ישראל הפתוחה, חלק אחרון: המפתחים – "המחסור במידע ממשלתי מונע פיתוח של אפליקציות חשובות"

זוהי הכתבה החמישית והאחרונה בסדרת הכתבות על מצב הממשל הפתוח בישראל, שהתפרסמו לראשונה כאן בבלוג. בכתבה זו המפתחים המעטים שפועלים בתחום דל המידע מספרים על הקשיים הרבים שניצבים בפניהם.

הכתבות הקודמות בסדרה עסקו בשקיפות של גופי הממשלה השונים, במאבקים לפתיחת תקציב המדינה, בפרויקטי השתתפות הציבור המופעלים בישראל ובמצב הממשל הפתוח ברשויות המקומיות.

————————————–

"אם לא הייתה לנו את כמות הכסף הראשונית, אין סיכוי שהיינו מרימים את האפלקיציה"

לפני כשנה השיקה עיריית תל אביב את פרויקט השכרת האופניים תל-אופן. אבנר שחר קשתן, מפתח ויועץ בתחום ההייטק בעיסוקו ורוכב אופניים בזמנו הפנוי, נדלק ומיהר להירשם לשירות. אבל אחרי שימוש קצר צצו כמה בעיות. "היה חסר לי מידע כמו התחנה הכי קרובה לפי המיקום שלי, או אם יש שם בכלל אופניים ויש טעם לבוא", הוא מספר. "זה קלאסי שתהיה אפליקציית סמאטרפון שתציג את המידע הזה. הייתי אופטימי שאולי העירייה תפתח משהו כזה, אבל כמובן שזה לא קרה".

אחרי שפניותיו לגורמים שונים בעירייה נותרו ללא מענה, החליט שחר קשתן לטפל בנושא בעצמו. "האתר של תל-אופן מכיל את כל המידע על התחנות. כתבתי תוכנה שיכולה להתחבר לאתר ולקרוא את המידע, ולהמיר אותו לממשק שמפתחים יכולים לעבוד איתו", הוא מספר. "כתבתי ממשק כדי שמפתחים אחרים יוכלו להתחבר ולהשתמש במידע בצורה יותר פשוטה". הממשק שיצר שחר קשתן, המכונה בלשון מקצועית API (ראשי תיבות באנגלית של "ממשק תכנות יישומים") מספק למפתחים שמעוניינים בכך גישה נוחה לבסיס המידע של תחנות תל אופן לצורך בניית אפליקציות שונות.

שחר קשתן סיפק אמנם שירות חשוב למפתחים, אבל עשה את מה שהייתה האמורה לעשות הרשות המקומית בעצמה. המקרה שלו ממחיש את הקשיים איתם מתמודדים מפתחים המבקשים ליצור אפליקציות על סמך מידע ממשלתי, ארצי או מקומי – כמעט שאין בנמצא מידע כזה, וגם המידע שיש לא קיים בפורמט הנגיש למפתחים. התוצאה: שוק שבעולם מגלגל מאות רבות של מיליוני דולרים כמעט שלא קיים בישראל.

שירות תל אופן. צילום: Assafk88 / CC by-sa

""אפילו הטכנולוגים אמרו לי, 'לא, אי-אפשר, צריך להקים ועדה'"

במדינות המתקדמות בעולם מפתחים שמעוניינים לעבוד עם מידע ממשלתי יכולים לשאוב אותו מאתרים ייעודיים, ארציים או מוניציפאליים, שמכילים אלפי מאגרי מידע שונים וממשק API נגיש. המקבילה של אתרים אלו בישראל אמורה להיות אתר data.gov.il, שעל הקמתו ותפעולו אחראי השר מיכאל איתן.

"אני הייתי צריך להתחנן, ללטף, לחבק, לצעוק, שבכלל יסכימו להתחיל להזיז את העניין הזה שיהיה אתר של דאטה.גוב", מספר איתן. "אפילו הטכנולוגים, אלו שצריכים להיות הראשונים להתלהב, אמרו לי, 'לא, אי-אפשר, צריך להקים ועדה'. היום, אנחנו במצב שזה הולך לאט. אבל אנחנו מצלצלים כל הזמן למשרדים, לשכנע, להוסיף. זה גדל לאט לאט. האתר צריך להגיע לאלפים רבים של מאגרי מידע. 70 וכמה זו בדיחה (מאז עריכות הראיון נוספו לאתר עוד כמה עשרות מאגרים; ע"כ). אבל כשאני מסתכל איך הגענו ל-70 וכמה, זה המון מאמצים. וככל שאנחנו עולים, כך יהיה יותר קל. זו עבודה סיזיפית, קשה להאמין כמה צריך להשקיע בדבר שיכול לזרום ויש לו חשיבות כלכלית עצומה".

