סתימות בצנרת: כך יחסל טראמפ את נייטרליות הרשת

נייטרליות רשת תמיד היתה נושא בעייתי בארה"ב. הרפובליקנים נגד, חברות הטלקום וספקיות האינטרנט לא תומכות יותר מדי בלשון ההמעטה, והציבור ברובו מפגין אדישות כלפי נושא שנתפס בעיניו כמורכב מדי. אך למרות תנאי הפתיחה הקשים, בממשלו של הנשיא ברק אובמה הנושא זכה לעדנה: לפני שנתיים אישרה נציבות התקשורת הפדרלית (FCC) כללי נייטרליות רשת שמחייבות את ספקיות האינטרנט לתפקד כצינור טיפש לאינטרנט, ואסרו עליהן להעניק עדיפות לתעבורה ממקורות תוכן או מסוגי תוכן שונים. כללים אלה אסרו, למשל, להעניק לשירותים כמו נטפליקס גישה מהירה יותר למכשירי הלקוחות על פני מתחרותיה תמורת תשלום מיוחד.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

היה זה רגע של ניצחון לגולשים ולארגונים שפועלים לשימור הפתיחות וחופש הגלישה. הכללים מנעו מתן יחס מועדף או מפלה לשירות זה או אחר, והקלו על סטארט־אפים צעירים להתחרות בחברות גדולות ומבוססות. בקצרה, נייטרליות רשת טובה לתחרותיות ולחדשנות ורעה לתאגידים ולמונופולים. אך נראה נשיא ארה"ב הטרי דונלד טראמפ הציב לעצמו כמשימה להחריב אותה עד היסוד.

המוציא לפועל של משימה זו יהיה אג'יט פאי, שבשבוע שעבר מונה בידי טראמפ לעמוד בראש ה־FCC. פאי הוא דובר קולני נגד נייטרליות רשת, ורק בחודש שעבר אמר שצריך לחסל את הכללים בתחום עם "מכסח עשבים". כמה תיקונים והצבעות וכל העבודה הקשה של ממשל אובמה בנושא תיעלם כלא היתה. זה לא יקרה מחר, אבל ארבע שנים הן הרבה זמן.

התוצאות עלולות להיות הרסניות ובעיקר נסתרות מעיני המשתמשים. "דמיין שאתה יושב בבית ביום שישי ורוצה להזרים סרט או סדרת טלוויזיה, אבל הטעינה לוקחת זמן ארוך במיוחד או שהתוכן פשוט לא עולה", הסביר ל־CNN היועץ המשפטי של אתר שיתוף הווידיאו Vimeo מייקל צ'יה. "אם אתה לא יודע למה זה קורה, אתה מאשים את השירות — נטפליקס, יוטיוב או Vimeo. ואם השירות אינו הגורם האחראי, זו בעיה".

והבעיה הזו חמורה במיוחד כי בארה"ב — כמו בישראל — כמעט ואין יותר חברות שהן רק ספקיות אינטרנט. שוק התקשורת באמריקה עובר חגיגה של רכישות ומיזוגים שמנפקים תאגידי ענק, שחולשים גם על צד התשתיות וגם על צד יצירת התוכן ואספקתו. כך למשל Comcast מספקת גם שירותי אינטרנט וכבלים והיא גם הבעלים של גופי תוכן כ־NBC ויוניברסל. ביטול כללי נייטרליות הרשת יאפשר לתת עדיפות לשירותי סטרימינג של NBC ולפגוע בשירותים מתחרים. המשתמש לא יידע שהפגיעה בשירותים נובעת מהחלטה של ספקית התוכן שלו להצר את צעדי המתחרים, ועלול לזנוח אותה לטובת שירות שזוכה ליחס מועדף.

אך יש גם דרכים ישירות יותר לנצל שוק פרוץ. AT&T למשל, ניסתה לעקוף את הכללים וניצלה את היותה גם חברת תשתית וגם חברת תוכן והציעה שירות סטרימינג שהצפייה בו ממכשירי אינה מוגבלת על ידי תקרת חבילת הגלישה של המשתמש — יתרון מובהק שהופך את השירות למשתלם וזול יותר לעומת המתחרים. תחת הנהלתו של פאי, ה־FCC לא צפויה לפעול תחת מהלך זה שמהווה פגיעה ברורה בנייטרליות הרשת.

החשש העיקרי לא נוגע לפעילות חברות גדולות, שתמיד יוכלו לשלם לספקיות עבור מסלולי גישה מהירה. "עסקים קטנים שיוצרים שירותים מקוונים חדשים ומקומות עבודה חדשים יהיו בסיכון", הזהיר כריס לואיס מקבוצת הלובינג Public Knowledge. "ייתכן שלא יהיו להם את המשאבים הכספיים או הכוח שמאפשרים לחברות גדולות כמו גוגל ונטפליקס להגן על עצמן".

