התקלות באייפון X ובפיקסל 2: לא באג, פיצ'ר

אין כנראה דבר מבאס יותר. קניתם סמארטפון חדש ויוקרתי, רכישה שבכיף כבר יכולה להגיע לסביבות ה-5,000 שקל, הוצאתם אותו מהאריזה, הפעלתם, התחלתם להשתמש ואז – תקלה. זה יכול להיות משהו סופר-מעצבן כמו קו ירוק אנכי שחוצה את המסך (כפי שדיווחו כמה משתמשים באייפון X), או אפילו סתם משהו מעיק כמו תקתוקים שבוקעים מהרמקול (כפי שחוו משתמשי פיקסל 2 של גוגל). במקרה הטוב זה ייפתר בעדכון תוכנה, במקרה הרע תצטרכו להחליף את המכשיר באחד חדש. כך או כך, ההנאה של פתיחת מכשיר חדש נעלמה לבלי שוב.

איור: ערן מנדל / כלכליסט

בשנה האחרונה, כך נדמה, אנו נשטפים בגל של תקלות מהן סובלים סמארטפוני הדגל של החברות השונות. משתמשי פיקסל 2 דיווחו על שורת תקלות, החל מסימני צריבה על המסך, עבור בבעיות באפליקציית המצלמה ועד דיווחים על חוסר תפקוד של Google Assistant בעבודה עם אוזניות בלוטות'.

הגלקסי S8 של סמסונג, בינתיים, הושק בלי אחת מהתכונות המרכזיות שלו – העוזר החכם ביקסבי (תכונה כל כך מרכזית שאף הוקצה לה כפתור ייעודי במכשיר), שהגיע רק כמה וכמה שבועות אחרי ההשקה. וזה עוד בלי לדבר על מכשירי הגלקסי נוט 7 המתפוצצים של החברה משנה שעברה.

אפילו אפל, עם מוניטין האיכות הבלתי-מתפשרת שלה, לא חמקה מגל התקלות. באג באחד מעדכוני התוכנה למערכת ההפעלה iOS החליף את האות i ברצף A[?], וחלק ממכשירי האייפון X סבלו מתקלת תוכנה שגרמה למסך המגע להפסיק לתפקד בקור, בעוד אחרים זכו להופעת קו ירוק על התצוגה, שחייבה את החלפת המכשיר.

קו המוות הירוק. האימה, האימה

רצף התקלות עורר כמה פרשנים לזעוק חמאס, ולהכריז "די, זה לא נורמלי". אבל המציאות היא שעד כמה שזה מעצבן, מרתיח ואולי גם לא ראוי, אין כאן דבר יוצא דופן או חדש במיוחד. תקלות שמתלוות להשקת סמארטפונים הן תופעה ותיקה. אחד המקרים הידועים לשמצה הוא שערוריית אנטנהגייט שליוותה את השקת האייפון 4 ב-2011. במכשיר זה העבירה אפל את האנטנה לחלקו החיצוני של המכשיר, וכשמשתמשים החזיקו אותו בצורה מסוימת אבד המכשיר קליטה. השקת אייפון 6 ב-2014 לוותה בדיווחים שלפיהם המכשיר מתקפל בכיס המכנסיים (פרשה שכונה Bendgate).

לאלו אפשר להוסיף גם את Crackgate, Slowgate, Yellowgate ו-Scratchgate, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מכשירים של חברות אחרות שסבלו לאורך השנים מבעיות רבות לא פחות (אם כי פחות מסוקרות, לאור העובדה שהן לא אפל).

כל הבעיות והתקלות, ישנות וחדשות כאחד, חולקות כמה מאפיינים משותפים. ראשית, הן מוגזמות ומועצמות. פעמים רבות מדובר בבעיה שמשפיעה רק על חלק קטן מהצרכנים, לפעמים שבריר אחוז. אך לאור התפוצה הרבה של מכשירים אלו, עם מיליוני יחידות שנמכרות בשבועות ובחודשים הראשונים, מספר הנפגעים האבסולוטי יכול להגיע לאלפים או עשרות אלפים.

