העמדת הפנים של השר דרעי בסוגיית המאגר הביומטרי

אחת מההחלטות הבולטות הראשונות של שר הפנים אריה דרעי, כשנכנס לתפקידו מוקדם יותר השנה, היתה להאריך את פיילוט המאגר הביומטרי בתשעה חודשים (אחרי שקודמו בתפקיד, סילבן שלום, החליט גם הוא להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים).

הסיבה הרשמית היתה רצון ללמוד את הנושא המורכב לעומקו, על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא בשליפה מהשרוול. ואף שהן תומכי המאגר והן המתנגדים לו סברו שאין צורך בהארכה כה ארוכה, לפחות הייתה ציפייה שהשר החדש ינצל את הזמן הרב על מנת ללמוד את הנושא ללא-משוא פנים ולקבל החלטה אובייקטיבית.

ואולם, תקוות אלו התנפצו כעבור זמן קצר כאשר בדיון של ועדת הפנים של הכנסת, שבו הציג דרעי את ההחלטה באופן רשמי, טען דרעי שאין מחלוקת בקרב מומחים על נחיצות המאגר. זאת, אף שמדעני המחשבי המובילים בישראל, בהם זוכי פרס ישראל ופרס ביטחון ישראל, התריעו שהמאגר מסוכן. בדיון שנערך בוועדת הפנים לפני ההצבעה על הארכת הפיילוט נתבררה עמדתו של השר עוד יותר, כשנציג משרדו אמר שדרעי מבין שאין מחלוקת על המאגר ושההחלטה שיקבל תהיה רק על טיבו – האם יכלול תמונות פנים וטביעות אצבע או תמונת פנים בלבד.

כעת, מסיר דרעי את המסכה האחרונה של העמדת הפנים, ובאירוע "חגיגי" שנערך בשבוע שעבר לרגל צירוף האדם המיליון למאגר הביומטרי אמר שב-2017 ההצטרפות אליו תהיה כבר בגדר חובה. אפשר לחזור על כל הטענות נגד קיום המאגר: על כך ששום מומחה מחשבים, כולל אלו של המדינה, לא מוכן להתחייב שהמאגר יהיה מאובטח ב-100%; על כך שלשום מדינה מערבית אין מאגר דומה, או העובדה שלא התבצעה בדיקה אמיתית של חלופות למאגר; או שגם אחרי שלוש שנות פעילות לא נמצאה הצדקה לקיומו.

אפשר גם להזכיר ששיעור האזרחים שמסכימים להצטרף למאגר נמצא בירידה קבועה וחדה מאז התחלת הפיילוט לפני כשלוש שנים, ושרוב מוחלט על מנפיקי תעודות הזהות או הדרכונים החדשים מסרבים להשתתף בניסוי; את התעלולים המפוקפקים שנוקט משרד הפנים על מנת לצרף למאגר אוכלוסיות כמו תלמידי תיכון או חיילים; ואת הכשלים הרבים שהתגלו בפיילוט.

אבל לא זו הבעיה כאן. הבעיה היא העמדת הפנים, ההונאה הציבורית שמהווה חלק מהתנהלותו של שר הפנים דרעי בנושא זה. דרעי ביקש להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, לכאורה כדי לאפשר לו לדון בנושא לעומקו ולקבל החלטה ללא משוא פנים. אבל המציאות היא שהשר החליט להפוך את המאגר לקבוע כבר לפני שביקש להאריך את הפיילוט, אולי בסמוך לכניסתו לתפקיד.

תקופת הפיילוט נועדה להיות תקופה של דיון ציבורי משמעותי, בעיקר בוועדות הכנסת שמפקחות על פעילות המאגר, אבל אחרי קרוב לשלוש שנים דיון כזה טרם נערך. הוועדות כמעט לא מתכנסות, ודיוניהן מתקיימים רק בסמוך להצבעות בנושא. אחת הוועדות אף לא כוננה בשנתיים הראשונות של הפיילוט.

