התקלות באייפון X ובפיקסל 2: לא באג, פיצ'ר

אין כנראה דבר מבאס יותר. קניתם סמארטפון חדש ויוקרתי, רכישה שבכיף כבר יכולה להגיע לסביבות ה-5,000 שקל, הוצאתם אותו מהאריזה, הפעלתם, התחלתם להשתמש ואז – תקלה. זה יכול להיות משהו סופר-מעצבן כמו קו ירוק אנכי שחוצה את המסך (כפי שדיווחו כמה משתמשים באייפון X), או אפילו סתם משהו מעיק כמו תקתוקים שבוקעים מהרמקול (כפי שחוו משתמשי פיקסל 2 של גוגל). במקרה הטוב זה ייפתר בעדכון תוכנה, במקרה הרע תצטרכו להחליף את המכשיר באחד חדש. כך או כך, ההנאה של פתיחת מכשיר חדש נעלמה לבלי שוב.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

בשנה האחרונה, כך נדמה, אנו נשטפים בגל של תקלות מהן סובלים סמארטפוני הדגל של החברות השונות. משתמשי פיקסל 2 דיווחו על שורת תקלות, החל מסימני צריבה על המסך, עבור בבעיות באפליקציית המצלמה ועד דיווחים על חוסר תפקוד של Google Assistant בעבודה עם אוזניות בלוטות'.

הגלקסי S8 של סמסונג, בינתיים, הושק בלי אחת מהתכונות המרכזיות שלו – העוזר החכם ביקסבי (תכונה כל כך מרכזית שאף הוקצה לה כפתור ייעודי במכשיר), שהגיע רק כמה וכמה שבועות אחרי ההשקה. וזה עוד בלי לדבר על מכשירי הגלקסי נוט 7 המתפוצצים של החברה משנה שעברה.

אפילו אפל, עם מוניטין האיכות הבלתי-מתפשרת שלה, לא חמקה מגל התקלות. באג באחד מעדכוני התוכנה למערכת ההפעלה iOS החליף את האות i ברצף A[?], וחלק ממכשירי האייפון X סבלו מתקלת תוכנה שגרמה למסך המגע להפסיק לתפקד בקור, בעוד אחרים זכו להופעת קו ירוק על התצוגה, שחייבה את החלפת המכשיר.

קו המוות הירוק. האימה, האימה

רצף התקלות עורר כמה פרשנים לזעוק חמאס, ולהכריז "די, זה לא נורמלי". אבל המציאות היא שעד כמה שזה מעצבן, מרתיח ואולי גם לא ראוי, אין כאן דבר יוצא דופן או חדש במיוחד. תקלות שמתלוות להשקת סמארטפונים הן תופעה ותיקה. אחד המקרים הידועים לשמצה הוא שערוריית אנטנהגייט שליוותה את השקת האייפון 4 ב-2011. במכשיר זה העבירה אפל את האנטנה לחלקו החיצוני של המכשיר, וכשמשתמשים החזיקו אותו בצורה מסוימת אבד המכשיר קליטה. השקת אייפון 6 ב-2014 לוותה בדיווחים שלפיהם המכשיר מתקפל בכיס המכנסיים (פרשה שכונה Bendgate).

לאלו אפשר להוסיף גם את Crackgate, Slowgate, Yellowgate ו-Scratchgate, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מכשירים של חברות אחרות שסבלו לאורך השנים מבעיות רבות לא פחות (אם כי פחות מסוקרות, לאור העובדה שהן לא אפל).

כל הבעיות והתקלות, ישנות וחדשות כאחד, חולקות כמה מאפיינים משותפים. ראשית, הן מוגזמות ומועצמות. פעמים רבות מדובר בבעיה שמשפיעה רק על חלק קטן מהצרכנים, לפעמים שבריר אחוז. אך לאור התפוצה הרבה של מכשירים אלו, עם מיליוני יחידות שנמכרות בשבועות ובחודשים הראשונים, מספר הנפגעים האבסולוטי יכול להגיע לאלפים או עשרות אלפים.

