקפץ על הגדר – כל אלו לא עניינו אותו, לא היו קיימים מבחינתו.

ולא מדובר במקרה יוצא דופן. כל מי שהיה באירוע משפחתי כבר הבחין בוודאי שרק הסמארטפונים והטאבלטים מצליחים להרגיע ולהשתיק את הילדים הקטנים, ואיך חלק ניכר מהארוחה מעדיפים אותם ילדים לבלות בתוך המכשיר מאשר להשתתף באירוע.

דור הסמארטפון. מנותק, או מחובר בדרכים אחרות?

איך יראה דור הסמארטפון, אותו דור שנודל והתבגר בעשר השנים האחרונות? האם גדל בעולם דור של אנשים מנותקים ואנטי-חברתיים שמבלים את כל חייהם במכשירים דיגיטליים? או שאולי מדובר בפאניקה שלא שונה בהרבה מפאניקת המחשבים והטלוויזיה של עשורים קודמים, ולמעשה גדל דור בעל מודעות ותחכום טכנולוגי גבוהים שחבריו מתקשרים זה עם זה בדרכים שנראות להוריהם מנותקות וקרות אך בעבורם הן חיות ומלאות משמעות לא פחות ממשחק תופסת בחצר?

זו רק סוגיה אחת מני רבות שנצטרך לעסוק בה בעשור השני של עידן הסמארטפון. ונהיה חייבים לעסוק בה, כי את השינויים העצומים שיצאו לדרך ב-9 בינואר 2007 כבר אי אפשר לעצור ולהחזיר לאחור. אפשר רק להבין אותם ולנסות להתמודד אתם על הצד הטוב ביותר.

חגיגה בוליוודית: הקרב על הסטרימינג מגיע להודו

הקרב הגדול ביותר בין שתי ענקיות שידורי הסטרימינג, נטפליקס ואמזון, לא מתנהל בארה"ב, אירופה או ברזיל (שממנה הגיעה סדרת האיכות העדכנית של נטפליקס, 3%), אלא דווקא בהודו. בזמן בעולם המערבי מדברים על העונה החדשה (והמצוינת) של האיש במצודה הרמה, שתי החברות מנהלות בהודו קרב ענקים עתיר מזומנים שלא היה מבייש סרט בוליוודי.

איור: יונתן פופר / כלכליסט

נטפליקס נכנסה לשוק ההודי לפני שנה, אבל הקרב שם החל ממש בשבועות האחרונות, עם הרחבת שירות הווידיאו של אמזון למדינה. עיקר הקרב מתרכז במאבקים על זכויות שידור של סרטים וסדרות מקומיים, והחל כשאמזון ליוותה את הכניסה שלה להודו בשורה של סרטים וסדרות בהודית, טמילית, טלוגו, מראטהי ובנגלית. לכך הצטרפו הסכמים עם כמה מחברות ההפקה והיוצרים הבולטים בהודו ליצירת תוכן מקורי בעבור שירות הסטרימינג שלה.

המהלך תפס בהפתעה את נטפליקס, שלרוב מתמקדת בבניית ספריית תכנים אוניברסלית (קרי, תכני דוברי אנגלית בעיקר), ולא השקיעה מאמצים ניכרים בבניית תוכן ממוקד לשוק מקומי. אך זו הגיבה במהירות ולאחרונה בישרה שקיבלה את זכויות השידור לשובר הקופות אודטה פונג'אב, ושורה של תכנים דוברי הודית נוספים. כן מפיקה החברה סדרה מקומית, וחשוב לא פחות: הסכם בלעדיות עם בית ההפקות של שאהרוח' ח'אן, אחד השחקנים הגדולים בבוליווד שהפך גם למפיק מצליח.

ספק עם החברות משקיעות את הסכומים ואת המאמצים האלו מכיוון שהן חושבות שלקוחותיהן בעולם ממתינים בשקיקה לסרטים בוליוודיים (הביקוש יהיה בעיקר נישתי ויגיע מיוצאי הודו וכמה מעריצים שרופים). המטרה היא בראש ובראשונה לפצח את השוק ההודי ולהפוך אותו למכונת הכנסות.

במה שונה הודו ממדינות אחרות שבהן פועלות נטפליקס ואמזון? זה שוק ענק. עם יותר 1.27 מיליארד איש יש שם קהל יעד עצום. אבל שווקים גדולים ניתן למצוא גם בסין או בקרב מדינות דוברות ספרדית. למה ההשקעה של החברות במקומות אלו פחותה והתחרות מתונה יותר?

