כולם מדברים על המוהל המצייץ. אף-אחד לא מדבר על זה שבישראל עדיין גוזרים לתינוקות את הזין

איזה גוזר*-סלב צייץ בטוויטר שלו על איזה מיקרו-פינס שיצא לו לגזור. עידוק עלה על זה, פרסם פוסט מזועזע/מבודח ותגעוש הרשת 40 שנה. כמעט כל מי שכתב על האירוע מיהר להזדעזע הזדעזעות קשה מהפגיעה החמורה בפרטיותו של התינוק המסכן, שעכשיו כל הדודים והדודות שלו, שלא היו מספיק קרובים לנקודת החיתוך, יודעים שיש לו בולבולון קטנטנון. אבל אף-אחד לא מצא לנכון להזדעזע מכך שבישראל, במאה ה-21, עדיין נהוג, ונחשב כמקובל ואף רצוי חברתית, המנהג הברברי הקדום של גזירת בולבול**.

סניפ-סניפ | צילום: Chesdovi / CC BY

המנהג האכזרי והמיותר הזה, שביצועו בכל אבר גוף אחר יהיה פשע חמור שדינו מאסר ממושך (ורק תחשבו איזו זעקה תקום אם יפורסם שהורים החליטו לגזור לבנם את הקצה העליון של הזרת ברגל כי איזו יישות דמיונית אמרה להם לעשות את זה), נחשב לנורמה חברתית רצויה ומקובלת גם בקרב חילונים מתקדמים ונאורים, ואף בקרב לא מעט אתאיסתטים ממוצא יהודי (כי זו המסורת, או כי לא רוצים שיצחקו על הילד בגן או במקלחות בצבא. כאילו שאם כן יחתכו לו את הזין לא יהיו דברים אחרים לצחוק עליהם). וזאת, למרות שאינספור מחקרים הראו כי אין שום תועלת גדולה במילה, בוודאי לא לאור נזקיה הרבים.

גזירת זין נחשבת, משום מה, להליך בטוח יחסית עם סיבוכים נדירים. למעשה, הסיבוכים שנגרמים לתינוקות שהורידו להם קצת מלמעלה הרבה יותר נפוצים והרבה יותר חמורים ממה שרוב האנשים יודעים. לפי נתונים שמביא המרכז הרפואי סוראסקי, בין 2% ל-6% מפעולות המילה מסתיימות בסיבוך כלשהו. סיבוכים אלו מוגדרים כנדירים, אבל עם 40 אלף מילות בישראל בשנה, מדובר בפועל ב-800 עד 2,400 תינוקות שסובלים מדי שנה מסיבוכים רפואיים – כתוצאה מהליך שאין שום סיבה הגיונית לבצע אותו!

גם המספרים של מקרי סיבוכים חמורים, כאלו שהצריכו התערבות כירוגית או גרמו נזק קבוע, אינם מעודדים: ב-2004, 66 תינוקות נזקקו לניתוח בעקבות מילה שהשתבשה. בבית החולים שניידר לבדו דיווחו ב-2006 על 136 מקרי סיבוכים שהגיעו למוסד במשך שנתיים, מחציתם הצריכו ניתוח. מתוך כלל הסיבוכים, 40% מהם היו כתוצאה ממילות שביצע אורולוג. אז אם חשבתם שאתם מתקדמים ונאורים כי את הזין של הילד שלכם קיצץ רופא ולא רב, אכלתם אותה.

לא חסרים מקרים קשים של תינוקות שכמעט דיממו למוותבמקרים נדירים גם מתו) בעקבות מילה, איבדו שליש מהזין שלהם, או נשארו עם נזקים תפקודיים קשים בבולבול לכל החיים. שלא לדבר על כך שנזקים קלים או מזעריים כמעט שאינם מדווחים ומתועדים. ושיעורם של אלו גבוה מאוד, אולי אפילו בקרב יותר ממחצית הנימולים (הזין שלכם נוטה קצת שמאלה או ימינה בזמן זקפה? זה כנראה כי החותך חתך קצת יותר מדי או לא ישר מספיק).

וכמובן, אי-אפשר להתעלם מהסבל הרב שנגרם לתינוק בתהליך האכזרי (מחקרים מראים שהשפעותיו הנפשיות ניכרות גם בחודשים שלאחר הקיצוץ), או מהפגיעה האנושה בזכויות האדם של התינוק.