מיכאל איתן. "הייתי צריך להתחנן, ללטף, לחבק, לצעוק". צילום: תומי הרפז / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

גם מעט מאגרי המידע שיש באתר לא שימושיים דיים למפתחים שפועלים בתחום. "האתר הוא לא ברמה מספקת", קובע בני דאון, ממייסדי הסדנא לידע ציבורי שמפעילה את האתרים כנסת פתוחה והתקציב הפתוח. "יש שם רק קבצי אקסל, וקשה לכתוב אפליקציה שניגשת לקובץ אקסל. המידע שמופיע מתעדכן באופן ידני. מערכות המידע של המשרדים לא מעדכנות בזמן אמת, אלא כל כמה חודשים מישהו מייצא את הנתונים ידנית. צריך ממשקים יותר מודרניים, API, כדי לדלות את המידע לשימוש על ידי מתכנתים. אם תסתכל על אתרים כמו טוויטר, יש להם ממשק לאפליקציות שמאפשר בצורה קלה מאוד לגשת ולשלוף את המידע. זה משהו שמפתחים רגילים לעבוד איתו. אין בעיה להשתמש באותה שיטה בשביל לחלוק נתונים ממשלתיים".

למה זה לא קורה?
"בהרבה מקרים, זה יותר חוסר יכולת וחוסר הבנה של המקצוענים שאמורים לעסוק בתחום, ולא חוסר רצון. אחת הבעיות של ההיי-טק הישראלי היא מכיוון שיש תעשיית היי-טק כזו מפותחת, אנשים בדרך כלל עובדים על דברים לחו"ל ולא במשרדי הממשלה. יש שם פער טכנולוגי, עושים את מה שהיה נכון לעשות לפני עשר שנים. לדוגמה: שרת הטפסים הממשלתי דורש תוסף לדפדפן כדי למלא טופס. לא ברור למה הממשלה צריכה לתחזק דבר כזה כשכמעט אף אתר בעולם לא נזקק לו".

עמיתו של דאון לייסוד "הסדנא", אדם קריב, מוסיף: "הבעיה העיקרית היא משאבים. כדי להביא את כל המידע עם API דרוש הרבה יותר כסף ממה שמיקי איתן עם התקציב שלו יכול להרים. מה שהוא עושה ראוי לשבח, והלוואי שהיו לנו עוד כאלו".

דאון. "עושים את מה שהיה נכון לעשות לפני עשר שנים". צילום: נועם מושקוביץ' / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

"איסוף המידע דורש הרבה משאבים"

בצר להם, נאלצים המפתחים שפועלים בתחום לעשות את העבודה בעצמם.  אחת האפליקציות הבולטות בישראל שעושה שימוש במידע ממשלתי וציבורי היא TranzMate, שניתן להגדירה כ-Waze לתחבורה ציבורית. אם אתם נוסעים קבועים באוטובוסים או ברכבות, TranzMate תשדרג משמעותית את החיים שלכם. אחרי הזנת נקודת מוצא ונקודת יעד, האפליקציה מציגה את המסלול המהיר ביותר ביניהן תוך שימוש בתחבורה ציבורית, ללא תלות בחברה המפעילה או בכלי התחבורה (אוטובוס/רכבת/מונית שירות), כולל הוראות הגעה מדויקות לתחנה וממנה, ופרטי הגעת הקו הבא.

האפליקציה יכולה להתריע גם על התקרבות כלי התחבורה לתחנת הירידה, ומשתמשת בחוכמת המונים כדי לספק מידע ייחודי בזמן אמת – החל מאיחור בהגעת הרכבת, עבור בצפיפות באוטובס מסוים, ואפילו הימצאות שוטר צבאי בתחנת הסעה כלשהי.