השוק ההודי שונה משווקים אחרים. תעשיית התוכן המקומי שצמחה שם כל כך ענפה ודומיננטית, והביקוש שם לתכנים מקומיים גבוה במיוחד ומעפיל על הביקוש לתכנים הוליוודים. בשעה שבמרבית המדינות בעולם שוברי הקופות העדכניים מארה"ב יככבו גם בראש רשימת שוברי הקופות המקומית.

זה לא המצב בהודו. ב-2015 הפך הסרט Furious 7 לסרט הזר המצליח בהודו, עם הכנסות של כ-25.2 מיליון דולר, קצת יותר משליש מההכנסות של הסרט המצליח ביותר אי-פעם בקולנוע המקומי, PK, שעומדות על 65.6 מיליון דולר. למעשה, נתון זה מציב את הסרט, שרשם הכנסות גלובליות של 1.52 מיליארד דולר ומדורג במקום ה-6 ברשימת הסרטים המצליחים בכל הזמנים, רק במקום ה-23 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בהודו.

נכון, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של התחזקות הקולנוע ההוליוודי במדינה, אבל נכון להיום הסרטים המקומיים עדיין מנצחים את התוצרת הזרה בהפרש ניכר. אמזון ונטפליקס מבינות שאם הן רוצות לזכות להצלחה בהודו, הן חייבות לדבר בשפה שלה. מדובר במצב דומה לזה שבו נמצאת כיום אפל בהודו. לחברה שיעור זניח משוק הסמארטפונים המקומי, שנשלט ברובו על ידי יצרניות הודיות זולות, ומאמציה של החברה להגביר את פעילותה שם כוללים פתיחת מרכזי מו"פ ואקסלרטורים מקומיים. ניסיון להפוך לקצת הודית, בכאילו.

צילום: Skip The Budgie / CC-by-nc-sa

אבל יש עוד שוק גדול מאוד שגם שם החיבה לתכנים מקומיים גדולה, ושנמצא לא רחוק מהודו – סין. אבל פעילות החברות שם מוגבלת הרבה יותר. רק באוקטובר האחרון נאלצה נטפליקס להודיע שהיא תפעל במדינה באמצעות שיתוף פעולה עם שירות קיים, במקום להיכנס אליה ישירות. למה הודו כן וסין לא? ביורוקרטיה וצנזורה.

הממשל הסיני מערים קשיים ניכרים על חברות זרות שרוצות להיכנס למדינה במטרה ליצור תנאים נוחים יותר לחברות מקומיות, שחלקן נמצאים בבעלותו. במקביל, הצנזורה המקיפה של סין מקשה משמעותית על יצירת תכנים במדינה ועלולה להכניס את החברות למצב שבו הן יוצרות תכנים שהם לא יותר מתעמולה זולה למדינה הקומוניסטית. זה דבר שלא יתקבל בעין יפה בארה"ב, במיוחד תחת הנשיא הנבחר דונלד טראמפ. התוצאה שסין היא נקודה שחורה על מפת הפעילות של אמזון ונטפליקס.

בתחילת המאה, כשההיפתחות הכלכלית של סין היתה רק בחיתוליה, חברות רבות הפנו משאבים ניכרים על מנת להיכנס למדינה ולהפוך אותה למקור הכנסה משמעותי. חלקן אף עשו זאת בהצלחה רבה. אבל גורמים שונים – משבר כלכלי, קשיים רגולטוריים גוברים, רווויה בתחומי פעילות מסוימים, אפילו פעילות עוינת מצד הממשל הסיני (כמו הפריצה של האקרים בשירות הממשל לג'ימייל מלפני שנים ספורות שהובילה את גוגל לצמצם משמעותית את נוכחותה במדינה) – הביאו להתקררות מסוימת.

כעת מבינת אותן חברות שיש עוד שוק ענק, לא מנוצל דיו, שיכול לרשת את סין כמנוע הצמיחה החדש. אמזון מבינה את זה לא מהיום, והחברה כבר השקיעה בשנים האחרונות משאבים ניכרים בהרחבת פעילות המסחר המקוון שלה במדינה. אבל כשגם היא וגם נטפליקס מעלות הילוך בפעילות הגלובלית של שירותי הסטרימינג שלהן, ברור לשתיהן שהודו יכולה להיות פרה חולבת משמעותית אם רק ידעו לפצח את צרכי השוק.

זה כנראה לא ישפיע על הסדרות והסרטים שאנחנו מעדיפים לצרוך, אבל להודים הולכת להיות חגיגה כמו שרק בבוליווד יודעים לעשות.

(התפרסם גם בכלכליסט)

המתחרות לועגות, הצרכנים כועסים, אבל אפל תצחק אחרונה

אייפון 7, שנחשף ביום רביעי שעבר בסן פרנסיסקו, עורר שתי תגובות מרכזיות – אכזבה ואנטגוניזם.

