טביעת האצבע של דרעי: על הכאילו פשרה במאגר הביומטרי

דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa
דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa

במבט ראשון, החלטת שר הפנים, אריה דרעי, לגבי עתיד המאגר הביומטרי מסתמנת כפשרה שאפשר לחיות אתה. אולי לא מה שמתנגדי המאגר קיוו להשיג במאבקם, אבל הישג נאה שמאפשר להשאיר את המאבקים מאחורה ולהתקדם יחדיו לעתיד של תעודות זהות ודרכונים חכמים וקשים לזיוף.

לפי החלטת דרעי, המאגר הביומטרי אמנם יהפוך לקבוע וכל אזרח שיבקש להנפיק מסמך זיהוי יחויב למסור תמונת פנית ולהצטרף אליו, אבל סוגית טביעות האצבע תהיה נתונה לשיקול דעתו של האזרח ואם ירצה יוכל לבקש שלא להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר ולהסתפק בקידודן בשבב המאובטח בתעודת הזהות ובדרכון.

"הסוסים ברחו מהאורווה"

לכאורה, מדובר בפשרה שאפשר לחיות אתה. הכללת טביעות אצבע במאגר תמיד היתה סוגיה שנויה במחלוקת, גם בקרב תומכי המאגר בממשל (הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, והוועדה המייעצת שבראשה הוא עומד מתנגדים לכך נחרצות), ולפי החלטת דרעי מי שבאמת מוטרד מכך יוכל להימנע. ותמונות? לפי ולצר במקרה זה "הסוסים כבר ברחו מהאורווה". עם פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם יש כבר מאגרי תמונות מקיפים, מקוונים ולא סופר מאובטחים שמכילים את תמונות הפנים של כמעט כל אזרחי ישראל.

אז למה מתנגדי המאגר כבר הכריזו שילכו לבג"ץ? כי פשרת דרעי היא פשרה רק בכאילו, בקריצה ובחיוך. הנה התפשרנו, אבל לא באמת ויתרנו על כלום. בכל הנוגע לטביעות אצבע, האפשרות למנוע את הכללתן במאגר מלווה בחסמים משמעותיים שמבטיחים שמעט מאוד אזרחים יבחרו לוותר על הכללתן. ראשית, על מנת למנוע צירוף הטביעות למאגר יצטרך האזרח לבקש זו אקטיבית. כלומר, בתור ברירת מחדל יצורפו טביעות האצבע למאגר ורק אזרחים מודעים ומעודכנים שידעו לבקש זאת במעמד ההצטרפות יזכו לכך. וכל השאר, הרוב המכריע כנראה? טביעות האצבע שלהם ייכנסו למאגר מבלי שיישאלו לדעתם.

איור: ערן מנדל / כלכליסט
איור: ערן מנדל / כלכליסט

בנוסף, אזרח שלא יצרף טביעות אצבע למאגר ייענש בדמות תעודת זהות ודרכון בעלי תוקף לחמש שנים בלבד, במקום 10 שנים. מלבד הטרדה הרבה של הצורך לחדש את התעודות (ולהגיע לשם כך ללשכות רשות האוכלוסין) בתדירות גבוהה יותר, מדובר גם בעונש כספי של כמה עשרות שקלים – עלות חידוש תעודת זהות או דרכון. חסם זה מבטיח שרק אזרחים בעלי עקרונות מוצקים, שמוכנים לשלם מחיר כספי על עקרונות אלו, יסרבו לאורך זמן לצרף טביעות אצבע למאגר.

התוצאה בסופו של דבר תהיה מאגר שמכיל את טביעות האצבע של כל אזרחי ישראל, פרט לכמה מאות או אלפים בודדים שמסרבים לכך מסיבות אידיאולוגיות. כלומר, בפועל מאגר פשרת דרעי לא יהיה שונה בהרבה מהמאגר הביומטרי במתכונת המקורית.