הקמת המאגר הביומטרי היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שצפויה ממשלת ישראל לקבל, החלטה שתשפיע לא רק על כל אזרחי המדינה כיום אלא תהדהד גם דורות קדימה. דליפה של המאגר תגרום נזק בל-ישוער לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה. מדובר, ללא ספק, בפיילוט שצריך להיות תחת בחינה ציבורית משמעותית, שמצריכה דיון קבוע בפעילותו והשלכותיה, שמחייבת ממקבלי ההחלטות להגיע לסוגיה בראש נקי, לבחון אותה בנפש חפצה ולא להתעלם מהבטיה הבעיתיים והלא-נעימים.

במקרה של השר דרעי, לא נעשתה בחינה כזו. וכמי שמסקר מקרוב את המאגר הביומטרי מזה כשבע שנים, אני יכול להצהיר שלא מדובר בטעות, אלא במדיניות. תומכי המאגר בממשלה פועלים במכוון למסמוס הדיון הציבורי, מתנהלים בכוחניות כלפי מתנגדיהם, לא מהססים לנקוט בתרגילים מלוכלכים על מנת לנסות ולהשקיט קולות שמתנגדים להם, ומנסים לייצר מצג שווא לגבי נחיצות המאגר והצלחת הפיילוט. בהזדמנויות הנדירות שבהן כבר מתקיים דיון בכנסת על המאגר, שאלות רציניות ומהותיות נענות בהתחמקויות, תגובות לעגניות ולעתים אף שקרים בוטים.

ככה לא מקבלים החלטה ציבורית חשובה. ככה דוחפים לגרון של הציבור מוצר שגם לעומדים מאחוריו ברור שהוא לא באמת נחוץ.

(פורסם בגרסה שונה מעט גם באתר כלכליסט)

15

באחד מימי ראשון של יולי 1999, אני ועוד כשלושים צעירים בני 18 נכנסו לבניין חסר ייחוד ביפו, מרחק 15 דקות הליכה מבניין אחר ברחוב יהודה הימית.* לכולנו היה זה היום הראשון של קד"צ גל"צ 99, ולי היה זה היום הראשון במקצוע שלא זנחתי עד היום, היום הראשון כעיתונאי (או לפחות עיתונאי מתלמד).

החודש הזה אני מציין 15 שנים לכניסה שלי לעולם העיתונות, תקופת זמן משמעותית שבמבט לאחור קשה להאמין שעברה כל כך מהר. בני אדם שלא היו קיימים אז כנראה קוראים כתבות שלי בכלכליסט, וואלה עדיין היה פורטל, ערוץ 10 טרם עלה לאוויר, ynet עוד לא היה בתכנון וכך גם שלושה מכלי התקשורת שזכיתי לעבוד בהם.

 אני בדסק האינטרנט של גלי צה
בדסק האינטרנט של גלי צה"ל, אי שם בראשית המאה

הרבה השתנה, גם בעולם העיתונות וגם בתפיסות שלי לגבי תפקידה של העיתונות. ככל שהעיתונות עברה ברובה הליך של רידוד השיח, התרפסות בפני פוליטקאים ובעלי ממון ועלייה במקום שניתן לאינטרסים מסחריים ושיווקיים על חשבון שיקולי דעת עיתונאיים, כך התחזקה בי ההבנה של חשיבות העיתונות ככלי ביקורת עצמאי שמפקח ומתריע על פעילות השלטון וגורמי כוח אחרים בחברה. דברים שעשיתי בתחילת הדרך, דברים שחשבתי שאפשר לעשות כי זה המצב וכי זו דרכו של עולם, לא הייתי מסכים לעשות כיום. לא כי זו אינה דרכו של עולם, אלא כי דרך זו אינה נכונה ואינה ראויה לעיתונאי.

גם העבודה העיתונאית השתנתה, בפרט בעבור אלו שעובדים במערכות עיתונים. לפני 15 שנה אפשר היה להסתפק בהעברת ידיעה למהדורה המודפסת בשעות אחר הצהריים. היום צריך גם לעדכן את האתר בשוטף, לצלם אולפן, לקדם כתבות חשובות ברשתות חברתיות, ואם יוצאים לשטח גם לתפקד לא פעם כצלמי וידיאו וסטילס. עיתונאי שלא מסוגל לעשות את כל הדברים האלו יתקשה כבר היום למצוא עבודה, ובעתיד הלא רחוק מי שלא ייאמץ כישורים אלו יישאר מחוץ לשוק.