השינויים לא צפויים לעבור בלי התנגדות. תומכי נייטרליות הרשת בארה"ב כבר נערכים למאבק קולני ומתוקשר במטרה לשמר את המצב הקיים. להצלחתם יכולות להיות השלכות גם מחוץ למדינה. לא באירופה, שם יש תמיכה רחבה בנייטרליות רשת וסלידה כללית מטראמפ, אלא דווקא בישראל.

נייטרליות רשת מוסדרת בארץ בתיקון חקיקה מ־2011, שאוסר על ספקיות להפלות שירותים או יישומים. אבל חוקים אפשר לשנות, והאהדה שחלקים נרחבים מבין המחוקקים רוכשים לנשיא ארה"ב הנוכחי עוד עשויה להביא כמה מהם ללכת בעקבותיו ולפעול לביטול נייטרליות הרשת בארץ. בזק, שחולשת גם על תשתית האינטרנט וגם מציעה שירותי תוכן מקוונים באמצעות חברת הלוויין yes, עשויה להיות מרוויחה מרכזית מצעד כזה.

בינתיים יש לעקוב מקרוב מה יעשה פאי ברשות ה־FCC ועד כמה הוא יכלול לאחור את ההישגים בתחום נייטרליות הרשת.

(פורסם גם בכלכליסט)

עין פקוחה: חוק המעקב החדש שאושר בבריטניה הוא תקדים מסוכן

מאז נכנס השימוש באינטרנט למיינסטרים, לקראת סוף המאה הקודמת, נמצאת הרשת במתח תמידי בין רשויות המדינה למשתמשים.

הרשויות רואות ברשת מאגר עצום של מידע מפולח ומפורט שיכול לשמש להן לשלל מטרות, חלקן לגיטימיות כמו מניעת פשעים או פיגועים, אחרות אופייניות בעיקר למדינות לא-דמוקרטיות כמו זיהוי ולכידת מתנגדי משטר. גולשים רבים, מנגד, רואים ברשת כמרחב שמערב בין הפרטי לציבורי, ואלו מבניהם שמבינים את הסכנות של כוח בלתי-מוגבל בידי הממשל לא ממש ששים לתת בידיו אמצעים רב יותר לנטר את פעילותם.

המתח הרעיוני הזה עיצב במידה רבה חלקים ניכרים מממערכת היחסים במשולש של ממשל-אזרח-רשת והביא למעין איזון שבו מדינות מרגלות אחרי גולשים, אך לרוב עושות זאת בחשאי ובצורה מוגבלת יחסית. האיזון הלא קדוש הזה הופר השבוע לאחר שהפרלמנט הבריטי אישר חוק שמחייב ספקיות אינטנרט לשמור למשך שנה רישום של אתרים אליהם גלשו משתמשיהן; מאפשר לרשויות חוק לפרוץ למכשירים, רשתות ושירותים, כולל כאלו שנצאים מחוץ לשטח הממלכה המאוחדת; ומקנה לממשלה את הסמכות לבקש מחברות להסיר הצפנה משירותיהן או להגביל את יכולות ההצפנה שהן מציעות.

1nl

מדובר בחוק מבעית בהיקף הסמכויות שהוא מקנה לממשל לרגל אחר הפעילות המקוונת של אזרחיו, באופן שמעולם לא הוסדר באופן חוקי במדינה דמוקרטית, ומהווה פגיעה משמעותית במאמצים לשמור על פרטיות המרחב המקוון. אבל הוא מפחיד במיוחד בהשלכות שיכולות להיות לו על הפרטיות של כולנו, בין אם אנחנו מתגוררים בבריטניה ובין אם לא.

מי שחושב שחוק מסוכן שכזה יישאר נחלתה של בריטניה, מדינה שרשויותיה ידועות במאמציהן לדחוף את אפן לפינות חדשות בפעילות תושביה, כנראה שכח מי הוא הנשיא הנבחר של ארה"ב. דונלד טראמפ כבר הציג לא פעם אמירות שמגלות שהוא לא חסיד גדול של פרטיות מקוונת (המקרה הבולט ביותר היה הקריאה שלו להחרים את אפל, לאור סירוב החברה לסייע ל-FBI לעקוף את ההצפנה ולפרוץ לאייפון של מחבל שביצע פיגוע ירי בסן ברנרדינו).

תוסיפו לכך את מינויים צפויים לנציבות התקשורת הפדרלית (FCC) של גורמים שידועים כמתנגדים לנייטרליות רשת ושליטה רפובליקנית מלאה בשני בתי הקונגרס – ומתקבל מתכון בטוח ליוזמות, הצעות חוק והחלטות שילכו ויכרסמו בפרטיות ברשת ויקנו לממשל סמכויות ריגול רחבות עוד יותר מאלו שהוא מחזיק בהן כיום, בכוח ובפועל.