בפרשת אנטנהגייט, למשל, הדיווחים המאסיביים העפילו על העובדה שלמעשה הקליטה של המכשיר היתה טובה יותר מזה של קודמו, וגם שיעור המכשירים שהוחזרו לאפל בחודש שלאחר ההשקה היה נמוך יותר – עדות לשביעות רצון גדולה יותר של הצרכנים.

גם אם מספר הנפגעים קטן הרבה יותר, בספירה התקשורתית הנוכחית דיווח על תקלה במכשיר מדובר כמו האייפון מופץ במהירות ברשתות חברתיות, כלי תקשורת מקוונים וערוצי טלוויזיה. אחרי הכל, איך אפשר לעמוד בפיתוי של תקלה באייפון אליו מתלווה תמונה של מכשיר עם קו ירוק לאורכו וכיתוב שמכריז "קו המוות הירוק". דיווחים רבים מסוג זה גורמים לבעיה להיראות נפוצה וחמורה הרבה יותר מכפי שהיא באמת.

בפרשת הכיפופים של האייפון 6 דיווחה אפל שקיבלה רק 9 תלונות סך הכול על כיפוף אקראי של המכשיר – מספר נמוך הרבה יותר ממספר הדיווחים של הפרשה בתקשורת (אם כי לא חסרים סרטוני יוטיוב של משתמשים שמכופפים את המכשיר בכוונה).

אייפון 6 – המכשיר הראשון של אפל עם מסך מתקפל

בנוסף, הבעיות האלו נוטות להישכח במהרה, וכמעט שלא משפיעות על מכירות המכשירים. האייפון 6 הביא את אפל לשיאי מכירות חדשים, למרות הדיווחים המרובים על כיפופים. גם במקרים חמורים מאוד, כמו פרשת מכשירי הנוט 7 המתפוצצים של סמסונג, החברה לא סבלה מהשלכות ארוכות טווח. אותם מכשירים אמנם הוצאו מהשוק, אבל הגלקסי S8 נמכר בהצלחה, ואפילו המותג נוט נשאר חי ובועט.

אבל המאפיין המשותף החשוב ביותר של תקלות אלו הוא שבמצב הנוכחי הן בלתי-נמנעות. התחרות ודרישות השוק כמעט מחייבות שמכשירים יגיעו לידי צרכנים כשהם לא מושלמים ב-100%. יצרניות הסמארטפונים נמצאות תחת לחץ קבוע לחדש ולהרחיב את יכולות המכשירים שלהן, ובמקביל מתמודדות זו מול זו בתחרות צמודה שמאלצת אותן להוציא דגמים חדשים מדי שנה.

אי-אפשר לבקש גם דגם חדש מדי שנה, גם שיכלול חידושים ופיתוחים מרחיקי לכת וגם שיהיה חף לחלוטין מתקלות, בטח ובטח כשמדובר בהיקף ייצור גבוה. כמה שינסו, כמה שיבדקו, כמה שישקיעו באיתור תקלות, לוח הזמנים והדרישה הקבועה לתכונות חדשות יוצרים מכשירים מורכבים מדי מכדי שאפשר יהיה להוציא מהם את כל הבאגים.

בהשלכה מהאמרה "זול, מהיר, איכותי – אפשר לבחור רק שניים", גם כאן בחר הציבור את השניים החשובים לו – מכשיר חדש כל שנה, עם כמה שיותר חידושים. עם הבאגים הנלווים, מעצבנים ככל שיהיו, הוא כבר מסוגל לחיות.

(התפרסם בגרסה שונה מעט ב"כלכליסט")

עשור למהפכת הסמארטפון: המכשיר ששינה את האדם

איור: יונתן וקסמן / כלכליסט

היום מתפרסם ב"כלכליסט" פרויקט שהתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, ושעבדנו עליו ברצינות כבר כמה שבועות. עשר שנים חלפו מאז שסטיב ג'ובס עלה על הבמה, חשף את דגם האייפון הראשון והזניק את אחת המהפכה הטכנולוגית והחברתית החשובה ביותר של דורנו.