בפרשת אנטנהגייט, למשל, הדיווחים המאסיביים העפילו על העובדה שלמעשה הקליטה של המכשיר היתה טובה יותר מזה של קודמו, וגם שיעור המכשירים שהוחזרו לאפל בחודש שלאחר ההשקה היה נמוך יותר – עדות לשביעות רצון גדולה יותר של הצרכנים.

גם אם מספר הנפגעים קטן הרבה יותר, בספירה התקשורתית הנוכחית דיווח על תקלה במכשיר מדובר כמו האייפון מופץ במהירות ברשתות חברתיות, כלי תקשורת מקוונים וערוצי טלוויזיה. אחרי הכל, איך אפשר לעמוד בפיתוי של תקלה באייפון אליו מתלווה תמונה של מכשיר עם קו ירוק לאורכו וכיתוב שמכריז "קו המוות הירוק". דיווחים רבים מסוג זה גורמים לבעיה להיראות נפוצה וחמורה הרבה יותר מכפי שהיא באמת.

בפרשת הכיפופים של האייפון 6 דיווחה אפל שקיבלה רק 9 תלונות סך הכול על כיפוף אקראי של המכשיר – מספר נמוך הרבה יותר ממספר הדיווחים של הפרשה בתקשורת (אם כי לא חסרים סרטוני יוטיוב של משתמשים שמכופפים את המכשיר בכוונה).

אייפון 6 – המכשיר הראשון של אפל עם מסך מתקפל

בנוסף, הבעיות האלו נוטות להישכח במהרה, וכמעט שלא משפיעות על מכירות המכשירים. האייפון 6 הביא את אפל לשיאי מכירות חדשים, למרות הדיווחים המרובים על כיפופים. גם במקרים חמורים מאוד, כמו פרשת מכשירי הנוט 7 המתפוצצים של סמסונג, החברה לא סבלה מהשלכות ארוכות טווח. אותם מכשירים אמנם הוצאו מהשוק, אבל הגלקסי S8 נמכר בהצלחה, ואפילו המותג נוט נשאר חי ובועט.

אבל המאפיין המשותף החשוב ביותר של תקלות אלו הוא שבמצב הנוכחי הן בלתי-נמנעות. התחרות ודרישות השוק כמעט מחייבות שמכשירים יגיעו לידי צרכנים כשהם לא מושלמים ב-100%. יצרניות הסמארטפונים נמצאות תחת לחץ קבוע לחדש ולהרחיב את יכולות המכשירים שלהן, ובמקביל מתמודדות זו מול זו בתחרות צמודה שמאלצת אותן להוציא דגמים חדשים מדי שנה.

אי-אפשר לבקש גם דגם חדש מדי שנה, גם שיכלול חידושים ופיתוחים מרחיקי לכת וגם שיהיה חף לחלוטין מתקלות, בטח ובטח כשמדובר בהיקף ייצור גבוה. כמה שינסו, כמה שיבדקו, כמה שישקיעו באיתור תקלות, לוח הזמנים והדרישה הקבועה לתכונות חדשות יוצרים מכשירים מורכבים מדי מכדי שאפשר יהיה להוציא מהם את כל הבאגים.

בהשלכה מהאמרה "זול, מהיר, איכותי – אפשר לבחור רק שניים", גם כאן בחר הציבור את השניים החשובים לו – מכשיר חדש כל שנה, עם כמה שיותר חידושים. עם הבאגים הנלווים, מעצבנים ככל שיהיו, הוא כבר מסוגל לחיות.

(התפרסם בגרסה שונה מעט ב"כלכליסט")

המתחרות לועגות, הצרכנים כועסים, אבל אפל תצחק אחרונה

אייפון 7, שנחשף ביום רביעי שעבר בסן פרנסיסקו, עורר שתי תגובות מרכזיות – אכזבה ואנטגוניזם.