ניפגש בבג"ץ

ומה אם יוחלט לבסוף להקים מאגר של תמונות בלבד? גם בהחלטה זו יש קשיים. אמנם יש אמת באמירת וולצר שבכל הנוגע לתמונת הסוסים כבר ברחו מהאורווה, אבל יש הבדל בין מאגר תמונות לא מאורגן שההצטרפות אליו היא וולנטרית (כל אחד יכול למחוק את חשבון הפייסבוק שלו או להסיר מהרשת החברתית תמונות שהעלה או תיוג שלו בתמונות של אחרים), לבין מאגר מאורגן, ממוין ומעודכן של כלל האזרחים שנמצא ברשות המדינה.

מאגר שכזה נותן למדינה יכולות שהיא תתקשה להשיג באמצעים אחרים (למשל, זיהוי מהיר של אזרחים בהפגנות נגד השלטון) ודליפה שלו לגורמים עוינים מסוכנת הרבה יותר מגישה של אותם גורמים לתמונות גולשים בפייסבוק. דליפה של מאגר שכזה יכולה להוביל לפגיעה מהותית בביטחון המדינה ובאמצעים חשאיים. למשל: סוכני מוסד שמגיעים למדינה עוינת כדי לחסל מנהיג טרור. כיום, אין למדינת היעד דרך ודאית לוודא שהם ישראלים. אבל אם המאגר ידלוף, מצלמת זולה שתותקן בעמדת בידוק גבולות תוכל בגלות לזהות האם המבקש להיכנס הוא אזרח ישראלי או לא רק על בסיס העובדה שתמונתו מצויה במאגר שדלף, וזאת גם מבלי להידרש לפרטים כמו שמו המלא.

20_l

סיבות אלו הן שעומדות בבסיס החלטת מתנגדי המאגר הביומטרי, בהובלת התנועה לזכויות דיגיטליות, לעתור נגד הפיכה המאגר לקבוע ומחייב, מרגע שתתקבל ההחלטה על כך. אליהן מצטרפות טענות כמו העובדה שלא הוצגה ראיות לכך שזיוף תעודות זהות וגניבת זהות, הבעיות שתומכי המאגר טוענים שרק הוא יכול לפתור, אכן מהוות מכת מדינה שמחייבת מאגר ביומטרי, וכן הטענה שלא נעשתה בדיקה אמיתית ומשמעותית לחלופות למאגר.

פשרת דרעי לא מסמלת את סוף המאבק סביב המאגר הביומטרי, אלא דווקא את כניסתו להילוך גבוה. עתה, משהתקבלה החלטה סופית, יודעים מתנגדי המאגר בדיוק נגד מה הם נלחמים ובכוונתם לגייס את כל הארסנל שברשותם – החל מחברי כנסת, עבור במדעני מחשב וחתני פרס ביטחון ישראל, וכלה באמנים בולטים ויזמים מוכרים – על מנת לסכל אותה. לאור הרכב הקואליציה ספק אם למאבק בכנסת תהיה הצלחה, ושני הצדדים עתידים להיפגש בעוד שבועות לא רבים באולם הדיונים של שופטי בג"ץ.

(פורסם גם בכלכליסט)

איזו מדינה תנצח במאבק על המאגר הביומטרי, המרחיבה או המצמצמת?

כששלחתי את מסמך המדיניות הלאומית ליישומים ביומטריים של מדינת ישראל, שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר השבוע, לכמה מכרים מתנגדי המאגר הביומטרי התגובה המידית שלהם היתה: זה מה שאנחנו אומרים כבר כמעט עשר שנים.