בפרויקט, אנחנו בוחנים את המהפכה הזו מהבטים שונים: ההשלכות הכלכליות העצומות שלה, הדרכים שבהן היא שינתה אותנו והתנופה המפתיעה שהיא העניקה ליצרניות סיניות. ואנחנו גם מסתכלים על העתיד, ומנסים להבין איך יראו הסמארטפונים של השנים הקרובות, מאיפה תגיע המהפכה הגדולה הבאה ואפילו מציגים עיצובים חדשים לאייקוני האפליקציות הבולטות בסמארטפון, כך שידברו בשפה של הדור שנולד לעידן הסמארטפון, ולא ממש יודע מה זו שפופרת טלפון או מעטפה.

אני ממליץ לכם לקרוא את הפרויקט המושקע, שבכתיבתו השתתפו גם עמיתי נמרוד צוק ורפאל קאהאן. אבל כאן אני מביא את הטקסט שאני הכי אוהב בו, גרסה ארוכה יותר של טקסט הפתיחה של הפרויקט, שמסכם את העשור האחרון ומציב כמה סימני שאלה לעתיד.

________________________________________________

כשזה נוגע למהפכות הופכות עולמות, כמעט אף פעם אי אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו הן החלו, בטח שלא על הדקה המדויקת. מהפכת הסמארטפון היא יוצא הדופן של כלל זה. לא רק שאנחנו יכולים לדעת בדיוק מתי היא החלה, הרגע הזה אפילו מתועד ומצולם.

זה קרה ב-9 בינואר 2007, בשעה 9:42 שעון קליפורניה, במהלך כנס מקוורלד. סטיב ג'ובס היה על הבמה כבר כחצי שעה, ודיבר על מעבדים, אייפודים, אייטיונז, אפל TV ועוד קשקושים כאלו ואחרים. ואז הוא עצר, כחכח בגרונו ושתק למשך 10 שניות. על המסך הענק הופיע הלוגו של אפל כשהשמש זורחת מאחוריו, כמו בליקוי חמה. ג'ובס, אמן הפרפורמנס, הבהיר לכל הנוכחים באולם שמשהו גדול הולך לקרות בלי להוציא מילה אחת מפיו.

"זה יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי", הוא פתח, והקהל הגיב במחיאות כפיים מהוססות וכמה קריאות ספורדיות. "פעם בכמה זמן מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכול". אחרי שהזכיר כמה מהמוצרים האלו שאפל עצמה השיקה – המק והאייפוד – אמר ג'ובס: "היום אנחנו מציגים שלושה מוצרים מהפכניים בסדר גודל זה. הראשון, אייפוד עם מסך מגע רחב (הקהל מריע), השני, טלפון נייד מהפכני (התשואות מהקהל מזנקות בכמה דציבלים. אחד מהיושבים בשורות הראשונות מניף את ידו לאוויר בהתלהבות), והשלישי הוא מכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך".

הקהל בהלם. ואז, ג'ובס עובר לשטיק שלו. "שלושה מכשירים: אייפוד עם מסך מגע רחב, טלפון נייד מהפכני ומכשיר תקשורת אינטרנט פורץ דרך. אייפוד, טלפון, ומכשיר אינטרנט (הקהל צוחק). אייפוד, טלפון…" הקהל, שכבר מבין לאיפה הוא הולך, ממשיך לצחוק ולהריע בתלהבות, וג'ובס נסחף אחריו. "אתם קולטים את זה?" הוא שואל באקסטזה. "אלו לא שלושה מכשירים נפרדים, זה מכשיר אחד. ואנחנו קוראים לו 'אייפון'. היום, אפל ממציאה מחדש את הטלפון".