אייפון 7

אכזבה, כי המכשיר לא באמת חידש הרבה, ואפל לא הצליחה להכות את מערכת ההערכות והשמועות המקיפה שהתנהלה בשבועות שלפני ההשקה עם איזו תכונה מפתיעה. זה לא שלא היה בו שום דבר חדש – אייפון 7 ו-7 פלוס מגיעים עם מעבד מהיר יותר, מסך משופר מעט, כפתור בית משודרג מבוסס משטח מגע, עמידות למים ולאבק ומצלמה הרבה יותר טובה (המצלמה של אייפון 7 פלוס מתהדרת בעדשה כפולה ומתיימרת לספק תכונות של מצלמות מקצועיות) – אבל קשה לקום ולהריע בשביל תכונות שרבות מהן יש כבר במכשירים מתחרים, ושלא מעוררות בקרב מי שרכש אייפון בשנתיים האחרונות חשק אמיתי לשדרג.

הסיבה לאנטגוניזם נעוצה לא במה שאפל הוסיפה לאייפונים החדשים, אלא במה שהיא החסירה מהם: חיבור האוזניות האנלוגי המסורתי. הוא לא קיים יותר. מת, מחוסל, מנוח, נקרא לישיבה של מעלה, הלך לעולמו, זה תוכי מת. במקום זאת ייאלצו מעתה משתמשים לחבר את האוזניות שלהם לפתח הטעינה של המכשיר, או לעבור לשימוש באוזניות אלחוטיות. אפל, מצדה, תספק עם המכשיר אוזניות שמתחברות לפתח הטעינה הדיגיטלי (Lightning), ומתאם שיאפשר לחבר אליו אוזניות עם חיבור רגיל.

iphone7-jetblk-34br_airpods-laydown-ob-print

מבחינת אפל, מדובר במהלך מחויב המציאות. החברה עושה מאמצים עילאיים על מנת למקסם את המרחב המוגבל בסמארטפון, כדי לדחוק לשם עוד יכולות ועוד סוללה. שמירת נדל"ן יוקרתי בשביל חיבור מיושן, שמסוגל לעשות פחות מכפי שעושה פתח הטעינה המתקדם (שהוא למעשה גם פתח העברת מידע דיגיטלי), נראה די מיותר.

הסיבה היחידה לשמר את החיבור היא מורשת. חיבור האוזניות האנלוגי נמצא כמעט בכל מכשיר מוסיקה עוד מימי הווקמן, והוא נחשב עד היום לפריט חובה בכל סמארטפון מודרני. משתמשים רבים רכשו ציוד היקפי יקר, דוגמת אוזניות פרימיום, וזה לא יהיה פשוט לשכנע אותם לרכוש אותו מחדש או להשתמש במתאם מגושם ולא אלגנטי.

אבל באפל, שלא מהססת לנקוט בצעדים מפתיעים כדי לחסוך במקום באייפון (החברה היתה זו שיזמה את המעבר מכרטיסי סים רגילים לכרטיס מיקרו-סים ובהמשך לנאנו-סים), הבינו שאי אפשר גם להמשיך ולהקטין את עובי המכשירים וגם לשפר את יכולותיהם. משהו צריך ללכת, והמשהו הזה הוא חיבור מיושן ובר-תחליף. למעשה, במובנים רבים השימוש בפתח הטעינה עדיף – מדובר בחיבור דיגיטלי שמספק יכולות רבות יותר ויכול להפיק צליל איכותי יותר.

iphone7plus-iphone7-and-airpods-34l_pr-printיש גם חסרונות, מבחינת המשתמש. לכניסה האנלוגית ניתן לחבר כל מוצר. מכשירים שרוצים להתחבר לפתח ה-Lightning צריכים לכלול שבב מיוחד, שמקשה על יצרני צד ג' לספק מוצרים שלא קיבלו את אישורה של אפל. השבב אמנם נפרץ בעבר, אבל אפל תמיד עלולה למצוא שיטות לחסום פרצה זו ולהקשות על יצרניות אביזרים היקפים ליצור אוזניות לאייפון החדש. זה לא תרחיש סביר מאוד, אבל עצם העובדה שהחברה תופסת שליטה רבה יותר על מה שהיה עד עתה, במובנים רבים, שוק חופשי יש בה כדי להתריע משתמשים, ובצדק.