biometric

והם בכלל לא מגזימים. חלקים ניכרים ממסמך המדיניות נראים כלקוחים מהדו"חות השונים שהפיצו מתנגדי המאגר בשנים האחרונות. תרחישים שעליהם מתריע המסמך, כמו שימוש בטביעת אצבע שדלפה מהמאגר לצורך הטמנתה בזירת פשע והפללת אזרחים חפים מפשע; מקרים המוניים של לגניבת זהות או חשיפת פרטים רפואיים רגישים (תמונות פנים באיכות גבוהה יכולות לספק מידע על מצבים רפואיים מסוימים) בעקבות דליפת מידע רחבה; שימוש של רשויות אכיפת חוק למאגר במידע השמור במאגר לצורך עריכת מעקב נרחב אחרי אזרחים ללא הסכמתם או ידיעתם; דליפה של מאגר המידע למדינה עוינת שתביא לפגיעה חמורה בביטחון המדינה; ועוד אזהרות רבות אחרות – הכל נאמר על ידי מתנגדי המאגר מזה שנים.

אבל עכשיו מגיעות כל אותן אזהרות עם חותמת אישור רשמית של ממשלת ישראל, ובתוספת הוראות שלפיהן יש "לשאוף לצמצום המאגרים הביומטריים" וש"עקרון צמצום המאגרים הביומטריים יחול ביתר שאת במגזר הממשלתי". הפרדוקס הוא שמדובר בדיוק באותה ממשלה שבמקביל חותרת להפיכת המאגר הביומטרי למנדטורי עבור כל האזרחים.

המאגר הביומטרי

וכשבשבועות הקרובים עתיד שר הפנים, אריה דרעי, להכריע לגבי עתידו של המאגר הביומטרי, אי אפשר שלו לתהות איזו ממשלה תנצח במאבק: זו שרוצה לצמצם מאגרים ביומטריים, או זו שכבר שנים רבות פועלות ליצירת מאגר ביומטרי מנדטורי, שיכלול תמונת פנים ושתי טביעות אצבע של כל אזרח ואזרח.

המסמך הנוכחי אמנם מספק למתנגדי המאגר תחמושת משמעותית לקרבות העתידיים, שתהיה בעלת ערך רב בכניסה לישורת האחרונה לקראת אישור סופי של המאגר בסוף השנה. אבל החדשות הרעות הן שלמדיניות החדשה לא תהיה השפעה על מאמצי הממשלה לאישור המאגר הביומטרי. הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, שהוביל את גיבוש המדיניות החדשה, הוא תומך נלהב של המאגר. מה גם שבמסמך מצוין במפורש שאינו עוסק ישירות במאגר הביומטרי אלא רק במדיניות הממשלה לגבי מאגרים מסוגו באופן כללי, ולכן אין שום המלצות לגבי המשך פעילותו.

החדשות הטובות הן שאישור המדיניות מהווה ניצחון מובהק לוולצר בעימות שניהל בשנה האחרונה סביב ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי היוצא, גון קמני, סביב שאלת טיבו של המאגר. בשעה שקמני סבר שעל המאגר להכיל הן תמונות פנים והן טביעות שתי אצבעות, וולצר נקט בגישה מצמצמת יותר ופעל לקיומו של מאגר שמכיל תמונות פנים בלבד.

חלק ניכר ממסמך המדיניות עוסק בסיכונים שנובעים מהכללת טביעות אצבע במאגר, ובפרט טביעות אצבע מלאות, כפי שיש במאגר כיום, ולא רק תבניות מאפיינים כפי שהציעו מומחים שונים. אישור המדיניות מספק למעשה אסמכתא ממשלתית רשמית לעמדה זו והוא ניצחון משמעותי לקו שמוביל וולצר. לא מן הנמנע שניצחון זה הוא בין הגורמים שהובילו להחלטתו של קמני לפרוש במפתיע מהתפקיד, בדיוק במועד הקריטי שבו אמורה להתקבל ההחלטה הסופית לגבי עתיד המאגר.

אם אכן תתקבל לבסוף עמדתו של וולצר, ושר הפנים יכריע בעד מאגר עם תמונות פנים בלבד (דרעי כבר הצהיר בעבר שקיבל החלטה עקרונית להקים מאגר ביומטרי, ושהוא מתלבט כרגע רק לגבי טיבו), יהיה זה ניצחון משמעותי בעבור מתנגדי המאגר שפועלים במטרה לבטלו לחלוטין, או לפחות לצמצמו.