ג'ובס ידוע בסופרלטיבים שלו, שלא פעם מנותקים מהמציאות. בעשור האחרון שלו כמנכ"ל אפל, לא היה מוצר שהוציאה החברה שלא היה לדבריו קסום, מהפכני או לפחות הטוב ביותר בשוק. אבל במקרה הזה לא רק שהוא לא הגזים, בראייה לאחור אפשר להעריך שהוא אפילו פספס עד כמה גדולה ומשמעותית תהיה המהפכה שהצית באותו הרגע, ואיזו השפעה תהיה לה על עולם הטכנולוגיה ועל המשתמשים, איך היא תשנה מדינות ותעשיות, ואיך היא תיצור תעשיות חדשות שלא היו יכולות להתקיים בלעדיה, איך גלי ההדף שלה ישנו כמעט כל הבט בחיי היומיום שלנו, ואיך היא תשנה אותנו בדרכים שאנחנו עדיין מנסים להבין.

ג'ובס חושף את האייפון המקורי, ינואר 2007

הבחירה של "כלכליסט" לציין עשור לסמארטפון דווקא ביום ההולדת של האייפון לא מובנת מאליה. האייפון לא היה הסמארטפון הראשון. קדמו לו מכשירים של יצרניות אחרות שהתיימרו להציע יכולות דומות. הוא אפילו לא היה הסמארטפון המצליח הראשון, הכבוד הזה שייך לבלקברי. אבל האייפון הוא הסמארטפון המשמעותי הראשון, The First One That Mattered.

הוא זה שקבע את עקרונות היסוד של הסמארטפון שנמצאים בשימוש אצל כל המתחרים (מסך מגע גדול, ללא מקלדת פיסית, וחוויית שימוש מבוססת אפליקציות), והוא זה שפרץ את תקרת הזכוכית והוציא את הקטגוריה מהעולם העסקי לעולם הצרכני הרחב. בזכותו, הסמארטפון הוא המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר של הדור שלנו, ואולי הגדולה ביותר בכלל.

למרות שהאייפון היה פורץ הדרך, בחרנו למקד את הפרויקט בסמארטפון עצמו כי המהפכה שהצית גדולה הרבה יותר ממנו. היא יצרה תעשיות חדשות יש מאין, שימשה פלטפורמה לצמיחה של כמה מהסטארט-אפים בעלי הערכת השווי הגדולה בעולם, הזניקה חברות מנומנמות לחזית החדשנות וחיסלה עד היסוד חברות אחרות. על הבסיס שיצר האייפון קיבלנו את אנדרואיד של גוגל, ההצלחה המחודשת של סמסונג, יצרניות סיניות שהפכו לשם דבר עולמי כמו וואווי ושיאומי, חברות שלא היו יכולות להתקיים לפני עשור כמו אובר, ווטסאפ או ווייז.

הסמארטפונים הפכו את החיים שלנו לקלים יותר, כל המידע בעולם במרחק תנועת סווייפ אחת, בני משפחה וחברים מרוחקים שמעולם לא היו קרובים יותר ופלטפורמות לשיתוף חוויות ומדיה שהפכו את כולנו לאקזביציוניטים יותר. המחרה הזול יחסית שלהם בשילוב עם הפריסה הפשוטה יותר של רשתות סלולריות גם הביא אותם לאזורים מרוחקים ומדינות מפותחות, ואפשר למיליונים רבים של אנשים להשתמש לראשונה בחייהם במוצר מחשוב עם חיבור לרשת.

שילמנו על כך מחיר לא מובן מאליו: הסמארטפון מחייב אותנו להיות מחוברים כל הזמן, פוגע בכושר הריכוז שלנו עם התרעות בלתי פוסקות, והפך חלקים נרחבים יותר בחיים שלנו למנוטרים ומפוקחים, בין אם על ידי שירותים מקוונים שבאפליקציות שלהם אנחנו משתמשים, גופי ביון חשאיים או פושעים מקוונים.