ב-15 השנים האחרונות הספקתי לעבוד בשישה כלי תקשורת, ובשניים מהם גם זכיתי להימנות על צוות ההקמה. אך במקום העבודה הנוכחי שלי, כלכליסט, נשארתי יותר מאשר בכל מקום אחר – שש שנים, 40% מחיי כעיתונאי. לא מדובר במקריות. בכלי תקשורת קודמים עבדתי בעיקר בתפקידי עריכה, בכלכליסט אני כתב טכנולוגיה. ומסתבר שעד כמה שנהניתי לערוך, עבודה בתור כתב, ובפרט בתחום שתמיד עניין אותי באופן אישי, מהנה הרבה יותר ומספקת הזדמנויות רבות יותר להשפיע על השיח הציבורי.

ואולם סיבה זו לא עומדת בפני עצמה. כלכליסט, באופן שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר במפת התקשורת המודרנית, מספק לי חופש כמעט בלתי-מוגבל לעסוק בנושאים שמעניינים אותי ולתקוף אותם מהזוויות שאני רואה לנכון. וזאת, תוך השקעה לא מובנת מאליה של משאבי מערכת ומתן תמיכה וגיבוי מלאים אל מול לחצים כבדים מבחוץ, שלא פעם מלווים גם בהכפשות אישיות.

אני בדסק הארץ, סביבות 2005-2006. עוד בתמונה: תומר זלצר (בחזית), שהיה אח"כ גם כתב הבנקים של כלכליסט ועבר מאז לעולם טוב יותר (המגזר הפרטי) וגיל טבת (ברקע), איש גדול ועיתונאי גדול
בדסק הארץ, סביבות 2005-2006. עוד בתמונה: תומר זלצר (בחזית), שהיה בהמשך כתב הבנקים של כלכליסט ועבר מאז לעולם טוב יותר (המגזר הפרטי), וגיל טבת, איש גדול ועיתונאי גדול

לכן, אין זה מקרי שרק לפני שבועיים סיכמתי את מה שהייתה מבחינתי התקופה המשמעותית והפורייה ביותר בקריירה העיתונאית שלי – תקופת סיקור ההכרעה על עתיד המאגר הביומטרי. בשבועות, שהסתיימו ב-29 ביוני עם החלטת מליאת הכנסת להאריך את הפיילוט בתשעה חודשים, פרסמתי בכלכליסט עדכונים שוטפים, ניתוחי עומק, כתבות רוחב וחשיפות בלעדיות על התנהלות הפיילוט הביומטרי ומחדליו השונים, שעוררו הד רב בקרב הקוראים, מקבלי ההחלטות והמחוקקים.

לתפיסתי, בתקופה זו הוביל כלכליסט את סיקור הנושא כמעט לבד, ועשה זאת באופן מעמיק, רציני ונטול ספינים שהצליח להציג את הדברים כהווייתם ובצורה מאוזנת והוגנת (גם אם לא אובייקטיבית**). לא הייתי יכול לעשות זאת ללא תמיכה רחבה של המערכת, שכללה לא רק מתן יד חופשית לעסוק בנושא לעומק אלא גם הקצאת מקום נרחב ובולט בפרינט ובאתר, מתן כותרת ראשית בעיתון, עיכוב סגירת המהדורה המודפסת על מנת להכניס סיפור בלעדי שהגיע ברגע האחרון (החלטה לא פשוטה ואף יקרה!) והדיפת לחצים מבחוץ תוך מתן גיבוי מלא.

ולא מדובר במקרה יחיד. עיתונאים אחרים בכלכליסט שמתעסקים בנושאים מורכבים ונפיצים הרבה יותר יוכלו, אני בטוח, להעיד על תמיכה מערכתית דומה.