שר הפנים דרעי. באיזו מדינה יבחר?
שר הפנים דרעי. באיזו מדינה יבחר?

במובנים רבים, הסוס של תמונות הפנים כבר ברח מהאורווה. בגלל אתרי מדיה חברתית, תמונות פנים של רבים מאזרחי ישראל כבר זמינות ברשת ונגישות בחיפוש קל בפייסבוק או אפילו בגוגל. מסיבה זו, מאגר ביומטרי של תמונות פנים יהווה פגיעה משעותית הרבה פחות בפרטיות האזרחים, ולדליפתו יהיו השלכות קטנות הרבה יותר על ביטחונם האישי.

אין זה אומר שמתנגדי המאגר מתכוונים להפסיק את המאבק אם אכן תתקבל עמדתו של וולצר, שכן גם מאגר של פנים הוא עדיין בעייתי מאוד. אזרחים רבים לא נרשמו לפייסבוק ותמונותיהם לא זמינות ברשת, ומשתמש תמיד יכול להסיר תמונות שלו מהרשת החברתית ולסגור את חשבונו. בנוסף, מאגר ביומטרי מקיף ומעודכן תדיר עם תמונות באיכות גבוהה יכול לשמש אמצעי מעקב יעיל יותר מאשר מאגר התמונות הלא-אחיד של פייסבוק, ודליפתו יכולה להעמיד בסיכון אזרחים שמסיבות ביטחוניות לא פעילים ברשת החברתית (למשל, סוכני מוסד).

גם אחרי שתתקבל לבסוף החלטת שר הפנים, צפוי עדיין קרב חריף בוועדות ובמליאת הכנסת, וככל הנראה גם בבג"ץ במידה שיוחלט על הקמת המאגר. אבל גם אם בסוף יעבור מאגר תמונות הפנים את כל המשוכות ויקבל את אישור בג"ץ, עדיין יהיה זה ניצחון משמעותי למתנגדים. עכשיו, רק צריך לחכות להחלטה הרשמית של דרעי.

(התפרסם בגרסה קצרה יותר גם בכלכליסט)

העמדת הפנים של השר דרעי בסוגיית המאגר הביומטרי

אחת מההחלטות הבולטות הראשונות של שר הפנים אריה דרעי, כשנכנס לתפקידו מוקדם יותר השנה, היתה להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי בתשעה חודשים (אחרי שקודמו בתפקיד, סילבן שלום, החליט גם הוא להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים).

הסיבה הרשמית היתה רצון ללמוד את הנושא המורכב לעומקו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא בשליפה מהשרוול. ואף שהן תומכי המאגר והן המתנגדים לו סברו שאין צורך בהארכה כה ארוכה, לפחות הייתה ציפייה שהשר החדש ינצל את הזמן הרב על מנת ללמוד את הנושא ללא-משוא פנים ולקבל החלטה אובייקטיבית.

ואולם, תקוות אלו התנפצו כעבור זמן קצר כאשר בדיון של ועדת הפנים של הכנסת, שבו הציג דרעי את ההחלטה באופן רשמי, טען דרעי שאין מחלוקת בקרב מומחים על נחיצות המאגר. זאת, אף שמדעני המחשבי המובילים בישראל, בהם זוכי פרס ישראל ופרס ביטחון ישראל, התריעו שהמאגר מסוכן. בדיון שנערך בוועדת הפנים לפני ההצבעה על הארכת הפיילוט נתבררה עמדתו של השר עוד יותר, כשנציג משרדו אמר שדרעי מבין שאין מחלוקת על המאגר ושההחלטה שיקבל תהיה רק על טיבו – האם יכלול תמונות פנים וטביעות אצבע או תמונת פנים בלבד.

