טביעת האצבע של דרעי: על הכאילו פשרה במאגר הביומטרי

דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa
דרעי. פשרה בכאילו. צילום: עדי כהן צדק / CC-by-sa

במבט ראשון, החלטת שר הפנים, אריה דרעי, לגבי עתיד המאגר הביומטרי מסתמנת כפשרה שאפשר לחיות אתה. אולי לא מה שמתנגדי המאגר קיוו להשיג במאבקם, אבל הישג נאה שמאפשר להשאיר את המאבקים מאחורה ולהתקדם יחדיו לעתיד של תעודות זהות ודרכונים חכמים וקשים לזיוף.

לפי החלטת דרעי, המאגר הביומטרי אמנם יהפוך לקבוע וכל אזרח שיבקש להנפיק מסמך זיהוי יחויב למסור תמונת פנית ולהצטרף אליו, אבל סוגית טביעות האצבע תהיה נתונה לשיקול דעתו של האזרח ואם ירצה יוכל לבקש שלא להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר ולהסתפק בקידודן בשבב המאובטח בתעודת הזהות ובדרכון.

"הסוסים ברחו מהאורווה"

לכאורה, מדובר בפשרה שאפשר לחיות אתה. הכללת טביעות אצבע במאגר תמיד היתה סוגיה שנויה במחלוקת, גם בקרב תומכי המאגר בממשל (הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, והוועדה המייעצת שבראשה הוא עומד מתנגדים לכך נחרצות), ולפי החלטת דרעי מי שבאמת מוטרד מכך יוכל להימנע. ותמונות? לפי ולצר במקרה זה "הסוסים כבר ברחו מהאורווה". עם פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם יש כבר מאגרי תמונות מקיפים, מקוונים ולא סופר מאובטחים שמכילים את תמונות הפנים של כמעט כל אזרחי ישראל.

אז למה מתנגדי המאגר כבר הכריזו שילכו לבג"ץ? כי פשרת דרעי היא פשרה רק בכאילו, בקריצה ובחיוך. הנה התפשרנו, אבל לא באמת ויתרנו על כלום. בכל הנוגע לטביעות אצבע, האפשרות למנוע את הכללתן במאגר מלווה בחסמים משמעותיים שמבטיחים שמעט מאוד אזרחים יבחרו לוותר על הכללתן. ראשית, על מנת למנוע צירוף הטביעות למאגר יצטרך האזרח לבקש זו אקטיבית. כלומר, בתור ברירת מחדל יצורפו טביעות האצבע למאגר ורק אזרחים מודעים ומעודכנים שידעו לבקש זאת במעמד ההצטרפות יזכו לכך. וכל השאר, הרוב המכריע כנראה? טביעות האצבע שלהם ייכנסו למאגר מבלי שיישאלו לדעתם.

איור: ערן מנדל / כלכליסט
איור: ערן מנדל / כלכליסט

בנוסף, אזרח שלא יצרף טביעות אצבע למאגר ייענש בדמות תעודת זהות ודרכון בעלי תוקף לחמש שנים בלבד, במקום 10 שנים. מלבד הטרדה הרבה של הצורך לחדש את התעודות (ולהגיע לשם כך ללשכות רשות האוכלוסין) בתדירות גבוהה יותר, מדובר גם בעונש כספי של כמה עשרות שקלים – עלות חידוש תעודת זהות או דרכון. חסם זה מבטיח שרק אזרחים בעלי עקרונות מוצקים, שמוכנים לשלם מחיר כספי על עקרונות אלו, יסרבו לאורך זמן לצרף טביעות אצבע למאגר.

התוצאה בסופו של דבר תהיה מאגר שמכיל את טביעות האצבע של כל אזרחי ישראל, פרט לכמה מאות או אלפים בודדים שמסרבים לכך מסיבות אידיאולוגיות. כלומר, בפועל מאגר פשרת דרעי לא יהיה שונה בהרבה מהמאגר הביומטרי במתכונת המקורית.