מידע כה נרחב ומקיף – כל המסלולים ולוחות הזמנים של כל קווי התחבורה הציבורית בארץ מכל המפעילים השונים – לא זמין למפתחים בצורה מסודרת או מרוכזת, ומפתחי האפליקציה היו צריכים להשקיע מאמצים ניכרים על מנת לרכזו. "התחלנו באיסוף המידע מהאתרים של המפעילים השונים", מספר מנכ"ל TranzMate, ניר ארז. "זו פעולה לא פשוטה שדורשת הרבה מאמץ טכני והרבה משאבים. כל מפעיל באתר שלו עצמו נותן את כל המידע לגבי הפעילות שלו, בפורמטים שונים ובצורות שונות. צריך הרבה עבודה כדי לרכז אותו ולהביא לסטנדרט אחד שיאפשר לתת פתרון אחיד.

"אחרי שהגענו למצב שבו יש מידע סטטי של התחבורה הציבורית, ובשלב של הפעימה השנייה של רפורמת התחבורה הציבורית, כיוון שהיה חסך במידע, פנינו למשרד התחבורה שאפשר לנו לקבל את המידע לגבי גוש דן. הוא הביא לנו את המידע באקסלים, לא פורמט שמפתח חולם עליו, והיינו צריכים ליצור כלים שימירו את המידע לסטנדרטים בינלאומיים. אחרי שפיתחנו את האפליקציה והדגמנו אותה לכמה אנשים במשרד התחבורה הם הסכימו לשתף ולהעביר מידע הארצי בצורה קבועה, אבל עדיין בפורמט אקסל ורק קווי אוטובוסים".

את המידע על אמצעי התחבורה האחרים – רכבת, רכבת קלה, ובעיקר קווי מוניות שירות אוספים – עובדי החברה באופן ידני. "יש עובדים שעושים עבודת רגליים, עבודת נמלים. אין שום מקור מידע שיכול לתת לנו את המידע הזה בצורה אלקטרונית", אומר ארז.

איסוף מידע באופן זה דורש משאבים כספיים רבים, והתאפשר רק מכיוון שארז ושותפו, מהנדס התחבורה ירון עברון, הם יזמים מנוסים שכבר צברו הון אישי ניכר במיזמים קודמים אותו יכלו להשקיע ב-TranzMate.

עם זאת, מאז החלה האפליקציה לפעול החיים של מפתחיה נעשו קלים יותר, שכן מפעילי התחבורה הציבורית החלו לשתף פעולה ולהעביר מידע בצורה יזומה. "מנכ"ל מטרופולין, אילן קרני, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל והעביר את המידע, בלי כסף, בתמורה למידע סטטיסטי", מספר ארז. "ברגע שעבדנו איתם גם 'קווים' הבינו מהר מאוד את הערך".

המידע שמעבירות החברות לא כולל רק לוחות זמנים ומסלולים, אלא גם עדכונים בזמן אמת על מיקומם של האוטובוסים השונים שלהן, בזכות ה-GPS שמותקן בכלי הרכב. "כמות והשאילתות של מטרופולין וקווים קפצה ב-150% מהרגע שנתנו מידע בזמן אמת", אומר ארז. "היום אנחנו כבר מדברים עם כולם, וכנראה שכל חברות האוטובוסים יעביר את המידע בזמן אמת".

בינתיים, גם משרד התחבורה התקדם, ופרסם ברשת את מאגר המידע המלא של מסלולי האוטובוסים ולוחות הזמנים שלהם, מכל חברות האוטובוסים הפעילות בישראל, לצד לוחות הזמנים של הרכבת. המאגר מתעדכן פעם ביום, וכולל את לוחות הזמנים לשבועיים הקרובים.

ארז (מימין), עם שותפיו להקמת TranzMate: ירון עברון (מרכז) ורועי ביק. צילום: אוראל כהן / כל הזכויות שמורות לכלכליסט

"המחסור במידע מונע פיתוח אפליקציות"

גוף אחר הפועל בתחום, אתר כל זכות המוגדר כ"חברה לתועלת הציבור", בחר לפנות לחוכמת ההמון על מנת לאסוף מידע למיזם שלו: אתר המכיל את המידע המלא על כל הזכויות והשירותים שיכולים לקבל אזרחי ישראל בתחומים שונים. ויקיפדיה של זכויות חברתיות, בקיצור.