ובכל זאת, בנקודת זמן סמלית זו, אי אפשר שלא לחשוש לגבי 15 השנים הבאות. אפשרויות התעסוקה הטובות בעיתונות העברית (אלו שמאפשרות להתפרנס בכבוד) הולכות ונעלמות. גם היכולת לעשות עבודה עיתונאית אמיתית, בניגוד לעבודה שהינה כסות של פעילות יח"צנית-שיווקית, הולכת ונעשית קשה יותר. יש היום פחות כלי תקשורת שמחויבים לעבודה עיתונאית, והרבה יותר שמחויבים לשירות מטרה זו או אחרת או כאלו שמתעניינים יותר בהפיכת עמודי המערכת למקור הכנסה ופחות בניצולם לביצוע עיתונות אמיתית.

בודק את דגם האייפד הראשון בשביל כלכליסט, אפריל 2010. צילום: אוראל כהן / כלכליסט
בודק את דגם האייפד הראשון בשביל כלכליסט, אפריל 2010. צילום: אוראל כהן / כלכליסט

המצב הוא שאין כל ודאות שלעיתונאי מהזן שלי יהיה מקום בעולם העיתונות בעוד 15 שנה. הבעיה היא שאני לא מצליח לראות את עצמי עוסק בשום עבודה אחרת. ולא רק מכיוון שאין בשוק העבודה ביקוש לאנשים עם תואר שני בהיסטוריה של יהודי אשכנז בימי הביניים המאוחרים,*** או כי אין לי ניסיון מקצועי משמעותי בתחום אחר.

האמת היא שאני מאוד אוהב את העבודה העיתונאית, את הכתיבה והעריכה, את האימפקט שהיא מסוגלת לעורר, את העובדה שאני לא כבול לקיוביקל ולטבלאות אקסל ושהדו"חות התקופתיים היחידים שאני צריך להתעסק איתם הם של אפל ופייסבוק. אם הייתי צריך להגיע מדי יום למשרד שהוא לא מערכת עיתון, ולעסוק בשילוח יחידות, או ניהול מלאי, או מה שזה לא יהיה שעושים במשרד, כנראה שהייתי פוצח במסע זעם רצחני.

העבודה העיתונאית, חרף השכר הלא מרשים, חרף הקשיים של המקצוע, למרות היעדר הביטחון התעסוקתי, היא בסופו של יום עבודה מהנה ומספקת, מהסוג שקשה למצוא במקומות עבודה אחרים, עבודה שאם אתה מספיק טוב בה גם מאפשרת לך לפעמים להשפיע על התנהלות של אירועים גדולים. זה משהו שקשה לוותר עליו, משהו שבשלב זה אני לא יכול לראות את עצמי מוותר עליו.

מסקר את תערכות המובייל בברצלונה, פברואר 2015. עם השנים, המטלות מתרבות
מסקר את תערכות המובייל בברצלונה, פברואר 2015. עם השנים, המטלות מתרבות

כנראה שיום אחד לא תהיה לי ברירה, יש סיכוי יותר מסביר שמקצוע העיתונות לא יחזיק אותי עד לגיל הפרישה. והמחשבה הזו ממלאת אותי בחרדה לא קטנה. בינתיים אני עוד יכול להדחיק, יש לי עדיין כמה שנים טובות בתור עיתונאי, כמה שנים שבהן אני יכול לעשות את מה שאני אוהב, להשפיע על השיח הציבורי ולהעשיר ולהרחיב את העולם של אלו שבוחרים לקרוא את מה שאני כותב.

ומה יקרה אחר כך, ביום שאני כבר לא אוכל לעשות את זה? זו כבר בעיה של עומר מהעתיד. אני בטוח שיש לו משאבים הרבה יותר טובים ממני כדי להתמודד איתה.

_____________

* למעשה, בניין גלי צה"ל יושב ברחוב הדרור 23 ביפו. הכתובת המפורסמת ביהודה הימית היא טעות היסטורית שנובעת מהסמיכות בין שני הרחובות.

** איני מחזיק בתפיסה שעיתונאי צריך להיות אובייקטיבי בעבודתו, ולמעשה גם סבור שדבר מעין זה הוא בלתי-אפשרי במציאות היומיומית. לא רק זאת אף זאת: עיתונאי דעתן ואידאולוג שפועל על סמך השקפת עולמו הוא לטעמי עיתונאי מהסוג הטוב ביותר. אבל זאת, כמובן, אך ורק בתנאי שהעבודה העיתונאית מתנהלת בצורה הוגנת ושהדברים מוצגים תמיד בצורה מאוזנת, דברים שאני משתדל לעשות כמיטב יכולתי.