אייפון 7

אכזבה, כי המכשיר לא באמת חידש הרבה, ואפל לא הצליחה להכות את מערכת ההערכות והשמועות המקיפה שהתנהלה בשבועות שלפני ההשקה עם איזו תכונה מפתיעה. זה לא שלא היה בו שום דבר חדש – אייפון 7 ו-7 פלוס מגיעים עם מעבד מהיר יותר, מסך משופר מעט, כפתור בית משודרג מבוסס משטח מגע, עמידות למים ולאבק ומצלמה הרבה יותר טובה (המצלמה של אייפון 7 פלוס מתהדרת בעדשה כפולה ומתיימרת לספק תכונות של מצלמות מקצועיות) – אבל קשה לקום ולהריע בשביל תכונות שרבות מהן יש כבר במכשירים מתחרים, ושלא מעוררות בקרב מי שרכש אייפון בשנתיים האחרונות חשק אמיתי לשדרג.

הסיבה לאנטגוניזם נעוצה לא במה שאפל הוסיפה לאייפונים החדשים, אלא במה שהיא החסירה מהם: חיבור האוזניות האנלוגי המסורתי. הוא לא קיים יותר. מת, מחוסל, מנוח, נקרא לישיבה של מעלה, הלך לעולמו, זה תוכי מת. במקום זאת ייאלצו מעתה משתמשים לחבר את האוזניות שלהם לפתח הטעינה של המכשיר, או לעבור לשימוש באוזניות אלחוטיות. אפל, מצדה, תספק עם המכשיר אוזניות שמתחברות לפתח הטעינה הדיגיטלי (Lightning), ומתאם שיאפשר לחבר אליו אוזניות עם חיבור רגיל.

iphone7-jetblk-34br_airpods-laydown-ob-print

מבחינת אפל, מדובר במהלך מחויב המציאות. החברה עושה מאמצים עילאיים על מנת למקסם את המרחב המוגבל בסמארטפון, כדי לדחוק לשם עוד יכולות ועוד סוללה. שמירת נדל"ן יוקרתי בשביל חיבור מיושן, שמסוגל לעשות פחות מכפי שעושה פתח הטעינה המתקדם (שהוא למעשה גם פתח העברת מידע דיגיטלי), נראה די מיותר.

הסיבה היחידה לשמר את החיבור היא מורשת. חיבור האוזניות האנלוגי נמצא כמעט בכל מכשיר מוסיקה עוד מימי הווקמן, והוא נחשב עד היום לפריט חובה בכל סמארטפון מודרני. משתמשים רבים רכשו ציוד היקפי יקר, דוגמת אוזניות פרימיום, וזה לא יהיה פשוט לשכנע אותם לרכוש אותו מחדש או להשתמש במתאם מגושם ולא אלגנטי.

אבל באפל, שלא מהססת לנקוט בצעדים מפתיעים כדי לחסוך במקום באייפון (החברה היתה זו שיזמה את המעבר מכרטיסי סים רגילים לכרטיס מיקרו-סים ובהמשך לנאנו-סים), הבינו שאי אפשר גם להמשיך ולהקטין את עובי המכשירים וגם לשפר את יכולותיהם. משהו צריך ללכת, והמשהו הזה הוא חיבור מיושן ובר-תחליף. למעשה, במובנים רבים השימוש בפתח הטעינה עדיף – מדובר בחיבור דיגיטלי שמספק יכולות רבות יותר ויכול להפיק צליל איכותי יותר.

iphone7plus-iphone7-and-airpods-34l_pr-printיש גם חסרונות, מבחינת המשתמש. לכניסה האנלוגית ניתן לחבר כל מוצר. מכשירים שרוצים להתחבר לפתח ה-Lightning צריכים לכלול שבב מיוחד, שמקשה על יצרני צד ג' לספק מוצרים שלא קיבלו את אישורה של אפל. השבב אמנם נפרץ בעבר, אבל אפל תמיד עלולה למצוא שיטות לחסום פרצה זו ולהקשות על יצרניות אביזרים היקפים ליצור אוזניות לאייפון החדש. זה לא תרחיש סביר מאוד, אבל עצם העובדה שהחברה תופסת שליטה רבה יותר על מה שהיה עד עתה, במובנים רבים, שוק חופשי יש בה כדי להתריע משתמשים, ובצדק.