וגם בלי קושי זה לאפל לא הולכים להיות חיים קלים במאמציה להרוג את חיבור האוזניות. הציבור יתרעם, וגם המתחרות עתידות לנצל את השינוי הנועז על מנת לעקוץ את אפל. למעשה, הן החלו לעשות זאת עוד לפי חשיפת אייפון 7. באירוע השקת הגלקסי נוט 7, שנערך בניו יורק בתחילת אוגוסט, ציין נציג סמסונג בהדגשה רבה שלמכשיר יש חיבור לאוזניות, ושהוא לא הולך לשום מקום. אבל מאוד ייתכן שבתוך זמן לא רב מי שתוקף היום את אפל ייאלץ לאכול את הכובע.

לא מדובר בפעם הראשונה שבה אפל מסירה רכיב סטנדרטי אך מיושן ממכשירים מתוצרתה. ב-1998, כשהשיקה אפל את ה-iMac G3, בחרה החברה לוותר על רכיב משמעותי שעד אז אנשים לא דמיינו מחשבים אישיים בלעדיו – כונן הפלופי. החברה ספגה ביקורת רבה על המהלך, אבל לא עבר זמן רב ויצרניות מחשבים אחרות הלכו בעקבותיה. אגב, במחשב הזה אפל לא רק ויתרה על הפלופי אלא צרפה שני התקנים חדשים – USB וכונן CD-ROM – שירשו את הכונן המיושן כסטנדרט החדש במחשבים.

family-34l_pr-print

ואם אפל הפכה את ה-CD-ROM למלך, היא גם זו שהדיחה אותו מכסאו. כשחשפה אפל את המקבוק אייר המקורי ב-2008, היא בחרה שלא לצרף למחשב הדק כונן אופטי, שהיה מאלץ אותה להגדיל את מידותיו. יעברו עוד כמה שנים עד שלפטופים אחרים, של אפל ושל מתחרות, ילכו בעקבות המקבוק אייר, אבל היום אף אחד כבר לא באמת מצפה ל-CD-ROM במחשב הנייד שלו. אפילו מיקרוסופט מפיצה גרסאות חדשות של ווינדוס בצורה מקוונת בלבד.

אפל חיסלה לא רק רכיבי תוכנה. כשסטיב ג'ובס השיק את האייפון המקורי ב-2007, הוא עמד נחרצות על כך שהמכשיר לא יתמוך בפלאש – תוסף שלתפיסתו היה כבד, רצוף באגים ועמוס בבעיות אבטחה. "כבר אין צורך בפלאש", הכריז ב-2010. הבחירה עוררה עימות חריף בין אפל למפתחת פלאש, אדובי, וחברות כמו גוגל לא היססו לתקוף אותה. אבל ב-2012, כשאדובי הפסיקה לאפשר את התקנת פלאש על מכשירי מובייל, היה ברור לכולם מי צדק לאורך כל הדרך.

סביר להניח שההחלטה הנוכחית תתקל בתגובות דומות. מתחרות יעקצו וילגלגו, אולי כמה יצרניות אוזניות יפנו לרגולטור בדרישה לנקוט בהליכים נגד אפל, ייתכן שאפילו תוגש תביעה ייצוגית, ואין ספק שהרבה משתמשים ממורמרים יתלוננו בזעם. ספק אם באפל יתרגשו, הם בוודאי מעריכים שיקרה מה שקרה במקרים הקודמים שבהם חיסלה החברה תקן מיושן: אחרי גל הלעג והמרמור, יצרניות אחרות יתחילו להבין שאין באמת צורך בחיבור האוזניות, ויוציאו אותו גם ממכשיריהן. תוך שנים לא רבות, מקווים באפל, נשאל את עצמנו למה בכלל היינו צריכים את החיבור הזה בסמארטפונים שלנו.

(התפרסם גם בכלכליסט)

טוויטר מחפשת את עצמה: האם הרשת החברתית תהפוך לגוף שידור?

אין דרך קלה לבשר את זה, אבל טוויטר שהכרתם וגם (מיעוטכם) אהבתם, לא תוכל להמשיך ולתפק עוד זמן רב בקונפיגורציה הנוכחית שלה. אבל יש גם חדשות טובות: בימים אלו מנסה הרשת החברתית המקרטעת להמציא את עצמה מחדש כגוף תוכן שמתמחה בשידורים חיים בסטרימינג. ואם זה יצליח לה, היא עתיד לנער את שוק תוכן הווידיאו המקוון והמסורתי כמו שאפילו נטפליקס לא הצליחה.

טוויטר
איור: דניאל גולדפרב / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

טוויטר אולי מוגדרת עדיין כרשת חברתית, אבל כל מי שעיניו בראשו מבין שנכון להיום מדובר בהגדרה זמנית בלבד. כי את היכולת של החברה להמשיך ולפעול בהצלחה כרשת חברתית אפשר להעריך כיום כנעה באזור שבין אפסית ללא-קיימת. מספר המשתמשים הפעילים בחודש כמעט שלא גדל וברבעון השני של 2016 צמח רק ב-0.97% לעומת הרבעון הראשון והגיע ל-313 מיליון איש (פייסבוק, לשם השוואה רשמה גידול של 3.7%, וזה כאשר לה יש פי 5.5 יותר משתמשים).