ניפגש בבג"ץ

ומה אם יוחלט לבסוף להקים מאגר של תמונות בלבד? גם בהחלטה זו יש קשיים. אמנם יש אמת באמירת וולצר שבכל הנוגע לתמונת הסוסים כבר ברחו מהאורווה, אבל יש הבדל בין מאגר תמונות לא מאורגן שההצטרפות אליו היא וולנטרית (כל אחד יכול למחוק את חשבון הפייסבוק שלו או להסיר מהרשת החברתית תמונות שהעלה או תיוג שלו בתמונות של אחרים), לבין מאגר מאורגן, ממוין ומעודכן של כלל האזרחים שנמצא ברשות המדינה.

מאגר שכזה נותן למדינה יכולות שהיא תתקשה להשיג באמצעים אחרים (למשל, זיהוי מהיר של אזרחים בהפגנות נגד השלטון) ודליפה שלו לגורמים עוינים מסוכנת הרבה יותר מגישה של אותם גורמים לתמונות גולשים בפייסבוק. דליפה של מאגר שכזה יכולה להוביל לפגיעה מהותית בביטחון המדינה ובאמצעים חשאיים. למשל: סוכני מוסד שמגיעים למדינה עוינת כדי לחסל מנהיג טרור. כיום, אין למדינת היעד דרך ודאית לוודא שהם ישראלים. אבל אם המאגר ידלוף, מצלמת זולה שתותקן בעמדת בידוק גבולות תוכל בגלות לזהות האם המבקש להיכנס הוא אזרח ישראלי או לא רק על בסיס העובדה שתמונתו מצויה במאגר שדלף, וזאת גם מבלי להידרש לפרטים כמו שמו המלא.

20_l

סיבות אלו הן שעומדות בבסיס החלטת מתנגדי המאגר הביומטרי, בהובלת התנועה לזכויות דיגיטליות, לעתור נגד הפיכה המאגר לקבוע ומחייב, מרגע שתתקבל ההחלטה על כך. אליהן מצטרפות טענות כמו העובדה שלא הוצגה ראיות לכך שזיוף תעודות זהות וגניבת זהות, הבעיות שתומכי המאגר טוענים שרק הוא יכול לפתור, אכן מהוות מכת מדינה שמחייבת מאגר ביומטרי, וכן הטענה שלא נעשתה בדיקה אמיתית ומשמעותית לחלופות למאגר.

פשרת דרעי לא מסמלת את סוף המאבק סביב המאגר הביומטרי, אלא דווקא את כניסתו להילוך גבוה. עתה, משהתקבלה החלטה סופית, יודעים מתנגדי המאגר בדיוק נגד מה הם נלחמים ובכוונתם לגייס את כל הארסנל שברשותם – החל מחברי כנסת, עבור במדעני מחשב וחתני פרס ביטחון ישראל, וכלה באמנים בולטים ויזמים מוכרים – על מנת לסכל אותה. לאור הרכב הקואליציה ספק אם למאבק בכנסת תהיה הצלחה, ושני הצדדים עתידים להיפגש בעוד שבועות לא רבים באולם הדיונים של שופטי בג"ץ.

(פורסם גם בכלכליסט)

העמדת הפנים של השר דרעי בסוגיית המאגר הביומטרי

אחת מההחלטות הבולטות הראשונות של שר הפנים אריה דרעי, כשנכנס לתפקידו מוקדם יותר השנה, היתה להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי בתשעה חודשים (אחרי שקודמו בתפקיד, סילבן שלום, החליט גם הוא להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים).

הסיבה הרשמית היתה רצון ללמוד את הנושא המורכב לעומקו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא בשליפה מהשרוול. ואף שהן תומכי המאגר והן המתנגדים לו סברו שאין צורך בהארכה כה ארוכה, לפחות הייתה ציפייה שהשר החדש ינצל את הזמן הרב על מנת ללמוד את הנושא ללא-משוא פנים ולקבל החלטה אובייקטיבית.

ואולם, תקוות אלו התנפצו כעבור זמן קצר כאשר בדיון של ועדת הפנים של הכנסת, שבו הציג דרעי את ההחלטה באופן רשמי, טען דרעי שאין מחלוקת בקרב מומחים על נחיצות המאגר. זאת, אף שמדעני המחשבי המובילים בישראל, בהם זוכי פרס ישראל ופרס ביטחון ישראל, התריעו שהמאגר מסוכן. בדיון שנערך בוועדת הפנים לפני ההצבעה על הארכת הפיילוט נתבררה עמדתו של השר עוד יותר, כשנציג משרדו אמר שדרעי מבין שאין מחלוקת על המאגר ושההחלטה שיקבל תהיה רק על טיבו – האם יכלול תמונות פנים וטביעות אצבע או תמונת פנים בלבד.