*** בכפוף לאישור סופי של עבודת התזה.

ספוילר אלרט: גיקים לא אוהבים ספוילרים

פרשת כתבת הספוילרים ממשיכה להכות גלים משעשעים במיוחד, והפעם בפורום מד"ב ובפורום משחקי כס בתפוז, שם נשמעות קריאות להטיל עליי עונש מוות לצד איומים מרומזים ברצח!

תקציר הפרקים הקודמים: ביום חמישי פרסמתי כתבה בכלכליסט שכללה כמה ספוילרים סופר-מבאסים למשחקי כס (יבאסו לכם את הצורה אם לא קראתם את הספר השלישי בסדרה. כניסה על אחריותכם בלבד. הנה הכתבה).

הכתבה כבר עוררה מייל נזעם מקוראת שהבטיחה למרר לי את החיים עם ספוילרים (אני עדיין מחכה). וכעת, מסתבר, יש גם שני שרשורים נזעמים במיוחד. הנה כמה מהפוסטים היותר מוצלחים. קודם, מהשרשור בפורום מד"ב. תחת הכותרת "דרוש: עונש יצירתי למישהו שבכוונה שם ספוילרים" כותב המשתמש AvengingSpoiler (פתחת חשבון במיוחד בשבילי? התרגשתי):

דביל אחד, כתב בכלכליסט, הרס לכמה אנשים שאני מכיר ואוהב את Game of Thrones.

השמוק – תסלחו לי על הביטוי – שם בכתבה שלא באמת קשורה לנושא ספוילרים עצומים שדופקים את החוויה לכל מי שלא קרא את הספרים.

ואז, כדי להרגיז עוד יותר, הוא גם כתב שהוא עשה את זה "מתוך תקווה שזה יעצבן קצת חלק מהקוראים". כן, זאת ציטטה.

אח"כ הוא מוסר פרטי קשר כמו מייל ומספר טלפון (של העבודה, לא משהו באמת אישי), ואז מוסיף:

זה צילום מסך של הפייסבוק שלו (כי הוא בטח ימחק את זה בקרוב): http://i.imgur.com/QXiLzWr.jpg
וזאת הכתבה *עם ספוילרים ענקיים* (שהוספה לה בינתיים "אזהרת ספוילר", ממש תודה): http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,734…

למי שבא להוציא עונש יצירתי לפועל: אל תעצרו את עצמכם. אשכרה "מתוך תקווה שזה יעצבן קצת חלק מהקוראים" – מגיע לו.

התגובות הנחרדות לא איחרו לבוא. "חולה על הישרדות 6 " כתב "פייי, הוא אכן מניאק", "אכמו" אמר עליי "איזה דושבג", cwen הציע לפנות לעורך שלי, agamkedem הציעה עונש תנ"כי "מגיע לו להשרף בגיהינום", "כריכרה" קרא לפתוח בעצומה לביטול מנויים לכלכליסט ו-D O 7 הציע לשמור על מתינות כשכתב "פיטורים נשמע עונש מספיק טוב".

חשוב לציין שהיו גם הרבה הודעות שפויות יותר, שקראו לתוקפים להירגע, ניסו להנמיך את הלהבות ולהחזיר את הדיון לפרופורציות. ועדיין, כל העסק משעשע מאוד שלא לומר קורע מצחוק. מומלץ לקרוא את כל הדיון.

ומה קורה בפורום משחקי כס? נקמת הספוילר הכה גם שם, ופרסם הודעה דומה מאוד לזו שפרסם בפורום מד"ב. התגובות היו חריפות לא פחות. Zarniwoop הציע "עונש מוות!!", Serf SaN כתב "יש מספיק אנשים שהיו רוצחים אותו על זה. הוא פאקינג הרס את כל הסוף של עונה 3 ועונה 4 " (אם העונות מקבילות לספרים, לא הרחקתי מעבר לעונה 3), ו-Rotem Op כתב תחת הנושא "הראמזי והג'ופרי של הפאנדום" (למי שלא מכיר את הסדרה או את הספרים, מדובר בשתי הדמויות הסאדיסטיות ביותר שם):

יש אנשים שסתם נהנים להרוס.