ובעיקר, הסמארטפון משנה אותנו ואת הילדים שנולדו בעשור האחרון בדרכים שאנחנו עדיין לא ממש מבינים, עם השלכות לא ברורות. לפני כמה ימים, בעת טיול ברחוב, ראיתי אב דוחף פעוט בעגלה. הפעוט החזיק בידיו סמארטפון והיה מרותק למה שהציג המכשיר. המכוניות בכביש, רוכבי האופניים והולכי הרגל על המדרכה, החתול שקפץ על הגדר – כל אלו לא עניינו אותו, לא היו קיימים מבחינתו.

ולא מדובר במקרה יוצא דופן. כל מי שהיה באירוע משפחתי כבר הבחין בוודאי שרק הסמארטפונים והטאבלטים מצליחים להרגיע ולהשתיק את הילדים הקטנים, ואיך חלק ניכר מהארוחה מעדיפים אותם ילדים לבלות בתוך המכשיר מאשר להשתתף באירוע.

דור הסמארטפון. מנותק, או מחובר בדרכים אחרות?

איך יראה דור הסמארטפון, אותו דור שנודל והתבגר בעשר השנים האחרונות? האם גדל בעולם דור של אנשים מנותקים ואנטי-חברתיים שמבלים את כל חייהם במכשירים דיגיטליים? או שאולי מדובר בפאניקה שלא שונה בהרבה מפאניקת המחשבים והטלוויזיה של עשורים קודמים, ולמעשה גדל דור בעל מודעות ותחכום טכנולוגי גבוהים שחבריו מתקשרים זה עם זה בדרכים שנראות להוריהם מנותקות וקרות אך בעבורם הן חיות ומלאות משמעות לא פחות ממשחק תופסת בחצר?

זו רק סוגיה אחת מני רבות שנצטרך לעסוק בה בעשור השני של עידן הסמארטפון. ונהיה חייבים לעסוק בה, כי את השינויים העצומים שיצאו לדרך ב-9 בינואר 2007 כבר אי אפשר לעצור ולהחזיר לאחור. אפשר רק להבין אותם ולנסות להתמודד אתם על הצד הטוב ביותר.

משחקי כוח: 5 הערות על התביעה של הנתיב המהיר נגד ווייז

הנתיב המהיר. צילום: DMY / CC-by-sa
הנתיב המהיר. צילום: DMY / CC-by-sa

1. ניצול כוח. חברת הנתיב המהיר הגישה השבוע תביעה נגד אפליקציית הניווט ווייז (Waze), שבבעלות גוגל, בטענה שהפסיקה במפתיע להציע את הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב כחלופת הנסיעה המהירה ביותר בשעות העומס. לפי התביעה, המהלך מהווה ניצול כוחה המונופוליסטי של ווייז לפגיעה בתחרות.

2. אין מתחרים. טענת המונופול של ווייז מגוחכת במיוחד שכן היא מגיעה מגוף מונופוליסטי להחריד בעצמו: חברת הנתיב המהיר היא הגוף היחיד עם היתר להפעלת כביש אגרה בכניסה לתל אביב ולתעריפיה אין מתחרים. במקרה של ווייז אפשר לפחות לבחור באפליקציית ניווט מתחרה.

3. איפה ההטעיה. טענה מוזרה נוספת היא שפעולתה של ווייז היא בגדר "הטעיה צרכנית אסורה בהתאם לחוק הגנת הצרכן". אלא שטענה נכונה יותר תהיה שהפניית נהגים לנתיב המהיר היא ההטעיה האסורה: לא פעם נהגים שנכנסו לנתיב בטעות הופתעו לגלות חיובים של עשרות שקלים על נסיעה בת כמה דקות. בהפניית נהגים לנתיב, בוודאי שבלא התראה מספקת, ווייז מסתכנת בתביעות מצד הנהגים על התשלומים שבהם חויבו.

4. עודף תלונות. זו אכן הסיבה שווייז החליטה להפסיק להפנות נהגים לנתיב המהיר לאחר שקיבלה מספר עצום של תלונות בנושא. אחרי הכל, ווייז לא מבקשת לשרת את האינטרסים של הנתיב המהיר אלא את שלה, שמחייבים מאגר משתמשים גדול, פעיל ומרוצה. ווייז תעשה שירות דוב לה ולמשתמשיה אם תנווט אותם לנסיעה שעליה ישלמו, מילולית, מחיר כבד.