מישהו חשב על זה קודם

זה השלב שבו כל המשוגעים (מבחינתי, מי שבטוח שצריך להוריד לילדים קטנים חתיכה מהבולבול הוא משוגע), יקפצו וינופפו בכל מיני עדויות לתועלת הרפואית שבגזירת הקטן. לא אכחיש שיש תועלות רפואיות מסוימות: קל יותר לשמור על היגיינה, ומחקרים הוכיחו כי הסיכוי להידבקות באיידס קטן יותר. אבל מדובר בתועלות זניחות לחלוטין, שניתן להשיגן באמצעים הרבה פחות אלימים: רחיצה קפדנית ושימוש בקונדום יספקו תוצאות טובות הרבה יותר.

יש גם תועלות רפואיות בהוצאה מונעת של התוספתן, שדלקת בו גורמת לכאבים עזים ועלולה להוביל למוות, אבל אף אחד לא מציע טיפול רפואי מונע לשליפתו מכלל האוכלוסייה בגיל צעיר. ובניגוד לתוספתן, שהיעדרו לא משפיע כלל על איכות החיים, הסרת העורלה, גם אם התבצעה כשורה, פוגמת קשות באיכות החיים של הנימולים. העורלה היא אזור רגיש במיוחד ועשיר בעצבים, שמגן על כיפת הפין ושומר אותה לחה ורגישה – כמו הדגדגן הנשי. כתוצאה, אנשים שיש להם בולבול שלם נהנים הרבה יותר מזיונים (אם אתם באמת רוצים להתבאס, נסו למצוא ערל שיתאר לכם איך זה לקבל מציצה כשיש לך זין אמיתי, ולא חלקי).

לא במקרה האדבוקט הגדול של ביצוע מילה בארה"ב, האדם שבאשמתו מרבית האמריקאים הזכרים חיים כיום עם פין מינוס, אחד ג'ון הארווי קלוג (כן, זה מהקורנפלקס), היה תומך נלהב של התנזרות ממין (בכל גיל, גם בין זוגות נשואים). גזירת בולבול, לתפיסתו, הייתה דרך מעולה למנוע אוננות בקרב בנים, ובכך להפחית את תיאבונם המיני.

אני לא מצפה לשכנע את הפאנטים הדתיים שחושבים שאיזו יישות דמיונית הורתה להם להסיר את הצ'ופצ'יק (אבל ממליץ להם לבדוק במקורותיהם האם בכלל נאמר שם שיש להסיר דווקא את הבולבול; ר' הערה). אבל אולי אותם חילונים, שגוזמים את הזין של התינוקות שלהם כי אמרו להם שיש בכך תועלת רפואית או כי זו מוסכמה חברתית, יתעוררו ויבינו איזה נזק איום עלול להיגרם לילד. נזק שרק הסיכון שבגרימתו די בו כדי לבטל כל צידוק הגיוני לחיתוך.

____________

* כך כונו מוהלים בימי הביניים. כינוי מדויק הרבה יותר לחותכי הפינים מזה המקובל כיום.

** והנה עובדה משעשעת: במקרא אין ציווי מפורש לחתוך את הזין. כשהדמון המכונה יהווה מורה לפתי אברהם להטיל מום בעצמו ובבניו, נאמר רק "וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית י"ד י"ז, י"א). אלא שבנוסף לעורלת הפין, קיימות במקרא גם עורלת אוזן (ירמיהו ו', י'), עורלת פה (שמות ו', י"ב) ועורלת לב (ירמיהו ט', כ"ה). איך ידע אברהם אילו מהן להשחית? גם חכמי ישראל עסקו בסוגיה זו בהרחבה (ור', למשל, מדרש בראשית רבה, פרשת לך לך פרשה מ"ו). מסקנתם, בניכוי התפלפלויות ובתרגום לעברית מודרנית: כנראה שהוא ניחש. יהיה זה די משעשע אם יתברר יום אחד שבמשך אלפי שנים חתכו לנו את האבר הלא-נכון. מי שמעוניין להרחיב בנושא מוזמן לקרוא את ספרו של ניסן רובין, "ראשית החיים".