אולי עדיף להתלונן בפני העורכים של כלכליסט ולא להציף את הבנאדם ישירות, מה שכנראה רק יעודד אותו להמשיך ולעשות דווקא, פנייה לאחראים עליו תביא לכך שאולי להבא יפקחו יותר על מה שהוא כותב – עובדה שהוסיפו שם את אזהרת הספויילר, אחרי שאנשים התלוננו.

גם כאן היו הרבה קולות שקולים ורציניים, ושווה לקרוא את כל הדיון.

כמה הבהרות שלי:

1) מרגע פרסום הכתבה הופיעה בה אזהרת ספוילר, היא לא "הוספה בינתיים".

2) ההערה בפייסבוק על כך שזה נעשה כדי לעצבן חלק מהקוראים הייתה הלצה שלא הובנה. אין לי אינטרס לעצבן בכוונה את הלקוחות שלי ושל כלכליסט.

3) זה לא סותר את העובדה שאני מוצא את כל התגובות המוגזמות לכתבה מצחיקות בצורה יוצאת מגדר הרגיל. בחיי שצחקתי בקול רם כשקראתי חלק התגובות. לא הרגשתי כל כך שנוא מאז שניסיתי לקנות ביסלי לפני שנה. טוב לדעת שאנשים חושבים עלייך.

4) וברצינות, צריך לקחת את כל העסק בפרופורציות הראויות. יש דברים יותר מעצבנים בחיים. כמו זה.

יו דוג, שמעתי שאתה אוהב ספוילרים

הכתבה האחרונה שלי ב"כלכליסט" כללה כמה ספוילרים הרסניים ביותר למשחקי כס (סופר הרסניים. אל תיכנסו אלא אם כבר קראתם את הספרים! הנה הכתבה, על אחריותכם).

אחת הקוראות, שמכנה את עצמה "רעות סיכונים", לקחה את זה קצת קשה, ושלחה לי מייל עמוס ספוילרים ואיומים. הנה הוא להנאתכם. זהירות: מכיל ספוילרים ל-Gone Girl, המשחק של אנדר ולטענת הכותבת גם הסרט החדש של סטאר טרק.

היי עומר

ב-Gone Girl, איימי מביימת את החטיפה של עצמה, ובסוף הם נשארים ביחד. רק שתדע, דיוויד פינצ'ר עושה עכשיו את הסרט.

הרע זה הבן של קירק, בסטאר טרק הבא.

אה, ובאנדרז גיים, ה"גיים" זה בעצם המלחמה האמיתית. את זה אתה בטח כבר יודע.

אני מסכמת: בתור מישהי שקראה את הספרים, גם עם אזהרת הספויילר ששמת, לא היתה שום סיבה לכתוב את הכתבה בצורה הזאת. היא היתה אינפורמטיבית באותה מידה גם בלי הדוגמאות. חבל, כי אני מכירה עכשיו לא מעט אנשים שהרסת להם את הסדרה.

אה, ודרך אגב: אזהרת ספויילר.

דרך אגב ב': זה לא המייל האמיתי שלי, אבל אני יודעת איך למצוא אותך. אז בשנה הקרובה, תצפה להרבה, הרבה ספויילרים, מכל מיני מקומות לא צפויים. נראה לי שזה יעזור ללמד אותך את הלקח. :)

ביי.

והנה תגובתי:

1) רעות, הצחקת אותי מאוד, תודה.

2) לא הצליח לך עם הספוילרים הספציפיים האלו, תתאמצי יותר בפעם הבאה. לא יהיה לך קל, אני רואה הכול מיד וקורא עוד לפני כן.

3) מקווה שלא תוותרי, כי זה נראה לי כמו אחלה חומר גלם לפוסטים, והבלוג זה לא מתעדכן יותר מדי.

4) אני עדיין צוחק, המייל הכי טוב שקיבלתי מקורא.

5) בהצלחה.