ההכנסות אמנם עולות, אבל גידול של 20% לעומת הרבעון המקביל ב-2015 הוא ממש לא קצב מספק לשלב שבו נמצאת טוויטר, ושאמור להתאפיין בגידול מואץ (פייסבוק, בינתיים, רשמה גידול של 52%). וההפסדים? הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד עליהם הוא שהם נמצאים במגמת ירידה. אבל ספק אם מדובר בנחמה למשקיעים שראו איך החברה שרפה עוד 107 מיליון דולר ברבעון שעבר (בפייסבוק, אגב, חוגגים עם זינוק של 195% ברווח הנקי ל-1.51 מיליארד דולר – כמעט פי 3 מההכנסות של טוויטר).

בקיצור, אם טוויטר תמשיך לנסות ולהתקיים כרשת חברתית, עתידה אינו ורוד או ארוך במיוחד. למרבה המזל, נראה שגם המנכ"ל ג'ק דורסי מבין זאת היטב, ותחת כהונתו הוא מנסה להוביל את החברה לכיוונים חדשים, כאלו שיוציאו אותה מהשטאנץ שבו היא פועלת בשנים האחרונות וינסו למצב אותה כמשהו חדש, גוף שלא צריך להתחרות ראש בראש באותה שרשרת מזון עם טורפת העל פייסבוק.

בתקופה האחרונה היו כמה מאמצים כאלו, כמה מהם לא בדיוק סקסיים כמו פעילות חוצת פלטפורמות בתחום האדטק באמצעות שירות mopub (זה עוד יותר משעמם מכפי שזה נראה). ואולם, נראה שכעת מתמקדת טוויטר בתחום חדש לחלוטין, כזה שיכול להפוך אותו מרשת חברתית לגוף שידורים שמהווה חלק אינטגרלי מהמדיה החדשה – כניסה נרחבה לתחום שידורי הווידיאו המקוונים.

טוויטר מפלרטטת עם תוכן וידיאו מקורי או בלעדי מזה כמה זמן, מאז רכשה שירות המיקרו-וידיאו vine ב-2012 ושילבה אותו בפלטפורמה שלה. השירות זכה בתחילת דרכו לפופולריות ניכרת ולזמן מה עורר לא מעט באזז מקוון, יצר כוכבי אינסטנט ומשך כוכבים אחרים. בשנה האחרונה הוא סובל מדעיכה מתמשכת, שהתבטאה בנטישת כוכבים לפלטפורמות אחרות, אקסודוס של בכירים וירידה במספר הסרטונים שמועלים לשירות ואיכותם.

אבל vine עוד רחוק מלמות, ועצם הפעילות בתחום היה בה די כדי להדגים לטוויטר את חשיבות הווידיאו כפלטפורמה להזנקה מחדש של פעילותה. כעת מרכזת החברה מאמצים רבים על מנת להשתמש בווידיאו ובסטרימינג כמנוף למיצוב מחדש של עצמה. אחד הנדבכים המרכזיים בפעילות זו היא שירות הלייב וידיאו פריסקופ, שרכשה טוויטר כחודשיים לפני השקתו במרץ 2015.

פריסקופ לא היה השירות הראשון מסוגו בשטח, קדמה לו meercat הישראלית, אך הוא צבר פופולריות במהירות והפך כה דומיננטי עד שאילץ את מירקט לסגת ולשנות מיקודה. כוחו הרב התגלה בליל המהפכה הצבאית הכושלת בטורקיה, כשלצד השירות המקביל של פייסבוק הפך פריסקופ למקור מידע משמעותי על המתרחש במדינה בשעות הראשונות והקריטיות.

אבל המהלך המשמעותי ביותר של טוויטר בתחום יצא לדרך באפריל השנה, כשזו רכשה זכויות שידור בסטרימינג של 10 משחקי פוטבול בליגת NFL תמורת 10 מיליון דולר. העסקה מאפשרת לטוויטר להעביר את המשחקים למשתמשים בכל העולם, הן באמצעות אפליקציית הווב שלה והן באמצעות אפליקציות למכשירים דוגמת קונסולות משחקים (זכויות השידור של המשחקים במובייל שייכות לוורייזון, ועד עתה עדיין לא ברור האם טוויטר תשדר את המשחקים גם באפליקציות המובייל שלה).

nfl טוויטר

העסקה עתידה להניב הכנסות משמעותיות לטוויטר, שלפי דיווחים מתכננת למכור חבילות פרסום בהיקף כולל של 50 מיליון דולר. אבל מה שמעניין יותר הוא האופן שבו מתכוונת טוויטר להעביר את השידורים, והחבילה התוכנית שתעטוף אותם. לפי דיווחים, לקראת שידור המשחק הראשון בספטמבר הקרוב פועלת טוויטר להבאת אפליקציה שלה למכשירי אפל TV.

