ילדות עסוקה: האם טכנולוגיה היא באמת הבייביסיטר המושלם לילדיכם

  1. מנותקים ושקועים. אני רואה אותם בכל מקום. בגן המשחקים, במסעדות, בעגלות ברחוב, מסביב לשולחן בארוחות משפחתיות. ילדים, לפעמים בגיל שנתיים או פחות, יושבים עם סמארטפון או טאבלט בידיים ושקועים במה שקורה בפנים. מנותקים מרעשי הרחוב, מהשיחות בארוחה ומכל מה שקורה סביבם. כל הווייתם ממוקדת, לפעמים במשך שעות, במלבן הקטן והצבעוני הזה.
  1. תחליף למטפלת. זה לא במקרה. חברות טכנולוגיה פועלות במרץ כדי לחבר ילדים למוצרים ולשירותים שלהם. ליוטיוב יש אפליקציה מותאמת לילדים, חנויות האפליקציות עמוסות במשחקים ויישומים שונים בעבורם, פייסבוק יצרה אפליקציית צ'ט מותאמת לילדים וגוגל עצמה מרחיבה את היריעה ומשווקת את הרמקול החכם גוגל הום מיני כמוצר לילדים עם חידונים, משחקי ריקוד, סיפורים לפני השינה ועוד. כמעט מטפלת.
  1. הפרעות קשב. זה מפחיד, בעיקר כי אנחנו לא יודעים מה זה עושה למוח שלהם, לא באמת. אמנם אין הרבה מחקר בתחום, אבל המיעוט שיש מצביע על כך שדברים טובים אין שם. ההתראות בסמארטפונים משבשות כנראה את כושר הריכוז שלנו, והאינטראקציה ברשתות חברתיות מורידה את סף הגירוי שלנו ומשפיעה על הרגשות שלנו. וכל מה שנכון למבוגרים, נכון על אחת כמה וכמה לילדים. בן 6 שיושב עם הראש בתוך סמארטפון בארוחה משפחתית, יהפוך למבוגר שיושב עם הראש בתוך סמארטפון בארוחה משפחתית.
  1. קשר אנושי. התוצאה היא שייתכן וגדל דור של ילדים שבעבורם טכנולוגיה היא לא כלי לצריכת מידע ולביצוע פעולות אלא חלק מהותי מהזהות שלהם, רכיב בולט בפסיפס שמעצב את האישיות שלהם, ילדים שמגדירים את עצמם בין השאר גם דרך האינטראקציה שלהם עם מכשירים. אלו ילדים שיותר ויותר מחליפים את הקשר שלהם עם אנשים בקשר עם חפצים. וזה כבר לא רק מפחיד, אלא ממש מדכא.
  1. מה חשוב יותר. בתור הורים, זה קל ונוח להושיב את הילד מול אייפון. אבל כשאנחנו שמים את המכשירים האלו בידיים שלהם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה מהותית מאוד: מה יותר חשוב לנו – כמה דקות של שקט כדי שנוכל לגלוש בפייסבוק, או איזה בן אדם הילד שלי ייגדל להיות?

(פורסם גם בכלכליסט)