5. חוויית משתמש. הנתיב המהיר היא חברה לא פופולרית בקרב ציבור הנהגים, שמתלוננים על מחיר גבוה, על נוהלי גבייה תוקפניים ועל נתיב לא מספיק מהיר לטעמם. תביעה זו לא תוסיף לה כבוד ולא תסייע לה להגדיל את הכנסותיה. אם החברה רוצה יותר נהגים, שתפתה אותם במחירים סבירים יותר ותתמודד עם בעיות שגורמות להאטת הנסיעה בנתיב. התביעה נגד ווייז תיצור בעיקר עוד טינה, וספק אם תוביל לשינוי שלו ראשיה מייחלים.

(פורסם גם בכלכליסט. תודה לליאור באקאלו על העריכה)

מי פורץ לג'ימייל של פעילי המחאה החברתית?

האם מישהו מנסה לפרוץ לחשבונות פייסבוק וג'ימייל של פעילי שמאל ומחאה חברתית? בשעות האחרונות מופיעות עדויות שונות שמצביעות, לכאורה, על כך שמאז אתמול בערב נמצאים חשבונות מקוונים של פעילים תחת מתקפת האקינג מצד גורמים אלמוניים, שייתכן ופועלים בחסות מדינה.

בשעות הבוקר דיווח שרון לוזון, חבר מועצת עיריית תל אביב מטעם "עיר לכולנו" ומראשי "כוח לעובדים", שבמהלך הלילה ניסו אלמונים לפרוץ לחשבון הגוגל שלו, תוך שימוש בסיסמה שלו. לוזון פרסם צילום מסך של ניסיון הפריצה, ממנו עולה שמקור הפריצה הינו בארה"ב (אם כי סביר שהפורצים עשו שימוש ב-VPN).

הודעת הפריצה של שרון. קליק להגדלה

נועם ר', בלוגר שמאל בולט שכותב את הבלוג עוכר השלווה o139, דיווח גם הוא על ניסיון פריצה לחשבון גוגל אפס שלו, אליו התלוותה גם אזהרה מטרידה לפיה מדובר בתוקפים שבחסות-מדינה (State-sponsored attackers). הנה צילום המסך שנועם שלח לי:

קליק להגדלה
קליק להגדלה

אסף פרץ, פעיל מחאה בולט שהיה מעורב לדבריו במחאת קרן נויבך, מחאת הגז ושאר ירקות אישר בהתכתבות איתי שגם הוא קיבל הלילה התראה מגוגל שלפיה נעשו ניסיונות לפרוץ לחשבונו. הפעיל החברתי עו"ד אסף אבן חן אמר לי שמאז אתמול בחצות מכרים רבים שלו, פעילים חברתיים, סיפרו לו כי הם נתקלים במה שאפשר לכנות כהתנהגות חשודה בחשבון הפייסבוק שלהם, שכוללת חסימה של פונקציות מסוימות ואי-יכולת להיכנס לחשבון. לדבריו הוא עדיין בודק את הנושא לעומק והבטיח לחזור אליי עם פרטים נוספים. בנוסף, לאורך היום הופיעו עוד מספר עדויות ישירות ועקיפות על תקיפות נוספות.

פניתי לגוגל ישראל בשאלה האם יש להם פרטים נוספים, ואפרסם את תגובתם לכשתתקבל.

אז מה אנחנו יודעים? מספר פעילי מחאה בולטים שהיו קורבן לניסיונות תקיפה. על סמך הסקרינשוטים שפורסמו נראה שניתן לקבוע בוודאות גדולה שאכן הייתה מתקפה, ושההודעות הן לא ספאם או פישינג. נכון לעכשיו התקבלו דיווחים כאלו רק מדמויות בולטות ומוכרות יחסית של פעילים, מה שמצביע על מתקפה שמכוונת אליהם. ואולם, ראיות שבשתיקה הן דבר מפוקפק מאוד וייתכן בהחלט שיש אנשים שאינם פעילי מחאה שהותקפו ואת עדויותיהם לא ראיתי.