"הרעיון עלה אצל יו"ר המיזם, ארז פרלמוטר, שבעקבות התנדבות בעמותות נחשף לכשל מידע", מספר מנכ"ל כל זכות, אמתי קורן. "התברר לו שלא קיימת מערכת מידע שמאפשרת למתנדב לעזור לפונה, למעט להפנות אותו לעורך דין. הוא חיפש פראייר שיריץ את זה, והרעיון נראה לי מספיק חשוב ומדליק כדי להיות הפראייר הזה".

המידע באתר, שעלה לאוויר בנובמבר 2011, מציג את הזכויות להן זכאים אזרחים לפי מאפיינים אישיים (למשל, ניצולי שואה או ילדים עם צרכים מיוחדים), ללא תלות במשרדים הממשלתיים השונים, וכשהוא מחולק לתתי-נושאים וכתוב בשפה פשוטה וקריאה.

"התחלנו עם זכותונים וחוברות זכויות שמייצרים ארגונים והממשלה, ועל בסיסם בנינו את מודל הנתונים באתר: מה היחסים, איך מרכזים מידע, מה חשוב לאדם", מסביר קורן. "בכל מקום יש אסמכתה למקור ממשלתי, אנחנו רק מנסים לתרגם את השפה הביורוקרטית לשפה האנושית. המודל האידאלי שלנו הוא מודל מלא של שותפים, כאשר לנו יש רק מערכת ויקי שמקפידה על סגנון ושפה. בגלל אילוצים, המודל בפועל הוא שילוב של עורכים בתשלום עם הרבה שותפים. הכתיבה עצמה מתבצעת על ידי עורכים מורשים – כולם עובדים או מתנדבים מטעם ארגונים ושותפים או מטעמנו. היום חצי מהחומרים באתר נכתבים על ידי שותפים וחצי על ידינו, כאשר 50% מהחומרים שאנחנו כותבים מבוססים על חומרים ראשוניים שמעבירים ארגונים".

למה הממשלה לא מקימה אתר כזה?
"קודם כל, פשוט לא חשבו על זה – לא בארץ ולא בשום מקום. פתרונות במקומות אחרים בעולם נוגעים בהבטים מאוד מצומצמים. שנית, בממשלה יש חלוקה שקשה לגשר עליה בין המשרדים השונים. יש מידע בנושא מסוים שמגיע מממשרדים שונים, ואזרח לבדו לא יכול להגיע לכולם.

"דבר אחר, הממשלה לא יכולה או קשה לה מאוד לפרסם מידע שמקורו בעמותות. לנו אין בעיה לשלב מידע שמגיע מהחברה האזרחית. אם אתה חולה סרטן, אמבולנס המשאלות של מד"א הוא דבר נפלא, אבל לממשלה קשה לפרסם כי לא מדובר במחויבות חוקית. דבר אחרון, הממשלה, בעוונותיה, לא סיימה אף פעם לתעד את מה שהיא עושה. וכשהיא כבר מנגישה מידע היא נותנת עדיפות לנכונות משפטית. אנחנו אומרים שצריך לעשות את זה פעמיים: פעם בשפה משפטית, ופעם שנייה בשפה של בני אדם".

למרות שהיוזמה הגיעה מהאזרחים, קורן מדגיש שמשרדי ממשלה רבים משתפים פעולה, בין אם בהעברת מידע וכתיבת ערכים, ובין אם בהסתמכות על מידע המופיע באתר. "הרבה פעמים פונים אלינו בבקשה לשיתוף פעולה. רואים שינוי ויש יותר חשיבה מוכוונת אזרח ורצון לסייע, אולי בעקבות המחאה בקיץ", הוא אומר.

ואולם, עד שהממשלה תתגייס לנושא במלוא הרצינות, יוזמות כמו כל זכות או TrazMate יישארו איים בודדים. "מידע זמין זה דבר חשוב לציבור", אומר ארז. "אם לא היו לנו את כמות הכסף הראשונית ואת המוטיבציה, אין סיכוי שהיינו מרימים את האפלקיציה, כי אין מידע זמין. המחסור מונע פיתוח אפליקציות כמו שלנו, כי המידע הוא הבסיס להתחלת הפעילות. רק המשאבים אפשרו לנו להתחיל בלי מידע".