במהלך הזה תשים טוויטר את המשחקים על גבי מסך הטלוויזיה, אך בניגוד לשידורים מסורתיים תוכל לעטוף אותם בתכנים מעולם המדיה החדשה שיתנו לשידור ערך מוסף. האפשרויות מוגבלות רק על ידי הדימיון של מנהלי המוצר בחברה – החל מפיד תגובות שירוץ על המסך לצד המשחק; עבור בכלי שיאפשר לחתוך קליפ מהמשחק, לסמן או לצייר על גביו הערות ומהלכים ולשתף בטוויטר; ועד אינטגרציה עם פריסקופ שתאפשר לצופים להאזין לדברי קריינות ופרשנות של משתמשים אחרים כתחליף לאלו של השדרנים המקצועיים ושיכולה לשמש כבסיס לבניית קהילה חדשה של שדרני ספורט חובבים.

באופן זה יכולה טוויטר להמציא את עצמה מחדש כגוף שידור שנטוע באמת בעולם המדיה החברתית. ואין ספק שעולם תוכן הווידיאו משווע לכזה שינוי.לנטפליקס או אמזון היתה אמנם הצלחה משמעותית ביצירת תכנים מקוריים, אך במידה רבה מאוד אלו עדיין נראים ומתנהגים כמו סדרות טלוויזיה מסורתיות. עד כדי כך שאין שום בעיה לשדר אותן בערוצי שידור מסורתיים.

חרף האיכויות הבלתי-נדלות שלהן, סדרות כמו ג'סיקה ג'ונס או האיש במצודה הרמה לא באמת יצרו מהפכה באופן שבו אנחנו צורכים תוכן, לכל היותר הן שינו את המכשיר שדרכו אנחנו צורכים אותו. האינטראקטיביות והמיידיות של שירותים דוגמת פריסקופ עוד לא התרגמה לתכנים מקצועיים, גם בנקודות מתבקשות כמו שידורי ספורט חיים.

טוויטר, מופרך ככל שזה ישמע, היא כרגע התקווה הגדולה להביא סוף סוף את השינוי המתבקש, כי כרגע היא הגורם היחיד שמחזיק גם בתוכן מבוקש מהשורה הראשונה וגם בניסיון והבנה בתחום המדיה החברתית שרשתות שידור מסורתיות ואפילו מתחרים מקוונים חדשים חסרים. אם היא תצליח היא לא רק תמציא את עצמה מחדש ותבטיח את עתידה לשנים לבוא, אלא תחולל מהפכה של ממש בעולם הווידיאו המקוון והמסורתי, בפרט בכל הנוגע לשידורים חיים.

האם זה יהיה טאצ'דאון או Fumble? התשובה בקרוב, עם שידור המשחק הראשון ב-15 בספטמבר.

(פורסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)

אין קסם, יש כסף: כך הפכה אפל לחברה אפורה שמוכרת לשוק העסקי

אחד הדברים השנואים על סטיב ג'ובס היתה כנראה סביבת העבודה העסקית. בשביל אדם שלא התבייש לתאר את המוצרים שיצרה אפל כ"קסומים" ו"מופלאים", שרצה מכשירים פורצי דרך ומחוללי מהפכות, כאלו ששובים את דמיון הצרכנים ומעוררים תגובות רגשיות עזות, שום דבר לא היה יכול להיות רחוק יותר מהסביבה העסקית האפורה, המיושנת והשמרנית.

ג'ובס לא חשש להביע בפומבי את דעתו על אותו עולם שנוא. מנכ"ל VMware, פט גלסינר, סיפר בעבר שבעת פגישה עם מייסד אפל, כשגלסינר עוד עבד באינטל, התייחס ג'ובס לקנייני טכנולוגיה תאגידיים כ-Orifice – פֶּתַח או נֶקֶב בתרגום ישיר, אך בלשון הדיבור כינוי שמשמעותו פתח איבר מין או פי הטבעת. ג'ובס, בקיצור, לא רצה תאגידים. הוא רצה משתמשים.