כעת, מסיר דרעי את המסכה האחרונה של העמדת הפנים, ובאירוע "חגיגי" שנערך בשבוע שעבר לרגל צירוף האדם המיליון למאגר הביומטרי אמר שב-2017 ההצטרפות אליו תהיה כבר בגדר חובה. אפשר לחזור על כל הטענות נגד קיום המאגר: על כך ששום מומחה מחשבים, כולל אלו של המדינה, לא מוכן להתחייב שהמאגר יהיה מאובטח ב-100%; על כך שלשום מדינה מערבית אין מאגר דומה, או העובדה שלא התבצעה בדיקה אמיתית של חלופות למאגר; או שגם אחרי שלוש שנות פעילות לא נמצאה הצדקה לקיומו.

אפשר גם להזכיר ששיעור האזרחים שמסכימים להצטרף למאגר נמצא בירידה קבועה וחדה מאז התחלת הפיילוט לפני כשלוש שנים, ושרוב מוחלט על מנפיקי תעודות הזהות או הדרכונים החדשים מסרבים להשתתף בניסוי; את התעלולים המפוקפקים שנוקט משרד הפנים על מנת לצרף למאגר אוכלוסיות כמו תלמידי תיכון או חיילים; ואת הכשלים הרבים שהתגלו בפיילוט.

אבל לא זו הבעיה כאן. הבעיה היא העמדת הפנים, ההונאה הציבורית שמהווה חלק מהתנהלותו של שר הפנים דרעי בנושא זה. דרעי ביקש להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, לכאורה כדי לאפשר לו לדון בנושא לעומקו ולקבל החלטה ללא משוא פנים. אבל המציאות היא שהשר החליט להפוך את המאגר לקבוע כבר לפני שביקש להאריך את הפיילוט, אולי בסמוך לכניסתו לתפקיד.

תקופת הפיילוט נועדה להיות תקופה של דיון ציבורי משמעותי, בעיקר בוועדות הכנסת שמפקחות על פעילות המאגר, אבל אחרי קרוב לשלוש שנים דיון כזה טרם נערך. הוועדות כמעט לא מתכנסות, ודיוניהן מתקיימים רק בסמוך להצבעות בנושא. אחת הוועדות אף לא כוננה בשנתיים הראשונות של הפיילוט.

הקמת המאגר הביומטרי היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שצפויה ממשלת ישראל לקבל, החלטה שתשפיע לא רק על כל אזרחי המדינה כיום אלא תהדהד גם דורות קדימה. דליפה של המאגר תגרום נזק בל-ישוער לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה. מדובר, ללא ספק, בפיילוט שצריך להיות תחת בחינה ציבורית משמעותית, שמצריכה דיון קבוע בפעילותו והשלכותיה, שמחייבת ממקבלי ההחלטות להגיע לסוגיה בראש נקי, לבחון אותה בנפש חפצה ולא להתעלם מהבטיה הבעיתיים והלא-נעימים.

במקרה של השר דרעי, לא נעשתה בחינה כזו. וכמי שמסקר מקרוב את המאגר הביומטרי מזה כשבע שנים, אני יכול להצהיר שלא מדובר בטעות, אלא במדיניות. תומכי המאגר בממשלה פועלים במכוון למסמוס הדיון הציבורי, מתנהלים בכוחניות כלפי מתנגדיהם, לא מהססים לנקוט בתרגילים מלוכלכים על מנת לנסות ולהשקיט קולות שמתנגדים להם, ומנסים לייצר מצג שווא לגבי נחיצות המאגר והצלחת הפיילוט. בהזדמנויות הנדירות שבהן כבר מתקיים דיון בכנסת על המאגר, שאלות רציניות ומהותיות נענות בהתחמקויות, תגובות לעגניות ולעתים אף שקרים בוטים.

ככה לא מקבלים החלטה ציבורית חשובה. ככה דוחפים לגרון של הציבור מוצר שגם לעומדים מאחוריו ברור שהוא לא באמת נחוץ.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם באתר כלכליסט)