טראמפ. אנשים כוחניים אוהבים כוח. צילום: iphonedigital / CC-by-sa
טראמפ. אנשים כוחניים אוהבים כוח. צילום: iphonedigital / CC-by-sa

אמרה שחוקה טוענת "כשהכלכלה האמריקאית מתעטשת, העולם מצטנן". היא באה לתאר את ההשפעה שיש לארה"ב על הכלכלה העולמית, ונכונה גם לתחומים אחרים. כמו הברקזיט, מגמות שהחלו בבריטניה והתפשטו לארה"ב לא צפויות להישאר נחלתן של שתי הדמוקרטיות הגדולות והוותיקות. הפגיעה בפרטיות המקוונת בבריטניה יכולה להיות הצעד הראשון במגמה עולמית שספק אם תפסח על ישראל, ועלולה להפוך את החייים המקוונים שלנו וגם אותנו להרבה יותר מנוטרים.

(פורסם גם בכלכליסט)

השקרים השיטתיים של טראמפ מקדמים את אימות המידע בזמן אמת

העימות הנשיאותי בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ השבוע היה אחד האירועים הנצפים בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקנית, ויכול להיזכר כרגע מכונן לא פחות מהעימות הטלוויזיוני הראשון בהיסטוריה של ארה"ב, בין ג'ון קנדי לריצ'ארד ניקסון ב-1960.

הסיבה לכך היא לא העובדה שלראשונה ניצבה מאחורי הפודיום מועמדת, או שמולה, גם לראשונה, ניצב ליצן כתום עור, אלא בגלל מה שהתחולל מחוץ לאולם העימות, בכלי התקשורת שדיווחו עליו שהפעילו מערכת אימות עובדות מסועפת שהגיבה למתרחש בזמן אמת.

לא מדובר בפעם הראשונה שבה מתבצע אימות עובדות לעימותים פוליטיים, וגם לא בפעם הראשונה שבה אימות שכזה מתבצע בזמן אמת. אבל הפעם מדובר היה בעליית מדרגה משמעותית לעומת העבר. מערכות מקוונות הפעילו צוותים גדולים של כתבים ומומחים בתחומים שונים, שסיפקו ניתוח עובדתי בזמן אמת לטענות המועמדים. כל אמירה נבחנה תחת מיקרוסקופ, והדיווח החדשותי בזמן אמת לא כלל רק את מה שנאמר בדיון אלא גם גם את ההקשר הראוי לדברים האלו. זאת, מתוך תפיסה שחדשות זה לא רק לדווח על מי אמר מה, אלא גם לספק את המידע שיאפשר לצרכן לדעת האם הדברים תואמים את המציאות.

שני גורמים הביאו לשינוי זה. הראשון, הזמינות והנגישות של כלים מקוונים שמאפשרים לברר עובדות בזמן מהיר מאוד. החל מוויקיפדיה ויוטיוב ועד מאגרי מידע ממשלתיים או מחקרים מדעיים – מידע שפעם היו נדרשים שעות רבות או אף ימים כדי לאמת ניתן לוודא כיום בתוך דקות מעטות. ואם יש מערכת תקשורת מקוונת שמספקת גישה מיידית למומחים בתחומם, הזמן מצטמצם לשניות ספורות.

אבל כל הכלים האלו אינם חדשים, הם קייימים ושמישים כבר כשני עשורים. אבל עד עתה לא נעשה בהם שימוש שכזה כי לא הורגש שיש צורך אמיתי בכך. מה קרה הפעם? דונאלד טראמפ קרה. המועמד הרפובליקני משקר בכזו בוטות ובכזו נחישות וקביעות, שכלי התקשורת שמסקרים את מועמדותו הבינו שהכלים הרגילים, של אימות עובדות לאחר מעשה, כבר לא מספקים, שצריך תגובה מידית הולמת. פוליטיקאים תמיד שיקרו או סילפו עובדות. אבל מעולם לא בצורה כל כך גסה והרסנית כמו טראמפ. ורק שינוי מהותי של כללי המשחק מאפשר להתמודד אתו.

factcheck

אפשר לקוות שהשינוי הזה יהפוך לקבוע, ויגיע למערכות תקשורת נוספות. פוליטקאים כבר יודעים שאם יגידו דבר שקר, אחרי יום או יומיים האמת תצוץ בתקשורת המיינסטרים. וגם הבינו שזה לא כל כך משנה, כי עד שזה יקרה השקר כבר תפס אחיזה בקרב חלק ניכר מהציבור. אימות עובדות בזמן אמת, על המסך שניות ספורות לאחר שחרור האמירה, יחתוך את הרגליים לשקרים של הפוליטיקאים המשופשפים ביותר וייאלץ אותם להתמודד עם המציאות כפי שהיא.

רק צריך לקוות שכלי התקשורת, בארה"ב ובשאר העולם, לא יניחו את הלפיד וימשיכו להפעיל ביתר עצמה את הכלים שהציגו בעימות הנשיאותי.

(פורסם גם בכלכליסט)