לגבי מקור התקיפה, הטענה שלכאורה מעלה גוגל כי מדובר בתוקפים בחסות-מדינה מדברת בעד עצמה, ובאופן טבעי כבר הולידה ספקולציות לא מעטות בשעות האחרונות. אסייג ואומר שייתכן מאוד שמדובר בזיהוי שגוי ושמקור המתקפה הוא אדם פרטי או קבוצת אנשים פרטיים שמתנגדים למחאה החברתית מסיבותיהם שלהם. אפשרות סבירה אחרת היא שמדובר במתקפה שנערכת בעקבות פריצה למאגר מידע של אתר כלשהו, שמסיבה זו או אחרת מכיל את פרטיהם של פעילים חברתיים רבים.

זה מה שידוע בוודאות: מספר מפתיע של פעילים היה יעד למתקפה אתמול בלילה. מעבר לכך, ספקולציות והשערות מבוססות יותר או פחות. אני די בטוח שזה לא סוף הסיפור, ולכן אם יש לכם עוד מידע עזרו לי ליצור תמונה מלאה יותר ופרסמו אותו כאן בתגובות או שילחו לי מייל ל-omer ב-kabirism.com. חשאיות מובטחת למעוניינים בכך.

עדכון 21:00: מאז פרסום הפוסט קיבלתי שני דיווחים, רק אחד מהם ישיר אף אחד מהם לא מאומת, כי גם שניים או שלושה אנשים שלא ניתן להגדירם כפעילים סבלו מניסיונות פריצה. לפחות אחד המקרים אירע יום לפני תחילת גל התקיפות שהוביל לפוסט זה.

6/6, 11:20: כך כתב לי הקורא איתמר במהלך הלילה:

לא הייתי מגדיר את עצמי מהפעילים הבולטים של המחאה אבל נעצרתי לפני שנה בהפגנה הגדולה בגן העיר. גם לי היה נסיון פריצה למייל השבוע, ביום ראשון לפי מה שכתבו לי במכתב מגוגל (צירפתי). חשבתי אולי על האופציה באמת שמישהו פרץ איזה בנק מיילים של אתר כלשהו שאנשי מחאה נרשמים אליו, אולי אפשר לברר איכשהו באיזה אתר מדובר דרך העדויות השונות.

הנה הסקרינשוט ששלח איתמר. כמו שרואים, מקור התקיפה הוא בפולין. סבירות גבוהה שנעשה שימוש ב-VPN או בוטנט.

קליק להגדלה
קליק להגדלה

כמו כן, בעקבות פרסום הפוסט התעוררו כמה השגות על הכיוון וההנחות שלו. חשוב לי לציין לפיכך שהמטרה העיקרית הייתה לרכז את המידע שנחשפתי אליו כנקודת פתיחה בבירור של המתרחש. וזאת, תוך הבנה שסביר הוא שמדובר במתקפות רנדומליות שאינן שונות מאינספור המתקפות שמתרחשות ברשת. הצירוף של זהות המותקפים עם זמן המתקפות נראה לי מעניין מספיק על מנת להציף כאן את הסוגיה, לא מעבר לכך.

לכו חפשו את החברות שלכן

ענקית הטכנולוגיה גוגל עושה עוד דברים חוץ ממנוע חיפוש, ג'ימייל ורשת חברתית כושלת. היא גם, למשל, עורכת מגוון פרויקטים לקידום המדע והטכנולוגיה. אחד המדוברים שבהם הוא Google Science Fair (יריד המדע של גוגל), תחרות מדע שנתית הנערכת השנה זו הפעם השנייה שבין נותני החסות שלה נמנה מרכז המחקר CERN.