כעת, מסיר דרעי את המסכה האחרונה של העמדת הפנים, ובאירוע "חגיגי" שנערך בשבוע שעבר לרגל צירוף האדם המיליון למאגר הביומטרי אמר שב-2017 ההצטרפות אליו תהיה כבר בגדר חובה. אפשר לחזור על כל הטענות נגד קיום המאגר: על כך ששום מומחה מחשבים, כולל אלו של המדינה, לא מוכן להתחייב שהמאגר יהיה מאובטח ב-100%; על כך שלשום מדינה מערבית אין מאגר דומה, או העובדה שלא התבצעה בדיקה אמיתית של חלופות למאגר; או שגם אחרי שלוש שנות פעילות לא נמצאה הצדקה לקיומו.

אפשר גם להזכיר ששיעור האזרחים שמסכימים להצטרף למאגר נמצא בירידה קבועה וחדה מאז התחלת הפיילוט לפני כשלוש שנים, ושרוב מוחלט על מנפיקי תעודות הזהות או הדרכונים החדשים מסרבים להשתתף בניסוי; את התעלולים המפוקפקים שנוקט משרד הפנים על מנת לצרף למאגר אוכלוסיות כמו תלמידי תיכון או חיילים; ואת הכשלים הרבים שהתגלו בפיילוט.

אבל לא זו הבעיה כאן. הבעיה היא העמדת הפנים, ההונאה הציבורית שמהווה חלק מהתנהלותו של שר הפנים דרעי בנושא זה. דרעי ביקש להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, לכאורה כדי לאפשר לו לדון בנושא לעומקו ולקבל החלטה ללא משוא פנים. אבל המציאות היא שהשר החליט להפוך את המאגר לקבוע כבר לפני שביקש להאריך את הפיילוט, אולי בסמוך לכניסתו לתפקיד.

תקופת הפיילוט נועדה להיות תקופה של דיון ציבורי משמעותי, בעיקר בוועדות הכנסת שמפקחות על פעילות המאגר, אבל אחרי קרוב לשלוש שנים דיון כזה טרם נערך. הוועדות כמעט לא מתכנסות, ודיוניהן מתקיימים רק בסמוך להצבעות בנושא. אחת הוועדות אף לא כוננה בשנתיים הראשונות של הפיילוט.

הקמת המאגר הביומטרי היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שצפויה ממשלת ישראל לקבל, החלטה שתשפיע לא רק על כל אזרחי המדינה כיום אלא תהדהד גם דורות קדימה. דליפה של המאגר תגרום נזק בל-ישוער לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה. מדובר, ללא ספק, בפיילוט שצריך להיות תחת בחינה ציבורית משמעותית, שמצריכה דיון קבוע בפעילותו והשלכותיה, שמחייבת ממקבלי ההחלטות להגיע לסוגיה בראש נקי, לבחון אותה בנפש חפצה ולא להתעלם מהבטיה הבעיתיים והלא-נעימים.

במקרה של השר דרעי, לא נעשתה בחינה כזו. וכמי שמסקר מקרוב את המאגר הביומטרי מזה כשבע שנים, אני יכול להצהיר שלא מדובר בטעות, אלא במדיניות. תומכי המאגר בממשלה פועלים במכוון למסמוס הדיון הציבורי, מתנהלים בכוחניות כלפי מתנגדיהם, לא מהססים לנקוט בתרגילים מלוכלכים על מנת לנסות ולהשקיט קולות שמתנגדים להם, ומנסים לייצר מצג שווא לגבי נחיצות המאגר והצלחת הפיילוט. בהזדמנויות הנדירות שבהן כבר מתקיים דיון בכנסת על המאגר, שאלות רציניות ומהותיות נענות בהתחמקויות, תגובות לעגניות ולעתים אף שקרים בוטים.

ככה לא מקבלים החלטה ציבורית חשובה. ככה דוחפים לגרון של הציבור מוצר שגם לעומדים מאחוריו ברור שהוא לא באמת נחוץ.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם באתר כלכליסט)