מה שהופך את מצבו הנוכחי של האייפד, המוצר האחרון שהשיקה אפל תחת כהונתו של סטיב ג'ובס כמנכ"ל, לאירוני במיוחד. לפי נתונים של חברת המחקר פורסטר, כמעט מחצית מהאייפדים שמוכרת החברה נרכשים על ידי תאגידים וממשלות. אלו אמצו בחום גם את האייפון, ולפי הניו יורק טיימס יותר ויותר תעשיות, בהן גם שמרניות במיוחד – מחברות ביטוח ועד חברות תעופה – מחליפות את המחשבים האישיים בסמארטפונים וטאבלטים מתוצרת אפל.

אפל
כל הזכויות שמורות לכלכליסט

קל להבין למה תאגידים עוברים למכשירי מובייל. בעבור אנשי עסקים שמרבים בנסיעות, עובדים שנמצאים בסביבה צפופה כמו טייסים, או כאלו שעבודתם דורשת ניידות גבוה כמו צוות רפואי או שוטרים, טאבלט שניתן להחזיק ולתפעל ביד אחד מהווה פתרון מוצלח הרבה יותר ממחשב אישי מסורבל.

ואפשר להבין למה הפלטפורמה של אפל היא פתרון מועדף: מדובר במכשירים שמרניים יחסית, כאלו שלא רצים לשלב כל חידוש שצץ בשטח אלא מבוססים על פלטפורמה יציבה ומאובטחת (יחסית לאנדרואיד) שמתנהלת בצורה מחושבת ומעניקה תמיכה ועדכונים גם למכשירים שנחשבים כבר זקנים. בדיוק הדברים שגופים שמרניים מחפשים.

ובסופו של יום, אפשר להבין גם למה אפל מחזרת בשנים האחרונות אחרי אותם ארגונים. עוד לפני הירידה הנוכחית בהכנסות, שהורגשה בשני הרבעונים האחרונים, באפל ידעו שהגידול המטורף שרשמה, ושהתבסס בעיקר על השוק הצרכני, לא יכול להימשך לעד. לצד מאמצים להיכנס לשווקים גיאוגרפיים חדשים פעלה החברה בהנהגתו של טים קוק על מנת להיכנס לשווקים עסקיים חדשים, כאלו שמהם היא התרחקה כמו אש במשך שנים רבות.

ג'ובס אולי לא היה מרוצה, אבל אם אפל רוצה להמשיך לגדול אין לה ממש ברירה. בשלב מסוים, הדרך היחידה לצמוח היא לפתוח חזיתות חדשות ולחדור לטריטוריות לא מוכרות. זה לא קסום במיוחד, אבל זה מאוד מאוד רווחי.

(התפרסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)

תראו, מכונית! אפל מחפשת תחליף לאייפון

אפל
איור: דניאל גולדפרב / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

דקות לפני פרסום הדו"ח הרבעוני של אפל, בתזמון לא מקרי בכלל, דאגה ענקית הטכנולוגיה להפיץ בשורה אחרת לגמרי: Carpool Karaoke, סנסציית הרשת הווריאלית שנולדה כפינה בתוכנית האירוח Late Late Show, תהפוך לסדרה בת 16 פרקים שתהיה זמינה באופן בלעדי למנויי אפל מיוזיק. בהתחלה, כמה נשמות טובות חשדו שמדובר בספין שנועד להסיח את הדעת מדו"ח רע במיוחד. אבל כשיצאו הנתונים, התברר שלאפל יש דווקא כמה סיבות לשיר.

ברבעון שעבר החברה אמנם רשמה ירידה כמעט בכל מדד אפשרי: ההכנסות ירדו ב-15% ל-42.36 מיליארד דולר, הרווחים צנחו ב-27% ל-7.8 מיליארד דולר, מכירות האייפון נחתכו ב-15% ל-40.4 מיליון יחידות, וגם מכירות האפל ווטש והמק נמצאות בירידה. את הירידות הובילו המכירות בסין, שהתרסקו בשליש ל-8.85 מיליארד דולר וגרוע מכל, החברה צופה את המשך מגמת הצמצום גם ברבעון הבא.

ובכל זאת, היו בדו"ח כמה נקודות אור. הירידות עצמן היו נמוכות משמעותית מכפי שצפתה אפל בתחילת הרבעון והנתונים ניצחו את הערכות האנליסטים בכל מדד. ואחרי יותר משנתיים של ירידות רצופות האייפד שב להראות סימני חיים. לא במספר היחידות שנמכרו, שירדו ב-9% ל-9.95 מיליון, אלא בהכנסות ממכירתו שסוף סוף רשמו עלייה של 7% ל-4.88 מיליארד דולר. זאת, כנראה, הודות למכירות מוצלחות של האייפד פרו היקר.