העמוד הראשי של הפרויקט

זהו ללא ספק פרויקט מבורך, שנועד לקרב תלמידים לתחום המדע, ולהקנות להם כלים לגילוי ומחקר מדעי. אבל כשגלשתי לגרסתו העברית של אתר הפרויקט נתקלתי בתופעה מטרידה במיוחד: האתר פונה, במפגיע, לבנים בלבד. גם כשאין בכך כל צורך, וגם כשהבחירה בלשון זכר הינה כבדה ומאולצת הרבה יותר מניסוח נייטרלי.

כך, למשל, טקסט ההסבר על הפרויקט, זה שמופיע בראש עמוד הבית שלו, כולל פסקה כמו (ההדגשות שלי): "Google Science Fair הוא תחרות מדעית מקוונת שבה מחפשים את החוקרים הסקרניים בכל קצווי תבל. כל אחד, בתנאי שהוא בן 13 עד 18, רשאי להשתתף. כל מה שאתה צריך זה רעיון".

מעבר לנטייה הרגילה כבר לנסח כל טקסט בלשון זכר, נוצרת תחושה שכאן נעשה מאמץ מובהק לעשות זאת (במשפט האחרון, למשל, הוספת המילה "אתה" פשוט מיותרת, ונראה שהיא הגיעה לטקסט רק בגין תרגום מרושל מאנגלית). בקלות רבה אפשר היה לנסח טקסט שלא רק שיהיה נייטרלי יותר בפנייתו, אלא גם זורם יותר. למשל: "…מחפשים חוקרים וחוקרות סקרנים בכל קצווי תבל. תלמידים ותלמידות, בגילאי 13 עד 18, מוזמנים להשתתף. צריך רק רעיון".

הרשמה – לבנים בלבד

ההמשך לא משתפר: "פשוט העלה את הפרויקט כאן, כדי שתוכל לזכות בפרסים מדהימים". ניסוח מוצלח יותר: "העלו את הפרויקט כאן, ותוכלו לזכות בפרסים מדהימים".

כשגוללים למטה, לאייקונים המציגים את שלבי הפעולה להשתתפות בפרויקט, המצב רק מחמיר. אלו מנוסחים כולם בלשון זכר: "הירשם", "השג הסכמה הורית", "בנה אתר עבור הפרויקט שלך" ו"שלח את הפרויקט". גם כאן, ניסוח נייטרלי כמו "הרשמה" או "שליחת פרויקט" הוא לא רק יאה יותר, אלא גם מצלצל טוב יותר.

אלו הן רק כמה דוגמאות בולטות מהעמוד הראשי של הפרויקט. אותה גישה ניכרת בעמודים אחרים באתר, וגם בסרטון שהופק בעבורו, ואשר מנוסח כולו בלשון זכר – גם במקרים בהם אין כל בעיה לבחור בניסוח נייטרלי. ועוד לא דיברנו על זה שהדמות הראשית בסרטון היא בן (וכי מה רע בבן ובת. או אפילו, תשמור מפלצת הספגטי המעופפת, בסרטון עם חוקרת צעירה בלבד?).

אז כן, ברור שהתחרות מיועדת גם לבנות, וכמו שהדוברים של החברה בטח ירצו להזכיר, גוגל פועלת רבות לקידום נשים ומעמדן (ואסור לשכוח את מריסה מאייר). אבל עדיין, חוסר תשומת הלב והניסוח שנראה כאילו נעשה מאמץ מכוון על מנת שידבר בלשון זכר בלבד (הגם שהדבר נובע בין השאר מיכולות תרגום כושלות), אלו לא מצטיירים טוב.

אפשר לצפות שחברה בכזה סדר גודל, ובמיוחד כשמדובר בנושא רגיש כל-כך – תלמידות תמיד סבלו מאפליה לא מוצדקת בתחומי המדע – תגלה קצת יותר רגישות ותקפיד ליצור אתר ידידותי ומזמין גם לאלו שחולמות להיות כלות פרס נובל.