וגם בלי קושי זה לאפל לא הולכים להיות חיים קלים במאמציה להרוג את חיבור האוזניות. הציבור יתרעם, וגם המתחרות עתידות לנצל את השינוי הנועז על מנת לעקוץ את אפל. למעשה, הן החלו לעשות זאת עוד לפי חשיפת אייפון 7. באירוע השקת הגלקסי נוט 7, שנערך בניו יורק בתחילת אוגוסט, ציין נציג סמסונג בהדגשה רבה שלמכשיר יש חיבור לאוזניות, ושהוא לא הולך לשום מקום. אבל מאוד ייתכן שבתוך זמן לא רב מי שתוקף היום את אפל ייאלץ לאכול את הכובע.

לא מדובר בפעם הראשונה שבה אפל מסירה רכיב סטנדרטי אך מיושן ממכשירים מתוצרתה. ב-1998, כשהשיקה אפל את ה-iMac G3, בחרה החברה לוותר על רכיב משמעותי שעד אז אנשים לא דמיינו מחשבים אישיים בלעדיו – כונן הפלופי. החברה ספגה ביקורת רבה על המהלך, אבל לא עבר זמן רב ויצרניות מחשבים אחרות הלכו בעקבותיה. אגב, במחשב הזה אפל לא רק ויתרה על הפלופי אלא צרפה שני התקנים חדשים – USB וכונן CD-ROM – שירשו את הכונן המיושן כסטנדרט החדש במחשבים.

family-34l_pr-print

ואם אפל הפכה את ה-CD-ROM למלך, היא גם זו שהדיחה אותו מכסאו. כשחשפה אפל את המקבוק אייר המקורי ב-2008, היא בחרה שלא לצרף למחשב הדק כונן אופטי, שהיה מאלץ אותה להגדיל את מידותיו. יעברו עוד כמה שנים עד שלפטופים אחרים, של אפל ושל מתחרות, ילכו בעקבות המקבוק אייר, אבל היום אף אחד כבר לא באמת מצפה ל-CD-ROM במחשב הנייד שלו. אפילו מיקרוסופט מפיצה גרסאות חדשות של ווינדוס בצורה מקוונת בלבד.

אפל חיסלה לא רק רכיבי תוכנה. כשסטיב ג'ובס השיק את האייפון המקורי ב-2007, הוא עמד נחרצות על כך שהמכשיר לא יתמוך בפלאש – תוסף שלתפיסתו היה כבד, רצוף באגים ועמוס בבעיות אבטחה. "כבר אין צורך בפלאש", הכריז ב-2010. הבחירה עוררה עימות חריף בין אפל למפתחת פלאש, אדובי, וחברות כמו גוגל לא היססו לתקוף אותה. אבל ב-2012, כשאדובי הפסיקה לאפשר את התקנת פלאש על מכשירי מובייל, היה ברור לכולם מי צדק לאורך כל הדרך.

סביר להניח שההחלטה הנוכחית תתקל בתגובות דומות. מתחרות יעקצו וילגלגו, אולי כמה יצרניות אוזניות יפנו לרגולטור בדרישה לנקוט בהליכים נגד אפל, ייתכן שאפילו תוגש תביעה ייצוגית, ואין ספק שהרבה משתמשים ממורמרים יתלוננו בזעם. ספק אם באפל יתרגשו, הם בוודאי מעריכים שיקרה מה שקרה במקרים הקודמים שבהם חיסלה החברה תקן מיושן: אחרי גל הלעג והמרמור, יצרניות אחרות יתחילו להבין שאין באמת צורך בחיבור האוזניות, ויוציאו אותו גם ממכשיריהן. תוך שנים לא רבות, מקווים באפל, נשאל את עצמנו למה בכלל היינו צריכים את החיבור הזה בסמארטפונים שלנו.

(התפרסם גם בכלכליסט)