ואולם, נקודת האור הגדולה ביותר היתה קטגוריית השירותים של אפל, שזינקה ב-19% וסיפקה לחברה הכנסות בסך 5.98 מיליארד דולר. בקטגוריה זו, מציגה אפל את ההכנסות שהיא גורפת מצרכנים אחרי שכבר מכרה להם אייפון, מק, אייפד או אפל ווטש. מדובר על הכנסות ממכירות אפליקציות באפסטור, מוסיקה, סרטים וסדרות באייטיונז, עמלה מתשלומים באמצעות אפל פיי, מכירת מינויים לאפל מיוזיק ועוד. קטגוריית השירותים היתה סוס שחור כבר כמה זמן, ופרשנים חדי עין שמו לב שהיא נמצאת בצמיחה גבוהה, אבל לרוב זכתה ליחס משני לעומת מכירות האייפון או הקטגוריה שכוללת את האפל ווטש. כל זה צפוי להשתנות.

הירידה בהכנסות החברה לא צפויה להיעצר בקרוב. היא בוודאי תימשך ברבעון הנוכחי, ואם נכונות ההערכות שלפיהן אפל משנה את מחזורי השדרוג של האייפון ותציג מעתה שדרוג משמעותי ומקיף למכשיר רק פעם בשלוש שנים במקום פעם בשנתיים הן עלולות להימשך גם עד לסוף 2017.

לאפל יש תוכנית רבת שלבים להתמודד עם מגמה זו. בשלב הביניים מדובר כנראה על הצגת דגמי אייפון, אפל ווטש ואולי גם אייפד משופרים משמעותית, שיריצו את ההמונים לשדרג את המכשיר, כפי שהיה עם השקת האייפון 6 לפני קרוב לשנתיים.

בטווח היותר רחוק, צפויה החברה להרחיב את תחומי הפעילות שלה ולהיכנס לשווקי חומרה חדשים דוגמת מכוניות ללא נהג שעליהן עובדת אפל מזה כמה שנים, טלוויזיות חכמות ("אתם לא צריכים להסיק מהשקת אפל TV ומערכת ההפעלה tvOS באוקטובר שעבר שעשינו את מה שרצינו לעשות", אמר המנכ"ל טים קוק בשיחה עם אנליסטים אחרי פרסום הדו"חות. "הנחנו את היסודות ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לבנות עליהם משהו גדול יותר"), מציאות מועשרת ("אנחנו הולכים חזק של AR בטווח הארוך, השקענו הרבה בתחום זה ויש שם דברים נפלאים ללקוחות והזדמנויות נהדרות") ועוד. לצורך כך, אפל מגדילה משמעותית את השקעותיה במו"פ וברבעון שעבר הן עמדו על 2.5 מיליארד דולר, גידול של 25% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה.

אבל השקעה בחומרה וכניסה לשווקים חדשים היא הליך מורכב, שיכול לקחת כמה שנים. בטווח המיידי דרוש לאפל פתרון שאם לא יצליח למנוע את הירידה בהכנסות לפחות ימתן אותה מעט. והפתרון הזה מגיע בדמות קטגוריית השירותים. כבר עכשיו מדובר בקטגוריה הצומחת ביותר של אפל, והצמיחה הזו לא הולכת לשום מקום בקרוב. למעשה, קוק מעריך שברבעון הבא ההכנסות מקטגוריה זו יהיו גדולות מספיק כדי להפוך אותה לחברת פורצ'ן 100 לו היתה חברה נפרדת.

אפל מתכוונת לוודא שזה מה שיקרה. זאת באמצעים מגוונים כמו בהמשך הפריסה של אפל פיי (שמחזיק כבר ב-75% משוק התשלומים ללא מגע בארה"ב), יצירת מודלים מכניסים יותר למפתחי אפליקציות באפסטור או הגדלת האטרקטיביות של שירותיה השונים באמעות תכנים בלעדיים.

ולנקודה זו בדיוק נכנסת Carpool Karaoke. החברה מקווה שהתוכנית המדוברת תסייע להגדיל את מספר המנויים לאפל מיוזיק, שקטן בחצי ממספר המנויים בתשלום של ספוטיפיי. במקביל, אפל מפיקה סדרת דוקו-ריאלטי על מפתחי אפליקציות שגם היה תהיה זמינה בבלעדיות באחד משירותיה. וספק אם אלו יישארו לבד. הרצון לשמר את צמיחת קטגוריית השירותים, לצד השקה אפשרית בעתיד של טלוויזיה חכמה, משמעם עוד הרבה הפקות תוכן מקוריות בטווח הזמן המיידי. אם אי אפשר ליהנות מהביצועים הכספיים, לפחות יוכלו באפל להתנחם באיזה סשן קריוקי טוב.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם בכלכליסט)